תוס' ונותן לו שכרו כפועל בטל כו' ועמהרש"א דחולק על דברי הטור שפי' כאלו היה אדם בטל שהיה נשכר בזול רק כמו שהיה נשכר לילך בטל ע"ש עיקר משום דאי כהטור עדיין קשה הצריכותא ע"ש. ובאמת התחלת ד' תוס' משמע כטור מ"ש שזה יותר ממה שנותנין לעשות ע"ש. אולם סוף ד' תוס' שכ' מהא כו' להדיא כמו שירצה פועל לישב וליבטל לגמרי והיינו כב"י ע"ש. ולע"ד דלא קשה על הטור. דהא כאן אין שום טעם לזה לחשוב כמו שרוצה לבטל כיון דלאו בטל. דבשלמא כאדם בטל שפיר כיון שבל"ז אינו עוסק במלאכה כבידה שהיה רגיל דרוצה לטרוח משום מחצה שלו. ולכך אין לחשוב רק כלא היה עוסק כלל ונשכר לחנות. אבל לחשוב כרוצה ליבטל אין שום טעם. אולם במה שהוא טורח מועט בחנוני יש לפרש כנ"ל דאין קפידא והוי כבטל לגמרי. א"כ י"ל דבפרושים יש בפועל בטל. ואמר שפיר הצריכותא דאי תני חנוני ה"א דסגי ליה כפועל בטל דלא נפיש טרחא וה"א דפי' כרוצה לישב בטל ומש"ה נקיט חנוני דאין אדם חשיב ה"א דמעות דנפיש טרחי' ולא שייך כבטל שוב לא סגי כפועל בטל אף לנכות ואין יכול לפחות כלל ממלאכה שרגיל אף שכבידה כיון שגם זה טורח רק קל קצת אין חילוק כמו דחשבי' בטורח מועט כאלו בטל לגמרי. לכך תני מעות דג"כ יש טורח ושוב אא"ל כרוצה לבטל דהא טורח רק כהטור כאלו היה בטל וממילא גם בחנוני כן. משא"כ באבדה הסברא יותר לפרש כרוצה ליבטל כדי שלא יחשב שכר על המצוה. ומיושב לשון התוס' ע"ש: