Chiddushei Ridbaz on Jerusalem Talmud Bava Batra Chapter 3
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
א"ר יוחנן שמענו מהולכי אושא משור המועד למדו ע"ז מקשה לו רבי יוסי אמר ר' יוסי מאן אית ליה שור המועד לג' ימים לא ר' יהודא דאי ר"מ סגי דידי בג' פעמים א"כ ה"נ סגי בג' פירי אלא ע"כ הילפותא דמשור המועד היא אליבא דר' יהודא ותנינן תמן ר' יהודא אומר לא אמרו ג' שנים אלא כדי שיהא באספמיא ויחזיק שנה וילכו ויודיעוהו שנה ויבוא לשנה האחרת א"כ מצינו דג' שני חזקה היא מטעם אחר משום כדי שיהא באספמיא כו' ולא דיליף משור המועד אלא טעמא אחרינא היא ואי לר"מ הא ליכא למילף משור המועד כלל דהא סגי בג' פעמים וממנפ"ש קשה אי לר"מ הא ליכא למילף משור המועד ואי לר' יהודא הא א"צ למילף משור המועד. ונשאר בקושיא ועיי' בבבלי דף כ"ט ע"ב דפריך שם ולר"מ דאמר קירוב נגיחותיו חייב אכלה תלתא פירי בתלתא ירחי כגון אספסתא להוי חזקה כיון דילפית משור המועד והיא כההיא דירושלמי הזה דע"כ הילפותא דשור המועד הוא אליבא דר' יהודא:
ועבדים ר"ס אחוה דר"י בר זבדא בשם רב תינוק כ"ז שמושלך בשוק אביו או אמו מעידין עליו ר"ל דמעידין עליו שהם השכיבו את התינוק שהוא בנם אבל נאסף מן השוק צריך ב' עדים ואביו ואמו נעשין לו כב' עדים. ובבבלי פריך הגמ' מ"ט אמר רבא הואיל ויצא עליו שם אסופי וע"כ לפי שיטת הבבלי לפי טעמא דרבא לא מהני אפילו אביו ואמו ביחד כיון דכבר יצא עליו שם אסופי ע"כ צריך ב' עדים כשירים להכשירו אבל שיטת הירושלמי היא דלא כטעמא דרבא אלא כך מקובל הלכה זאת כדמסיק כל רבותינו שבגולה מעידין עלינו שכך שמענוהו והיא מג' דברים שנאמנין על אתר. וזהו שיעור לאלתר אם הוא עדיין במקום הראשון היא לאלתר אבל אם נטלטל למקום אחר אין זה לאלתר אבל לא אמרינן דהוחזק בפסול כיון שיצא ממקום הראשון ע"כ נאמנים אביו ואמו עליו ונפ"מ בין הוא עדיין במקום הראשון או שנטלטל למקום אחר לענין אם אביו לחוד או אמו לחוד מעידין או דאביו ואמו ביחד מעידין וע"ז פריך ר' אבוה וחשוד אדם לומר על אינו בנו שהוא בנו מה בין שהוא עדיין במקום הראשון או נזז למקום אחר כיון דלא הוחזק בזה בשתוקי וא"צ עדים כשרים להכשירו למה לא נאמן אביו עליו דאיזה חשד יש לחשוד את אביו בזה דלא נאמין לו אלא לאלתר דהוא מקום הראשון. דילמא בנכסי הגר איתאמרת פי' דקי"ל המציע מצעות בנכסי הגר ושכב עליהן קנה עיי' במס' ב"ב דף נ"ג ע"ב וע"כ חשוד הוא לומר אני היא שהצעתי ושכבתי את בני כדי שיקנה בזה נכסי הגר אבל בשוק לא נאמרה הלכה זו. א"ל הרי כל רבותינו בגולה מעידין עלינו שכך שמענוהו מפי רב אדא בר אבוה. ע"ז אמר ר"ח הדא דתימר בתינוק שאינו מרגיע אבל בתינוק המרגיע כיון דמרגיע יכול להיות שהוא מקום השני ואינו אתר הראשון ואינו נאמן אלא באתר הראשון. והוי כדאמר ר"י עגלים וסייחים המקפצין ממקום למקום אין להם חזקה. ושייך הסוגיא הזאת לכאן על הא דקתני לענין חזקה עבדים ומוקמינן בקטן המוטל בעריסה דיש לו חזקה משום שאינו מרגיע כדאיתא בבבלי דף ל"ו עיי"ש. ואיידי דקאמר ר' אבוה דילמא בנכסי הגר איתאמרת מביא הגמ' הנך דינים דבסמוך דבנכסי הגר שם המימרא אמר רב אבדומא נחותא בנכסי הגר איתאמר ומימרא דר"ח אר"י בגין דלא תימר קשיא לשמואל את מר בנכסי הגר איתאמרת. ומסמיך אח"כ עוד המימרא דאמר ר"ח בעניני קנין ואח"כ מסמיך ומסיק הא דר' בא בשם ר"ח דג' הן שהן נאמנין לאלתר החיה וכו' זהו תמצית הסוגיא הזאת:
ר"ש בשם ר' יונתן כשם שחלוקין כאן כו' הרמב"ן ז"ל מפרש בשם המדרש ומובא במה"פ ז"ל:
תמן תנינן מודה ר' יהושע באומר לחבירו כו' ראובן אוכל שדה בחזקת שהוא שלו. והביא שמעון עדים שמת אביו מתוכה מפקינן לה מראובן ויהבינן לשמעון פי' דשמעון הביא עדים ששעה אחת קודם מיתת אביו הי' השדה ביד אביו וכההיא דבר חמוה דר' ירמי' טרק גלי' כו' במס' ב"ק דף קי"ב ובשו"ע חו"מ סי' קמ"ט ס"ג דאפילו החזיק כל ג' שנים בחיי האב אך בעת מיתת האב היתה שעה אחת ברשות האב ומת מתוכה אין חזקתו חזקה חזר ראובן והביא עדים שלא מת אביו מתוכה ס"ל לרב נחמן בר יעקב דהשתא חוזר לראובן כמו אלו הי' בשעה הראשונה ב' כתי עדים כת אחת אומרת שלא מת אביו מתוכה. וכת אחת אומרת שמת מתוכה דהוי מוקמינן בחזקת ראובן ה"נ אפילו השתא דיצאה מת"י לת"י שמעון כשיש ב' כתי עדים הרי הוא בחזקת ראובן. ורב ס"ל כיון שיצאה מת"י ראובן לת"י שמעון הוי השתא ראובן המוציא ותרי לגבי תרי הרי השדה בחזקת שמעון דהממ"ח עליו הראיה. ובמס' כתובות פ"ב מסיק הגמ' דלכו"ע אי משעה הראשונה שנים אומרים מת אביו מתוכה ושנים אומרים לא מת אביו מתוכה שהשדה בחזקת ראובן ולא נחלקו אלא לאחר שיצאה לרשות שמעין דלרב נחמן בר יעקב מחזירין לי' לראובן ולרב הוי כעת ראובן הממחע"ה:
מי מודיע זה לא שייך הכא אלא אגב גררא דקאמר השדה בחזקת בעלי' קיימא והממע"ה מייתי להאי דגרסינן נמי השדה בחזקת בעלי' קיימא והמוציא מחבירו עליו הראיה כדרך הש"ס הזה ובפרט בסדר הזה והאי ענין מפורש היא במס' קידושין בירושלמי פ"ק ה"ה חד בר נש מי דמיך אמר ינתנו כל נכסי לפלוני חזר ואמר כתבו ותנו ר"א ורבי שמעון בר יקום ועלון עובדא קומי ר' יוחנן אמר אם אמר לזכותו ד"ה זכה ואם לזכותו בכתב כ"ע מודי שאין אדם מזכה בכתב לאחר מיתה מי מודיע תיפתר שהיו שם עדים יודעים ר"ל העדים שהיו בשעת מיתה שאמר לפניהם. הגע עצמך שאין שם עדים יודעים. אמר ר' יוסי לעולם השדה בחזקת בעלי' ומוציא מחבירו עליו הראיה ע"כ לשון הגמ' במס' קידושין פ"ק ה"ה ונסיב אגב גררא הכא כדרך הש"ס הזה וז"ב כשמש להרגילין בש"ס הזה. וכן לקמן בה"ו אר"ז עד זומם אינו נפסל בב"ד ושם הרגיש הפ"מ ז"ל דשייך למס' ב"ק עיי"ש ולא הבנתי מדוע לא כתבו כן הפ"מ ז"ל והציון ירושלמי ז"ל והנו"י ז"ל:
ר"ל אמר להאריך ולהרחיב היינו כאוקימתא דר"ח בבבלי שאם הי' ארוך מקצרו ר"י אמר לכל אותו הרוח פי' כאוקימתא דשמואל בבבלי שם ע"ז קאמר הגמ' והתנינן המזחילה יש לה רשות ד"א אית לך מימר כל אותו רוח פי' דמביא ראי' לאוקימתא דר"י דמרזב אין לו חזקה הוא ע"כ לכל הרוח מדמסיק דבר והפוכו דהמזחילה יש לה חזקה וע"כ אי תימר כר"י דמרזב אין לו חזקה לכל אותו הרוח ניחא דאית לך מימר במזחילה דבר והפוכו דיש לו חזקה ד"א להעמדת סולם לכל אותו הרוח דאינו יכול בעל החצר למימר לבעל המזחילה איחד מקום מיוחד להעמדת סולם. משום דשמא תתקלקל היום כאן ולמחר כאן. ודכותי' דבר והפוכו המרזב אין לו חזקה היא דאין לו חזקה לכל אותו הרוח. משא"כ לרשב"ל דמרזב אין לו חזקה להאריך ולהרחיב מאי אית לך מימר גבי מזחילה דיש לו חזקה דבר והפוכו להאריך:
אמר ר"ה לא אמרו אלא בחצר דלפיכך חלון המצרי אין לו חזקה כיון דאינו יכול להכניס ראשו לתוכו ולהביט לחצר אבל לגגות אפי' למעלה מד"א מעכבו שיכול מרחוק להביט על תשמישו שבגג חבירו אף דלא יכניס ראשו לתוכו: