גמרא נשא אחותו מן האם יוציא, פירש"י דגזרינן דלמא אתי למינסב אחותו שנולדה לו אח"כ: אבל בקורבה דאב ל"ש כן, והא דאסור באשת אחי אביו מהאם, היינו כיון דיש בזה צד אם גזרינן דיתירו ג"כ אחותו מאם, והאי דמותר באשת אחיו, דלא גזרו רק בקורבם, אבל לא בבא מחמת אישות, והאי דמתה אשתו מותר באמה אף דלא ע"י קידושי אחרים, היינו משום דקלישא איסורא לא גזרינן. ותימא דלפ"ז מאי פרכינן בסנהדרין וסבר ר' מאיר כל ערוה שהב"ד ממיתין עלה וכו' פירש"י שם קתני מיהו עותר באשת אביו אף דב"ד ישראל ממיתין עליה, וכן בחמותו וקתני אסור באחותו ואחות אביו, אע"ג דאין ב"ד ישראל ממיתין עלה, ולשיטת רש"י הא משניהם ליכא קושיא דמה דאסור באחותו ואחות אביו אין ראיה דב"נ מוזהר בזה, דהא הטעם דאתי לאנסובי אחותו שנולדה אח"כ, וגם מהא דמותר באשת אביו אין ראיה דב"נ לא מוזהר בזה, דהא באשת אביו לא שייך למגזר משום נולד אח"כ, והרי אפילו באשת אחיו דמשכחת ביה איסור בנולד לו אח אח"כ ונשא אשה, אלא כיון דבא ע"י אישות דאחרים לא גזרו, מכ"ש באשת אביו דתרווייהו איתנייהו דלא משכחת ביה ערוה בנולד אח"כ, וגם בא ע"י אישות דאחרים, ואי באמת הקושיא רק מהא דמתה אשתו מותר באמה הא הך תנא רע"ק דמתה אשתו אין ב"ד ישראל ממיתין על חמותו, ומה דנקטו רש"י ותוס' דפרכא מאשת אב וחמותו ע"כ חמותו אשגירת לישנא בעלמא, דהא במתה אשתו אין ב"ד ישראל ממיתין, וא"כ לרש"י כאן ליכא פירכא כלל ולא מצאנו ידינו ורגלינו בפרכת הש"ס בסנהדרין. וד' יאר עיני.