הכונס את הבתולה וכו' עי' ט"ז ס"ק א' במ"ש בפי' הטור וב"י וב"ח וט"ז כולם כא' עונים דכוונת הטור אפי' בבוגרת שכלו דמים מ"מ חייב לפרוש וכ"כ הרא"ש בפ' תנוקת להדיא ע"ש איברא דאי קשי' ה"ק הא דעת הטור בא"ע סי' ס"ח כרש"י דבוגר' יש לה דמים רק אין פתחה סתום א"כ מה רבות' יש בבוגר'. אמת שגם הרא"ש יש להקשות אהדדי רק דאין מוכרח כ"כ בכתובת אין דעתו נוטה אם כר"ח דפתחה סתום או כרש"י כי הביא דעת שניהם מבלי הכרעה אבל הטור כ' להדיא בסי' ס"ח דאף בוגרת יש לה טענת דמים וכבר עמד בזה הב"ש ולא תי' כלום ומה שנר' בישובו או אפשר דס"ל דמיעוט דבוגרת לית להו טענת דמים ג"כ רק לענין מעות כתובה וכדומה פשיטא במקום דבעל מוחזק דאזלינן בתר רובא לא יהי' אלא מעוטא אין הולכין בממון אחר רוב אבל כאן הרי יש כאן מעוט' דאין להם דמים ומיעוט' דבקיאין בהטי' וסמוך אהדדי והוי פלגא אפלגא וכל איסורא אין אלא דרבנן וספיקא לקולא וקמ"ל דלא דמ"מ החמירו בו חז"ל וקבעו לאיסורא:

ויותר נר' דהא יש להבין האיך אמרינן דאפי' לא ראתה דמים אמרינן דחפהו ש"ז או נאבד ואלו בא"ע משוין בלא מצאה דם לודאי בעולה ואין לה כתובה רק מנה באשת כהן אסרינן לבעלה דלא הוי רק חד ספק תחתיו או אינו תחתיו ולא אמרינן דהוי ג"כ חשש אולי ראתה ואבדה או חיפהו ש"ז והוי ס"ס וד"ל דהוי ספק חסרון ידיעה להכיר בסדין אי יש בו טפת דם וחפהו ש"ז כדמשמע בב"י להדיא דבזמן ש"ס הי' אפשר בקיאין בי' דדבר זה נפל ברברבת' אי ספק חסרון ידיעה מצטרף לס"ס או לא ועמש"ל בבית הספק ולכן נראה לומר דודאי יותר שכיח לומר אי אין כאן דם לומר שהיא כבר בעולה או מ"ע מלומר דנאבד או חפוי בש"ז רק ה"מ בפתחה פתוח אבל בראינו פתחה סתום א"כ רגלי' לדבר דאינו בעולה ומ"ע דהא פתחה סתום ולכך חיישינן כל כי האי חשש אולי נאבד הדם כיון דיש כאן רגלים דפתח' סתום ואלו היא בעולה או מ"ע הי' פ"פ אך זהו בנערה דפתח' סתום אבל בבוגר' שפתח' פתוח בטבעה וא"כ שפיר י"ל מהכ"ת לומר בלי דם שחפהו ש"ז ולא אמרינן כסוגי' דכתובת דסתמא בעולה או מ"ט היא וכללא הוא בכל ש"ס לא חיישינן לדבר דאינ' מצוי וכל ש"ס ובכתובת משמע דלא חיישינן כלל להך דחיפוי ש"ז ע"ש ולכך קמ"ל דמ"מ היא אסורה דהשוו חז"ל בענין בועל בעילת מצוה דבריהם הואיל ומסור לכל ולא חלקו כלל בין נערה לבוגרת הן להחמיר והן להקל כמ"ש הרא"ש להדיא וזהו כוונת הטור אע"פ דבבוגרת כלו בתוליה והיינו דפתחה פתוח לשיטתו (דזהו בוגרת שכלו בתוליה גמ' ביבמות וצריך לפרש לטור וסייעתו דפתחה פתוח וכלו מלהיות דבוק' בתכלית וא"ש):

ונהגו להקל אם לא גמור וכו' ומזה בעו"ה פשטה הקולא ובעו"ה נמסר לנשים אשר החתן בועל הכלה פעמים רבות יום יומים כ"ז שלא תמצא על סדינה דם ומשחק בתנוקת ואין זה בגדר הערה בה שבועל אותה פעמים רבות ואין מציאת דם ראי' כלל לזה כמבואר לעיל דלמא חיפה ש"ז וכדומה ובפרט רוב בתולת הן בוגר' ודמיהם מעוטים ולכן יש ליתן לב ע"ז ולמחות כי בבוגרת הדין אסור במשנה ואין להעלי' עין מה שמבואר במשנה להדיא לאסור:

בכל דיני נדה להרחקה ודע בזמן המשנה קודם חומר' דר"ז דקיי"ל בועל בעילת מצוה ופורש אין הכוונה על ז' ימים רק פורש כדינו דאם היה נושאת בי"א יום ימי זיבה אשר הן רוב ימי טהרה דאשה א"צ לפרוש רק מע"ל דמה ניחוש אולי ראתה ואין זה דמים בתולים כי אם דם מקור לו יהי' ראתה להדיא וזב דמה מהמקור כמעי' בשומרת יום כנגד יום סגי ובעברה מע"ל ולא ראתה עוד התורה טיהר אותה וטובלת לערב. ולכך אמרו סתמא ופורש רק בימי נדה צריכה לפרוש שבעה ימים ובהכי מיושב מה שהניח המהרש"א בריש כתובת בקושי' על תוס' ורמ"ה דמנ"ל דדברים שבצנע' נוהג ברגל והא דקתני נוהג ז' ימי משתה וז' ימי אבילות וכל אותן ימים היא ישנה בין נשים וכו' הטעם משום דקיי"ל בועל בעילת מצוה ופורש יע"ש ולפי הנ"ל לק"מ דאיך קתני בריית' סתמא וכי פסיק' לי' דאיירי דנשאת בז' ימי נדה הלא סתמא קתני ובימי זיבה אינו אסורה אלא יום א' ואיך קתני כל אותן ימים דבג' יום בימי משתה מותרת לו דעברה מע"ל דזיבה ועכצ"ל משום אבלות דצריך פרישה והדבר נכון בעצמו עד שתמהני ממהרש"א שהעלי' עין מזה ודו"ק: