הא דקס"ד דרשב"ג סבר לה כר"מ דאמר עידי חתימה כרתי. הכי פירושא: בשטרות סבר לה כר"מ אבל בגיטין כר' אלעזר סבירא ליה דהכי אמרי' בגיטין (י"ב) אלא משום דלאו מסקנא הוא ולא חשו בגמ' לפרושה טפי.

בלברר קא מיפלגי. פר"ח ז"ל שאם טען ואמר אבד שטרי אינו נאמן לדברי רבי, ובספר המקח נמי אמר שאם לא הביא שטר ונמצאו דבריו בטלין או שהביא ונמצא בטל נתבטלה נמי החזקה. וה"נ משמע בסנהדרין שאם נמצאו קרובין או פסולין לא בירר, וכן פי' שם רש"י ז"ל.

הכי גרסינן בכל נוסחי ספרד וזו היא גרסתן של גאונים ז"ל: והאמר רב גדל הלכה כדברי ר' ואף ר' לא אמר אלא לברר א"ל אלא נמי לבר' קאמינא. פי' שאם מתו או הלכו למדינת הים נאמן ואם באו ואמרו לא היו דברים מעולם משלם וקשיא להו לרבוות' ז"ל מהא דגרסי' בשבועות (מ"א ב') כל מילתא דלא רמיא עליה דאיניש אמני לה ולאו אדעתיה ושמעתי בפירושא דהתם כגון שבאו עדים והעידו על הפריעה ואלו אמרו לא פרעו מעולם בפנינו שכיון שפרעו בפני עדים שהרי הם לפניך בידוע שלא היה וכו' בפני מי שאין אדם זוכה לעולם באתה ענין פורע חובותיו אבל לא באו אחרים אינו נאמן והוחזק כפרן. ובמקומה (שבועות מא,ב)אפרש יותר בסייעת' דשמיא, ויש לרב ר' שמואל ז"ל גרסא אחרת אבל אינה.