בראב"ד לא בגדול ולא בקטן אלא מדרבנן (נעה"ג) במקפה גדול לכאורה הוי דאורייתא דעוברת על לפ"ע דהא הניקף עובר על לאו דניקף ואף דהי' יכול להקיף את עצמו מ"מ איסורא דרבנן הוי דהא צריכים לאפרושי מאיסורא וכמ"ש תוס' בריש שבת ומ"מ אני מסופק דהכא אפשר ליכא איסורא מדרבנן דבזה מפרישתו מאיסורא דאם לא היתה מגלחת לו הי' מגלח א"ע והי' עובר גם המקיף אבל במקפת לקטן לכאורה הא כיון דר"ה הניח אשתו לגלח בניו הקטנים, מוכח דליכא איסור כלל. ומה דהביא הראב"ד ראיה מהא דרב אדא לטי' קשה לי הא לר"א מותר אפילו לאיש לגלח קטן מדאמר לר"ה לדידך מאן מגלח להון משמע דהוא הי' מגלח לבניו הקטנים. ומה דלטי' היינו לפי דס' ר"ה דמקיף קטן חייב גם ע"י אשה אסור וכמ"ש תוס' שם וא"כ אין ראיה דלרב אדא דאשה איתא בלאו דמקיף ממילא אם איש מקיף קטן חייב גם אשה שמקפת קטן חייבת מדין מקיף. אבל למה דקיי"ל כר"ה דאשה אינה מוזהרת בבל תקיף י"ל [דמותרת] להקיף לקטן כדס"ל לר"ה ודו"ק.

בכ"מ וא"ת מנ"ל דאיסורא וכו' או דרבנן (נעה"ג) עי' בס' שושנת העמקים כלל י' ד"ה ולענין הלכה וכו'.

בכ"מ ופסק רבינו כראב"י וכו' (נעה"ג) עי' בכ"מ ספ"ב מהלכות בית הבחירה ובפ"ה ה"ט מהלכות מחוסרי כפרה ועי' עוד בכ"מ פ"ב ה"ח מהל' תשובה ובפ"ג ה"י הלכות עבדים.

ברמב"ם כתובת קעקע וכו' (נעה"ג) לא נתברר שיעורו אם הוא אפילו בכ"ש או שהוא כתיבה בשבת ב' אותיות כמ"ש רבינו בהלכות מעילה הגוזז קדשים ששיעורו כמלא הסיט כמו בשבת תשו' מוצל מאש סי' נ"א.

בכ"מ ד"ה ובכלל וכו' והסופרים חסרו הכ"ף עכ"ל (נעה"ג) ועי' בתשובת מהר"ם אלשיך סי' נ"ט.

ברמב"ם וחייב על כל הראש כבין העינים (נעה"ג) עי' בתוס' יו"ט סוף פ"י ממס' נגעים.