תבעה להנשא וכו' נימא מחמת חימוד וכו' עי' בט"ז סק"א דדעתו דאם תיכף שנתפייס' היא עמו במטה מותרת לו והדבר צ"ע לכאור' מנ"ל חידוש זה דהא יש לחוש תיכף בעת תביעה רואה טיפת דם ונאבד ומי נתן לשיעור כמה זמן ישהה והרב בעל שער אפרים השיג על ט"ז בזה. א) ואני מצאתי לו און בדברי תוס' בפרק החולץ ויומא דהקשה על הא דאמרינן רבנן יחודי הוי מיחדה ליה הא אסור לייחד ותירץ דלא הוי נקטו לי' רק ליחוד בעלמא כדי שיהי' להן פת בסלו וא"כ לא הוי חימוד ע"ש ודבר זה קשה מהפת בסלו יש כאן הא א"א להן ליקח כלל ליומא דתיכף כשביקש ללוקחה יהי' כאן תביעה חדשה דמתחילה לא לקחה רק ליחוד וא"כ אח"כ כשתובעה לתשמיש הרי כאן תביעה חדשה וצריך ז' נקים ואסורה לו וא"כ ליכא כאן פת בסלו כלל ומה הועילו בזה דמיחדו להו דמעולם לא יהי' רשאי לבעל אותה עד שימתין ז' נקים וליכא פת בסלו ועכצ"ל כדעת הט"ז דאם תבעה ותיכף בעלה לא צריך ז' נקים וא"כ א"ש דמתחילה לא הי' תביעה לבעלה ופת בסלו יש כאן דבלילה כשיחמוד לבעול אותה יתבענה ותיכף יבעלנה וליכא כאן חשש חימוד ומותרת לו והוי שפיר פת בסלו ואולי דעת התוס' כדעת ראבי"ה דס"ל דאם בדקה עצמה תיכף לתביעה ולא מצאה מותרת וצ"ל לדבריו דמה פריך הגמ' על הני דמכריזו מאן הוי ליומא הא א"ר תובעה להנשא וכו' דלמא הי' תיכף בודקת דקושית הגמ' דה"ל להכריז כן ולא סתם מאן הוי ליומא ואולי לא ירגישו הנשים שמתרצין לבדוק תיכף רק ה"ל להודיע מאן הוי ליומא יבדקו עצמן וא"כ תי' הגמ' שפיר דלכך לא הודיעו דלא נקטו רק ליחוד וליכא כאן חימום וחימוד ומ"מ הוי פת בסלו דאם ירצה לבעלנה יתבענה ויאמר לה שתזהר לבדוק תיכף ומותרת לו כדעת הראבי"ה: והנה הט"ז נתקשה בדברי בועז ותמר ובענין תמר פשיטא דאז לא הו' גזירה זו ובועז לא מצינו שבעלה אז כלל ולא ידעתי מה קשיא לי' אדרבה זו היא תוקפו של בועז. אמנם מדוד קשיא לי' אפשר דכל תי' שהי' על בת שבע בגט כריתות וכדומה מ"מ הא הוי תבעה לינשא אך גם זה לק"מ דקודם חומר' דר"ז בתבעה ביום ז' לנדתה מותרת לערב דמה בכך דראתה דם הא אפי' שופעת כל ז' רק לעת ערב פוסקת טובלת בלילה ומותרת וא"כ דוד דתבעה לב"ש הי' ביום ז' דכתיב והיא רוחצת מטומאתה שהי' לה חפיפה וא"כ אף דאז הי' לה חימוד וראתה מ"מ בלילה שטבלה מי' מותרת לדוד ולק"מ. אך יש להקשות מה פריך בגמ' מאן הוי ליומא הא א"ר תבעה להנשא וכו' דלמא כך הי' הכרוז מאן הוי ליומא דהיינו היא האשה שהיום ז' לנדתה וא"כ תוכל להנשא לי' ובלילה תהי' מותרת לי' כה"ג וזהו ההדיוק בלישנא מאן הוי ליומא דאתרמי היום מוכן שתוכל להתקדש לי' ויש ליישב דודאי לא הי' לוקחין גדולה דאולי תתעבר ויהי' בכלל בני גרושת הלב דהא דעתן הי' לגרשה דאף דאינו בכלל לא תחרוש על רעך רעה וכו' כשנושא' אדעתי' דכך כנודע מ"מ בכלל בני גרושה כמ"ש הר"ן דאף דאינו שנוא' ועכצ"ל דלוקחי' קטנות שאין ראוי' להוליד וקו' הגמ' לא ישא אדם אשה במדינה זו וכו' מ"מ קשה דלא פלוג עבדו רבנן בגזירות כנודע וא"כ קו' הגמ' שפיר דל"ל מי היא שזמנה ביום דהא בקטנה איירי וסתם קטנה אינו בחזקת רואה כנודע אך לפ"ז אין מקום לקו' התו' ביחודי מיחדי' לי' די"ל במסקנא אמרינן דגדולה נשאו דבאמת לא בעיל כלל ולא שייך בני גרושת הלב וא"כ בגדולה שפיר י"ל מאן הוי לי' ליומא כנ"ל מי הוא שז' לנדות' היום כנ"ל ולק"מ:

אם דחו נשואין וכו' אע"פ שבדקה וכו' הרב הש"ך בסק"ז הביא בשם מש"ב דאם הוקבע הזמן לר"ח ניסן ובא אח"כ ציר דאתילד להחתן אונס וביום יומי' יבא וכן הי' דא"צ נקי' חדשים אפי' לא בדקה עצמה בימים שבנתיים כי לא נתייאשה מן ז' נקי' ראשונים וסמכה דעתה וכו' ודברים אלו יש בהן מסברא וכמ"ש הש"ך דאין להחמיר בדברים אלו איברא מה שהתנה המ"ב תנאי שלא יהי' עוברים ז' ימים בלי בדיקה וכן העתיקן הש"ך וכן הרב מ"ב בתשובה כפל הדברים ע"ש. ב) דבר זה אין מובן לי כלל הגבול ימים אלו מה טיבן ממנ"פ אם אתה עושה לזה הביאה של החתן תביעה חדשה אם לא עבר אפי' יום א' הרי כאן תביעה חדשה וחימוד חדש ואם אמרינן דלא נתייאש מן תביעה ראשונה א"כ אף דעברה ז' ימים ולא בדקה מ"מ הא כבר מנה ז' ימים בזמן ראשון ואם אתה מצריך לה בדיקה אח"כ א"כ אדרבה בנשאת בפחות מז' יותר ג) יש לחוש לאיסורא דאולי ראתה ולא עברו כלל אפי' ימי נדה דאוריית' כלל של דבר לאחר שספרה ז' נקי' לא ידעתי מה הבדל יש אם עברה ו' ימים ולא בדקה ונשאת תיכף דמותר' ואם עברו ז' ימים ולא בדקה שאסורה להנשא דמ"ש ששה משבעה אדרבה בעבר' ו' יש כאן חשש איסור דאוריית' משא"כ בשבעה דאין כאן רק חומרא דר"ז. ודאי אלו הי' דעת מ"ב שתצריך להמתין ז' ימים רק סגי בבדיקה בא' מימים הוה ניחא אבל כיון שמותרת להנשא וא"צ להמתין ז' ימים א"כ הך דעברה ז' ימים בלי בדיקה דאסורה לא ידעתי מה טעם יש בדבר ומאין אדני הדין הזה הוטבעו כי אין לו שרש ועיקר כלל בראשונים:

עבר וכנסה וכו' א"צ שימור עוד זהו דעת הת"ה דס"ל הא דאמרינן בגמ' אבל בעל אין צריכה שימור היינו ראוי לבעול ועי' ט"ז ס"ק ז' במ"ש על זה ומדברי הרמב"ם דס"ל חופת נדה לא שמיה חופה וס"ל החופה היינו יחוד הראוי ומסור לביאה וא"כ הא דקאמרינן בגמ' וכן מי שפרסה אשה נדה הוא ישן וכו' ע"פ דהי' החופה קודם שפירסה נדה דלאח"כ לא שייך חופה וגם ע"כ דהי' מתיחד עמה דאל"כ לא שייך חופה וא"כ הרי הי' ראוי לבעילה ומ"מ אמרינן הוא ישן בין אנשים וכו' ש"מ דליתא לדינו של ת"ה ולכך יפה כתב הש"ע דהמחמיר תע"ב:

וכתב הש"ך בס"ק י"א דעכשיו דמנהג רע בעו"ה נתפשט שאין מניחן לבעול רק אחר איזה ימים לאחר נשואין וא"כ אם פרסה נדה ודאי צריך שימור דהא דלא בעל משום מנהג וכו' עכ"ל ושגגה פלטה קולמס דא"כ אין יצרו תוקפו כ"כ עד שיוכל להעציר עצמו מבלי לעבור מנהג של שטות איך לא יעצר כח הגבורים לבל יבעול ח"ו נדה ואדרבה זהו מורה כי אין יצרו תוקפו וישמע לקול דברי חז"ל כי ראינו ששמע למנהג ואין ספק שתלמיד טועה הוסיף כן כי שפתי כהן ישמרו דעת:

והמנהג ליקח קטן וכו' כ' הש"ך בס"ק י"ד דצריך להיות יודעים טעם ביאה ואינו מוסרים עצמן לביאה והרב מ"י השיגו דכאן אשתו משמרתו ואפי' מוסרה עצמה לביאה ליכא כאן חשש יחוד ואפשר לומר דס"ל לב"ח כמבואר בא"ע סי' כ"ב דבלילה אפי' בעיר בעינן ג' וא"כ ודאי דבבעל ליכא חשש דאשתו משמרתו אבל הא מייחדין קטן עה הבעל ואותו קטן ג"כ איירי דיודע טעם ביאה כמ"ש הב"ח להדיא והיינו שהוא בן ט' שנים וי"א וא"כ אף הוא אסור להתייחד ובעל אינו רק שומר א' וא"כ הרי הקטן מתייחד עם הכלה ועוד בת א' גדולה ובלילה לא סגי בשומר א' ולכך מצריך שאותו קטנה לא תמסור עצמה לביאה וא"כ ליכא חשש פיתוי ולאונס ליכא חשש דא"כ תצעוק ויהי' השומרים נעורים וא"כ הרי כאן לגבי קטן נגד הכלה שני שומרי' הקטנה והבעל וא"ש משא"כ במוסרת עצמה לביאה לגבי קטן אין כאן שומר רק הבעל ובלילה בעינן ב' שומרין וזהו הטעם למנהג שלוקחין דוקא קטן וקטנה: