גמרא, אמר רבי יוחנן מוחלפת השיטה [והיינו דת"ק אית לי' דמזמנין עד כביצה ור' יהודא סבר עד כזית.] כתבו בתוס' וקי"ל בכזית דלפ"מ שמחליף ר' יוחנן קאמר ר' יהודא בכזית, ור"מ ור' יהודא הלכה כר"י וגם לאביי דלא מחליף כו' מ"מ הכא קיי"ל כר"מ דהא קאי ר' יוחנן בשיטתו לעיל דאינו מוציא רבים ידי חובתו עד שיאכל כזית. תימא לי מה זה ראי' הא ר"י סבר דמוחלפת השיטה, ולדידי' סובר ר' יהודא בכזית, מש"ה פסק כן דר"מ ור"י הלכה כר"י אבל לאביי י"ל דבעי כביצה דהלכה כר"י נגד ר"מ ומה ראי' מדר"י לאביי:

תוס' ד"ה ר"מ סבר וכו' ולענין שתי' אומר ר"י דיש להחמיר ולברך [אפילו בפחות ממלא לוגמיו, ואינו דומה ליוה"כ דבעי ככותבת]. קשה לי איך שייך להחמיר ולברך, דאם הוא ספק אינו רשאי לברך כמו כל ספק ברכות, ועיין במג"א [סי' ר"ט ס"ק ג'] שהקשה כזה על תוס' ברכות [די"ב ע"א] ובתשובה כתבתי ליישב קושיי' המג"א אבל בכאן ישאר התימה:

אב"ה איתי להציג קצת ממה שראיתי כתוב מאאמ"ו ני' בגליון רבינו יונה ברכות וסדר הדפין הוא באלפסי דפוס א"ד: