Chiddushei Ridbaz on Jerusalem Talmud Bava Batra Chapter 8
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
לא אם אמרתם בבת הבן שאינה באה אלא מכח האחין תאמרו בבת שאינה באה אלא מכח הזקן פי' והוי כאחין. אבל אינה כאחין אלא באה מכח הזקן והוי כההיא דאיתא בבבלי דף קמ"א ע"ב מה לבת הבן שכן יפה כוחו אצל אחין והיינו דקאמר שאינה באה אלא מכח אחין שכל שעיקר כוחה הוא מכח האחין משא"כ בת שאין לה כח אחים אלא באה מכח זקן ר"ל המת אבי' וע"כ הורע כוחה במקום אחין:
ת"ל וכל בת יורשת נחלה כו' עד כדון בן את האב כו' כו' עד כדון בת בן כו' כו' נראה לפי עניות דעתי ברור דהאי ת"ל וכל בת יורשת נחלה דנדפס בכאן קודם עד כדון בן את האב נדפס בטעות ומקומו היא קודם עד כדון בת בן כו' וקאי אמתניתן כסדר דנקט האב את הבנים. ע"ז מפרש הגמ' עד כדון בן את האב האב את הבן מנין דילמא אחין דהוא בנו של האב קודם לאב כדפריך בבבלי. ע"ז קאמר ק"ו מה הבן שאינו בא אלא מכח האב הרי הוא יורשו ר"ל הא האחים באים מכח שהם בני אביו הרי הם יורשים אותו האב שאין הבן בא אלא מכחו לא כ"ש ונמצא דהאב קרוב יותר מבניו להמת וא"ק הקרוב קרוב קודם. וע"כ ל"ל דירשו אותו ביחד האב עם בניו. ז"א כיון דכח האב קרוב יותר וא"ק הקרוב קרוב קודם ואינו יורשים ביחד אלא הקרוב קרוב קודם דוחה את השני. והשתא מפרש הגמ' במתניתן האיש את אמו מנ"ל ת"ל וכל בת יורשת נחלה כו' אבי' משבט אחד ואמה משבט אחר כו' כדאיתא בבבלי דף קמ"א ע"א עיי"ש וע"ז פריך עד כדון בת בן מנין ומסיק ק"ו כדאיתא בבלי דף קי"א ע"א עיי"ש:
כתיב בכל אשר ימצא לו וגו' כיצד יורש בראוי כבמוחזק מת אביו בחיי אבי אביו נוטל פי שנים (ותיבת כיצד השני מיותר) מנכסי אביו ואין נוטל פ"ש מנכסי אבי אביו. משום דיורש את אבי אביו בכח של אביו ולא דיורש את אבי אביו אלא דיורש את אביו בראוי כבמוחזק משום דכ"ר אשר ימצא פרט לראוי גבי חלק בכורה מכלל דחלק פשוט יורש בראוי כבמוחזק וכיון דאביו אינו בכור נוטל חלק בחלק עם אחי אביו. משום דהוא אינו יורש את אבי אביו אלא נקרא יורש את אביו משום דירושה שייך בראוי לאביו כבמוחזק וע"כ יורש את אביו מה שנפל לאביו אחרי מותו מאבי אביו וכיון דאביו אינו בכור. ע"כ כשחולק עם אחי אביו אינו נוטל חלק בכורה אע"פ דהוא בכור אך אם הי' אביו בכור נוטל פ"ש מנכסי אבי אביו דנוטל מכח חלק בכורה של אביו וכל עיקר דקמ"ל דירושה שייך בראוי כבמוחזק ע"כ יורש את אבי אביו בכוחו של אביו:
רבי לא השווה את הבכורה לאחין ר"ל דהורה לכתחלה להשוות הבכור לאחין משום מתנה אמר לון ר"ח ולא קריא הוא לא יוכל לבכר אמר ר' לעזר העבודה שיכול אלא שאינו רשאי אי כן יכול משום מתנה פי' דבקרא כתיב לשון לא יוכל וקס"ד דהכי משמע דאינו בכחו לעשות בן פשוט בתורת בכור וליתן בירושה לבן פשוט בתורת בכור כיון דאינו בכור דכמו דאינו יכול לשנות ולעשות מעפר זהב ע"ז הוי אזהרת הל"ת אבל מה שיכול ובכוחו לעשות דהיינו במתנה יכול ליתן ב' חלקים לפשוט. ע"ז לא הוי הל"ת והל"ת היא אך על מה שאינו יכול. ואמר ר"א העבודה שיכול אלא שאינו רשאי דה"פ הקרא לא יוכל הוא דאינו רשאי אפילו מה שיוכל ואם כן מה היא היכול היא משום מתנה אלמא דאזהרת הכתוב דאפילו לשם מתנה נמי אסור לכתחילה אך בדיעבד דבריו קיימין משום דעביד מהני כל קנין הנעשה באיסור דמהני בדיעבד כדאיתא בחו"מ סי' ר"ח משא"כ באומר בני בכור לא יטול פ"ש בני לא ירש. וכשאומר הפשוט ירש רלק בכורה זה מתנה על מ"ש ב"ת דירושה לא שייך בפשוט חלק בכורה. ובכור לא יטול פ"ש הוי מתנה עמ"ש ב"ת כיין דהוא בכור האיך לא יטול פ"ש בני פלוני לא יירש הוי ג"כ מתנה עמשב"ת דהאיך בן לא ירש דזהו הכל ההיפוך מן התורה משא"כ בלשם מתנה הגם דנעשה באיסור הוי ככל מקח הנעשה באיסור דקיים בדיעבד דמקח הנעשה באיסור ומתנה עמשב"ת ב' ענינים הן. וא"כ קשה על הא דר' לא דהורה לכתחילה להשוות הבכורה לאחין. א"נ יש לפרש דר"ח אמר לון והוא לחבריא על הדא פיסקא דר' לא ולא קריא היא לא יוכל לבכר בתמי' א"כ מוכח בפירוש דדווקא על מי שלא יוכל אזהר רחמנא אבל לא על מה שיוכל. וא"כ פשיטא הוא דר"ח ואתא ר"א ופליג ואמר העבודה שיכול אלא שאינו רשאי ומסיק הגמ' ומפרש דברי ר"א דאם כן לדברי ר"א יכול משום מתנה ועכ"ז אזהר רחמנא:
א"ל ואפילו כמ"ד ירתין כח ב"ד מיופה כמה דתימר תמן אין אדם מזכה בלשון מתנה והכא מזכה פי' כמו דאיתא בבבלי דף קל"א בין למ"ד ירתין בין למ"ד יטלון הא אין אדם מקנה לדבר שלב"ל אלא תנאי בית דין שאני ודכותי' אין אדם מזכה בלשון ירושה והכא מזכה משום תנאי בית דין שאני:
תמן תנינן רשב"ג אומר כו' הגי' הנכונה כמו שהוא במסכתא כתובות פ"ט מובא בפ"מ ז"ל:
מ"ט דרב בסוף הוא זכה בהם הרא"ש ז"ל במסכתא כתובות מפרש דלפיכך אינו יכול לסלק א"ע מירושתה מפני שהזכות בא לו בסוף ע"כ קודם שזכה אינו יכול לסלק א"ע דהוי כבן שסילק א"ע מירושת אביו:
אמר ר"י הלכה כריב"ב דמר ר"י מכרה ונתנה בדין הוא להיות קיים שבסוף הוא זוכה בהם כן הגי' במס' כתובות שם. ולמה אמרו מכרה בטל שלא תהא מברחת פי' דהנה בבבלי יליף טעמא דר"י ב"ב מקרא אבל בירושלמי שאל מ"ט דר"י ב"ב ולא מפרש טעמא אבל ר"י מפרש טעמא דלפיכך הלכה כריב"ב משום דיש לו רשות מה"ת להוריש לבנו אחד דדווקא בנותן בלשון ירושה לאיש אחר אז לא מהני דהוי מתנה עמשב"ת דאומר איש פלוני ירשני והוא אינו יורש משא"כ באומר בני ירשני שפיר דמי דלא הוי מתנה על משב"ת דהא באמת יורש הוא אך משום דמסלק השאר בניו מירושה והאיך יכולת בידו לסלקם מירושה בשלמא כשמוכר ונותן בחיו אז לא נשאר ירושה. משא"כ כשמוריש לאחד מבניו ונשאר אחריו ירושה האיך יכולת בידו לסלק בניו מירושה. ז"א דהא הבנים אין להם שום זכות בחיו על עזבון הירושה זולת כשהוריש מחיים אבל ירושה דממילא אין לבנים שום זכות מחיים ולפיכך אין בכח ביד הבן לסלק את עצמו מירושת אביו משום דכ"ז דאביו חי אין לו שום זכות על העיזבון שישאר אחרי אביו. וע"כ הלכה כרשב"ג דאם מתה ירשנה מפני שאין בכוחו לסלק א"ע משום דלבסוף הוא זוכה. וכיון שכן ממילא רשות ביד האב לסלק הבן מירושה אפילו שלא ימכור הנכסים בחיו וישאר אחריו ירושה מ"מ יסלק להבן משום דיזכה לבנו האחר בתורת ירושה. ובן אחד יזכה הירושה בתורת ירושה ובן השני לא יזכה דהא כ"ז שאביו חי אין לבן שום זכות בהירושה אפילו שישאר ירושה והזכות מתחיל לאחר מיתה לבסוף ע"כ בכח ביד האב להוריש לבנו האחר אך אין בכח האב להוריש לאיש אחר משום מעמשכב"ת דהא האחר אינו יורש. משא"כ כשמוריש בחיו לבנו האחד פשיטא דיש כח ביד האב להוריש בחיו ירושת של בן זה שלא זכה עדיין בו לבנו האחר בשלמא אם הי' זכות להבן מה"ת בחיי האב על הירושה שלאחר מותו אז לא הי' בכח להאב להוריש נחלה מבן זה לבן אחר אבל כיון דבחיים אין לו זכות כלל על הירושה דלאחר מיתה למה לא יהי' כח ביד האב לסלק בן זה מנחלתו ולהוריש בחיו לבנו האחר. וכיון דאין כח ביד הבן לסלק את עצמו מירושת אביו דלאחר מותו משום דבחיי האב אין לו שום זכות על הירושה שלאחר מותו ממילא יש כח ביד האב לסלק לבן אחד מירושה ולהוריש לבנו האחר. ונמצא דלשיטת רב בטעמא דרשב"ג דאין להיורש שום זכות בחיי המוריש על הירושה דלאח"כ ממילא הלכה כריב"ב דלכן אמר ר"י הלכה כריב"ב כדמסיק דלבסוף הוא זוכה בהן ר' יוסטיני הו"ל עובדא שסילק הבעל מירושת אשתו קומי רבנן וחייבין דאינו יורשה ורשב"ל אמר לו דיחזיר לנכסיו דיורשה דאינו יכול לסלק עצמו משום דלבסוף הוא זוכה ע"ז פריך ר' ירמי' קומי ר"ז אמר רב בסוף הוא זכה בהן. ור' יוחנן אמר הלכה כריב"ב ורשב"ל אמר לי' איזל חות לנכסיך מאן אינון רבנן דר' יוסטיני. ומשני רבנן דר' יוסטיני דרבנן דר' יוסטיני הוא רבנן לבד מהנך רבנן:
אמר ר' ינאי מודה רבי שאינו נותנו במתנת שכ"מ פי' דהירושלמי ס"ל משום דכיון דאמר לו ואחריך לפלוני לא זיכה להראשון אלא משום שצריך לפרנסתו וע"כ לא זיכה לו אלא כ"ז שהוא חי וצריך לפרנסתו ע"כ אם נתן במתנת שכ"מ אלאחר מיתה לא זכה המקבל מתנה משום דמעולם לא זכה הראשון אלא כ"ז שהוא צריך כשהוא חי [ולא כשיטת הבבלי דטעמא הוא משום דמתנת שכ"מ לא קנה אלא לאחר מיתה וכבר קדמו אחריך] ר"י אמר ולא במתנת בריא כיון שלא נטל מעות בעד צרכו אלא מתנה בעלמא ע"ז לא זיכה לו המזכה הראשון. כהדא חדא איתא כתבת נכסה לחד בר נש ר"ל דהי' נכתבה נכסי' מן הנותן לה הנכסים לאחרה לחד בר נש וצריכת וזבנה לבעלה. ר"ל דצרכה לפרנסתיה וכתבה לבעלה דאי הי' כתבה לאחר קי"ל האשה שמכרה בנ"מ בחיי בעלה כו'. והירושלמי ס"ל במס' כתובות פ"ט ה"א דבעל בנכסי אשתו יורש הוי ולא לוקח ואעפ"כ הבעל מוציא מיד הלקוחות משום תקנה שלא תבריח נכסיה מבעלה ותמכור ותאמר שלה היא. וע"כ אי לא היתה מוכרת לבעלה לא הי' בעל הלוקח ממילא. אך כשמכרה לבעלה הוי הבעל הלוקח שלה וכשמכרה לבעלה חל המכירה דלא שייך התקנה שלא תבריח. ר"ח בר מדייא אעיל עובדא קומי ר' יוסי האיך הדין כשמתה האשה אם הפלוני מוציא מיד הבעל. או דאליבא דרבי אין הפלוני מוציא מיד הלקוחות דלא כן אמר ר' ינאי שאינו נותן במתנת שכ"מ. ור"י אמר אפילו במתנת בריא משום דלא זיכה להראשון אלא כ"ז שצריך לצרכו והדא איתא מכיון דבעלה זקוק מספקא לה מזוני ולא כמתנת שכ"מ. ע"כ לפ"ז מוציא מיד הבעל. ע"ז אמר לי' עד כדון זקוק מספקא פיתא וקיטני דילמא ביעי בתמי'. דילמא תרנגולין בתמי' דהראשון דזכה לצרכו רשאי לימכר אף למיזבן ביעי ותרנגולי. וכן מסיק במס' כתובות שם ועיי"ש ובדברינו שם: