Chiddushei Ramban on Berakhot Daf 11b
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
כבר היה מנהג בעיירות לומר בין אהבת עולם לק"ש אל מלך נאמן. ובילדותי נתקשה עלי לפי שהדבר ידוע שאהבת עולם ברכת המצוות היא לק"ש שכל המצות כולן טעונות הן ברכה עובר לעשייתן וכן בהלל ובן במגלה ובן בקריאת התורה וכ"ש ק"ש. וזהו שאמרנו בהסדיר אחר שקרא אין צריך לברך שכבר נפטר באהבה רבה דברכת שנון תורה היא אלא שתיקנו בק"ש שתים לפניה מפני שזמנה תלוי ביצירת האיר ובעריבתו אבל ברכת יוצר אור ומעריב ערבים ברכת השבח הן כדמוכח בפלוגתא דכל שלא ראה מאורות מימיו אינו פורס על שמע וכדפרישית (לעיל) [לקמן (ברכות נג,ב)]. וברכת אהבת עולם ברכת המצוה לחובת קרי' של שמע וה"נ מוכת בשמעת' דאמר להם הממונ' ברכו ברכ' אחת כו' לפיכך עשו נמי ברכת אמת ויציב ברכה הסמוכה לחברתה. וכיון שזו ברכת המצוה היא הדבר ברור בכל שמברך על המצוה או על הפירות ועונה אמן אחרי עצמו בין ברכה למצוה שהוא טועה גמור וכבר פרטו זו בפירוש בירוש' תני הפורס על שמע והעוב' לפני התיבה והנושא את כפיו והקורא בתורה והמפטיר בנביא והמברך על אחת מכל המצוות האמורות בתורה לא יענה אחר עצמו. אבל אני צריך לבאר ענין זה שהוא מפורש לראשונים וכמדומה שהוא הפסק וצריך לחזור ולברך וה"נ בשמעת' דטול ברוך טול ברוך. ומפני שנהגו הוצרכתי לשאול מן הרב ר"מ הלוי והשיב דבר ברור שהוא טעות ואינו נהוג בספרד אלא בארץ ישראל ונתבטל השבוש הזה ממקומו. ואחר זמן ראיתי תלמידי צרפתים מקשים ואומרים בידינו מדרש אגדה דק"ש יש בה רמ"ח תיבות כנגד איבריו של אדם וכשמנו אינן אלא רל"ט. ובשכמל"ו שהצריכו חכמים לומד כדאיתא בפסחים ואל מלך נאמן זה משלימין אותם ובודאי שכך אמרו חכמים בילמדנו בפ' קדושים תהיו. א"ר מני ברבי לא תהא ק"ש קלה בעיניך מפני שיש בה רמ"ח תיבות כמנין איברים של האדם אמר הקדוש ב"ה אם למדת ושמרת את שלי לקרותה כתקנה אני אשמור את שלך לכך דוד מקלס שמרני כאישון בת עין אמר לו הקב"ה שמור מצותי וחיה. ועכשיו אני צריך להודיעם הענין הזה ומהיכן נולד להם. דורות הראשונים לא היו הצבור מברכין בעצמן כל הברכות אלא שליח צבור העתיד לירד לפני התיבה אומר לפניהן ברכות כולן והן עונין אמן ולפיכך היה החזן הזה מברך אהבת עולם והצבור עונין אמן וקורין ק"ש בפיהם שהיא המצוה המוטלת על כל יחיד ויחיד שיהא משנן בפיו ולהשלים למנין אברים כפי המדרש הזה היו אומרים אל מלך נאמן במקום אמן ממה שאמרו מאי אמן אל מלך נאמן ואיפשר שהיו עונין אמן ממש אלא שהמדרש מונה אותיות של אמן רמז לתשלום האיברים דכיון שהוא נוטריקון לג' תיבות עשו אותו כג' תיבות ברמז המנין הזה. ואני אובין לפניך כל מה שנהגו עכשיו שהחזן אומרו בקול ומשמיע לצבור להוציא אותן ידי. חובה הוא עושה ואין עליהן חיוב אצא שיהיו עונין אחריו אמן. וכל שנהגו בו בלחש כל יחיד ויחיד חייב בו אלא בפריסת שמע וסדר קדושה מפני שאין קדושה ביחיד אומרים הכל בקול כאחד ונהגו בפסוקים של סדר קדושה פסוקים בקול ותרגום שלהן בלחש כיון שאין בתרגום משום דבר שבקדושה ואינו צריך עשרה ומ"מ דבר ברור הוא במברך אהבת עולם בפיו שאינו עונה אחר עצמו אמן בין ביחיד בין בצבור ואם ענה ה"ז בור וטועה גמור הוא.
It was already a custom in the small towns to say 'El Melech Ne'eman' between Ahavat Olam and the reading of the Shema. And in my childhood it was difficult for me since it is known that Ahavat Olam is a blessing for a mitzvah for the reading of the Shema. All the mitzvot, all of them, require a blessing while one does them, and so we find in the Halel, and Megilah, and reading of the Torah, and all the more so in the reading of the Shema. And what we said in another commentary that one who reads does not need to bless since he was already covered by Ahavah Rabah since it is a blessing to study Torah, rather we were silent regarding the two blessings before the reading of the Shema because its timing is dependent on the creation of light, and on its setting, but the blessings Yotzer Or and Ma'ariv Aravim are blessings of praise, as expressed in the dispute on page 53b... and since this is a blessing of mitzvah it is a clear thing that anyone who blesses, on a mitzvah or on food, and answers amen to one's own blessing is commiting a complete mistake, as it is explained in the Yerushalmi... on this I need to explain that the present issue [of saying EMN before the Shema] that is explained by others that this constitutes an interruption, and one needs to go back and recite the blessing again, as taught [in Berakhot 40a.] "take, the blessing was said." And why did they do this custom? - I needed to ask to Rabbi Meir HaLevi, and he answered that it is clear that this is a mistake, and it is not the custom on Sefarad rather on the Land of Israel, and may this error go back to its place. And after some time I saw some French students asking questions, and saying that they had a midrash agadah on the reading of the Shema that it had 248 words, corresponding to the limbs in the body, but when they counted they found only 239. And "baruch shem kevod malchuto leolam vaed" [=245] and that the sages needed to teach what is Pesachim, that "el melech ne'eman" completes the count, and obviously this is what our sages say in Yelamdenu...