תד"ה כגון שנדרה היא וביאור הדברים כיון דמדינא מפקיע רק דאלמוה ובקיים הא ניחא ליה ולא אלמוה, ועיין מהרש"א. וקושיתו יש ליישב דכה"ג דהנדר לא חל דמשעבד ליה ולא חל רק מחמתו שקיים לה בכה"ג לכ"ע הוא גרם לה וליכא למפלגי' ב"ש וב"ה, ומסוגיא דר"פ המדיר מוכח דלא כמהרש"א מדלא מוקי באמרה תשמישי עליך וקיים לה הוא:

תד"ה שדה זו שמשכנתי וכו' ע' דבריהם. ונ"ל דכל יסודם בנוי על דבריהם בב"ק (דף נב) דבשוכר קד"ד מפקיע מד"ש כיון דהגוף של משכיר, ולזה הקשו מסוגי' דהכא דבעי לכשאפדה, אבל מהשתא לא חלה קדושה וע"כ משום דהגוף נמי משועבד. ואף דבשאר נכסים חל ההקדש עד זמן גביי' כמו שמכורה לשעה, מ"מ ע"כ במשכנתא שהוא ממושכן לחבירו עדיף, וע' בר"ן גיטין פ' השולח על ברייתא דעושה שדהו אפותיקו ע"ש, ולזה הקשו התוס' הא בשוכר ג"כ עד כדי שכירות יש לו שעבוד בגוף, ותירצו דמ"מ השאר יכול להקדיש דאף השאר משועבד לו ג"כ לפירות. מ"מ כיון דאין לו בגוף. ההקדש מפקיע כסברתם בב"ק. אבל תוס' דערכין כתבו דבשוכר אין לו שעבוד כלל אפילו כדי דמיו כיון דסופו לחזור לבעלים בלא מעות הוי רק שעבוד פירות והכל הולך ליסוד דבריהם בב"ק.