הא דאמרינן פשוטי כלי עץ דטומאה דרבנן. איכא למרמא בה והא פשוטי כלי עץ אשכחן דטמאין מדאורייתא כדאמרינן בב"ק מעץ שמטמא במת אינו דין שטמא בשרץ ואע"פ שהוא פשוטי כלי עץ ולא קשיא דשאני התם שהן ראוין למדרס והכי אמרינן בהדיא בבכורות ואי אין לו תוך לכלי שטף מדאוריית' בר קבולי טומאה הוא והא דומיא דשק בעינן ופריק בהנך דחזו למדרסות. וכן אם משמשין את החרס ואת משמשיו טמאין מן התורה דתניא בספרא (שמיני ו') יכול שאני מוציא את השולחן ואת הטבלא והדולפקי ת"ל כלי עץ ריבה וכו'. אף אני ארבה את השולחן והטבלא והדולפקי שהן משמשין את האדם ואת משמשי אדם. ודוקא משמשי האדם ומשמשיו אבל משמשין משמשי האדם ואינן משמשין את האדם טמאין מדרבנן, והיינו שמעתין. וי"א דרישא דספרא אסמכתא בעלמא הוא ואין לשולחן וטבלא טומאה מן התורה אלא בשיש לה בית קבול והכי מוכח במנחות ואם אינן משמשי' לא את האדם ולא את משמשיו זה ברור הוא לדברי הכל שהן טהורין לגמרי והיינו דאמרינן במסכת סוכה גבי הוצין בזכרים כשרה ואמרינן נמי גבי מחצלת עשא' לסיכוך מסככין בה ועוד מביאין ראיה מהא דתנן בכלים ומייתינן לה בגמרא במסכת שבת כלי עץ כלי עצם כלי זכוכית פשוטיהם ומקבליהן טמאים ומקבלי כלי זכוכיתאין להם טומאה מן התורה כדמפרש התם בשבת ושמע מינה דפשוטים לאו מקבלי טומאה הן כלל לא מדאוריי' ולא מדרבנן. וה"ר שמואל ז"ל שכתב לא אשכחן טומאה לפשוטי כלי עץ אפי' מדרב' אלא בשראויי' למידרס, לא דק.