תני החמרים והכתפים כו' כל הסוגיא הזאת כפולה במסכתא שביעית פ"ח והיא כסוגית הבבלי דף ס"ב ע"א כיתף עמו חבית בחבית את קונסו בחביתו עד כדי שכרו פי' ששכרו לשלם לו שכר הכתוף יין כשר בעד כתוף של יין נסך פשיטא דאת קונסו כדי שכרו לכל הפחות בחבית של יין כשר וממילא נאסר כל החבית דהא קי"ל דיין נסך אוסר בכ"ש. והיין דכנגד שכרו דאסור פשיטא דדינו הוי כמו היין נסך גופיה שנתנסך לפני עכו"ם הגם דהוא לא נתנסך אלא אסור בעלמא והוי כמו כל אסורי דרבנן בעלמא בטל בנו"ט אך כיון דהוי חליפי יין נסך ואסרו רבנן הוי כמו יין נסך גופיה דחליפין הוי עוד יותר חמירא וכמו דמסיק בכל אתר את אמר אין קרקע נאסר והכא בשנתן לו קרקע בשכרו אסור וכן בע"ח אע"פ דהמשתחוה לבע"ח אינו נאסר מ"מ בהחליף בע"ח על עכו"ם נאסר וכן איתא בבבלי דף נ"ד ע"ב אע"פ שאמרו המשתחוה לבע"ח אינו נאסר עשאן חליפין לעכו"ם אסרן. ונמצא דעוד חמור חליפין מעכו"ם עצמה וה"ה בשנתן לו חבית של יין כשר בשכר כתף של יין נסך ונאסר עד כדי שכרו נאסר בשביל זה כל החבית דהוי כיין נסך גופיה דאוסר בכ"ש אבל מבעיא לן אם נתן לו בשכרו דבר אחר לא יין אלא דבר אחר ונתן לו ר"ל דנתן לו חפץ אחד שלם ששוה הרבה יותר מכדי שכרו ונתן לו הכל בשביל שכר כתף של יין נסך אם נאסר הכל או אך מה שכנגד שכרו בלבד והשאר מתנה אבל בחבית יין אין נ"מ כיון דנאסר מה שכנגד שכרו ממילא נאסר הכל ומבעיא לן אם הי' עושה עמו חצי היום באיסור וחצי היום בהיתר והכל מלאכה אחת אם אזלינן בתר המלאכה ואינו נוטל שכרו בעד ההיתר אם לא יעשה את האיסור ג"כ ונמצא דכל שכרו אסור אפילו שכרו דבעד ההיתר משום דבהשכר הזה נוטל שכר איסור ג"כ או דאזלינן בתר שכר טרחתו ואפי' לא יגמור את האיסור יטול בעד ההיתר לחוד כיצד דינו ע"ז קאמר נשמעינה מן הדא השוכר את הפועל להביא יין לחולה אם הביא לו חייב ליתן לו ואם לאו אין חייב ליתן לו אבל אם אמר לו יין לחולה ממקום פלוני ותפוח לחולה ממקום פלוני בין הביא בין לא הביא חייב ליתן לו דמי רגליו הוא נותן לו וכאן ג"כ דמי רגליו נותן לו ותלי בזה היאך ששכרו אם שכרו על המלאכה דהיתר ואיסור שכר מלאכה הוא נוטל ואם לא יגמור המלאכת האיסור לא יטול גם בעד ההיתר אבל אם שכרו לכתף איסור והיתר ממקום פלוני שכר רגליו הוא נוטל ולא בעד המלאכה ואפילו לא יגמור מלאכת האיסור ג"כ יטול שכרו דהא התם גבי יין ותפוח לחולה דלא הביא לו משום דאנוס הי' דלא מצא שם יין או דהבריא החולה ולא צריך עוד ליין ותפוח אמרינן דלא צריך להביא לו ונוטל שכרו שכר רגלו וה"נ במלאכת האיסור דכיון דאסור לו לעשות המלאכה הזאת והיא צריך לכתת רגליו למקום פלוני בשביל ההיתר ע"כ שכר רגלו הוא נוטל ואין להק' למה לא פשט האיבעיא הזאת ממתניתין דלקמן ה"ב גבי שכרו ליושב בה אע"פ שהניח לגינו עליה מותר דיש לחלק בפשיטות כמובן:

דתני כל נותנין טעם בין לשבח בין לפגם אסור דר"מ עד סוף הסוגייא הגי' מבואר יפה בפי' דערלה עיי"ש וכן פי' הפ"מ ז"ל לפי הגירסא דשם ונכון הוא:

הוון בעיין מימר מה שעל השולחן אסור בתוך פישוט ידים וכו' מה שעל הדולפקי מותר בתוך פשיטות ידים. אלא כיני מ"ד מה שעל השולחן אסור אפילו חוץ לפישוט ידים ומה שעל הדולפקי מותר ובלבד חוץ לפישוט ידים כן גי' הרשב"א ז"ל והא דנקט לשון מ"ד מה שעל השולחן ואיזה מ"ד היא הא ליכא כאן כלל פלוגתא אלא סתם משנה הוא. נשתרבב לשון הזה מן לעיל בהי"א בפרק ד' כדרך הירושלמי:

א"ר יוחנן לית כאן אסורות אלא מותרות אר"ז אית כאן מותרות דאין מטה בי' הוא מודע ליה ואין לא מטה בי' לא מודע לי' דלא יהא שלום לי' טובו פי' הפ"מ ז"ל לא הבנתי דעיקר חסר מן הספר ובאמת הא דאין מטה בי' הוא מודה בי' שייך לבתר מימרא דר' יוחנן אמר לית כאן אסורות אלא מותרות וע"ז מסיק הטעם דאין מטה בי' לא מודע לי' כו' וה"פ דתיבת לית כאן הוא נמצא בירושלמי כמה פעמים הוא מתפרש שם בפשוטות דה"פ דסמי מכאן וסמי מהמשנה הזאת דבר זה עיין במס' גיטין פ"ז ה"א דמפרש הק"ע ז"ל דה"פ דמשבשתא הוא עיי"ש ועי' במס' שבת פ' כ"ג ה"א בדברינו ועי' במס' יבמות פ"י ה"ז דגרסינן שם ג"כ אמר ר' יוחנן לית כאן ופי' הק"ע ז"ל דה"פ דליתא להך ברייתא דמשבשתא הוא וה"נ ה"פ דר' יוחנן קאמר לית כאן אסורות סמי ממתני' החילוק שבין שלום למלחמה דאפי' בשעת שלום ג"כ מותרות משום דהבולשת אי ס"ד דמנסכי הי' אומרים ומודיעים להישראל שניסכו להיין כדי לצערו ואין לא מטה בי' דלא הגיע אל היין לא מודע לי' דלא יהא שלום ליה טובה ומדלא קאמר לי' ודאי דלא ניסכו והא דלא תאמר לי' דלא ניסכו משום דלא יהא שלים לי' טובה ואי הי' מטה להיין הי' אומר לי' ע"כ לית כאן אסורות אלא מותרות ור"ז סבירא ליה. דאית כאן אסורות. דהבולשת הוי ככל עכו"ם:

ר"א בשם ר"י בשלום בולשת ובמלחמת בולשת פי' דלא תימא דהבולשת לא שייכי למלחמה אלא בשעת שלום ובשעת מלחמה הוא שעת שלום בעולם ושעת מלחמה בעולם ז"א אבל לא שייך לדידהו ע"ז קאמר דשלום בולשת ומלחמת בולשת הוא מתניתא דשייך המלחמה והשלום לבולשת הזה גופה:

ר"י בשם ר"ח בעי א"ה מהו שיבטלו בצירוף. ר"ל שטרפן ועשאן גוש אחד כו' התיב ר' יעקב קומי ר' יוסי והתנינן האורג כו' א"ל אי אמר תנא קמן איתייהיבת לי' יאות פי' דרצה לדחות דברי ר' יוחנן מהך מתניתא משום דר' יעקב מדמה אריגה לטריפה ע"ז השיב לו ר' יוסי דז"א דאין לדחות דברי ר' יוחנן מן המשנה כדאמר לי' רבא לר"פ ולר"ה ברי' דר"י כי מטי פוסקא דדינא לקמייכו לאחר מיתה לא תקרי עינהו דילמא הוי אמר לכם טעמא עיי' במס' ב"ב דף ק"ל ע"ב ע"ז אמר לי' ר' יוסי לר' יעקב אילו אמר תנא קמן ר"ל אילו אמר התנא דהוא ר' יוחנן דקרי לי' תנא לקמן לפנינו אילו אמר ר' יוחנן לפנינו איתיהיבת ר"ל היתי נותן לו היאות והי' מברר לפניך לחלק בין טריפה לאריגה והית נותן לו יאות. ובמס' ערלה גרסינן דאילו איתותבת תמן איתיהיבת יאות והוא כדברינו דאם הית מותיב תמן לפני ר"י היתי נותן לו היאות. ופליגי בזה אמוראים גם שם במס' ערלה אם נדחין דברי ר' יוחנן בשקשה עליו מן המשנה או לא דאילו הי' ר' יוחנן לפנינו הי' מתרץ לנו לחלק בין דינו להמתניתין. וכן במס' כתובות ס"פ מציאת האשה מקשה על ר' יוחנן ממתניתא ורצה לדחות דבריו מהמתניתא מביא הך דהכא דנחלקו בזה אמוראים אם דחינן דברי ר' יוחנן בשקשה עליו מן המשנה או לא. עיי"ש ותמצא שכן האמת לאמיתה בע"ה:

תני ר"ה צריך להטביל פי' משום דתני במתניתן הלוקח כלי תשמישו מן הנכרי את שדרכו להטביל יטביל להגעיל יגעיל ללבון באור ילבן והא"מ דאותן שצותה התורה להגעיל וללבן א"צ טבילה קמ"ל ר"ה דכולם צריכין טבילה אפילו לאחר הגעלה וליבון. וכדאיתא בבבלי כולן צריכין טבילה בארבעים סאה ומביא ראי' כהדא רב אמי סלק עם ר' יודן נשייא לחמתא דגדר ושאלין כסף מן אילן דאוסינוס ר"ל מלהטים כלי כסף ישנים ומלהטין ומגהצין אותם באם שאלן לר' ירמי' אמרי צריך להטביל לפי שיצא מטומאת הנכרי ונכנס לקדושת ישראל אמרין נצא לחוץ ונלמד [לשון הזה איתא בירושלמי כו"כ פעמים] נפקין ושמעין ריב"א שב"ב בשם ר"י ל"ש אלא לוקח אבל שואל מותר וקאמר הגמ' מעתה בניחותא אפילו כלים ר"ל סתם כלים ולאו דווקא כלי תשמישו כלשון המשנה אלא אפילו סתם כלים כלי סעודה שלא נשתמשו בהם עדיין נמי צריכין טבילה וכדמסיק דהא ר"ה זבין כלים ר"ל סתם כלים ומטבילן. וכדאיתא בבבלי אמר ר"נ אמר רבה בר אבוה אפילו כלים חדשים במשמע [ולאו דוקא כלי תשמיש כלשון המשנה] דהא ישנים ולבנם כחדשים דמי ואפ"ה בעי טבילה:

סליק מסכתא ע"ז ברחמי בסייעתא דשמיא: