מיבעי להו לאילן שנטעו מתחילה לכך. פי' ואליבא דמ"ד (דף נא,ב) ע"ז של עכו"ם אסורה מיד וליכא מימר דכיון דשליחותא דישראל עביד מיתסרן מיד בחומר שבשניהם דהא אמרינן לקמן ברישא מדכתוב אבד תאבדון אשר עבדו שם העכו"ם דע"ז של עכו"ם עד שתעבד. ומיהו למ"ד נמי ע"ז של עכו"ם עד שתעבד מיבעי להו לאילן שעבדו ונטעו א"נ נטעו ועבדו קודם השרשה דמתסר בבית דלא חדית רחמנא באשרות מידי אלא ואשריהם תשרפון באש דומיא דמזבחותם תתוצון ומצבותם תשברון לומר נתוץ ואח"כ שרוף ומיהו משמע ודאי דנטעו מתחילה לכך ואח"כ עבדו היכי דאינו אסור בע"ז עד שתעבד מותר דהא בשעת עבודה דהוא איסור מחובר הוא הילכך באילן שתחתיו ע"ז לא משכחת לה דמתסר אלא כשהיתה שם ע"ז ונטעו עליה לצל או שגדעו ופסלו עליה א"נ תוספתה לשמואל [בדף מח,א] קודם השרשה וי"א דנטעו מתחילה לכך ואח"כ עבדו מיתסר בע"ז דעד שתעבד דאהנייא ליה תפיסת ידי אדם ואיני מוצא בזה טעם.