Chiddushei Ridbaz on Jerusalem Talmud Demai Chapter 7
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
א"ר יוחנן מתני' בדמאי הא בודאי לא פי' דיש לפרש המשנה בב' אופנים בין בדמאי בין בודאי מדקתני חבירו ונקט לשון והוא אינו מאמינו יש לפרש דמיירי בחשוד באמת ויש לפרש בע"ה ע"כ קמ"ל ר"י דמתניתן בדמאי ועיין בתוס' ז"ל במס' סוכה (דף ל"ט) ולעיל בדברינו (פ"ד ה"ב):
מתני' בדמאי הא בודאי לא, המסורת הש"ס לא ציין כאן לעיל בפ"ה ה"א:
ר' ינאי הוי לי' תנאי ודאי שאל לר' חייא רובה מאי מתקנה בשבתא, פי' אם יכול לסמוך על התנאי של ע"ש ולהפריש בשבתא על תנאי דמע"ש, א"ל למען תלמד וגו' אלו שבתות ויו"ט, פי' כדאיתא בבבלי במס' יבמות (דף צ"ג ע"ב) ע"ש דאע"ג דבירושלמי ס"ל דבודאי אין אדם מתנה אלא על דבר שהוא ברשותו ועובדא דר' ינאי היה בדבר שאינו ברשותו הוא משום דאנן ס"ל דאין אדם מקנה דבר שאינו ברשותו ע"כ חלוק לן בין דבר שברשותו לדבר שאין ברשותו אבל בבבלי שם מוכח מההיא דר' ינאי דס"ל באמת אדם מקנה דבר שאינו ברשותו וכשם שיכול להקנות דבר שאינו ברשותו כן נמי מתנה בע"ש על דבר שאינו ברשותו ור"ח הסכים על ידו כדאמר אלו שבתות ויו"ט כדפרש"י ז"ל התם כדי שלא יבטל מעונג שבת מהו דחמית מיקל בלשי תלוי בי פי' כההיא דמסיק בבבלי שם והא אקריין ליה בחלמא קנה רצוץ מאי לאו דסמכת אמשענת קנה רצוץ ומסיק דהך קנה רצוץ לא ישבור עיי"ש, והיינו דגרסינן כאן מהו דחמית פי' דחמית בחלום מיקל בלשי מיקל הוא מיקל תלוי בי א"ל דהכי קחמית דעתיד את לנהוג שררה על ישראל:
ר"ה הוה ליה תנאי ודאי וחדא איתא כו' שלח לזב"ל דיתקן לה פי' משלו על של האשה, רבי בא בר ממל בעי ולא הוי זב"ל צריך מיזכיא לר"ה בירקא פי' בתמיה ואפשר שלא יצטרך לזכות לר"ה בירקא ואז שפיר דמי דהוי מתקן משלו על שלו, ואע"פ שהירק של האשה לא היה ברשותו ובודאי בעינן דבר שברשותו הנ"מ כששניהם אינן ברשותו. אבל אי מפריש מדבר שברשותו על דבר שאינו ברשותו לא איכפת לן, רק רבב"מ ס"ל דצריך להתנות בפירוש על שלו ועל של אחרים אבל כשלא התנה בפירוש על של אחרים לא מהני, ע"כ צריך זב"ל לזכות לר"ה בירקא ע"ז פריך ר"ז דלמה צריך ר"ה לזכות בירקא ממנפ"ש א"צ במה אנן קיימין אי בשיש לו תנאי עליו ועל אחרים א"צ לזכותו בירקא, פי' אם התנה בהדיא בשעת התנאי עליו ועל אחרים א"צ לזכותו בירקא ואם בשאין לו תנאי לא עליו ולא על אחרים צריך לזכותו בירקא בתמיה, פי' אם התנה סתם מה שאני עתיד להפריש למחר ולא אמר לא על שלי ולא על של חבירי בזה צריך לזכותו בירקא בתמיה, ולא היה צריך לזכותו בירקא אלא דווקא באם התנה בפירוש מה שאני עתיד להפריש עלי אז היה צריך לזכותו בירקא ופשיטא דר"ה לא התנה בפירוש מה שאני עתיד להפריש עלי על שלי וא"כ למה צריך לזכותו בירקא וממנפ"ש א"צ בין אם אמר בפירוש עלי ועל אחרים בין אם לא אמר כלל לא עלי ולא על אחרים אלא סתם ע"ז אמר ר' יעקב בר זבדי בשם ר' אבוה איתיתבת פי' נשאלה שאלה זו מבהמ"ד [וכן איתא בירשלמי מס' כתובות פ' נערה] ואמרו שלא זכי זב"ל לר"ה בירקא דא"צ לזכותו בירקא:
ר' ירמיה בעי קומי ר"ז ולא נמצא כמתקן בשבת, פי' כיון דצריך להלחיש בשפתיו א"ל אדהיתנא, פירוש הר"ש ז"ל ב' פירושים, פי' אחד אסמיי' ואדחי את התנא, פי' ב' דהוא תיבה אחת אדהתנה פי' בשביל שהתנה עליו מער"ש מותר להלחיש בשבת:
כיני מתניתא לענין מזיגת הכוס, פי' בשנות אליהו ז"ל דקשה הלשון מזגו ומשני דקמ"ל דלענין מזיגת הכוס בדבר לא דאין לסיים המקום בצפוני או לדרומי, מ"מ מהני לענין הכוס ג"כ מה שישייר בשולי הכוס זה נמי הוי מסוים. מה אנן קיימין אם באומר מכבר משקה מעורב הוא, פי' דהוה מדומע, ואם באומר לכשאשתה למפרע טבל שתה כו', באומר מכבר לכשאשתה פי' בשנות אליהו ז"ל שאהיה שותה כל טפה שיהיה יורד מלמטה יהא תרו"מ מעכשיו:
א"ר יוסי בר"ב עם יציאתו מן הכוס קדיש דהא אינו קדיש התרומ' אלא לבתר שישתה ולאחר השתיה מסלק ידו מן הכוס ותו אינו מטלטלו:
והדא מתניתן דלא כר"י ור"ש, פי' כמו דחיישי התם שמא תבקע הנוד כמו כן ניחוש גם הכא שמא יבקע הכום באמצע השתיה והוא לא עשה תרומה אלא כשישויר אבל כ"ז שלא שייר לא הוי תרומה וכיון שנבקע באמצע קודם ששייר לא הוי תרומה ומשני שניא היא שהיא על אתר. פי' דאין לחוש שמא תבקע באמצע השתיה ואם תבקע לאחר מכאן לא איכפת לן כיון שכבר נעשה תרומה:
ר"א בשם ר"ה עשו אותו כפועל שאינו מאמין לבעה"ב, פי' דקאי על הא דגרסינן במשנה (בפ"ד בה"ב) במס' תרומות מי שהי' פירותיו במגורה ונתן סאה לבן לוי מפריש עד שמונת סאין ואוכלן דר"מ וחכמים אומרים אינו מפריש אלא לפי חשבון, פי' שאינו חושש שמא כבר אבדו, וחכמים אומרים שחוששים שמא אבדו ואינו מפריש עליהם אלא לפי חשבון הידועים שהם קיימין. ושם גרסינן האי סוגית דהכא, וסוגיא כפולה היא, ר"א בשם ר"ה עשו אותו כפועל שאינו מאמין לבעה"ב, פי' דהא קשה על המשנה הזאת הא הוי כמפריש מקצת תרו"מ והאיך יאכל שמונת סאין הא הח' סאין עדיין אינו מתוקן לגמרי דהא שהפריש הסאה לבן לוי הוא על כל הכרי ונמצא דהוי הכל מקצת מתוקן ומקצת אינו מתוקן, ע"כ מפרש דהוי כפועל שאינו מאמין לבעה"ב במתניתן דידן דמפריש רק על מה שהוא אוכל דווקא כדתני במתניתן דידן על תשעים שאני אוכל, וה"נ הפריש על מה שיאכל ואם לא יאכל לא חל הפרשה וע"כ אם נאבדו התרומה ביד כהן קודם שיאכל אסור לו לאכול דהא לא הי' עדיין תרומה אלא לכשיאכל קידשה התרומה למפרע, ע"כ פליגי ר"מ וחכמים אם יכול לסמוך על חזקת שהן קיימין ולאכול, וע"ז מסיק כגי' הגר"א ז"ל בכ"י קדשו בירושלמי שת"י ובשנו"א ז"ל, פשיטא הדא מילתא נשרפה התרומה הפירות בטיבולה נשרפו הפירות המעשר בטיבולה לכשיאכל הפירות קדשו תרומה למפרע משום שלא קדשו התרומה עד שיאכל הפירות, ובירושלמי שת"י גי' הגר"א ז"ל כאן תיכף לבתר המשנה קודם ר"א בשם ר"ה תמן תנינן המפריש מקצת כו', כונתו ז"ל דזהו התחלת הסוגיא דמקשה על המתניתן דמי שהיו פירותיו במגורה והא תנינן המפריש מקצת תרו"מ דאינו יכול לאכול וע"ז משני ר"א בשם ר"ה דעשו אותו כפועל שאינו מאמין לבעל הבית פי' דמפריש רק על מה שיאכל ולא על כל הכרי ולפיכך לא הוי מפריש מקצת תרומת מעשר:
תני ר' יוסי ור"ש אוסרין שמא תבקע הנוד ונמצא שותה טבלים למפרע והגר"א ז"ל בכ"י קדשו מגיה א"ל שמא תבקע כו', לא כטעמיה דהדין טעמא דהדין טעמא דר' יוסי שמא יסייע טעמא דר"ש שמא כו' וישתה השאר, פי' דהגמ' ס"ל הגם דתני במתניתא הטעם שמא יבקע הנוד מ"מ יש עוד טעמים ולא דהטעם הזה הוא עיקר וכ"כ התוס' ז"ל במס' עירובין (דף ל"ז) והר"ש ז"ל ומפרש דיש עוד טעמים לר' יוסי ולר"ש ויש עוד טעמים אשר לא כטעמי' הדין טעמי' דהדין טעמא דר' יוסי שמא יסייע טעמי' דר"ש שמא כו' ישתה השאר פי' דהנה בירושלמי יש כמה פעמים דקרי להיסח הדעת דקדשים ותרומה הסיע דעת, עיי' במס' שקלים (פ"ה) ובמס' תרומות (פ"ה) ובמס' פסחים בירושלמי (פ"ק) גרסינן רק הסיע לבד וקרי הירושלמי להיסח הדעת הסיע לבד, והתוס' ז"ל ס"ל במס' עירובין דכותים יש להם דין דע"ה וע"ה אינו נאמן על הטהרות כדאיתא לעיל (בפ"ב) דבדבר לח אינו נאמן על הטהרות והוי ספק אם נטמא או לא, וע"כ הלוקח יין מבין הכותים דהוי לח פשיטא דהוי ספק טומאה, וכשמפריש וקורא ממנו שם תרומה הוי תרומה תלוי', ואיתא מפורש במס' פסחים ובמס' בכורות מחלוקת דר' יוסי ורבי שמעון אם מוזהר על תרומה תלוי' על האזהרה דמשמרת תרומותי על היסח הדעת או לא דר' יוסי ס"ל דמוזהר מן התורה על היסח הדעת על תרומה תלוי' ור"ש ס"ל דאינו מוזהר וע"כ קאמר הכא דר"ש ס"ל דחוששין שמא יבוא לאכלו אף דבכל תרומה אין אנו חוששין שמא יאכל אבל תרומה הזה שאינו מובדל מן החבית רק שנשאר ב' לוגין בסוף לבד אינו חשוב בעיניו תרומה אלא א"כ כשמפריש על טבל בעין אבל הכא ששתה כל השבת מחבית הזה לא יזהר גם מזה שנשאר בשולי החביות וישתה אותו, חיישינן שמא יבוא לאכלו אבל על אזהרה דהסיח דעת אינה חושש ורבי יוסי ס"ל דלמה לן למיחש על האכילה אפילו בלא האכילה וקודם האכילה יש למיחש משום שמא יסיע פי' שיסיע דעתו ממנה וזה אסור בתרומה תלוי' ור"ש אומר אף שאין חוששין על היסח הדעת חיישינן על חשש אכילה ומביא ראי' דיש עוד טעמים לבד הטעם דבקיעת הנוד והטעם דבקיעת הנוד אינו עיקר הטעם כהדא דתני מעשר שני שבחפץ זה כו' ר' יוסי אומר לא חילל משום דאין ברירה כדאיתא במס' עירובין והתם ליכא הטעם דבקיעת הנוד ופליג ר' יוסי משום דאין ברירה וא"כ יפלוג במתניתן דידן נמי משום דאין ברירה וע"כ דרק תפסו הטעם דבקיעת הנוד אבל באמת יש להם עוד טעמים:
תמן תנינן המניח פירות להיות מפריש כו' והדא מתניתן דלא כר' יוסי ור"ש, פי' כיון דאם יתקלקלו ונאבדו חושש למפרע א"כ יש לו לחוש שמא יאבדו כמו שמא תבקע הנוד ונמצא שותה טבלים למפרע, ומשני תמן למפרע נתקלקלו ברם הכא מאיבדן והילך נתקלקלו, פי' גבי הלוקח יין למפרע נתקלקלו דהא השתא הוא טבל ורק דסומך שיבוא לידי תיקון למפרע וע"כ חיישינן שמא תבקע הנוד והחשש הזה יש לו לחוש בשעת שתיה גופי' שמא יתקלקל הנוד ולא נתקן מעולם הטבל ברם הכא גבי המניח פירות דבשעת אכילה יש לו לעמוד על החזקה שבודאי בעת ההיא קיימים ואוכל מתוקן רק באם לאח"כ בא ומצאן מקולקלין חושש למפרע א"כ אין לו לחוש על למפרע אלא לאח"כ כשמצאן מקולקלין אז חושש למפרע, אבל בשעת אכילה אין לו לחוש שמא יתקלקל ויהי' חשש למפרע דהחשש על למפרע נעשה אח"כ, אבל בשעת מעשה אין כאן שום חשש דהרי מעמידין על חזקתו משא"כ גבי נוד לא מהני חזקתו דהשתא דהא אפילו כשהשתא קיים מ"מ הרי הוא טבל השתא כ"ז דלא הופרש רק שאוכל על הסמך שיתקן אח"כ למפרע וא"כ כל עיקר אכילתו הוא רק דסומך על אח"כ, וא"כ כיון דכל עיקר הסמיכה שלו היא על אח"כ ע"כ חיישינן שמא אח"כ יתקלקל משא"כ בהמניח פירות דאוכל השתא על חזקה דהשתא ואינו סומך על אח"כ רק על השתא ורק אחר כן כשיתקלקל יהיה אז קלקול למפרע ואין לו לחוש השתא ע"ז דבשלמא אם היה סומך על אח"כ ע"ז אמרינן דאין לו לסמוך כעת על אח"כ כיון דעל אח"כ אין לו חזקה משא"כ בשאינו סומך על אח"כ אלא על השתא והשתא אית ליה חזקה שפיר סומך ואוכל על החזקה דהשתא ואין לו לחוש על הקלקול דאח"כ כיון דבשעת אכילה יש לו חזקה שהם קיימין משא"כ בנוד דאפילו דיש לו חזקה דהשתא הוא קיים הנוד מאי מהני ליה הא לע"ע הוא טבל ורק שסומך על אח"כ דלאח"כ יתקן אותו, ועיין בחיבורנו חנה דוד שהארכנו בזה:
תמן תנינן פרוטה של הקדש שנפלה לתוך הכיס או שאמר כו' תנא על הראשונה מעל בספק ועל האחרונה מעל בודאי דברי ר"ע כו' רשב"ל בעי קומי ר' יוחנן מה בין האומר בכיס מה בין האומר מן הכיס, פי' קשיא לי' מרישא לסיפא דהך מתניתן דקתני בסיפא דהך מתניתן במסכת מעילה (דף כ' ע"ב) ומודה רבי עקיבא לחכמים באומר פרוטה מן כיס זה הקדש שהוא מוציא והולך עד שיוציא כל הכיס וקשיא מרישא לסיפא מה בין האומר בכיס מה בין האומר מן הכיס, ומפרש ואזיל הקושיא רשב"ל אומר אפילו הוציא כל הכיס לא ימעול כמה דתימר למפרע טבל שתה ואמר אוף הכי למפרע חולין הוציא אלא כאן תלי בהפרשה פי' דלכאורה לא קשה מרישא לסיפא דברישא כשאמר בכיס הרי נמצא פרוטה אחת בכיס משא"כ בסיפא כשאמר מן הכיס, כונתו שמפריש פרוטה אחת מן הכיס וכ"ז שלא יפריש אין כאן הקדש לפיכך ברישא דכבר איכא פרוטה אחת הקדש בתוך הכיס וא"י איזהו ע"כ כל פרוטה שהוציא הוי בספק הקדש אבל בסיפא כ"ז שלא הפריש פרוטה אחת להקדש עדיין לא נתקדש שום פרוטה ע"כ לא מעל אבל רשב"ל לא ניחא ליה באוקימתא הזה דס"ל לרשב"ל באם בסיפא תלי בהפרשה וכ"ז שלא הפריש עדיין לא נתקדש א"כ לפ"ז אם הוציא כל הכיס נמי לא ימעול כיון דלא בא לידי הפרשה הוי כמו שמא תבקע הנוד ואמרינן גבי בקיעת הנוד אם נתבקע הנוד לא נתהוה מעולם תרומה כלל ולמפרע טבל שתה וא"כ ואמר אוף הכי למפרע חולין הוציא כיון שהוציא כל הכיס ולא בא לידי הפרשה אלא ע"כ דלא קשה מכאן לתמן כלומר מנוד על פרוטה דכאן בנוד תלי בהפרשה משא"כ בפרוטה מן הכיס לא תלי בהפרשה אלא נתקדש בתוך הכיס פרוטה אחת אפילו בלא הפרשה ע"כ כשהוציא כל הכיס מעל, א"כ לפ"ז קשה מ"ש רישא מ"ש סיפא, ע"ז אמר ר' יונה כאן וכאן תלי בהפרשה ולפיכך כ"ז שלא הפריש לא מעל וע"כ לא קשה מרישא לסיפא ומ"מ כשהוציא כל הכיס מעל נעשה כאומר אל יוציא הכיס הזה מידי פרוטה הקדש דלעולם תלי בהפרשה, אבל אם בסוף לא בא לידי הפרשה אל יצא כיס זה מידי פרוטה הקדש ופריך מחלפי' שיטתי' דרשב"ל תמן הוא אומר מועלין בפרוטה לפי חשבון ג' לוגין פי' במס' מעילה (די"ג) ס"ל לרשב"ל דאין מועלין ביין של ניסוך המים רק בג' לוגין דס"ל יש שיעור למים וס"ל דמועלין בפרוטה לפי חשבון ג' לוגין פי' אם שפך את המים אע"פ שהי' בכל המים שו"פ לא מעל עד שיהא שו"פ בחשבון ג' לוגין אם יש בכל ג' לוגין שו"פ אז ממילא נהנה שו"פ מן ההקדש אלמא דס"ל הגם דהתם נמי תלוי הקידוש דג' לוגין בהפרשה דהא אין מועלין אלא באחרונים כדאיתא בתוס' ז"ל לפירוש קמא שם דנתקדשו רק כשנשאר בכלי ג' לוגין מצומצמים, כדא"ל לרשב"ל שם, מ"מ אם שפך כל המים בב"א מועל בחשבון שו"פ על ג' לוגין, אם יש בכל ג' לוגין שיעור שו"פ מעל אלמא דבדבר דתלוי בהפרשה ולא מעל קודם הפרשה מ"מ אם בסוף לא הגיע להפרשה מועלין בהם דהוי כאל יוציא הכד הזה מידי ג' לוגין קדושים והכא מבעי' ליה לרשב"ל ומשני מן דאצרכת ליה חזר ופשטה דהתם גבי ג' לוגין קאמר לבתר דאמר ליה ר' יונה קאמר גם התם דכל זמן דאיכא יותר מג' לוגין לא מועל כלל ואעפ"כ כששפך או שתה כל הכד אם יש שיעור שו"פ בכל ג' לוגין מועלין בהם:
א"ר יצחק בר"א אדם עומד מערב שבת ואומר הרי זו תרומה למחר ואין אדם עומד בשבת ואומר הר"ז תרומה למחר ור' יוסי בי רבי בון סבירא ליה דאין אדם עומד מערב שבת ואומר הר"ז תרומה למחר ומקשו על ר"י בר"ב לגין שהם טבול יום ומלאוהו מן החבית מעשר טבל אם אמר ה"ז תרומה משתחשך ה"ז תרומה למתר [כן הוא במשנה שם וכן בפ' מפנין וכ"כ הפ"מ ז"ל] דהיום הוא מחוסר הערב שמש אלמא דיכול לעשות תרומה על מחר אפילו בודאי פתר לה לשעבר פי' דמתניתן מיירי בדיעבד אבל לכתחלה אסור לעשות מהיום תרומה על מחר בודאי ודוקא בדמאי מתנה לכתחלה אבל בודאי לא ופריך והתני ר"ת אומר מימר לשעבר וחזר בי', ואח"כ גרסינן המשנה דה"ה היו לו תאנים של טבל והוא בבית המדרש או בשדה אומר ב' תאנים שאני עתיד להפריש הרי הן תרומה ועשרה מע"ר כו' היו דמאי אומר מה שאני עתיד להפריש למחר כו' והנה ברישא גבי ודאי לא גרסינן למחר, וכתב בשנו"א ז"ל דלהבבלי לא גרסינן במשנה למחר ולהירושלמי גרסינן למחר עיי"ש, וע"כ דהירושלמי גרס במתניתן למחר דאל"כ אלא דכונתו דיהיה תרומה למוצאי שבת על מה שאכל בשבת, וכההיא דהלוקח יין מבין הכותים דאינו אומר מה שאני עתיד להפריש למחר משום דמיירי בע"ש ביהש"מ דלא מהני הקריאת שם על מחר כדכתב הר"ש ז"ל וה"נ מה שאני עתיד להפריש הוא במוצ"ש ז"א דא"כ מאי קפריך על ר"י ברפ"ז מהך מתניתן דמהני תנאי אפי' בודאי ומביא ראי' ממשנה הזאת דמהני תנאי בודאי שיחול התרומה בשבת מאי ראי' היא ממשנה הזאת דהא אינו מתנה שיחול התרומה בשבת אלא על מוצ"ש ומשום ברירה א"ו דהירושלמי גורס בהמשנה מה שאני עתיד להפריש למחר ויחול התרומה בשבת, והוא כר"י בר אליעזר, וע"כ פריך לבתר הך מתניתן (בה"ה) מיי כדון לר"י בר"ב דס"ל דאינו יכול לעשות תרומה על מחר בודאי א"כ קשה מהך מתניתא וקאי האי דגרסינן מיי כדון בה"ה על הדא דר"י בר"ב [וכן מפורש בפ' מפנין דגרסינן שם מיי כדון לבתר הא דר"י בר"ב, ובכאן מפסיק בהמשנה וכונתו להקשות מהמשנה הזאת על ר"י בר"ב ושם בפ' מפנין סמך על האי סוגיא דהכא ואינו מביא המשנה כדרך הירושלמי] ומקשה על דר"י בר"ב מהמשנה הזאת דמפורש בהמשנה שיכול להתנות אפי' בודאי שיחול התרומה למחר כגי' הירושלמי ומשנה מכבר לכשאפרישנה פי' דמתנה שתהא למחר תרומה למפרע מע"ש, ואימתי ס"ל לר"י בר"ב דאסור להתנות מע"ש שיחול התרומה בשבת היינו דוקא שחלות התרומה יהיה בשבת גופא אבל כשמתנה דלמחר יהיה תרומה למפרע ולא דחלות התרומה יחול בשבת שפיר דמי ונמצא דלאוקימתא דר"י בר"ב אפילו דגרסינן במתניתן למחר מ"מ תלי נמי בברירה ולר' יצחק בר אליעזר לא תלי בברירה כיון דגר' למחר ומפריש תחלה ואח"כ אוכל בשבת ומהני אפילו למאן דל"ל ברירה אבל לר"י בר"ב תלוי דוקא בברירה וא"כ לפ"ז כיון דהוי תרומה למפרע ע"כ אינו צריך להפריש תחלה ואח"כ לאכול אלא אוכל ואח"כ מפריש ונפ"מ בין מתניתן דידן למתניתן דהלוקח יין דהתם מפריש במוצאי שבת ויחול על למפרע למ"ד דא"ל ברירה, אבל להפריש בשבת גופי' אסור אפי' שתחול למפרע משום דלא התנה עליו בע"ש רק בין השמשות כדפי' הר"ש ז"ל וכל המפרשים ז"ל אבל במתני' דידן דמתנה בע"ש ביום רשאי להפריש בשבת גופיה שתחול על למפרע וע"ז מסיק הגע עצמך בניחותא שהיתה תרומה טהורה מותר להפריש בשבת שתחול מכבר לכשאפרישנה כגי' הגר"א ז"ל בכ"י קדשו בירושלמי שת"י ולפי הגי' דלפנינו לכשאוכלנה פי' לכשאוכלנה להתאנה ולא דיפריש קודם שיאכלנה אלא לאחר שיאכלנה תהיה מכבר לכשאוכלנה, הגע עצמך שהיתה תרומה טמאה דאסור לטלטלה בשבת ולהניחה בקרן זוית המיוחד לתרומה טמאה כדי שלא יבא לאכלה ולטלטלה בטבליה ולהניחה בקרן זוית המיוחד לתרומה טמאה ולקרות לה שם תרומה בקרן זוית זה אסור ג"כ להניח בקרן זוית המיוחד לתרומה טמאה אסור להניח שם טבל כי אינו מיוחד רק לתרומה טמאה ולא לטבל טמא כדאיתא כ"ז בירושלמי במס' פסחים (פ"ג), אבל כ"ז כשיניח טבל טמא בקרן זוית המיוחד לתרומה טמאה ויקרא לה שם תרומה שתחול מכאן ולהבא נמצא דמתחלה היה טבל טמא בקרן זוית המיוחד לתרומה טמאה וזה אסור אבל אם יחול עליו שם תרומה למפרע בזה מותר להניח הטבל בקרן זוית המיוחד לתרומה טמאה ולקרות לה אח"כ שם תרומה שתחול למפרע ונמצא שלמפרע היה תרומה טמאה מונחת בקרן זוית והיינו דגרסינן היתה תרומה טמאה מכבר לכשאניחנה בקרן זוית פי' באופן זה מותר להפריש אף תרומה טמאה ויכול לתרום אף תרומה טמאה בשבת על אופן זה, ואח"כ גרסינן תני מטלטלין אחד טהורה ואחד טמאה, כן גי' הגר"א ז"ל בכ"י קדשו וקאי על טבל שהיה עליו תנאי מע"ש כדמסיק ר"ז הדא אמרה טבל שיש עליו תנאי מותר לטלטלה דהא מותר להפרישה ולתקנה בשבת ומיירי בתנאי בכל תנאי דתרומה ולא על למפרע אלא כר"י ב"א דיכול להתנות התנאי שיחול למחר גופיה ואפי' למאן דל"ל ברירה ויתקן קודם אכילה וע"ז שאל כיצד הוא עושה פירוש בטבל טמא דהא אסור להפריש בשבת דהא אסור לטלטל תרומה טמאה בשבת ולהניחה בקרן זוית, ולהניחה בקרן זוית קודם הקריאת שם נמי אסור כנ"ל ע"ז אמר נותן עיניו במקצתו ואוכל השאר ולא שיטלטלה בשבת אבל לר"י בר"ב למ"ד דא"ל ברירה וחל למפרע יכול להפריש בשבת גופי' כדאמר לעיל מכבר לכשאניחנה בקרן זוית ועי' בתוס' ותמצא טעם בע"ה:
ותני עלה נוטל מן השני' שני תאנים וב' עישורין של עישור כן גי' הגר"א ז"ל בכ"י קדשו:
אין יסב חדא לעשר צריך מיסב חדא למאה אין יסב חדא למאה כו' כן גי' הגר"א ז"ל:
כציד הוא עושה כו' בזו מאה ובזו מאתים נוטל שלשים אם לשם מאה הוא נוטל אחת עשרה אם לשם מאתים הוא נוטל עשרים ושתים בזו מאה ובזו אלף אם לשם מאה הוא נוטל נוטל אחד עשר כי' כן גירסת הגר"א ז"ל בכ"י קדשו:
על כל תאנה ותאנה ב' תשועין ותישוע של תישוע שהן עשרים ושלש תאנים, כן נראה שהיה גרס מתחלה כן ומתחיל מתניתן ומחק תיבת ארבעה אמר תישוע של תישוע ואח"כ נתקן כך דמחק תיבת אמר וה"ג וד' תישועין ותישוע של תישוע:
דאיתפלגין תרומות ב' כריים בא' מהן כו' דתני מעשר טבל כו' מחק תיבת מעשר ונכתב בצדו במקום מעשר תרומת ותיבת תרומת הנכתב בצדו ספק לי אם הוא כ"י הגר"א ז"ל:
איתפלגון רבי ור' דוסתאי בר' ינאי כו' מה אנן קיימין מאה טבל ותשעים טבל נוטל תשעים ושתים חסר עישור אחד מאה טבל ושמונים טבל נוטל שמונים ושנים כו' ר"כ בשם רבנן דקסרין בשהפריש חציין ממקום אחר כן גירסת הגר"א ז"ל בכ"י קדשו, וניכר שהיה מתחלה תיבות על הגליון ומחקם והגי' כמו שהוא לפנינו כעת:
וחוזר ועושה כן בשני ושותה וטובל כו' ומ"ט דר"א בר"ש אני אומר שלא שתה משקין טמאין עד בסוף כו' אלא כי אנן קיימין בהדא מתניתא מ"ט דר' מאחר שעי"ז כו' טעון טבילה ומ"ט דר"א בר"ש בשותה פחות מרביעית ומ"ט דרבי שלא יבוא לידי רביעית ול"ל לר"א בר"ש שלא יבוא לידי רביעית אריבר"ב כו' ור"א בר"ש אני אומר שלא שתה משקין טמאין עד בסוף כן גירסת הגר"א ז"ל בכ"י קדשו:
סליק פירקא, וסליקא לה מסכת דמאי, בריך רחמנא דסייען מריש ועד כען: