Chiddushei Ridbaz on Jerusalem Talmud Berakhot Chapter 6
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
אמר רבי חייא בר פפא קומי ר"ז מתניתא אמרה כן חוץ מן היין כו' ויין לאו שחוק הוא לא אומר אלא חוץ מן היין כו'. פי' בניחותא דמתניתא אמרה כן ומביא ראיה מן מתניתין:
רבי זעירא בשם שמואל ראשי לפתות כו' שחקן אומר עליהן שהנ"ב אמר ר' יוסי מתניתא לא אמרה כן. כן גי' הגר"א ז"ל בכי"ק ובשנו"א ז"ל:
אין תימר מתניתין שניא היא שאמרה התורה מרורין כו' צ"ע על התשו' ח"צ ז"ל סי' קיט שמכשיר הירק הנקרא סאלאטא על מצות מרור משום דיש לו סימנא דאיתא בגמ' תחילתו רך וסופו קשה הא הסאלאטא אין בהם שום טעם מרירות ואפילו מרור כשנתבטל הטעם מרירות לא יצא בו י"ח ואולי בהאמבורג ובערי אשכנז שהזכיר הח"צ ז"ל יש בו טעם מרור וצ"ע:
אמר ר"י בר"ב ולא פליגין זית ע"י שאין דרכו לאכול חי אע"פ שכבש בעיני הוא ירק כיון ששלקו נשתנה כן גי' הרשב"א ז"ל:
רבי יעקב ב"א א' איתפלגין ר"נ ורבנן ר"נ אמר המוציא לחם מן הארץ ורבנן אמרי מוציא לפי גי' המד"ר בראשית פ' ט"ו הוא פליגתין בכך דר"נ ס"ל דעץ הדעת חטה הי' והי' לחם לפיכך קאמר המוציא לחם מן הארץ שכבר הוציא. וכן גרסינן שם ר"נ אמר המוציא לחם שכבר הוציא ורבנן אמרו מוציא לחם מן הארץ שהוא עתיד להוציא כדרך שגרסינן במס' כתובות דעתידה א"י להוציא גלוסקאות ולפיכך גרסינן שם ורבנן אמרין מוציא לחם מן הארץ שהוא עתיד להוציא לחם מן הארץ שנאמר יהי פסת בר בארץ. אבל באדם הראשון קודם החטא משמע שלא הי' מוציא גלוסקאות לחם וע"ז קאמרינן אתיין אילין פלוגתא כאילין פלוגתא דמר ר"ח בר יצחק ורשב"א חד אמר לפת לא פת הי' פי' במת"כ ז"ל במדרש דלפת הוי כל הזרעונים וכל הגריעינן וחיטין בכלל חד מ"ד ס"ל דלפת הוא לא פת הי' קודם החטא וחד מ"ד ס"ל לפת לא פת עתיד להיות יהי פסת בר בארץ אבל קודם לא הי'. כן משמע לפי הגי' שבמדרש:
דתניא זה הכלל שהי' רי"א משום ר"ג כ"ש ממין שבעה כו' וחכ"א ברכה אחת פי' ברכ' אחת מעין ג' כדמפרש ריב"א בשם ר"ח בסמוך. והברכ' שלפניו איתני בברייתא וע"ז מפרש ריב"א בשם ר"ח כ"ש כעין סולת וכעין חליטה פי' מין דגן ולא אפאה פת כנ"ל אומר לפניו במ"מ ומברך לאחרי' ברכה אחת מעין שלש [פי' התוס' ז"ל במס' ברכות דף ל"ז ע"א ד"ה הכוסס הא דתני כ"ש מין דגן ולא אפאה פת מיירי דעבדינהו כעין דייסא] ומפרש הא דחכמים אומרים ברכה אחת היינו ברכה אחת מעין שלש וכל שהוא כעין סולת וחליטה ואינו מחמשת המינין. אמר ר"י שלח ר"ז גבי אילן דבית ר' ינאי כו':
ר' ירמיה בעי הדין דאכל סולת מהו למיברכה בסופה פי' סולת הוא קליות כן פי' בתוס' ז"ל דף ל"ז הנ"ל והוא דכוסס את החטין דלעיל דברכתו הוא בופ"א לת"ק ולר"י בורא מיני זרעונים. האיך מברך בסופה. כדאיתא בתוס' ז"ל הנ"ל דזה הוא ספק האיך מברכין עלי' בברכה אחת מעין ג' דהאיך מסיים על האדמה ועל פרי האדמה ור"ת ז"ל הגי' במחזור שלו על האדמה ועל פרי האדמה וחזר בו דלא אשכחן בשום מקום הך ברכה דמטבע של הברכה אחת מעין ג' הוא על הארץ ועל המחי' או על הארץ ועל הפירות ולא מצינו במטבע ברכה זו על האדמה ועל פרי האדמה. ומסקי בתוס' ז"ל דבירושלמי יש דגם האמוראים הי' מסופקים בברכה זו ומביאין הא דר' ירמי' עיי"ש ועי"ז מבואר פירוש הסוגיא דר' ירמי' בעי הדין דאכל סולת מהו למיברכה בסופה ר"ל מהו הברכה דמברך בסופה א"ר יוסי ולהכין לא אכל ר' ירמי' סולת מיומוי כן גי' הרא"ש ז"ל פי' דר' יוסי קאמר דלפיכך לא אכל ר"י סולת מיומוי משום ספק הברכה הזאת. ומפרש הגמ' טעם הספק שלו לא צורכה דלא ר"ל לא קמיבעיא לי' אלא משום למה היא חותם בה בארץ פי' מדוע יחתום בה בארץ ולמה יהא מחויב לברך ברכה זו דשל ארץ דלא שייך לברכה דבפה"א וע"כ צריך להחתום על האדמה ועל פרי האדמה. וא"כ במטבע זו לא נטבעה הברכה מעין ג'. ע"ז קאמר הגמ' דשפיר יכול לחתום בברכה מעין ג' אף לא לפי המטבע שנטבעה בברכה זו ושפיר יכול לברך ברכת מעין ג' לפי המין שאכל ולא נקרא משנה ממטבע דברכה זו דנעשית כברכת פועלים דתני הפועלין שהי' עושין מלאכה אצל בעה"ב הרי אלו מברכין ברכה ראשונה וכוללין ירושלים בשל ארץ וחותמין בשל ארץ אלמא דבברכה של מעין ג' דהוא כנגד הג' ברכות מזון וארץ וירושלים מצינו שחולק אותן במטבע אחרת לא במטבע של ברכה זו דבמקום ברכה מעין ג' אומר ברכה מעין ב' ואומר ברכת הזן בפני עצמו וע"כ אינו חותם רק על הארץ לבד אבל לא על הארץ ועל המחי' משום דברכת הזן כבר בירך בפני עצמו אלמא דהרשות בידו לשנות במטבע זו במקום דצריך כגון הכא בפועלין דלא סגי להן בברכה אחת לחוד. וה"נ במקום דצריך לשנות במטבע זו בברכת מעין ג' מותר ורק דיהא מוזכר ג' ברכות הללו. ע"ז קאמר דבית ר' ינאי עבדין לה כמטבע ברכה. פי' דברכת הפועלין שאני דהיא כטבע הברכה דכן התקינו חכמים מתחילה והוטבע ברכה בנוסח זה לגבי פועלין. אבל בשינוי אחר הוי משנה ממטבע שטבעו חכמים בברכות:
אפיק קומיהון פרגן ואחוניא וקפלוטין. פי' דקפלוטין ואחוניא שניהם ברכת בורא פרי האדמה והוא כרוב ותרדין דמוזכר בגמרא בבלי דף ל"ט ע"א וכפרש"י ז"ל שם בהאי מעשה דברכתן הוא בפה"א עיי"ש. וקפלוטין הוא חביב ייתר מאחוניא ופרגיות חביב יותר מכולן וברכתן שהכל נהיה בדברו ע"כ אמרי היכי נעביד דהא קי"ל בשני מינין דברכתן שוה מברך על החביב ויפטור השני שאינו חביב כ"כ ואם בירך על שאינו חביב אם כיון לצאת להחביב יצא בדיעבד אבל לכתחלה צריך לברך על החביב אבל אם החביב ברכתו שהכל נ"ב והשני שאינו חביב כ"כ ברכתו בפה"א בזה הוי ספק אם יברך על החביב שהכל נ"ב ויפטור השני שברכתו בפה"א משום דקי"ל על כולן אם אמר שהכל נ"ב יצא אף דלכתחלה צריך לברך ברכת בפה"א ורק בדיעבד יצא בשהכל מ"מ צריך לברך שהכל משום מדלכתחלה המצוה בחביב ואזלינן לכתחלה בתר מצוה דחביב או אזלינן לכתחלה בתר עיקר הברכה שלו בפה"א. ואיזה לכתחלה עדיף זה הוי ספק ע"ז אמרו נברך על קפלוטא לכתחלה דפוטר לכתחלה את אחוניתא ולא פטר פרגותא כלל ויצטרך לברך עוד הפעם על פרגותא נברך על אחונייתא לכתחלה לא פטר לא דין ולא דין ר"ל לכתחלה אינו מברך על אחוניתא דיפטור הקפלוט משום דקפלוט חביב יותר וע"כ קפץ חד ובריך על פרגותא ברכת שהכל נ"ב משום דחביב והכריע הלכה דביש לפניו שני מינין אחד חביב וברכתו שהכל נ"ב והשני ברכתו בפה"א דלכתחלה מצוה בחביב ולכתחלה המצוה לברך הברכה ששייך לו והכריע התלמוד דהמצוה דחביב קודם ופוטר ברכת שהכל נ"ב להברכה דבפה"א דשייך לו להקפלוט וב"ק לא קיבל הכרעת התלמוד ופריך ושאל הגמ' מיי כדין ר"ל מאי הוי עלה ומסיק מסתברא מברך על הקפלוטא הברכה ששייך לו דהוא ברכתו העקרית וברכת שהכל נ"ב טפילה ורק בדיעבד יצא וע"כ עיקר ברכתו בפה"א. דלכתחלה עדיף ממצוה דחביב דלכתחלה. וכן פסקו בתוס' ז"ל דף ל"ט ע"א ד"ה חביב דבשניהם ברכה אחת חביב עדיף ובפה"א עדיפא משהכל נ"ב דמבררת טפי וחשובה לעצמה ויברך על אותו המין ששייך לו בפה"א אע"פ שאותו המין שיש לברך עליו שהכל נ"ב חביב עליו עכ"ל ז"ל:
ריב"ל אמר מה פליגין ר"י ורבנן בשהי' בדעתו לאכול פת ולפ"ז לא יברך ברכה אחרונה כלל ויצא בברכת המזון אבל אם אין בדעתו לאכול פת וע"כ יהא מחויב לברך ברכה אחרונה דאז ברכת ז' מינין הוא ברכת מעין ג' וברכה אחרונה של מין השני של בפה"א הוא ברכת ב"נ. וע"כ לא יברך ברכת ב"נ כי יצא בברכת מעין ג' ונמצא דהוי המין דברכת בפה"א טפל לגבי המין דברכת בפה"ע וכיון דבברכה אחרונה מברך רק על מין ז' ופטור מין השני הוי המין דבפה"א טפל לגבי ברכת בפה"ע וכיון דקי"ל דמברך על העיקר ופוטר הטפל וע"כ כמו כן במקום דאינו מברך רק על המין הזה הוי מין השני טפל וא"כ האיך סברי רבנן דיברך בפה"א וברכת בפה"ע דס"ל להירושלמי דמתניתין מיירי בשאין ברכותיהן שוין כאוקימתא דחד מ"ד בדף מ"א עיי"ש ובהא פליגי ר"י סבר דמברך בפה"ע תחילה ורבנן סברי דיברך בפה"א תחילה דחביב ואי דבאין דעתו לאכול פת אח"כ א"כ א"צ לברך על בפה"א בסוף ועי"ז נעשה בפה"ע עיקר ופוטר הטפל וא"כ האיך סברי רבנן דיברך על החביב תחילה ואלא ע"כ מיירי דבדעתו לאכול פת אח"כ ולא יברך ברכה אחרונה כלל על הפירות משום דיצא בברכת המזון וע"כ לא נעשה המין דבפה"א טפל לגבי מין דבפה"ע. ור' אבא פליג וס"ל דברכת המזון אינו פוטר ומברך על הפירות בסוף לאחר אכילתן קודם שיאכל פת וע"ז אמר ר' יוסי דהא דר' בא פליגי על דריב"ל ומפרש ואזיל דאמר ריב"ל מה פליגין כו' אבל אם אין בדעתו לאכול פת כו' משום דנעשה טפילה כנ"ל ומר ר' אבא מצריך לברך בסוף אפילו כשבדעתו לאכול פת וא"כ לפ"ז כשלא בירך על המין דבפה"א בסוף נעשה טפילה לדברי ריב"ל ומאי מהני כשאוכל פת א"ו דס"ל דלא נעשה טפילה משום הא דלא יברך ברכה אחרונה ממין הזה ודלא כריב"ל ועיקר וטפל לא תלי בהברכה רק במין גופי' דמין זה עשאו לעיקר אכילה ומין השני טפל. וכלשון הזה אמר ר' יוסי על הא דר' בא דפליג על רשב"ל במס' פיאה בפרק ה' ה"ב עיי"ש לשיטת הבבלי לחד מ"ד דבב' ברכות לכו"ע מברך תחילה על החביב ולא מחלקינן בין בשדעתו לאכול פת או לא וס"ל כר' בא דלא נקרא טפל ועיקר בשביל הברכה אחרונה אלא עיקר וטפל הוא במאכל:
רבן גמליאל זוגה סלק גבי אילן דבית ר' ינאי חמתהון נסבין זיתא ומברכי לפניו ולאחריו. פי' אפילו בדעתו לאכול פת כר' אבא:
רבי זעירא שלח שאל לר' שמואל בר נחמן ר' כהנא בשם ר' אבינא כל עמא מודיי שאם יש ביניהן ממין שבעה עליו הוא מברך. ר"ל כר' יהושע בן לוי דפלוגתתן במתניתין הוא רק דווקא בשדעתו לאכול פת דאז אינו מברך בסוף אבל יש בפלוגתא דמתניתין אופן שכל עמא מודיי שמברך על מין ז' והוא ע"כ בשאין דעתו לאכול פת ונמצא מוכח מזה כריב"ל דבדעתו לאכול פת אינו מברך ברכה אחרונה ע"ז אמר לו ר"ז ויאות כו' ולא מברכין לא בשיש בדעתו לאכול פת בתמי':
אמר מרינוס בי ר' יהושע אהן דאכל גריזמי וסולת. פי' תבשיל ומעשה קדירה אע"ג דהוא מברך על גריזמתא דהוא תבשיל לא פטר מעשה קדירה ופריך הגמ' מה כב"ש דב"ש אומר אף לא מעשה קדירה וקס"ד דב"ש פליגי אסיפא וכן איתא בבבלי דף מ"ב ע"ב לאיבעיא דלא איפשיטא אם ב"ש ארישא קאי או אסיפא. ארישא קאי וה"ק ת"ק בירך על הפת פטר את הפרפרת וכ"ש מעשה קדירה ואתא ב"ש למימר לא מיבעיא פרפרת דלא פטרה להו פת אלא אפילו מעשה קדירה נמי לא פטרה או דילמא אסיפא. או דלמא אסיפא פליגי דקתני בירך על הפרפרת לא פטר את הפת פת הוא דלא פטרה אבל מעשה קדירה פטר ואתו ב"ש למימר דאפילו מעשה קדירה נמי לא פטר תיקו וע"ז אמר לו ר' יוסי דפשיטא דקאי ב"ש ארישא דווקא ופרפרת אינו פוטרת למעשה קדירה לד"ה וב"ש ארישא קאי וה"ק בירך את הפת פטר את הפרפרת ואת מעשה קדירה ר"ל כ"ש מעש' קדירה כדברי ב"ה ב"ש אומרים לא פטר את מעשה קדירה אבל אם בירך על הפרפרת תחלה כו"ע מודיי דלא פטר את הפת ולא מעשה קדירה והאיבעיא דבבלי נפשוט בירושלמי:
ר' אחא ר' הושעיא בשם רב מי שסוכתו עריבה עליו מקדש כן גי' התוס' ז"ל במס' פסחים דף ק' ע"ב ד"ה ידי קידוש אמר ר' אבין ולא פליגון מה דמר רב כשלא הי' בדעתו לאכול בבית שקידש מה דמר שמואל כשהי' בדעתו לאכול בבית שקידש כן גי' התוס' ז"ל הנ"ל אמר ר"מ אתיא דשמואל כר' חייא ודר' הושעיא כריב"ל א"ר אומי זאת אומרת שנחלקין בפירוש כן הגי' בירושלמי במס' סוכה פ"ד ה"ה ופירושו פשוט דמד"ר מנא מוכח בפירוש דפליגין רב ושמואל ולא כדס"ל לר' אבין דלא פליגי. וכן פירש הסוגיא בבירור ומה שהקשה הפ"מ ז"ל מאי שייכות הך סוגיא הכא הוא איידי דקתני לעיל הביאו להן יין אע"פ שבירך צריך לחזור ולברך משום דהסיבה הוי כשינוי מקום ע"ז מביא גם הא דנמלך לאכול בבית אחר חוזר ומקדש מה בין מוגמר ובין יין מוגמר כולן מריחין יין אחד הוא טועם מכאן מפרשין הגאונים ז"ל פי' המשנה ואומר על המוגמר אע"פ שאין מביאין את המוגמר אלא לאחר סעודה דקאי ארישא דקתני הסבו אחד מברך לכולם ור"ל אותו שבירך המוציא הוא מברך על המוגמר ואע"פ שאין מביאין אלא לאחר סעודה כלומר אע"פ שאין דרך להביאו אלא לאחר שסיימו לאכול קודם שיברכו ברכת המזון ואם היו מביאין באותו שעה הי' אחר יכול לברך שסעודה אחרת נראית אפ"ה עכשיו שהביא אותו באמצע הסעודה זה שהתחילו לתת לו כבוד בברכת המוציא בתחלת הסעודה נותנין לו כבוד ג"כ לכל שאר הדברים עד תשלום הסעודה והוא מברך על המוגמר ופוטר אחרים. וכן משמע בירושלמי דפריך מה בין מוגמר ובין יין ר"ל דלמה ביין מברך כל אחד בפ"ע מפני סכנה ובמוגמר אחד מברך ומשני המוגמר מיד שמביא אותו כולן מריחין בב"א ואם ימתין כל אחד עד שיברכו כולם ויברכו אחד אחד וע"כ כל אחד נהנה מעוה"ז בלא ברכה דכל אחד ימתין על חבירו וכגון עשרה אנשים יברכו כל אחד ואחד בפ"ע וא"כ ימתין האחרון עד שסיימו כל הט' ברכותיהן ונמצא נהנה מעוה"ז בלא ברכה קודם שיברך ע"כ יברך אחד לכולן ויפטור לכולן בשמיעה אע"פ שלא יענו אמן קודם שיהנו מעוה"ז בלא ברכה אבל בברכה כל אחד נהנה לפני עצמו כשטועם הוא וע"כ נוכל כל אחד להמתין על חבירו שיברך ויטעום ואח"כ יברך הוא ויטעום. כן מבואר ברבינו יונה ז"ל: