Chiddushei Ridbaz on Jerusalem Talmud Bava Batra Chapter 10
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
אמר ר' בא צריך שיהא מכיר לשניהן כו' עד סוף הסוגיא הסוגיא הזאת כפולה במס' גיטין פ"ד ה"ב ושם הגי' אמר ר' אבא צריך שיהא מכיר את שניהן. א"ר לא צריך שיהא מכיר לאיש בגט ולאשה בשוברה ר' אבון בר חייה בעי קומי ר' הגע עצמך שהביא אשה אחרת וגירש בה א"ל לכשיבאו ויעידו העדים ולא כן אמר ר"ל עשו עדים החתומים על השטר כמי שנחקרה עדותן בב"ד. תמן בשאמרו לא חתמנו כל עיקר ברם הכא באומר בזה חתמנו ולא חתמנו על זה מתניתא פליגא על ר' אבא בראשונה הי' משנה שמו ושמה שם עירו ושם עירה. אם במכירה בזה צריך לשנות את שמותם. אית בר נש דחכמין לחבריהון באפון ולא ידעין שמהתהון. מתניתא פליגי על ר' אילי התקין רשב"ג שיהיו כותבין איש פלוני וכל שם שיש לו אשה פלונית וכל שם שיש לה מפני תיקון העולם. מתניתא במגרש בע"כ מה דאמר ר' אילא במגרש ברצונו. ואית דבעי מימר במגרש במקומות אחרים מה דאמר ר' אילי במגרש באותן מקום. ע"כ נוסח הגמ'. וה"פ אמר ר' אבא צריך שיהא מכיר את שניהן ר"ל שאין כותבין לאיש גט אא"כ מכירין אותו ואת אשתו דחיישינן שמא רוצה לגרש אשת חבירו. לכן ס"ל דצריך שיהא מכיר את שניהן שזה שמו וזו אשתו וזה שמה. ארב"י לא צריך שיהא מכיר לאיש בגט ולאשה בשוברה אבל לא בעינן רק שמו ולהכיר אותו ע"ז פריך ר' אבון ב"ח קומי ר' הגע עצמך שהביא אשה אחרת וגירש בה כיון שאין אנו מכירין שזה הוא שם אשתו. ומשני לכשיבאו עדים ויעידו פי' דאין לה היתר להנשא אלא א"כ יעידו העדים שלבעלה של זו חתמו הגט. ופריך מעדים החתומין על השטר כמו שנחקרה עדותן בב"ד. ומשני תמן באומר לא חתמנו כל עיקר. ברם הכא באומר בזה חתמנו ולא חתמנו על זה וצריכה להביא עדים שלבעלה חתמו הגט. ופריך ממתניתן דרישא על ר' אבא. דהנה נ"מ בין ר' אבא ור"א הוא באופן ההכרה דלר' אבא צריך ע"כ להכיר שזה שמו. ולר"א א"צ להכיר שזה שמו דמאי מהני לן שיודעים את שמו כיון שאין מכירין שם אשתו וע"כ כל עיקר ההכרה עלי' היא רק הכרת פנים שלו כדי שידעו להעיד שלזה חתמו ולזה לא חתמו. וא"כ קשה על ר' אבא מרישא דמתניתן בראשונה הי' משנה שמו ושמה הלא כיצד הי' יכול לשנות שמו כיון דאין כותבין אא"כ מכירין אותו ואת שמו והאיך יוכל לשנות שמו בשלמא לר"א שכותבין אע"פ שאין מכירין אותו בשמו ואפילו הוא אורח שבא היום ממדינה אחרת מכל מקום כותבין גט עבורו רק בלבד שיהא העדים מכירין הכרת פנים שלו. כההיא דאמרינן בירושלמי מס' ר"ה פ"ב ובמס' סוטה פ"ט. ב"ד שראו את ההורג אמרו אם רואין אנו אותו אנו מכירין אותו פי' לא שהיו מכירין אותו מעולם אלא מהיום והלאה יהי' מכירין את צורתו כדי שיוכלו לומר לזה חתמנו. ולא חתמנו לזה. אבל ר' אבא דע"כ צריכין להיות מכירין אותו מכבר מי הוא וכיון דיודעים שיש לו שם עריסה א"כ האיך ישנה את שמו לשם אחר. והיכא משכחת באיש שיגיד לפני מכיריו שיודעין אותו ששמו ראובן. והוא יאמר להם ששמו שמעון. והוא רוצה לשנות שמו כדי לגרש אשת חבירו והאיך תלי על הדעת שישמעו לו. ומשני אית בר נש דחכמין לחבריהון באפין ולא ידעין שמהתהון. ר"ל יש אנשים דחכמין לי' שמכירין אותו ואת שמו לא יודעים. ע"כ רוצה לשנות כדי לגרש אשת חבירו וע"כ בדאתחזק בשני שמות שיש לו שם אחר מעריסה ע"כ צריך לכתוב מתקנת ר"ג הזקן כל שם שיש לו ואז לא יוכל לגרש בשמו דפקע השתא שמעון את אשת שמעון כיון דנכתב כל שם שיש לו הרי מוכח שיש לו שם אחר מעריסה. או שכותבין בפירוש דמתקרי על שם ראובן. ולא יכול לגרש בשנוי שמו את אשת שמעון וגמרינן מתניתא פליגי על ר' אילא. התקין ר"ג הזקן שיהא כותב איש פלוני וכל שם שיש לו. ואי כר' אילא למה לן התקנא ומאי איכפת לן אם ישנה את שמו ולא יחפוץ לגרש את אשתו מכל מקום לא יוכל לגרש בזה אשת שמעון דהא אין יכול להנשא עד שיבאו עדים ויאמרו לזה חתמנו ועל זה לא חתמנו וא"כ למה לא יכתבו לו. בשלמא לר' אבא דס"ל דיכולה להנשא בגט שיצא מתחת ידה על שמה ושם בעלה ולא צריכה להביא אח"כ עדים א"כ שפיר צריך תקנת ר"ג הזקן בכדי שלא יהא תקלה מזה. משא"כ לר' אילא מאי חשש איכא בזה. ומשני מתניתא במגרש בע"כ ומה דאמר ר' אילא במגרש ברצונו. ר"ל דלעולם לא חיישינן שישנה את שמו למען גרש את אשת חבירו דהא צריכה להביא עדים אח"כ. אך הכא איירי באותן שכופין אותם להוציא והוא אינו רוצה לגרש אך בית דין כופין אותו לזאת משנה שמו בכדי שלא יועיל הגט. אבל במגרש ברצונו דהתם כל עיקר שמשנה את שמו הוא משום שרוצה לגרש אשת חבירו בזה לית לן למיחש. ואית דאמרי במגרש במקומות אחרים בזה ס"ל לר' אילא לכשיבאו העדים ויעידו משום דבמגרש במקומות אחרים ס"ל לר' אילא כר' אבא. דצריך להכיר שם האשה ג"כ משא"כ במגרש במקומה אז יכולין לכתוב אף בשאין מכירין האשה כי במקומה יוכלו ב"ד לקרוא את העדים ויעידו אם חתמו על זה או לא. ודע דלר' אבא תקנת ר"ג הזקן וההיא מתניתן ובלבד שיכירן היא הכל אחד דמתניתן בלבד שיכירן היא לאפוקי מאיש שאין אנו מכירין אותו כלל. ותקנת ר"ג היא באיש שמכירין אותו ומשנה שמו לזה מהני שיכתוב וכל שום שיש לו:
רב אמר עושין לו קיום ב"ד פי' דרב ס"ל דדווקא ב"ד עושין לו שטר אחר מזמן ראשון אבל עדים לבד אינן יכולין לעשות לו שטר מזמן ראשון כדפירש הרשב"ם ז"ל במס' ב"ב דף ע' ע"ב בטעמא דרב דלא אלימי עדים לקרוע שטר ולהחליף לגבות מזמן ראשון עיי"ש. ובכל הסוגיא שם תני ר"ח אין עושין לו קיום ב"ד ודי בעדים כדאיתא בבבלי עיי"ש כגון דמרין כן כו' פי' דקשה לי' לשון השטר האיך כותבין באנפנא סהדי לוה פלוני מפלוני ביום פלוני (בזמן השני) הא ביום פלוני לא לוה. ע"כ מפרש כיצד כותבין השטר. ומפרש דכותבין שטר הודעה וכותבין בפנינו שמענו דאמר פלוני ביום פלוני אני פלוני לויתי מפלוני מנה ופלוני ערב. רב אמר צריך להזכיר זמן ראשון בשני פי' דע"כ צריך להזכיר זמן ראשון בשני אבל אי לא כתב זמן ראשון לא מהני הגדת העדים למימר דהשטר אע"פ שנכתב בזמן שני מ"מ אנחנו לא חתמנו על זמן שני אלא זמנו הוא בראשון לא מהני דלא יכול לגבות בשטר שזמנו ביום זה לגבות בי' מזמן אחר אף על פי שידעינן דהאמת היא בזמן אחר. וע"כ לגבות מזמן ראשון צריך ע"כ להזכיר זמן ראשון וצריך ואין לו תקנה כדאיתא גבי נזיר ממורט דעדים לא אילימי לקרוע שטר ולהחליף לגבות מזמן ראשון. וע"כ רב לטעמי' דס"ל צריך קיום ב"ד. אבל שמואל ס"ל דא"צ להזכיר זמן ראשון בשטר משום דמהני מה דהעדים אומרים לא חתמנו על זמן השני אלא זמנן מראשון כדאיתא בירושלמי סוף מס' שביעית מפורש כן דלא נקרא מגיד וחוזר ומגיד בשינוי הזמן עיי"ש. ר"י בעי על שמואל א"צ להזכיר זמן ראשון בשני בתמי'. על הדא אמר ר' יוסי וכן יפה לו ואל ירע כח זה בתמי' הא כיון דיכול לגבות מזמן ראשון א"כ אין כאן הרעת כח אלא ע"כ דסבירא ליה מזמן שני דאין העדים יכולין לכתוב זמן ראשון ולא מגבינן בשטר וכיון שנכתב זמן זה לא מגבינן בי' מזמן אחר. ורב ושמואל לא פליגי אם העדים יכולין לכתוב זמן ראשון בשטר ולכו"ע אין יכולין לכתוב זמן ראשון משום דעשו שליחותן כדאיתא בבבלי. אך דנחלקו אם צריך כלל לכתוב זמן ראשון בשטר משום דנאמנים לומר דלא חתמנו על זמן שני אלא עיקר זמנו הוא בראשון ונחלקו בשטר שיש בו זמן אם גובין בו מזמן אחר או לא. דרב אמר דצריך לכתוב זמן הראשון. וצריך ואין לו תקנה. דכיון דלא נכתב זמן הראשון שוב אינו יכול לגבות מזמן הראשון כיון שנכתב בשטר זמן השני. אבל שמואל סבירא ליה דגובין מזמן הראשון ולא איכפית לן מה שנכתוב בשטר זמן השני כמו במוקדם דגובה מזמן השני אף על פי שנכתב בשטר זמן אחר. כדס"ל לרשב"ל במס' שביעית:
ר"ה אמר הקדמה פסולה והשטר כשר וקאי על שט"ח המוקדמין וכן ס"ל לרשב"ל במס' שביעית ופריך והא תנינן פרוזבל המוקדם כשר והתם בסוף מס' שביעית מסיק דמוקדם ומאוחר כשר ואינו מונה אלא משעת הכתב. אם אומר את כן בשטרות מה בין פרוזבל מה בין שטר והש"ס קיצר כאן וסמך על הא דמס' שביעית כדרך הש"ס הזה וביחוד בסדר הזה הדא דתימר דר' הונא מיותר. ר"א ורשב"י הדא דר"ה כר"א דר"א אמר אע"פ שאין עליו עדים אלא שנתנו לו בפני עדים כשר. דע"כ הא דר"ה מיירי בע"מ וכר"א דע"מ כרתי כדמסיק והיכי אם באותן שהכחשו עדותן הכחיש עדותן כמי שאינה והשטר כשר בתמי' כיון דהוכחשו העדים והוין פסולין לאותו עדות האיך תימר דהשטר כשר ואם באותן שלא הוכחשו עדותן אלא העדים בעצמם אומרים שהיא מוקדם הא אמר רשב"ל עשו עדים החתומים בשטר כמו שנחקרה עדותן בב"ד וא"כ שוב אינן יכולין להגיד מוקדם הי' דברינו. ואלא ע"כ מיירי בהוכחשו עדותן א"כ היכי השטר כשר מזמן השני. אלא ע"כ מיירי בע"מ וכר"א דעמ"כ ואע"פ דר"א מודה במזויף מתוכו שהיא פסול כדאיתא בכו"כ מקומות הא הוא משום דילמא אתא למיסמך עלי'. ולפיכך כשר בשמות מובהקין כדאיתא במס' גיטין דף י' ע"ב וכיון דר"ה ס"ל בב' כיתי עדים המכחישות זו את זו דזו באה בפ"ע ומעידה א"כ כשירין הם במקום אחר ולא איכפת לן על מה שיסמכו עליהם במקום אחר. מאי כדון כאינן דמרין כן זה מובא לעיל על מתניתן מי שפרע מקצת חובו דהיכי יחלוף שטר אחר בזמן שני דהיכי יכתבו להשטר בפנינו עדים בזמן פלוני (דהיא זמן השני) לוה פלוני מפלוני דהא בזמן שני לא לוה. ומפרש דלא כותבין שטר הלואה אלא שטר הודעה בפנינו עדים בזמן פלוני הודה פלוני בן פלוני. ואמר אני פלוני בן פלוני לויתי מפלוני. ופלוני ערב רב אמר צריך להזכיר זמנו של ראשון בשני כדפירשנו לעיל צריך ואין לו תקנה. וכיון שלא נכתב בשטר זמן הראשון אלא זמן השני לא יכול לגבות מזמן הראשון דס"ל כר' יוחנן גבי שטר מוקדם דבשטר דאין מגבינן בי' בזמן הכתוב בי' לא מגבינן בי' בזמן אחר. וע"כ ס"ל לרב לעיל בה"ו דעושה לו קיום ב"ד. ושמואל אמר א"צ להזכיר בשטר זמן הראשון דאפילו אם לא נכתב זמן הראשון נמי יגבה מזמן הראשון דאפילו דנכתב בשטר זמן אחר מ"מ גובה בזמן אחר. דס"ל כרשב"ל גבי מוקדם דאפילו נכתב בשטר זמן זה מ"מ כשר לגבות מזמן אחר כדאיתא בירושלמי סוף מס' שביעית פלוגתא דר"י ורשב"ל בזה. וע"ז קאמר דאתיא דרב כר' יוחנן ושמואל כרשב"ל דפליגי בשטר מוקדם אם גבינן בזמן אחר שלא בזמן השטר:
סליק מסכתא בבא בתרא בסייעתא דשמיא: