ר"ח רבה אמר הודיית עדים כהודיית פיו כו' ר"י אמר אין הודיית עדים כו' אמר ר' לא משנים אוחזין בטלית דר"ח רובה. ובמס' כתובות פ"ב ה"א גרסינן משנים אוחזין בטלית למד ר"ח רובה מכיון שתפש בחצי' אלא [והוא כמו לא] כמביא עדים שחצי' שלו ותימר נשבע ונוטל אוף הדא דמייא לה. דהוא כמו בש"ס דילן דהוא תובע הכל וזה כופר הכל ואנן סהדי דמאי דתפס האי דידי' הוא ולפיכך נשבע על החצי' ונוטל אוף הדא דמייא לה. ומפרש הגמ' בטעמא דר"ח רובה דטעמא דמתניתן דשנים אוחזין בטלית הוא משום אנן סהדי ולא משום כדס"ל לר' יוחנן משום תקנה שלא יהא כאו"א הולך ותוקף בטלית חבירו רבה בר ממל ורב עמרם סליקו הן דרב ביניי פי' דעומדין הן לעילא דרב ביניי כדאיתא במס' שבת דף ל"ז אר"ה עומדין היינו לעילא מר"ח רבה ופילפלו בזה הדין א"ל. ר"ל חד לחברי' אין מוסרין שבועה לחשוד. ר"ל דחשיד אממונא חשוד אשבועתא. א"ל אפילו לשון שבועה אין מוסרין לו פי' אפילו חשוד על לשון השבועה ג"כ אין מוסרין לו דהיינו אם ישבע שאין לו בה פחות מחצי' חשדינן לי' שאין לו בה כלום כדפרש"י ז"ל עיי"ש דף ה' ע"ב ולא מיבעיא דאין מוסרין שבועה לחשוד דהא מביאין לי' לידי שבועת שקר. אלא אפילו לשון שבועה. אפי' שיש לחשדו בלשון השבועה ג"כ אין מוסרין לו לשון שבועה זו. וכיצד נשבע במתניתן דידן ר"ה אמר שבועה שיש לי בה ואין לי בה פחות מחצי'. וא"כ כיון דלחשוד אין מוסרין לו שבועה. ע"כ דל"ל כר' יוחנן דמשום שבועת תקנה. דא"כ הוא חשוד אממונא והחשוד על הממונא חשוד אשבועתא [וכן היא בבבלי דגרסינן אמר ר' יוחנן שבועה זו תק"ח הוא שלא יהא כאו"א הולך ותוקף בטלית חבירו וכו'. ונימא מגו דחשוד אממונא חשוד אשבועתא פירש"י ז"ל דלר' יוחנן קפריך וכן פי' כל הקדמונים ז"ל] דאי לאו דר' יוחנן לא הוי חשוד אממונא משום דר"פ לעיל דף ב' דמורי ואמר. אבל לר"י דחיישינן שמא הולך ותוקף בטלית ש"ח שפיר קשה ונימא מיגו דחשוד אממונא כו' ע"כ טעמא דר"ח רבה דטעמא דמתניתן היא לאו כדר' יוחנן משום שבועת תקנה אלא משום אנן סהדי זהו טעמא דר"ח רבה ע"ז מסיק אמר ר' יוחנן אם מזו שבועת תקנה הוא. פי' דאין ממתניתן דשנים אוחזין שום ראי' דהיא משום שבועת תקנה דס"ל לר' יוחנן דחשיד אממונא לא חשיד אשבועתא כדאיתא בבבלי דף ה' ע"ב עיי"ש:

אמר ר"א הכל הולך אחר התפוס בעדים א' רב חסדא אין שמעתוני' אתיית כר"ש. פי' הרמב"ן ז"ל דאי לרבי דאמר יתקיים השטר בחותמיו פשיטא דהכל הולך אחר העדי' שכיון שאחד מהן תפוס בלבד אין אתה יכול לקיימו שדינו שיטול עד מקום שידו מגעת. ויש לפרש דבני מערבא סברי דגבי לי כולה לרבי וכיון ששניהן תפוסין בעדים אינם חולקין אף כשהלוה תפוס בלבד אין הולכין אחר תפיסתו וגבי לי' מלוה. מ"מ נראה מכאן שהתורף הוא עם ח"י העדים שלא כדברי רש"י ור"ח ז"ל עכ"ל הרמב"ן ז"ל מובא בשטמ"ק ז"ל עיי"ש:

(חזקי' אמר בשכר הלבלר שנו במס' גיטין פ' הזורק) ר"א בשם חזקי' בשכר הלבלר שנו פי' הא דתנינן מעמ"ח יחלוקו ולא אמרינן הממחע"ה כיון דלהירושלמי לא מוקמינן ביוצא מד' אמות של זה לזה בין בגט בין בחוב אלא בספק כמו בב' כתי עדים כמבואר היטב בתוס' הרי"ד ע"כ קשה למה יחלוקו הא צ"ל הממחע"ה [וקושיא זו הקשה המהרש"א ז"ל בבבלי ותירוצו לא שייך לשיטת הירושלמי כמבואר בתוס' הרי"ד] ע"כ מוקי ר"א בשם חזקי' בשכר הלבלר שנו פי' דהמעות הם בעין וע"כ אם זרק קרוב להמלוה זכה הלוה ולא חייב עוד הלוה בשמירת הממון ונבטל השטר וקרוב להלוה עדיין החוב על הלוה וחייב לשמור המעות והשטר בחזקתו אבל אם קרוב להמלוה זכה הלוה ונפטר מן החוב והמעות לא נאבד וכשנתרצו ביניהם להלות לו המעות עוד הפעם הוי חוב חדש אבל מהחוב שבשטר כבר נפטר הלוה ולא הוי שוב מלוה בשטר. וכיון שכבר זכה הלוה ע"כ כשחוזר ולוה אותן עוד הפעם צריך שטר חדש והוי נפ"מ בין אם זכה הלוה ונפטר פ"א מן החוב או לא נפטר עדיין מהחוב לענין שצריך לכתוב שטר חדש אם השטר הראשון נמחל שיעבודו או לא ולפיכך מחעמ"ח הוי ספק ויחלוקו בשכר הלבלר של שטר החדש דבהא לא שייך הממחע"ה דלא שייך המלוה לקרות אותו מוציא מן הלוה דעל הלוה ליתן שכר הסופר ולא מצי למיפק מיני' דע"ה דשמא השטר הזה הוא כשר ונקרא הלוה מוחזק בשכר הלבלר ז"א דהא הלוה מוחזק על החוב דהוי מלוה בע"פ ולא מלוה בשטר דהא הורע כח השטר לגבות ממשועבדין דהא אי אפשר להוציא מן הלקיחות בשטר זה. וגם מוחזק הוא דפטור מן השמירה א"כ היכי תחשוב לו מוחזק והממחע"ה דממנפ"ש כיון דחשיב מוחזק לענין דלא הוי מלוה בשטר ופטור משמירה וע"כ צריך אתה לחשוב לו שטר שנמחל שיעבודו והאיך תחשבהו מוחזק שלא יצטרך לשלם שכר הלבלר וע"כ לא שייך בזה הממחע"ה. ודכותי' איתא בתוס' ז"ל במס' בבא קמא דף י"א ע"א ד"ה דקא עיי"ש דאם באת לטהר מטעם ספק ספיקא ואחר כך לענין מ"א נמי תטהר מכח ספק ספיקא אם כן הוי תרי קולי דסתרי אהדדי עיין שם והרי ספק ספיקא היא מטעם רוב ותרי רובא דסתרי אהדדי לא הוי רוב ורובא עדיף מחזקה כ"ש ב' חזקות דסתרי אהדדי לא חשיב חזקה וע"כ יחלוקו בשכר הלבלר ודו"ק:

תני האומר יזכה לי ביתי במציאה שנפלה לתוכה לא אמר כלום מפני שלא ידע בזה כהדא אריסא דר' בא בר' מינא סליק לדיקלא אשכח גוזלין ונסתון. ר"ל ולקחם כמו ונסבון אזל שאל לרב לא א"ל כלום. פי' דשאל לי' אם שייך לו או דשייך לר' בא בר מינא משום שקלה לו הדקל שהיא חצירו לא א"ל כלום ואזל חזר אמר ר' בא בר מינא. קשייא לן הויתא חזר פי' יונים הקשים דהוא הזקנים לנו הוית חזר הית צריך להחזיר לנו שמן הזקנים כבר ידעת וזכתה לו חצירי ותייתר ר"ל והנותר ממציאותו פי' זה הוא ממציאותו של האריס שעדיין לא ידעת מהן שהיו על הדקל ולא זכית בהן והן ממציאותו של האריס כן פי' מהרא"פ זצ"ל:

אמר ר"י בשאין טפילין לאביהם סוגיא זו כפי' הפ"מ ז"ל וכן היא במס' פיאה מפורש עיי"ש:

תני בשם ר"מ בין שטר שיש בו אחריות כו'. בל"ס שיש כאן ט"ס וגרסינן שאין בו אחריות אינו גובה ממשעבדי ולא מב"ח. ופריך הגמ' ע"ד דר"מ לא זה דבר הוא מחזיר פי' דלר"מ דס"ל בשאין חייב מודה לא יחזור שטר שאין בו אחריות נכסים. א"כ קשה לאיזה תועלת מחזיר לו שטר שאין בו אחריות נכסים הא לא יגבה בו. ומשני לצור ע"פ צלוחיתו והוא כמו דמשני בבבלי דף י"ג לשמואל אליבא דר"מ. ע"ז מביא הגמ' הפלוגתא דרב ושמואל דרב ס"ל דיורש כמשועבד כשם כו' ושמואל ס"ל דאקני אינו גובה ממשועבדון פי' שטר שאין בו אחריות אך האחריות שלו דאקני אינו גובה ממשועבדין [ולא גרסינן כמו בבבלי דאקני קנה ומכר דמשמע דאינו גובה ממה שקנה אח"כ. אלא גרסינן סתם אינו גובה ממשועבדין דמשמעו דבשטר הזה אינו גובה כלל ממשעבדי והוא משום דמיירי שאין בו אחריות נכסים אלא אחריות דדאקני וס"ל דאחריות כזה אינו כלום] הא מב"ח גבה:

תני בשם ר"מ בין שטר שיש בו אחריות נכסים כו' המפרשים ז"ל מגיהים ובאמת פשוט הדבר דא"צ להגיה כלל דכן דרך הירושלמי בפרט בס' נזיקין להביא מברייתא ראשי פרקים מתחיל הרישא ומסיים בהסיפא ומדלג מה שבינתים [לדוגמא עי' במס' ב"ק פ' המניח ה"ב דמביא ברייתא מודין חכמים לר"י ומסיים שע"מ כן הנחיל יהושע לישראל את הארץ ומדלג כל מה שבינתים. וכן בפרקין בה' ד' חזקי' אמר בשכר הלבלר והיא ראשי פרקים מהסוגיא דפ' הזורק. וכן בה"ה א"ר לא דמר דר"ש אכן כו' והוא ר"פ מסוגי' דמס' פיאה] וה"פ תני בשם ר"מ הוא ר"פ ולא מסיים כל מה שאמר ר"מ וחכמים אומרים בין שטר שיש בו אחריות נכסים בין שטר שאין בו אחריות נכסים גובה מנכסים ב"ח ודברי ר"מ דלא מסיים כאן הוא דשטר שאין בו אחריות נכסים אינו גובה לא ממשעבדי ולא מב"ח כדאמר שמואל בבבלי אליבא דר"מ דאומר הי' ר"מ שטר שאין בו אחריות נכסים אינו גובה לא ממשעבדי ולא מב"ח. ע"ז מביא הא דרב ושמואל דרב אמר יורש כמשועבד כו' שמואל אמר דאקני אינו גובה ממשועבדין הא מב"ח גובה פי' דהנכסים שקנה אח"כ ומכרם אינו גובה ממשועבדין דאינו משועבד לו אלא הנכסים שהיו לו בשעת הלואה אבל לא דאקני אח"כ. אבל מ"מ מב"ח גובה דמשועבד הב"ח. וזהו קאמר שמואל למילתא דפשיטא אליבא דכו"ע. ע"ז פריך הכא את מר גובה והכא את מר אינו גובה. ר"ל דהכא פליגי בזה בתוספתא ר"מ ורבנן בשאין לו שועבד על משועבדין אם גובה מב"ח והכא קאמר שמואל למילתא דפסיקא דאע"פ שאינו גובה ממשועבדין דאקני מ"מ גובה מב"ח דאקני. ומשני לא דמי מי ששועבד מקצתו למי שלא שועבד כל עיקר פי' דביש בשטר אחריות אך דלא שועבד הדאקני הרי עכ"פ השטר שטר כשר הוא משא"כ כשלא שועבד כלל דאין בו אחריות נכסים כלל אינו שטר כשר וגרע ממלוה ע"פ בעדים כדאיתא בשטמ"ק ז"ל בשם הראשונים ז"ל. או דכיון דאינו חשוב שטר כשאין בו אחריות נכסים הוי עדות בכתב דרחמנא אמר מפיהם ולא מפי כתבם אך בשטר כשר גזה"כ הוא. א"נ דשטר שקר הוא דלא שדי אינש זוזי בכדי. עיי"ש. ע"כ ס"ל לר"מ דאינו גובה מב"ח וגרע ממלוה ע"פ בעדים משא"כ כששועבד מקצת והשטר כשר הוי הדין להדאקני דלא שיעבד דגובה מב"ח למילתא דפסיקא אליבא דכו"ע:

א"ר אלעזר שאני אומר כתב ללות ולא לוה עי' בשטמ"ק ז"ל באוקימתא דר"א בבבלי דף י"ג ע"ב אם טענתו הוא מזוייף או כתב ללות ולא לוה. ואמר ר"א אם הי' הלוה מודה כו' ותליתהון מתברן דר"ל דקשה על כל הג' מימרות שלו וכמו דאיתא בבבלי שם קשיא לר"א בחדא מברייתא. והירושלמי לא מביא הברייתא דקשה על דר"א וסמך על שהי' בקיאין בברייתות:

תני מצא גיטין וכתובות הר"ז יחזיר ומיירי בכתובה בעודה תחת בעלה כדמסיק וכתובה לא היא חזקה פי' חזקה דאין פורע תוך זמנו:

שטר שלוה בו ופרעו לא יחזיר ויגבה בו ר"ל לא יחזור וילוה מפני מירע כחן של לקוחות כדמפרש לקמן שמה יגבה בו מלקוחות שלא כדין ר' יסא בשם ר' יוחנן ואפילו לבו ביום נמי אינו גובה מלקוחות. ר"ז בעי קומי ר' יסא הכא מר אפילו לבו ביום והכא את מר אם זמנו יוצא לבו ביום יחזור פי' דלעיל בה"ו גרסינן וחכ"א לא יחזור. ר"א בשם ר"י מפני קנוניא ובשחייב מודה ר' יוסא בשם ר' יוחנן אם הי' זמנו יוצא לבו ביום יחזור משום דלא חיישינן לקנוניא. כדאיתא בשטמ"ק ז"ל באוקימתא דר"כ דמיירי שחייב מודה וניחוש לקנוניא וי"ל דלקנוניא בת יומא לא חיישינן תלמיד הרי"פ ז"ל עיי"ש. ע"ז מקשה ר"ז קומי ר' יוסא כיון דס"ל דאפילו לבו ביום נמי שייך נמחל לו שיעבודו. א"כ קשה למה קאמר ר"י דזמנו בו ביום יחזור הא ניחוש שמא חייש לפשיטא דספרא ואיבעי למיהדר ולמזפי זימנא אחריתי כדאיתא בבבלי דף י"ז. ע"ז משני אדם מצוי ללות ולפרוע בו ביום אבל אין אדם עשוי לאחר הפרעון לחזור וללות בו ביום וע"כ לא שייך כאן החשש הזה ועי' בתוס' הרי"ד:

ר"ח בעי קומי ר' יוסי הוא הזמן והן העדים והוא המלוה מהו הורע כוחן של לקוחות. פי' דבבבלי קאמר מפורש אינו חוזר ולוה בו שכבר נמחל שיעבודו אבל בירושלמי לא גרים הא דנמחל שיעבודו. אך שהוא מירע ללקוחות. ע"כ שאל ר"ח הטעם למה הורע כחן של לקוחות. ע"ז השיב לו ומפרש ליה הטעם משום שלא נשתעבדו הנכסים שהיא נמחל שיעבודו. ויש אומרים שלא חתמו העדים על אותה המלוה. לאו משום דנמחל שיעבוד הראשון אלא דלכתחלה לא נשתעבד על אותה הלואה: