Chiddushei Rabbi Akiva Eiger on Bava Batra Daf 139b
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
**גמרא השתא דשלח מי ידעי'.**והאר"י ב"ח האשה שמכרה בנ"מ בחיי בעלה וכו'. וישלע' דמאי פריך אימא כמו שהיינו דנין קודם תקנת אושא שאין האשה יכולה למכור הפירות להפקיע זכות הבעל משום דהוי יורש לפירות מחיים. ומלוה ע"פ גובה ממנו. וכמו דנקט הרשב"ם בפשט' באיבעי'. א"כ אימא דתקנת אושא היה שיהיה יורש משעת נשואין לגוף. אבל מ"מ יהי' רק כיורש. וביותר יש לתמוה אימא דהתקנה הי' רק שהכא יהי' קנין פירות כקנין הגוף כמו לר"י בכל קנין פירות וממילא אינה מכורה. וכמ"ש תוס' דלר"י ל"צ לתק"א. עיין בב"ק ובתוס' פ' נערה, א"כ אימא לר"ל תקנו דהכא יהא קנין פירות כקנין הגוף. והיינו אותו קנין שיש לו לגוף יהי' לפירות. ואעפ"כ הוא רק יורש. גם יש לעיין אמאי פריך הא הוי רק לוקח דרבנן דדינו דמנוה ע"פ גובה ממנו כמו במתנת שכ"מ. ע' בנ"י בפרק י"נ. ובתוס' כתובות פ' נערה. וקושיא זו מצאתי אח"כ במרדכי פ' נערה. ובאמת יש לחלק להמעיין ברי"ף בפ' י"נ ובחידושי רמב"ן שם. דנראה מדבריהם דכל עיקר סברת הש"ס רק במתנת שכ"מ דלא משכח רוחא לחול רק אחר מיתה ולא מחיים והוא כעין ירושה ומש"ה אלמנה ניזונית ממתנת שכ"מ כיון דלא משכחת רק לאחר מיתת הנותן. או שנתן האב ומת או שנתנו היורשים ומתו. והוי האי מתנת שכ"מ או יורש דאב או יורש דיורשים. עכ"פ שויוה רבנן למחנת שכ"מ כיורש. אבל בשאר דרבנן כגון בעל בנכסי אשתו דהוא בחיי אשתו לוקח בנכסים ואין לדמותו כלל ליורש. ודמי ללוקח במשיכה ולא נתן מעות דהוא ג"כ רק קנין דרבנן ובודאי מלוה ע"פ לא גבי ממנו. וכן אלמנה אינה ניזונית ממנו. כן נראה ברור להמעיין בראשונים:
גמראדטבא לים עבדו ליה וכו'. יש לי מקום ספק באם מכרה היא נ"מ לא' ממורישה ואח"כ מתה ובא שנת היובל. בזה יש מקום לומר דצריך להחזיר הבעל בממנ"פ אם יורש הוי נתקיים המכירה שמכרה בחיי' ואם כלוקח דיינינן ליה הוא חוזר ביובל. ובכי האי גוונא אפשר דל"א דטבא ליה עבדו ליה לענין יובל יורש ולענין מכירה לוקח דבכה"ג הוי תרתי דסתרי: ובאמתיש לע' אמאי הוי בעל יורש לענין יובל הא הוי פסידא אחריני ונדייני' לי' כלוקח. אח"כ ראיתי בש"כ ח"מ (סי' קג סקי"ע) הקשה כן. וכתב משום דתמיד הוי יורש לכל הפחות רק במקום פסידא דאחריני א"י להיות כלוקח. אבל יורש לעולם הוי. וכתב מכח זה להשיג על תוס' בפ' המפקיד שכ' דלא מהדרי' לבעל דמשום פסידא דאחריני הוי כלוקח ע"ש. ולענ"דלק"מ דהרי מוקמי' בבכורות (דף נ"ב' דברייתא דהיורש את אשתו אתי' כמ"ד ירושת בעל דאורייתא. וא"כ לדידי' י"ל סברת הש"כ דלעולם מידי יורש לא נפקא. אבל סתמא דהש"ס בהמפקיד קאי למ"ד ירושת בעל דרבנן. וכן פסקי'. ולדידי' הוי תרי תקנת דרבנן ובמקום פסידא דאחריני דייני' ליה או כיורש או כלוקח. וק"ל:
במ"שבסמ"ע (סימן קלב סק"ד) ובש"כ שם סק"ב. ולענ"ד דברי הסמ"ע נכונים דדוקא באגב כן. אבל בלא אגב לא והיינו דהא דאמרי' במקום פסידא לאחריני לא הוי הבעל לוקח. היינו היכא שאם היה יורש הי' חייב מדינא מש"ה הוי פסידא דאחריני במה שנרצה לדונו כלוקח. אבל בלא"ה היכא דעדינא דהש"ס גם אם הוא יורש לא מחייב רק מתקנה. מש"ה י"ל דבעל דהוי כלוקח לא נכנס בכלל התקנה. ודומה לזה כתבו תוס' דלענין שומא הדר' לא מקרי פסידא אחריני כיון דאינו מדינא רק ועשית הטוב וכו', וא"כ דברי הסמ"ע נכונים. והיינו דבלא אגב אינו גובה דדייני' לבעל כלוקח ול"ש דהוי פסידא דאחריני דהרי אם היה יורש ג"כ אינו גובה דמטלטלי לא משתעבדי מדינא דהש"ס רק לבתר תקנת הגאונים בזה נראה דעת הש"כ דהכא גובה. ולזה נראה כהסמ"ע מסברא הנ"ל. כיון דאינו רק מתקנה ול"ש פסידא דאחריני. אבל באגב הוי איפכא דמדינא גובה אף מלקוחות רק מפני תקנת השוק תקנת הגאונים דלא לגבי. בזה י"ל איפכא דהבעל הוי כיורש ול"ש מפני פסידא דבעל לשוויי' כלוקח דהרי אף אם הוא לוקח מדינא גובה ממנו. רק מתקנה. ולזה י"ל דבעל לא נכנס בכלל תקנה דהוי יורש. ובזהמיושב גם קושית הסמ"ע מדברי הגהה לעיל סימן קי"ב. די"ל דודאי התם הוי איהו דאפסיד אנפשי' משום דהיה לו לכתוב דאקני. כמ"ש בש"כ ובב"ש (סימן צא) ומש"ה דיינין הבעל כלוקח כי היכי דלא להוי פסידא דבעל. ואם הוא לוקח מדינא לא מגבי' מיניה דהוי קנה ומכר. אבל הכא באגב אף אם נימא דלא הוי פסידא דלקוחות דאיהו הוא דאפסיד אנפשי' שהלוהו. מ"מ ל"ש פסידא דבעל דהרי אף אם הוא הלוקח מדינא ראוי לגבות ממנו. כנלע"ד נכון בסברא. אולםיש לדון במטלטלים בלא אגב רק באפותיקי. דהדין עשה שורו אפותיקי ומכרו אין בע"ח גובה ממנו דלית ליה קלא. אבל מיתמי דעת הרבה פוסקי' דגובין. כיון דחזינן דסמך דעתו עלייהו. ובזה יש לדון אם דיינין דהוי אינהו דאפסידו אנפשייהו. ומשום פסידא דמלוה הוי כיורש ומדינא גובין מיניה. וגם בכה"ג יש סברות לומר דאם (אם) הבעל כלוקח מ"מ גובה מטלטלין של אפותיקי לדברי תוס' פ' נערה (דף מט ע"ב) ד"ה הוא ואשתו וכו'. דדוקא עשה שורו אפותיקי ומכרו. דדוקא מכרו אבל נתנו במתנה גובה ממנו. אף דלשאר דברים מתנה כמכר ע"ש. א"כ י"ל דגם בעל שוינהו רבנן כלוקח. והיינו כמקבל מתנה וגובים ממנו מטלטלין של אפותיקי. וק"ל: ובמ"שהש"כ עוד בס"ק הנ"ל וז"ל מיהו כ"ז כשהמטלטלים אינם בעין. אבל אם הם בעין גובים ממנו אפילו במע"פ דלא גרע מלותה ע"פ וכו'. ודברים תמוהים הן דהדבר ברור להמעיין בהרמב"ם דמקור הדין בהלואה בעין הוא ברמב"ם פכ"ו ממלוה. ומרדכי פ' י"נ. ומבואר שם דדוקא בגוף הלואה דיש שייכות בזה למלוה. וגם בזה כתב הנ"י ס"פ י"נ. ובהה"מ שם לחלוק. דמ"מ כיון שנטלה להוציאם הוי כשאר מטלטלים. אבל במטלטלים שלה שהכניסה פשיטא דהוי כלוקח. וכ"כ בהרשב"ם ועמדה ונישאת והכניסה לו נ"מ ע"ש. ודברי הש"כ צ"ע לדעתי:
במ"שהנ"י ס"פ י"נ דבאשה שמכרה בנ"מ והמעות עדיין בעין. או מה שהחליפה עדיין בעין צריך להחזיר ללוקח: והנהבמ"ש דאם המעות בעין צריך להחזיר. בזה שפיר י"ל משום שהמקח אינו הוי המעות בתורת פקדון. וכמו בהכיר בה שאינו שלו. בפ"ק דב"מ (דף ט"ו). ואף דשם כתב הנ"י דמעות פקדון. היינו בהיתר תשמיש כמו בשלחני ומעות מותרים ע"ש. ומ"מ כ"ז שלא הוציאה הוי רק פקדון. ובזה נראה דמיושב דברי הטור (סימן צ) שכתב ג"כ בשם הרא"ש דאם המעות בעין מחזירין ללוקח. ולכאורה קשה מדברי הרא"ש ספ"ב דקידושין שכתב אמתני' דמכרן וקידש בדמיהם מקודשת. כיון דידע הלוקח שהוא של ערלה נתן המעות לשם מתנה. וא"כ ה"נ אמאי מחזירים המעות בעי הא הוי מעות מתנה כיון דידע שהוא של בעל וא"י למכרה. והרמב"ם שכתב ג"כ דאם המעות בעין מחזיריה לטעמים אזיל דס"ל ספכ"ו ממלוה דגם בהלואה אם המעות בעין מחזירין וה"ה הכא דלא ס"ל להרמב"ם מעות מתנה. אבל לשיטת הרא"ש קשה. וצ"לדבאמת מ"ש הרא"ש דמעות מתנה ל"ד. דהא באמת קיי"ל בהכיר בה שאינה שלו דמעות פקדון. וכמ"ש הב"ש (סס"י כח). אלא דכוונת הרא"ש ג"כ דמעות פקדון רק דטעמא דמכרן וקידש בדמיהן מקודשת משום דהוי פקדון בהיתר תשמיש כמ"ש הנ"ל. ומש"ה כיון שקידש אשה הוי כמו לוה המעות. אבל הכא כ"ז שהיא בעין הוי פקדון. וכמו במעות מותרים בב"מ (דף מד). ומ"ש הרא"ש בכתובות פרק נערה דהמעות בעין חוזרין מטעם גזל ע"כ ג"כ ל"ד רק מטעם פקדון וכך הוא בר"ן פ' נערה דהוי פקדון. אולםבמ"ש הנ"י דאף החליפין אם הם בעין צריך להחזירם. בזה יש לעיין הא מיד שהוציאתם נעשה לוה והרי דעת הנ"י להדיא דלותה ואכלה לאו דוקא. דה"ה בעין א"צ להחזירם. וה"נ הוי הלואה. וצ"ל דכוונת הנ"י לסברת הרא"ה בפרק נערה דהמעות שנתן הלוקח כשהבעל מוציא מיד הלוקת הקרקע אין הבעל זוכה במעות דהוי כמו פירא דפירא. והוא כמו טובת הנאה בב"ק ע"ש בהרא"ה. ומש"ה גם בהחליפה אין הבעל זוכה בזה החליפין דבחיי' הוא שלה לגמרי. ומ"ש הנ"י דגם לאחר מיתתה מחזירין אף דהבעל הוי יורש ומטלטלי דיתמי לא משתעבדי. צ"ל דמיירי לאחר תקנת הגאונים דמטלטלי דיתמי משתעבדי לבע"ח. ואף דבעל לוקח הוי. ע"מ בהנך חליפין לא הוי לוקח מסברת הרא"ה והוי רק יורש. כך הים נראה לדחוק בסברת הנ"י. ודוק: