מלקטין עשבים מכל מקום חוץ משדה תלתן כן הגי' הנכונה מהאי סוגיא במס' כלאים פ"ב ה"ג וכן גרסינן שם. תניי יהושע היו מלקטין עשבים מכל מקום חוץ משדה תלתן ר' יעקב בר אחא בשם ר' יצחק בר נחמן כשזרעה לעמיר היא מתניתא והא תנינן וכן תלתן שהעלת מיני עשבים אין מחייבין אותו לנכש ר"י בר אחא בשם גרמי' כשהעלת לזרע אמר ר' יוסי וכי לא בא יהושע לפרש אלא לעוברי עבירה עבר עבירה אסור משום גזל לא עבר עבר עבירה מותר משום גזל הוי לא שניא היא שזרעה לזרע היא שזרעה לעמיר. והתנינן וכן תלתן שהעלת מיני עשבים אין מחייבין אותו לנכש אם את שדעתו עליהם יחייבו אותו לנכש ר' אחא בשם ר' מיישא רוצה הוא בהן כאלו עקורין ומונחין לפניו. ר' יוסי לא אמר כן אלא שבסוף הוא רוצה בהם כאלו עקורין ומונחין לפניו מעתה מצא כלאים בכרם יהו אסורין משום גזל שבסוף הוא רוצה בהן כאלו עקורין ומונחין לפניו. כאן יש לו עם מי להכנס וכאן אין לו עם מי להכנס ר"נ אמר ר' מני בעי הגע עצמך שיהי' שם שדה אחרת של תלתן סמוכה לו הרי יש לו עם מי להכנס. מיליהון דרבנין פליגין דאמר ר' זריקן בשם דבית ר' ינאי כל הספיחין מותרין חוץ מן העולין בשדה בור בשדה ניר בשדה כרם ואמר חוץ משדה תלתן שזרען לזרע. עד כאן לשון הגמרא שם. תנאי יהושע כשזרעה לעמיר היא מתניתא. דבזה ניחא לי' אבל בשעלתה לזרע לא ניחא לי' לבע"ב בזה משום דמין זה מפסיד התלתן. והא תנינן וכן תלתן שהעלת מיני עשבים אין מחייבין אותו לנכש אלמא דלא ניחא לי' לעשבים ואין לחשוד אותו שזרע בכיוו בכאן משום דהעשבים מפסידין את התלתן ומשני ריב"א בשם גרמי' דמיירי בעשבים שהעלוה לשם זרע דעשבים הללו מפסידין התלתן ובעשבים הללו מותרין משום גזל ואין בו תנאי יהושע ע"ז מקשה ר' יוסי א"כ מה שאסר יהושע משום גזל לא אסר אלא אותן העשבים דהוי בעוברי עבירה דאותן אסורין משום גזל אבל עשבים דאין בהן עבירה מותרין משום גזל בתמי' א"ו דפשיטא דלא שנייא בין לזרע בין לעמיר בכולהו אסר יהושע אפילו לזרע דמותר משום כלאים. ע"ז מקשה כיון שדעתו עליהן דקאמרת אסורין משום גזל א"כ ניחא לי' לבעה"ב אע"פ שמפסיד התלתן א"כ יהא חייב לנכש דהא יחשדו אותו שזרען הוא. ע"ז משני ר' אחא בשם ר' מיישא רוצה הוא בהן כאלו עקורין ומונחין לפניו ר"ל דלעולם לא ניחא לי' מה שעלו בכאן ורוצה שיהי' עקורין ומונחין יהי' עבורו אבל לא שיטלם אחר. ופריך א"כ לפ"ז כלאי הכרם יהא אסור משום גזל דאף דניחא לבעה"ב שיעקרום כדי שלא יאסור את כרמו בשיוסיפו מאתים אבל כ"ז להניח לפניו ולא שיטלם האחר לעצמו א"כ קשה על תירוצא דר' אחא בשם ר' מיישא. ע"ז קאמר דר' יוסי לא אמר כן אלא שבסוף הוא רוצה בהן כאלו עקורין ומונחין לפניו. ר"ל דאף שלכתחלה לא הי' רוצה שיעלו העשבים ויפסידו את התלתן מ"מ לאחר שעלו וכבר הפסידו נמצא דלבסוף הוא רוצה שיהי' מונחין לפניו ולא ביאר עדיין טעמו וע"כ מקשה א"כ קשה נמי לדידי' ג"כ מכלאי הכרם שלבסוף הוא רוצה קודם שעלה למאתים. וע"ז מסיק טעמו כאן יש לו עם מי להכנס וכאן אין לו עם מי להכנס ר"ל דבכלאי הכרם לא ניחא לי' ג"כ בסוף שעלה כלאים במקום הזה טוב יותר שהי' עולה במקום אחר ויכנסם ממקום אחר משא"כ בעשבים של תלתן ניחא לי' בסוף שעלו אצל תלתן דעם התלתן יכנסם אבל בלא תלתן אין לו עם מי להכנס דבפ"ע לא חשיב כלל הילכך הגם דלכתחלה אינו כדאי ההפסד דתלתן אבל בדיעבד שעלו כבר ניחא לי' על עצם העשבים שעלו בכאן עם התלתן דבלא תלתן לא הי' לי' עם מי להכנס וניחא לי' בהרכבה הזאת. וע"ז פריך ר"נ אמר ר"מ בעי הגע עצמך שהיתה לו שדה אחרת של תלתן סמוכה לו הרי יש לו עם מי להכנס וא"כ לא ניחא ליה מהרכבה הזאת מה שעלו ביחד עם התלתן דהא אז הי' ניחא לי' שלא יעלה ביחד עם התלתן. ע"ז אמר מיליהון דרבנן פליגין ר"ל על קושית ר' מנא דר"מ סבירא ליה דתלתן עם עשבים דומה לכלאי הכרם כמו דכלאי הכרם מותר משום גזל כמו כן תלתן בעשבים מותר ואילו מיליהון דרבנן פליגין ע"ז דאמר ר"ז בשם דבית ר"י כל הספיחין אסורין ר"ל משום גזל חוץ משדה בור וניר. ובשדה כרם ר"ל כלאי הכרם מותרין משום גזל ואי כר"מ קשה יאמר גם חוץ משדה תלתן של זרעים אלא וודאי דכלאי הכרם לא דמי לשדה של תלתן לזרעים דבשדה תלתן לזרעים אסור משום גזל:

תמן תנינן המוציא מת בתחלה מושלך כדרכו נוטלו ואת תבוסתו. משנה הוא בפ"ט דמס' נזיר. ובסיפא שם גרסינן מצא שלשה בודק הימנו ולהלן עשרים אמה כו' אמר ר"ח זאת אומרת מת מצוה מותר לפנותו דתנינן נוטלו ואת תבוסתו כו' ואי ס"ד דמ"מ אסור לפנותו. א"כ ניחוש דילמא מ"מ הוא דקסבר ר"ח דמ"מ מצוי ג"כ. וכן איתא בירושלמי מפורש בפ"ט דמס' נזיר א"ר זעירא לא מסתברא דלא מת מצוה אסור לפנותו דקנה מקומו שאם אומר את דמותר לפנותו אילו הואיל ומאבדין כל השדה לא כל שכן שמותר לפנותו ר"ל מה מת מצוה הידוע שיש כאן מת מצוה מותר לפנותו ולא קני המקום אף על גב דלא הפסיד לבעל השדה אך מקום הזה ולא כל השדה דהא אינו צריך לבדוק כל השדה דהא מת מצוה ידוע הוא ואעפ"כ אמרינן דלא הקנה בעל השדה לקברו של זה ולא קנה את קברו. הכא במת שאינו ידוע דכ' הכ"מ ז"ל דכיון דלא היו יודעין בו מסתמא נקבר שם שלא מדעת בעל השדה ובגזילה הקבירוהו שם כדפירש"י ז"ל במס' סנהדרין דף מ"ז עיי"ש ובכ"מ ז"ל פ"ט מה' טו"מ ה"ה עיי"ש דמאבדין ע"י שנקברו שם את כל השדה דהא צריך בדיקה בכל השדה ובלא בדיקה כל השדה אסורה פשיטא דלא ניחי' לי' לבעל השדה מה שנקבר שם ופשיטא דמותר לפנותו ומאי קמ"ל התנא בזה דהא בסיפא בנמצא ג' כל השדה אבודה ופשיטא דלא קני מקומן ומאי קמ"ל שם דמותר לפנותו א"ו ממה דפשיטא לתנא דמ"מ אסור לפנותו לפום כן צריך מתניתא. ר"ל דקמ"ל דלא חיישינן שמא מת מצוה הוא ואסור לפנותו וקמ"ל התנא דלא חיישינן למ"מ משום דמ"מ לא שכיח. וכן ס"ל לר"ז בירושלמי דלפיכך לא חיישינן למ"מ משום דמ"מ לא שכיח. אבל ר"ח ס"ל שם דשכיח ומדלא חיישינן למ"מ ש"מ דמ"מ נמי מותר לפנותו וכדמסיק אמר ר"ח אתיא כמאן דמר מ"מ מותר לפנותו. כדמסיק אני אומר בשבילי הרשות נקבר בתמי' דהא מסתבר יותר לתלות במ"מ מלתלות דנקבר בגזילה דמאי תימר אני אומר דבשבילי הרשות נקבר בתמי' דקברו בעת שלא הי' הפסד לבעל השדה דהי' בשבילי הרשות משתיעקר התבואה עד שתרד רביעה שני' כדאיתא בסמוך. ז"א דבזה לא שייך שבילי הרשות [זולת במסלקין כדאיתא בסמוך] וחש לומר שמא מת מצוה הי' ואין מתי מצוה מצוין ומוטלין בתמי' דסבירא לי' לר"ח דגם זה דבר מצוי וטוב יותר לתלות במת מצוה משנקבר בגזילה וכי יש לומר דבשבילי הרשות מותר לקבור בתמי':

רבי יצחק שאל מכר חצי הראש מכר חצי רגלים כו' פי' דבסתם מכירת ראש נכלל בכלל ראש מה ששייך להקני' לפי מנהג המדינה אבל אם מדקדק ומתנה בפירוש חצי ראש א"כ דווקא הוא חצי הראש ולא יותר או דילמא אפילו במדקדק נמי הכונה הוא כפי מנהג העולם. וכעין זו איתא במס' נדרים דף כ"א ע"א א"ל רבינא לר"א טפי מסלע כו' עיי' בר"נ ז"ל דמפרש דמיבעיא לי' כיון דמדקדק ע"כ דווקא קא"ל או לא עיי"ש. ע"ז קאמר נשמעני' מן הדא מכר לו יד כמו שהוא כו' אינו מנכה לו מן הדמים משום דלוקח לפי מנהג העולם שצריך הלוקח ליתן המתנות לכהן בלא נכוי דמים. אבל אם לקחן במשקל ומדקדק עמו ע"כ דלא לקחן ע"פ מנהג העולם. ע"כ גם כאן במכר לו בדיקדוק חצי הראש הוי כמו שלקח במשקל ודווקא קאמר לי' ולא לפי מנהג העולם בסתם: