גמרא, ותיובתא דרב ושמואל תיובתא (דאית להו דאורז ודוחן אין מברכין עליהן בורא מיני מזונות, דהא בברייתא תנינן הכוסס את האורז מברך עליו בפה"א, טחנו אפאו ובשלו וכו' מברך במ"מ):

בתוס' כתבו דאתותבו באורז אבל אדוחן לא הוי תיובתא, וכ"כ הראשונים דבדוחן הלכתא כוותייהו. ותמיהני הא בברייתא דבסמוך קתני כל שאינו לא מז' המינים ולא מין דגן כגון פת אורז ודוחן רג"א ברכה אחת מעין ג' וחכ"א ולא כלום, הרי נשמע דר"ג ס"ל דגם אדוחן מברך מעין ג', וממילא מברך בתחילה במ"מ, דהא ליכא ברכה מעין ג' אלא היכא דמברך תחילה במ"מ כש"כ התוס' בשמעתין (ד"ה הכוסס חטה), ומדרבנן ליכא ראי' דפליגי בזה על ר"ג, דהא אפילו באורז דוודאי מברכין מ"מ ס"ל דבסוף ולא כלום, א"כ לא מצינן מאן דפליג על ר"ג לענין ברכה בתחילה בדוחן דמברך במ"מ, והוי לן לפסוק כמותו:

שם תוס' ד"ה הכוסס, ובירושלמי יש שגם האמוראים מסופקים בזה, (בז' המינים היכא דבתחילה מברך עלייהו בפה"א אם תקנו לברך אחריו ברכה מעין ג' על האדמה ועל פרי האדמה או דמברך רק בורא נפשות רבות) דקאמר הדין דאכל סולת (פירוש קליות) מאי מברך בסופה רי"א לא אכלינן סולת מן יומא. קשה הא יכול לאכול סולת ע"י שיאכל פ"ע ממין ז' דמברך עליו ברכה מעין ג' על הארץ ועל פה"ע, ויכלול בו על האדמה ועל פרי האדמה, וגם יאכל דבר שברכתו לאחריו בורא נפשות ויצא ממנ"פ לפטור הסולת. וראיתי להתה"ד שהביא ראי' מכח קושיא זו דאין לכלול בברכה מעין ג' דבר שמסופקים בו, כגון ששתה משקה ואינו יודע אם ברכתו על הגפן או בורא נפשות. לא יאכל דבר שברכתו על העץ ולכלול בו על הגפן, (וכן הובא להלכה בש"ע א"ח סס"י ר"ט). ונראה דאין ראיה מכאן, דהא בטעה והזכיר מאורע שאר הימים בתפלה שלא בזמנה לא הוי הפסק (וכמבואר בש"ע סוף סי' ק"ח) הרי כיון דנוסחא זו יש לה עיקר באיזה זמן לא הוי הפסק אף שלא בזמנה, וא"כ שפיר יש לחלק דבההיא דסולת אי אפשר לכלול על האדמה, דאם לא תקנו כלל לברך על האדמה ואינו מאורע בשום פעם הוי הפסק באמצע ברכה דמעין ג', משא"כ בדינא דתה"ד י"ל דיכול לכלול מספק על הגפן, ולא הוי הפסק כיון דהוא מאורע בשותה יין: