Chiddushei Ridbaz on Jerusalem Talmud Demai Chapter 1
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
אמר ר"י לפי שרוב מינין הללו באין מן ההפקר כו' אם היו נשמרין חייבין עיקרן לא מן ההפקר הן באין פי' עיקר הפטור לאו משום הפקר הוא בתמיה הרי מפורש בהך ברייתא דעיקר הפטור הוא משום הפקר וא"כ ע"כ דכדר"י הוא דאפילו ודאי פטור דהא ע"כ הפטור דהפקר הוא, ומשני פתר לה אחר רוב נשמרים פי' דלאו הפטור הוא משום דרוב הפקר הוא ז"א אלא עיקר החיוב הוא משום רוב נשמר דאינו חייב רק ברוב נשמר וכיון דאינו רוב נשמר פטור ולא בעינן רוב הפקר כדאמר ר"י ז"א אלא דרוב נשמר חייב וכיון דאינו רוב נשמר פטור. ונפ"מ בין ר"י לרשב"ל באינו רוב הפקר אבל אינו רוב נשמר דלר"י כיון דאינו רוב הפקר חייב. ולרשב"ל כיון דאינו רוב נשמר פטור. והנפ"מ ביניהם במחעמ"ח דלר"י חייב כיון דאינו רוב הפקר ולרשב"ל פטור כיון דאינו רוב נשמר ע"ז פריך איתא חמי אם הרוב משמרין ד"ה חייבין בין דמאי בין ודאי [אם אפילו לקחן בשבלין דהוי ודאי] ואי אין הרוב משמרין ר"ל דרוב אין משמרין דהוי הפקר ד"ה פטורין בין דמאי בין ודאי. ומתעמ"ת לית יכיל דתנינן מתעמ"ת דמאי וא"כ האיך אתה יכיל למימר לרשב"ל דמחעמ"ח פטור הא מפורש תנינן דמחעמ"ת הוי דמאי. על זה משני אמר ר"ז לא סוף דבר פי' לאו דוקא [וכן איתא בירושלמי כו"כ פעמים לא סוף דבר להוראת לאו דוקא] הקלין שבדמאי דאימתי הוו מחעמ"ח דמאי רק דוקא בדמאי עצמו משא"כ בקלין דהמיני' הללו מהקלי' לא דמי לכל המיני' שבדמאי דדוקא בדמאי עצמו הוי מחעמ"ח דמאי משא"כ בקלין דבקלי' אינו חייב רק ברוב נשמר אבל במחעמ"ח לא הוי דמאי משום דהקלי' לא חשיבי אצל ע"ה ואינו מקפיד עליהן ולא אכפית לי' כ"כ אם יעשרן כדאיתא במס' ברכות דף מ' ע"ב עיי"ש ובת ס' ז"ל במס' ע"ז דף י"ד ד"ה בנות שוח עיי"ש וא"כ לאו דוקא מתורץ רשב"ל בהפרש שבין קלין לדמאי עצמו אלא אפילו בדמאי עצמו נמי משכח"ל אוקימתא דרשב"ל דבמחעמ"ח פטור מן הדמאי דהא קי"ל בירושלמי במס' ביצה בפ"ק דלא דמי ספק בגופו לספק בתערובות דספק בגופו מותר וספק בתערובות אסור משום דיש כאן אחת לאיסור והיא מוכחת על כולן ועל כן הכא נמי אימתי מחצה על מחצה דמאי דוקא כשיש מחצה משמרין ומחצה אין משמרין כיון דיש אחת לאיסור מוכחת על כולן משא"כ בספק אם יש כאן משמרין או לא בזה לא הוי כמחעמ"ח דמאי וע"ז קאמר דאפי' דמאי עצמו משכח"ל במחעמ"ח דלא הוי דמאי דהיינו בספק כדמסיק תני והוא כמו לשון דאיתמר בבבלי דשייכי על פלוגתת אמוראים. וה"נ קאמר דאיתמר לפרש פלוגתת האמוראים הללו דר"י ורשב"ל נכנס לעיר שרובה עכו"ם ספק הרוב משמרין ספק אין הר"מ ד"ה פטורין אפילו ודאי משום דהרוב מסייע להפטור כיון דאינו בחזקת חייב ואפילו בלא ספק רוב מעשרין נמי פטורין דאזלינן בתר רובא והא דנקט כר"מ הוא משום סיפא. נכנס לעיר שרובה ישראל כר"מ ס' אין הר"מ ד"ה חייבין כיון דהוי בחזקת חיוב. ספק רוב עכו"ם ספק ר"י ס' ר"מ ס' אין הר"מ דאין כאן לא חזקת חיוב ולא חזקת פטור בספק זה מחלוקת ר"י ורשב"ל אם מהני ספק הפקר דלר"י אינו פטור אלא דווקא ברוב הפקר ולרשב"ל אינו חייב אלא ברוב משמרין אבל במחע"מ בספק פטור ולא דמי ספק למחצה משמרין ולמחצה אין משמרין דהתם הוי דמאי כיון דיש מחצה משמרין מוכחת לאיסור משא"כ בספק לא הוי מחעמ"ח דמאי לרשב"ל וע"כ מתרץ ר"ז ב' תירוצים א' דלא סוף דבר הקלין דאימתי הוי מחעמ"ח דמאי הנ"מ בעלמא ולא בקלין משא"כ בקלין לא הוי מחעמ"ח דמאי וב' אפילו בדמאי עצמו נמי משכח"ל בספק משמרין דלא הוי דמאי משא"כ במחצה משמרין ומחצה אין משמרין רק במקום דאיכא חזקת חיוב לא מהני לכו"ע ס' משמרין והוי הס' ג"כ דמאי רק במקום דליכא חזקת חיוב ולא חזקת פטור בזה נחלקו ר"י ורשב"ל אם מהני ס' הפקר דלר"י לא מהני ספק הפקר ולרשב"ל מהני ספק הפקר ובעינן דווקא רוב נשמר:
ר"ה אמר ר' ירמי' בעי לית הדא פליגא על רשב"ל וירבו כל הרמונים על רמוני שיקמה ויהי' פטורין כיון דלא מצינו רמוני חייבים רק רמוני שיקמא א"כ פשיטא כדקאמר ר' יוחנן דע"כ רוב מינין הללו באין מן ההפקר דהא אין כלל רמוני חייב אלא רימי שיקמא בעולם וא"כ ע"כ דרוב רמוני באין מן ההפקר ע"ז משני א"ר יוסי תיפתר במקום שרוב משמרין פי' דתפס לישנא דלעיל דקמשני רשב"ל להברייתא אם הי' נשמרין חייבין דפתר לה אחר רוב נשמרין א"כ משכח"ל מקום דהוי רוב נשמר אף בלא שיקמא רק דשיקמא הוי דבר ברור ומפורסם לעולם אבל עכ"פ יש מקום דרוב משמרין דחייבין אף בלא שיקמא וע"ז פריך ר"י ב"ר ואין כל העולם לפניו וירבו כל הרימין שבעולם על רימי אותו המקום ויהיו פטורין דסוף סוף כל העולם לפניו דהוי רוב לנגד המקומות הנשמר דסוף סוף מקום דרוב נשמר הוי מיעוט לנגד כל העולם א"כ פשיטא דהוי כדאמר ר"י דרוב מינין הללו באין מן ההפקר דהא אפילו במקום דרוב נשמר גופי' בא מן העולם כולו ורובו קרוב הולכין אתר הרוב בשלמא לר"י פירש דברייתא אם היו נשמרין חייבין היא ה"פ דאם הע"ה אומר לו שהוא שמור או שהוא יודע בעצמו שהוא שמור משא"כ לרשב"ל דס"ל דבאמת אין רובן הפקר ע"ז קשה דהא באמת הוי רובן הפקר והאיך משכח"ל דלא הוי רובן הפקר בעולם אבל לר"י משכח"ל רוב נשמר בנודע שהדבר הזה שמור או דע"ה הגיד לו:
א"ר אימי אין המשנה הזאת יוצאת ידי תרו"מ של דמאי מאי כדין תמן ר"מ ברם הכא רבנן פי' דלר"מ עשו חכמים חיזוק לדבריהם יותר משל תורה משא"כ לרבנן דלא עשו תיזוק לדבריהם כשל תורה ע"כ בדמאי פטור מן החומש ובש"ס דילן במס' ב"מ משני ג"כ דמתניתין דב"מ אתיא כר"מ דס"ל דעשו חיזוק לדבריהם מהא דהמביא גט ממנה"י. ובירושלמי מס' ערלה מביא הא דר"מ דעשו חיזוק לדבריהם מהא דרואה כתם ועיין בתוס' דמבאר עומק הענין מפני מה נחלקו התלמודים בזה:
ר"ז בשם רבנן בדין היה תרו"מ של דמאי כו' עיין בגליון שמקשה על הרמב"ם ז"ל ועיין בתוס' ותמצא תירוץ מספיק לזה:
רבב"ח בעי קומי ר' לא למה לי דמאי אפילו ודאי מבואר היטב הסוגיא הזאת בהר"ש ז"ל וה"פ דרבב"ח ור"ל מוקי מתניתין בתרו"מ ולפיכך מקשין מהברייתא דאין מביאין תרומה מן הגורן לעיר כו' אלמא דאפילו בודאי ואפילו רוב נמי מאבדין וא"כ קשה ל"ל מיעוט ול"ל דמאי אפי' רוב ואפילו ודאי נמי דינא הכי ע"ז א"ל דזה נפ"מ בין דמאי לודאי דאילו בודאי מצוה משום השבת אבידה להביא מן המדבר לישוב משא"כ בדמאי דאפילו משום השבת אבידה ליכא ואתא ר' יוסי ומוסיף ע"ז דמצוה להשיב אבידה בדבר מועט ר"ל כשיהי' הוצאה מועטת ואינו מצוה להשיב בדבר מרובה כשההוצאה מרובה וכ"ז בודאי אבל בדמאי אפילו בדבר מועט אינו מצוה להשיב אבידה דתנינן ומאבדין את מיעוטו בדרכים פי' דאפילו בהפסד הוצאה מועטת מאבדין ואח"כ שאל הגמ' עד כדון כשאין בידו מעות היו בידו מעות האיך הדין אם מותר לאבדו או דמחויב לחללו על מעות שיש לו בביתי וע"ז פשיט דר' נחומי ברי' דר"ת בר בא אמר אבא היה לו מעות בדסקיא ולא היה מחללו ולפ"ז מפרש להמתניתין דידן דקתני ומאבדין את מיעוטו בדרכים מיירי במע"ש ע"ז קאמר דאתיא דר"ח בר בא כר"ז דמפרש להמתניתין דמיירי במע"ש ודר"א כר"א דר"א דמפלפל לעיל עם רבב"ח בהקושיא דאין מביאין תרומה מגורן לעיר על הא דקתני במתניתין דמאבדין את מיעוטו דהוא נמי תרומה דהוא תרו"מ כן פי' הר"ש ז"ל ועיין בתוס' ותבין את כל הסוגיא בע"ה:
רבי ר' ינאי אמרי פחות מאוכל מותר לאבדו בפרוס אבל בשלם עד גרוגרות ר"י בשם רשב"י בשלם עד כגרוגרות ופריך בפרוס אפילו כמה מותר הכ"מ ז"ל בפ"ג מה' מע"ש היה גרס כאן גירסות להעמיד הפשט עי"ש והגר"א ז"ל בכי"ק בירושלמי שת"י גרס מה פליגין בפרוס יותר מאוכל ר"מ אמר לא פליגין כך אלא דבי ר"י אמרי פחות מאוכל מותר לאבד בפרוסי כו' ר"י בשם רשב"י בין בפרוס בין בשלם עד כגרוגרת. ותלמידיו ז"ל גורסין מה פליגין לקולא ור"מ אמר לחומרא פליג:
יין למוריית ויין לאלונטית כו' הן עצמו פטורין מן הדמאי מה אנן קיימין אין כרבי אפילו בדמאי כו'. הפ"מ ז"ל מפרש דפלוגתא דרבי וראבר"ש הוא בתוספת' הכא ומהרא"פ ז"ל וכן במסורת הש"ס מצוין ההיא דרבי וראבר"ש בפי"א במס' תרומות בירושלמי ה"א דגרסינן שם יין למורייס רבי מתיר וראבר"ש אוסר לפיכך אם עבר ונתנו רבי אוסר לזרים וראבר"ש מתיר לזרים, נמצא דלרבי לא בטל היין של תרומה ולא מקרא איבוד התרומה אבל לראבר"ש נקרא מאבד התרומה לפיכך לרבי צריך להיות חייב בדמאי ג"כ דהא בתרומה כה"ג אסור המורייס לזרים, ואי לראבר"ש אפילו בודאי פטור דהא היין נתבטל מן העולם וכמאן דליתא דמי עד שמכח זה מותר לזרים, ומשני אלא כרבי אנן קיימין רק מ"מ פטור מן הדמאי משום דבדמאי הקילו אעפ"י דלענין ודאי חשוב היין כאלו איתא בעין מ"מ לענין דמאי הקילו דבטל היין ופטור מדמאי וזהו פי' הנכון:
יין לקילור פטור מן הדמאי וחייבין בודאי הן עצמן, פי' כשלקח קילור גופי' מע"ה פטורין מן הודאי כן הגירסא בתוספתא, ופריך הכא את אמר פטורין מן הדמאי והכא את אמר פטורין מן הודאי פירוש דמ"ש ברישא גבי יין למורייס הן עצמן פטורין רק מן הדמאי וחייבין בודאי והכא פטורין אפילו מודאי, ומשני תמן ע"ג גופו בטל וכאן מכיון שנותנו לו הוא בטל פי' דברישא מרגיש גופו מן היין אבל גבי קילור וגבי מלוגמא אין היין נרגש בגופו אלא בהרטיה והתחבושת והיין נרגש רק בהרטיה והתחבושת אבל לא בגופו ותפס הכי האי לישנא דלקמן בסוף הפרק כדרך הירושלמי בכ"מ, ושם גרסינן כן שמן שהגרדי סך באצבעותיו חייב בדמאי מה שההורג נותן בצמר כו', מה בין זל"ז זה ע"ג גופו הוא בטל וזה ע"ג צמר הוא בטל, ופי' פשוט דהתם גופו מרגיש והכי אינו מרגיש רק הצמר והוא אינו מרגיש השמן רק הצמר, וע"כ תפס גם האי לישנא הכא כדרך הירושלמי בכ"מ דברישא ע"ג גופו בטל דגופו מרגיש מהיין משא"כ בהתחבושת אינו מרגיש רק הרטיה והתחבושת אבל לא היין, ופריך מקילור של עכו"ם דאסור בהניי' והא אינו מרגיש הנאה בגופו מהיין רק מהקילור, ומשני שנייא הוא דכתיב ולא ידבק וגו' ופריך מכיון דאמרת דבע"ז אפילו שנתבטל היין מ"מ אסור מ"ש משמרים של ע"ז דשמרים שיבשו דמותרין משום דנתבטל הלחלוחית של יין ולמה מותרין הא בקילור דעכו"ם דנתבטל היין מ"מ אסורין משום הא דולא ידבק וגו', ואין לומר דלא אסר רק יין משא"כ שמרים של עכו"ם אינו אסור כלל ז"א דאילו שמרים של עכו"ם שמא אינן אסורין בהנאה ומ"מ הא שמרים שיבשו אין בהם משום הניית עכו"ם:
רבב"ח בעי קומי ר"ז עד כדון בכסף מעשר של דמאי אפילו בודאי, ולכאורה יש להפך הגירס' אבל לפי הגירסא שלפנינו יש לקיים כמו שהוא [וגרסינן בכסף מעשר בדמאי ותיבת של מיותר] וה"פ דלר"מ דס"ל דמע"ש ממון גבוה הוא פטור מן המעשרות כדקי"ל בכל דוכתי דהקדש פטור ממעשרות דתבואת זרעך כתיב ולא של הקדש וכן מפורש כו"כ פעמים בכמה משניות הקדיש קמה וכו' הקדיש עומרים ופדה עומרים כו' דבשעה שהוא הקדש פטור מכל תרו"מ אפילו הקדיש לאחר מירוח ובהדיא גרסינן במס' פסחים ובמס' סוכה אמר ר"א עיסה של מע"ש לדברי ר"מ פטורה מן החלה ולפ"ז אפילו לקח בכסף מע"ש ודאי טבל נמי פטור דהא לקוח בכסף מע"ש הוי מע"ש וא"כ פטור מן המעשרות אליבא דר"מ בשלמא שירי מנחות אף דהוי הקדש ופטור מן המעשרות מ"מ דוקא מן הדמאי פטור אבל אם לקח ודאי טבל לא הוי שירי מנחה כלל כדקי"ל במס' פסחים דף מ"ם ובכמה דוכתי ממשקה ישראל מן המותר לישראל מכאן אמרו אין מביאין נסכים מן הטבל, [וכתב הרמב"ם ז"ל בפ"ה מאיסורי המזבח דה"ה מנחות] דהגם דמנחות פטורין מן תרו"מ ולא הוי שוב טבל מ"מ אינו מותר רק לכהנים ואנן בעינן ממשקה ישראל מן המותר לישראל [ומובן בזה הא דממעטינן ממשקה ישראל רק איסור טבל ולמה לא תפיס איסור אחר כגון כלאי הכרם דמשום דאיסור אחר אסור אף לכהנים אבל איסור טבל לא הוי איסור לכהנים דהא דכשיקדישו למנחה פקע איסור טבל מ"מ ממעטינן לי' ממשקה ישראל דאינו נתקדש המנחה כלל רק ממה דמותר לישראל קודם ההקדש] לפיכך שפיר נקע מתניתין דשירי המנחות פטורין רק מדמאי אבל בודאי לא הוי בקדושת מנחה כלל, אבל לקוח בכסף מע"ש יש מקום לומר דכיון דחל עליו דין דמע"ש בלקוח בכסף מע"ש א"כ י"ל דפטור אפילו מודאי למ"ד דממון גבוה הוא והא דנקט דמאי היא כדאמר לעיל דמשום דבכ"מ לא תני אלא דמאי כו' עיי"ש דמביא ראיה מהאי מתניתין גופי' דתני מכזיב ולהלן פטור מן הדמאי ולא שנו בין דמאי לודאי וא"כ י"ל דלקוח בכסף מע"ש פטור אפילו בשל ודאי, או די"ל דמתניתין ר"י הוא למ"ד דס"ל דמ"עש ממון הדיוט הוא וע"כ אינו פטור רק בשל דמאי אבל לא בשל ודאי וה"פ דמבעי' ליה עד כדון בכסף מע"ש של דמאי ר"ל דפטור מטבל של דמאי ומבעי' לי' אם אפי' בשל ודאי ונשאר באיבעי':
מהו למקבע שני במקום ראשון. פי' מהרא"פ ז"ל ופ"מ ז"ל לא הבנתי, ולפענ"ד ה"פ דהא במשנה לקמן (בפ"ה) וכן בכמה מקומות גרסינן ומעשר שני בצפונו או בדרומו וכן גרסינן לקמן (פ"ה ה"ב) מהו תנאי בית דין שהוא קובע מעשר ראשון בצפונו ומע"ר בדרומו ותרו"מ בצפון צפונית ואוכל השאר דהתנאי ב"ד הוא שיהא מותר לאכול השאר עכ"פ תנינן בלשון דמע"ר בזוית זו ומע"ש בזוית זו ואילו תרו"מ ומע"ש קובע בחד מקום כדאיתא במשנה ובברייתא שם הרי הוא מעשר ושאר מעשר סמוך לו ע"ש נמצא דמע"ר ותרו"מ קובע בחד מקום וקובע תחלה התרו"מ ומעשר הסמוך לו ואח"כ קורא שם מעשר ואח"כ קורא שם תרו"מ אבל הקביעות מקום הוא ביחד אבל מע"ש קובע בזוית אחרת, ע"ז שאל אם דוקא הוא שיקבע מע"ר בזוית זו ומע"ש בזוית אחרת או לאו דוקא אלא דיכול לקבוע מע"ש במקום ראשון ולומר ג"כ ומע"ש סמוך לו או דילמא דוקא הוא כדתני במתניתין ומע"ש בצפונו או בדרומו כדי שלא יכנוס משהו ממע"ר לתוך מע"ש וממע"ש לתוך מע"ר, ואע"פ שתנאי ב"ד הוא על מדידת תרו"מ ומע"ר על המדידה בכדי שהדעת טועה, כדאיתא (בפ"ה), התם משום דלא אפשר בענין אחר משא"כ הכא דיש תקנה זו בזוית זה וזו בזוית זה ליכא תנאי ב"ד וחיישינן או דילמא במע"ר ומע"ש לא חיישינן באומד הדעת דמדידה, ופשיט מריב"ש אייתי לי אריסא פירי א"ל צא וקבע שני וחזר וא"ל צא קבע ראשון ולמה לא אמר לו שיקבע בזוית אחרת וחש לומר שמא קבע שני במקום ראשון הדא אמרה שמותר לקבוע שני במקום ראשון. (וכעת ראיתי בכ"י מתלמידי הגר"א ז"ל פירושו ואינו מובן לי דהא פשיטא דלאחר פדיון מע"ש חייב בראשון דהא קיי"ל הקדיש קמה ופדה קמה חייב הרי דחייב לאחר פדיון ההקדש דחוזר עליו החיוב, ע"כ נראה לפענ"ד דזה אינו מהגר"א ז"ל ובירושלמי שת"י מבואר דתיבת וחש לומר שנמחק, הוא מתלמידיו ולא מהגר"א ז"ל). עולא בר ישמעאל בשם ר' יוחנן פוטר אדם את טבלו כו' מביא סאה אחת של טבל ועושה אותו שני ופודהו וחוזר ועושה אותו תרומת מעשר למקום אחר, פי' דעושה אותו ראשון ותרומת מעשר, וכן פסק הרמב"ם ז"ל בפ"ז ממעשר דעושה אותו מע"ר דאל"כ האיך יעשנה תרו"מ אם יפריש עליו מע"ר ממקום אחר אלא ע"כ דחוזר ועושה אותו ראשון ע"כ יכול לעשותו תרו"מ על מקום אחר ומדקאמר פוטר אדם את טבלו לכתחילה ואינו עובר בל"ת דמקדים מע"ש לראשון הוא משום דס"ל דאימתי עובר בל"ת דוקא במקדים שני ואח"כ נותן ראשון מתבואות הכרי משא"כ בשחוזר ועושה אותו גופי' ראשון כיון שחוזר השני גופי' לראשון אינו עובר בל"ת, כי נחת עולא לתמן אמרה בשם ר' יותנן חברון עליו החברים להקשות על דבריו והתיב ר"ש ממתניתן היו לפניו ב' כלכלות ואמר מעשרות של זו בזו ותני עלה נוטל מן השניה ב' עישורין ב' המעשרות על הראשונה ועל השניה, וא"כ לפ"ז הוא עובר בל"ת כדאיתא במס' תמורה (דף ד') דעובר בל"ת שהקדים ליתן שני על הכלכלה ראשונה לראשון מהכלכלה שניה דהא נקבע תומ"י ב' המעשרות ראשון ושני על הכלכלה הראשונה, ואח"כ נותן ראשון ושני עליו גופיה וא"כ נמצא דהקדים מע"ש על הכלכלה ראשונה קודם המע"ר של כלכלה שני' [עיי"ש בתוס' ז"ל וכן בירושלמי מפורש בהדיא כן והתוס' ז"ל מביאין הירושלמי דפ"ז] ואין לו שום עצה שלא יעבור בל"ת ואי כדס"ל לעולא בר ישמעאל בשם ר"י דיכול לחזור השני גופי' לראשון ולא יעבור בל"ת א"כ קשה למה תנינן בברייתא דנותן ב' המעשרות מכלכלה שני' בעד הכלכלה הראשונה ובעד עצמה ולפ"ז ע"כ דעובר בל"ת, הא יש לו עצה שיחזור ויפדה המע"ש שהפריש בעד הכלכלה ראשונה ויחזור לעשות אותו ראשון על הכלכלה שני' ולא יעבור בל"ת כן הקשו עליו בבבל, וע"ז מפלפלין ר' מנא ור"ח אם שפיר הקשה או לא דר"מ ס"ל דשפיר הקשה כדמסיק אר"מ ואין שני שבראשונה כלומר השני שהופרש על הכלכלה הראשונה טבול לראשון מן הכלכלה השני' בתמי' הא עדיין טבול הוא על מע"ר א"כ שפיר הקשה ר"ש דיש לו עצה שלא יעבור בל"ת דהא יכול לעשות השני למע"ר דהא עדיין טבול הוא על מע"ר וא"ל ר"ת דז"א קושיא משום דר"ח אזיל לטעמי' דס"ל בשם ר"י גופי' לקמן במס' תרומות (פ"ק) דבנוטל להפריש על הכרי ויש מותר בידו המותר הזה אע"פ שניטל לשם הפרשה מ"מ מתוקנת היא גופי' כמו הכרי משום דנעשה כאומר הרי זה תרומה עליו ועל הכרי דלמטה ונקבע עוד גרגיר מהמותר עליו אע"ג דהוגבה לשם הפרשה לתקן אתרים מ"מ מתוקנת היא גופי' כמו הכרי והא מדומע תרומה עם החולין דכל מה שנטל לשם הפרשה נכנס בכלל הפרשה שיהא מתוקן עי"ש והא דאיתא בש"ס דילן בכמה מקומות המרבה במעשרות מעשרותיו מקולקלים, ופי' רש"י ז"ל משום דמעורב מעשר עם הטבל, לשיטת ר"י בירושלמי כדאמר ר"ח בירושלמי בשמו אינו כן אלא דמעורב מעשר וחולין משום דמה שהגביה לשם הפרשה לתקן נכנס בכלל הפרשה ונתקדש עוד גרגיר גם בחלק המותר הנגבה כדי לתקן אותו גופי' והא דתנא המרבה במעשרות מעשרותיו מקולקלים אע"פ דהוי מעשר וחולין א"כ מותר לאכול מבואר בירושלמי (בפ"ה דמס' דמאי ה"ד) דהקלקול הוא משום הפרשת תרו"מ דשמא יפגע להתרו"מ בחלק החולין שבו עיי"ש מפורש, וא"כ לשיטת ר"ח בשם ר"י גופיה בירושלמי שפיר ניחא דלא קשה קישית ר"ש, משום דכיון דקבע ב' המעשרות ראשון ושני בהכלכלה השניה על הראשונה והוי כמו שהוגבה ב' המעשרות לתקן הכלכלה הראשונה נמצא כמו דמתוקן הכלכלה ראשונה מן הראשון כן נמי המע"ש שהוגבה לשם הפרשת שני נתקנת היא מן המע"ר הזה כמו הכלכלה ראשונה בעצמה כדס"ל לר"ת בשם ר"י דהוי כאומר הר"ז תרומה עלי' ועל שלמטה וא"כ נקבע בהכלכלה שיעור המע"ר גם על תיקון המע"ש מן הראשון כמו גוף הכרי וא"כ לפ"ז הכלכלה השניה מתוקנת היא מן טבל דמע"ר וא"כ האיך יכול לעשותו ראשון כיון דאינו טבל לראשון והיינו דגרסינן אר"ח תמן כרי שהוא טבול לראשון ולשני ר"ל בהא דר"י דטבול הוא לראשון ולשני אם עשה אותו שני יכול לחזור אותו לראשון משא"כ הכא גבי כלכלות שני שנתקן מחמת ראשון ר"ל מחמת המע"ר שנתן עליו ועל הכלכלה את חוזר ועושה אותו ראשון בתמי', ועיין בתוס' ותמצא שיטה עמוקה בזה בע"ה:
סליק פירקא בס"ד: