תד"ה עבר ושהה מחי וכו' בשוגג ואליבא דר"י. תימא דלמאי הוצרכו לומר דהאיבעי' בבישול כולו או כמאכל ב"ד והוצרכו לדחוק דהאיבעיא שלא כהלכה דהא קיי"ל כחנני' דמאכב"ד מותר. הא כיון דהאיבעי' קודם גזירה. ועיקר איבעי' אי ר"י חולק על ר"מ גם לענין שוגג. [אב"ה ולא אצטריך הגזירה רק לר"מ כמ"ש המר"מ לובלין] או דפליג רק לענין נתבשל כ"צ ובמזיד אבל לענין שוגג לא פליגי. א"כ האיבעי' גם בלא נתבשל כמאכב"ד. דהא לר"מ מותר כה"ג בשוגג. וכמ"ש בתוס' ד"ה בשלמא לרנב"י והאיבעי' שפיר אי מודה ר"י לר"מ בשוגג דמותר ואפילו לא נתבשל כמאכב"ד דדלמא בשוגג סבר לגמרי כר"מ [אב"ה עי' מ"ש אבא מארי בתשובותיו. גם אזכיר מה ששמעתי מאא"מ ני'. להקשות בסוגי' בתוס' ד"ה אבל הא דלא עביד מעשה. תימא הא אמר בפ"ק לא תמלא אשה קדירה וכו'. ומאי קושי' הא אמרינן אי קודם גזירה קשיא מזיד, אי לאחר גזירה קשי' שוגג. וא"כ לא הו"מ להקשות מברייתא דלא תמלא די"ל דמיירי אחר הגזירה. ופריך רק מברייתא דקתני בי' שוגג מותר. גם י"ל דמברייתא זו להומ"ל דלמא אתי כב"ש דשביתת כלים דאורייתא וקעבר אדאורייתא]: