Chiddushei Ridbaz on Jerusalem Talmud Bava Metzia Chapter 8
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
לילה שבינתים מהו אית מרין דרך הפרות ללון על בעליהן כו'. הרשב"א ז"ל מהפך הגי' מובא במה"פ ז"ל והמרה"פ ז"ל כתב שהוא דוחק ובאמת אינו דוחק ומובן מאוד:
תני השאלני פרתך י' ימים והשאיל לו בהם ה' ימים ראשונים. מתה בתוך האחרונים משיעבוד הראשונים מתה וכיון דהה' ימים ראשונים הי' בבעלים והי' עמו בשעת שאלה א"צ להיות עמו בשעת שו"מ ע"כ פטור. אבל אם אמר לו השאלני פרתך לאחר עשרה ימים א"ל סבה כו' פירש דהנה אם שאל הבעלים היום והפרה למלאכתה לאחר עשרה ימים ומשך הפרה לרשותו לקנות בה בעשות מלאכה על לאחר עשרה וקיבלה בתורת שואל אך התנה שיתחיל בה במלאכה לאחר עשרה ימים פשיטא דחיובא דשואל עליה ומשעת משיכה נתחייב כדאיתא בתוס' ז"ל דף ע"ט ע"א במס' ב"ק דמשעת משיכה נתחייב שואל בשמירתו. ובפרט להנך מרבוותא ז"ל דסבירא להו דמשעה שסילק הבעלים שמירתו מחויב כל שומר בשמירתו לפי דינו. עי' בהרא"ש ז"ל שם והכא נתחייב על עצמו שימור דשואל דקיבל הפרה לרשותו לשאילה. אך התנה בעשית מלאכה על לאחר עשרה ימים ומתחייב מהשתא בשמירה דשואל משום שיעבודא דלאחרי עשרה ימים. ומ"מ אם מתה בתוך עשרה פטור מן האונסין דהא כל חיובו היא משום השיעבוד דלאחר עשרה דהא יכול כל אדם להתחייב א"ע מעכשיו בשביל דבר דאחר כך כמו שמבואר בחושן משפט סי' ס"א והנ"מ כשבא הדבר אחר כך נשתעבד מעיקרא אבל כשלא בא הדבר אחר כך פטור וכן מפורש במסכת כתובות ר"פ אף על פי בירושלמי עיי"ש בדברינו דמשעבד מעכשיו בשביל הביאה דאחר כך משא"כ כשמת ולא בא לידי ביאה פטור וה"נ אם מת השואל בתוך עשרה ימים או הפרה מתה בתוך עשרה פשיטא דפטור דהא כל חיובו דנשתעבד מעכשיו הוא בשביל שיעבודו דאחר עשרה ימים וכיון דלא בא לכלל חיוב דשאלה אחר כך פשיטא דפטור ואם כן אם מתה בתוך עשרה פטור אלא א"כ היתה לאחר עשרה ברשותו אז חייב אם מתה. וא"כ לענין מיתת הפרה לא שייך שנתחייב בתוך עשרה ואי דמתה לאחר עשרה הרי אז הוי שלא בבעלים. אך השואל טוען להמשאיל שסיבת מיתתה היא שנעשה טריפה הוא בתוך עשרה וכאילו כבר מתה בתוך עשרה ואפילו מתה לאחר עשרה אבל כיון דהסיבה היתה בתוך עשרה וחשוב כאילו כבר מתה בתוך עשרה הגם שמחויב אנכי באונסין כיון שנכנסה לאחר עשרה בשאילתי ועשיתי בה מלאכה לאחר עשרה. אבל כיון דכל עיקר המיתה דעכשיו הוא מהסיבה דמכבר ומזה מתה עתה לאחר עשרה ואז הוי בבעלים ופטור אני. ע"ז אמרינן דז"א דמשיעבוד ימים האחרוני' מתה כיון דכל החיוב של תוך עשרה הוא משיעבודא דלאחר עשרה והוי החיוב של שלא בבעלים וכה"ג כתב בהגהת אשרי ז"ל בפ' השואל וז"ל ז"ל דוקא שנדר להיות עמו במלאכתו תוך ימי שאילת הפרה אבל אחר ימי שאילת הפרה אע"פ שנדר קודם אין זה שאילה בבעלים עכ"ל ז"ל. וה"ה גבי הפרה דאם שאלה למלאכתה אחר ימי שאילת הבעלים אין זה שאילה בבעלים:
השאלני פרתך ואני נשאל לך ר"ל דהשיב לו המשאיל ואני נשאל לך. השאלני פרתי ובוא עשה עמי ר"ל השאלני פרתך למלאכת השדה ובוא עשה עמי מלאכה בבית לחטוב עצים. השאלני קרדומך לחטוב בה עצים ובוא ונכש עמי בשדה כו' כל אלה שאלה בבעלים היא:
ר"י בעי הרטיבו מה הן פי' מהרא"פ ז"ל אם נתבשלו ולא נתבשלו כל צרכן למי שייך הזיתים דעד כאן לא שמעינן ממתניתן אלא דעד רביעית סאה שייך לבעל הזיתים. ויותר מרביעית שייך לבעל הקרקע חצי. אבל האיך הדין בשנתבשלו ולא נתבשלו כל צרכן למי היא שייך ולא איפשטא:
ר"ה אמר בששטפה בגושיהן וע"ז מפרש ריב"ח. שני ערלה ביניהון. ר"ל בין בעל הזיתים בין בעל הקרקע. ומפרש ריב"ח הא דקאמר ר"ה בששטפה בגושיהן. ע"כ לפ"ז הטענות שביניהם הוא בשני ערלה דטען בעל הזיתים אילו נטעת אתה הי' עליך לשמור שני ערלה. והשתא ע"י גושיהון שלי מותר לאכול בג' שנים הראשונים ולפיכך יחלקו אבל לאחר ג' שנים או בלא גושיהן שייך הכל לבעל הקרקע:
רב אמר דינא דגר פי' לא כשמואל דמוקי בבא באמצע החודש ז"א אלא אפילו בסוף החודש נמי שייך למשכיר והוא משום דמוקמינן כל ספק בחזקת מרא קמא ולא בתר השתא והוא דינא דגר שנתגייר והי' לו קמה ספק עד שלא נתגייר קנר ספק משנתגייר פטור מפיאה ולקט. והיא כדאיתא בירושלמי במס' פיאה אע"פ שספק לקט לקט מ"מ בספק דגר פטור כדמחלק בירושלמי בפ"ד דמס' פיאה. ישראל שעיקרו חייב ספיקו נמי חייב. גר שעיקר פטור ספיקו נמי פטור ר"ל במקום דאיכא ב' בעלים אזלינן בתר חזקת דמרא קמא. ומזה ידעינן חזקת מרא קמא. וע"כ ס"ל לרב דדינא דמתניתן היא דינא דגר ואפילו בא בסוף החודש נמי שייך למשכיר ולא משום דינא דתפוס לשון אחרון ז"א אלא אפילו איפכא דינר לחודש שנים עשר דינר לשנה נמי שייך למשכיר משום דאזלינן בתר העיקר בקרקע דלא ניידי ולא ידעינן משום משנה וברייתא האי דינא דבדבר דלא ניידי אזלינן בתר העיקר בתר מרא קמא אלא מההוא דגר שנתגייר ומנאתי במהרא"פ ז"ל שמפרש גם כן כעין זה:
א"ר לא לית פשטא על דא שיטת ב"נ דו אמר ביטל לשון אחרון את הראשון פי' דר' לא מילתא אחריתי קאמר וקאי על המתניתן דרשב"ג ור"י ס"ל דהולכין אחר ב' הלשונות היא דלא כשיטת ב"נ דלשיטת ב"נ שייך להמשכיר:
אתא עובדא קומי ר"נ ולא קיבל ר"ל לא הורי כר"ז ור"ה דס"ל דצריך להתנות עם הלוקח שימתין כל משך ימי שכירותו אלא דיכול למכור ללוקח ע"מ להוציא השוכר מיד. ושאל הגמ' מה ופליג אם פליג ע"ד דר"ז ור"ה. ע"ז אמר דלעולם ס"ל כר"ז וכר"ה אך בעובדא דאתא לפניו הי' ביתו ממשכונו גבי חד רומא. כן גי' המרדכי ז"ל ומפרש שהי' הבית ממושכן אצל נכרי רומי אחד בחוב או באנפרות ואם לא הי' פודה הי' נחלט הבית ביד נכרי. ע"כ הורי למכרו לישראל. והרשב"א והר"נ ז"ל גורסין ברתי' הוית ממשכנא גבי חד רומי. וכתב המרדכי ז"ל. אבל אי לא הי' הבית ממושכן גבי חד רומי אלא דצריך למעות אין להוציא השוכר בתוך זמנו ואלא יחזיר על הפתחים. אך כשהיה הבית ממושכן ביד עכו"ם והי' נחלט הבית ונפ"מ לדינא בבית בחו"ל דלהגי' ברתי' אין נפ"מ בין א"י לחו"ל. אבל בבית לא נאמר הדין הזה אלא בא"י. וכדאיתא במס' פסחים פ"ד בירושלמי דהמעשה הי' בציפורי ומשום ישוב א"י אבל בחו"ל אין נפ"מ בזה דמה לן אם צריך המעות לפרנסתו או דהבית תהי' מוחלט ביד עכו"ם הכל אחד היא: