גמרא, ומשום גזירה ימותו (פר ושעיר של יוה"כ שאבדו והפריש אחרים תחתיהן דסבר ר"א ירעו עד שיסתאבו וימכרו, ופליג ר' יהודא ואמר כולן ימותו אפילו פר דאינו בא מתרומת הלשכה גזירה אטו שעיר). אין להקשות מהאי דפרק התערובות (זבחים דף עג) בזבחים שנתערב בהן שור הנסקל דימותו, ול"א נכבשינהו דניידי ונימא כל דפריש מרובא פריש, משום גזירה שמא יקח מן הקבוע, דהתם א"א לפדותו דלא חזי להדיוט משום תערובות שור הנסקל, דאף ע"י דנכבשינהו אסור מגזירה דיקח מן הקבוע, ולשיטת ר"ת דלהדיוט לא גזרינן דיקח מהקבוע, בלא"ה קשה דמ"ש טרפה שנתערב ומ"ש שור הנסקל דל"א ירעו ונכבשינהו וכדהקשו בזבחים, ותירצו דלא תיקנו כן היכא דאח"כ לא יהיה היתר כ"א ע"י מרובא פריש, ועכ"פ מהכא לא קשיא ולא מידי, ובתוס' סוף ד"ה ומשום גזירה דחקו בישוב קושיא זו:

תוס' ד"ה גזירה משום חטאת כו' דאפילו את"ל מקופיא כפרה: קשה לי, דהא גם אם מקיבעא לא מקרי מתו בעליה, ע"י מיתת כהן אחד דהוי רק מתו מקצת בעלים. גם מ"ש עוד דא"א לידע שפיר. קשה לי, הא אם לא נדע באמת לא חיישינן למיתה דשמא מת ל"ח כדפרכינן לעיל (דף נה) גבי קיני שופרות: