מר בר רב אשי אשכחי' לרבינא דקא שאיף לברתיה בגוהרקי דערלה. א"ל אימור דאמור רבנן בשעת הסכנה שלא בשעת הסכנה מי אמור, א"נ האי אישתא צמירתא כשעת הסכנה דמיא. ואיכא דאמרי ה"ק ליה מידי דרך הנאתן קא עבידנא. פי' משום שכל שלא כדרך הנאתן איסורא דרבנן הוא. כדאמרינן התם כל איסורים שבתורה אין לוקין עליהן אלא דרך הנאתן. למעוטי שאם הניח חלב של שור הנסקל ע"ג מכתו שהוא פטור. וכיון דאיסור' דרבנן במקום חולי אעפ"י שאב"ס מותר. ושמעינן מינה דמתרפאין באיסורי הנאה של דבריהם. כגון חמץ שעבר עליו הפסח וכלאי הכרם בחוץ לארץ. אעפ"י שאין בו סכנה ומיהו לענין אכילה אין לנו. אפשר שעשאום כשל תורה שלא להתרפאות בהן אלא במקום סכנה: