ר"ח הוה מוגר זוזי בפשיטא כו' לא הדרי בעיני' כו'. לע"ד י"ל דהא פליגי בקדושין במלוה ברשות בעלים לחזרה וס"ד דה"ה לאונסין ודחי דלא גרע משואל ע"ש. והיינו בחנם אבל ר"ח אוגר היינו היתר תשמיש דקי"ל לעיל כר"נ נאנסה לא דמה שיש לו רשות להוציא עדיין אינו לוה עד שיוציא רק ש"ש ע"ש. וא"כ ר"ח השכיר לו המעות שיוכל להוציאם ויהיה נעשה לוה ומאז ואילך לא יתן לו שכר ויתחייב באונסין. רק כ"ז שלא הוציא רק מחמת הרשות להוציא יתן לו שכר וממילא לא יתחייב באונסין כשואל דהוי שוכר וס"ד דמותר כמרא דאף שאינו משתמש חייב השכירות לזמן ע"י שהיה יכול להשתמש בו כנ"ל. ודחי הגמרא דשם הקנין להשתמש הוא להיות הדרא בעיני' משא"כ בהנ"ל דהקנין להשתמש הוא להוציאן להיות מלוה ולא הדרא בעיני' דמיד קנאן לזה כנ"ל. ולא ידוע פחתי' היינו דאף דקי"ל אגרא ופגרא הוא רק משום חסכא דנחשא כדאמר לקמן ע' ע"ש: