Chiddushei Ridbaz on Jerusalem Talmud Gittin Chapter 2
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
ניחא בפ"נ אבל לא בפני נחתם בפ"נ אבל לא בפ"נ כלום קיומו של גט אלא בחותמיו פי' דמקשה לשיטת ר' יוחנן דהוא כרבא בש"ס דילן דהיא משום שאין עדים מצוים לקיימו דלמה פסל כשלא אמר בפני נכתב הא העיקר הוא רק משום קיום וקיומו של גט אינו אלא בחותמיו. והא דלא מקשה על מתניתין דר"פ המביא גט ממדה"י צריך שיאמר בפ"נ ובפ"נ למ"ד לפי שאין עדים מצוין לקיימו ל"ל בפני נכתב. ז"א דהוא משום איחלופי כדאיתא בש"ס דילן אבל על המתניתין הזה קשה ליה. דלמה פסל בפני נכתב חציו. וסבירא ליה להירושלמי לא כרב אשי בש"ס דילן דסגי בחצי הראשון אלא דבעי כל הכתיבה. והא משום איחלופי סגי בחצי הראשון כדאיתא בתוס' ז"ל דף ג' ע"א ד"ה אתא לאחלופי עיי"ש. ומשני כר' יהודא דר"י פוסל בטופסין. דהגם דלא חיישינן גם במדה"י משום לשמה דגם במדה"י בקיאין הן אבל חיישינן משום הטופס שמא נכתב הטופס גבי הסופר הכותב טופסי גיטין וזה פסול לר"י דס"ל דגזרינן טופס אטו תורף ע"כ מפני חשש זה חששו ולא משום לשמה ונפ"מ בין לשמה או משום קיום ממדינ' למדינ' בא"י או באותו מדינ' במדה"י ופריך א"כ כיון דמשום לשמה לא חיישינן א"כ למה חיישינן משום חשש זה. ע"כ דמשום דבגט הולכין אחר מקום הנתינה בכל דיקדוקי הגיטין כדאיתא בשו"ע אה"ע סי' קכ"ט. ע"כ במביא מחו"ל לארץ חיישינן דמשום בחו"ל רשאי לכתוב טופסי גיטין. ובא"י אסור ע"כ במביא מחו"ל לארץ חיישינן לזה ע"ז פריך ודר"י פי' החששא אליבא דר"י היא בחו"ל. במגרש בארץ ישראל בזה חיישינן משום דבא"י אסור ובחו"ל מותר וחיישינן במקום הגירושין לזה משום דבחו"ל כותבין טופסי גיטין ומניחין שם האיש והאשה. ובא"י אוסר ר"י. ע"כ במביא מחו"ל ומגרש בא"י. ע"כ חוששין לזה משום דטופסי גיטין מצוין בחו"ל דשם מותר ע"ז פריך ויש טופסי גיטין בחו"ל במגרש בחו"ל בתמי'. משמע דבחו"ל איכא טופסי גיטין ומגרשין שם בטופסין כשמניחין מקום האיש והאשה אף דבקיאין לשמה מ"מ בחו"ל מותר ולא גזרו טופס אטו תורף. לר"י בתמי' ואמאי בחו"ל מותר יותר מבא"י א"כ קשה אמאי חיישינן לזה למ"ד דכל עיקר משום קיום הוא א"כ כל קיומו של גט היא רק בחותמיו ולא חיישינן משום לשמה ע"ז משני עד שיודע שהיא גט אשה. עד שיודע שהוא נעשה שליח ולא הי' יודע שהוא גט אשה עד שיכתוב כולן לפניו עד שיתחתם כולו לפניו ע"כ. פי' דלפיכך צריך למימר בפ"נ כולו משום דאימתי יודע שהוא גט אשה דווקא בשנכתב כולו לפניו ולפיכך צריך להעיד בפני נכתב כולו ולא משום דבחו"ל מותר לכתוב טופסי גיטין ז"א אלא אי בחו"ל מותר גם בא"י מותר. ואי אסור גם בא"י אסור ורק דצריך למימר תני נכתב לאו משום איחלופי דאי משום איחלופי הי' די בחציו הראשון אלא משום דצריך שידע שהוא גט אשה ע"כ בעינן כולו ודוק:
עד שיודע שהוא גט אשה פי' דאימתי דייק השליח על הגט דווקא כשיודע שהוא שליח אבל אם לא ידע שהוא הוא השליח לא דייק כ"כ. ולפיכך דווקא לשליח האמינו חכמים לומר בפ"נ ובפ"נ משא"כ לאדם אחר ומכאן מקור להא דפסק בשו"ע אה"ע סי' קנ"ד ס' כ"ה בסה"ג. וז"ל שם בשו"ע וצריך שקודם הכתיבה יודיענו שהוא יהיה השליח וע"כ ומכאן מקור נאמן היא שאימתי דייק השליח ומהימן כשנכתב לפניו הנ"מ דווקא בשיודע שהוא יהיה השליח בעת הכתיבה. ובזה לא נחלקו הבבלי והירושלמי רק דבבבלי סבירא ליה דיודע שהוא גט אשה אפילו בחצי הראשון. והירושלמי סבירא ליה דלא נקרא יודע שהוא גט אשה עד שיכתוב כולו בפניו ודוק:
ר"י בעי אמר בפ"נ ובפ"נ אלא נתיחד ברשות הבעלים בין כתיבה לחתימה פי' דמיבעיא על הא ברייתא דתני ר' חנין אם הי' נכנס ויוצא מותר. ע"ז בעי אם נתיחד ברשות הבעלים בין כתיבה לחתימה האיך הדין אם יהא כשר ומסיק נשמעיניה מן הדא. אחד אומר בפ"נ ואחד אומר בפ"נ וכו'. אבל אם אמר בפ"נ ובפ"נ אלא שנתיחד ברשות הבעלים בין כתיבה לחתימה כשר. פי' דהנה במתניתין נקט כל הסדר של לא זו אף זו מתחלה נקט בפ"נ אבל לא בפני נחתם והדר נקט ל"ז א"ז אפילו בפ"נ אבל לא בפני נכתב בפ"נ כולו ובפני נחתם חציו ל"ז א"ז בפ"נ חציו ובפ"נ כולו פסול ל"ז א"ז א"א בפ"נ וא"א בפ"נ. וכדאיתא בבבלי דף ט"ו ע"ב עיי"ש דלרבא ולרב אשי לא נקט סדר ל"ז אף זו אלא קמ"ל רבותא בפ"נ כולו ובפ"נ חציו לרבא דאפילו הוא ואחר מעידין על חתימת עד השני. ולרב אשי אפילו קאמר אני הוא עד השני. ולרב חסדא כל המתניתין ל"ז א"ז קתני עיי"ש. וא"כ כל המתניתין נשנית במדריגות זו למעלה מזו ואחרון אחרון היא רבותא יותר. והנה א"א בפ"נ וא"א בפ"נ היא נשנית באחרונה והיא רבותא האחרונה והיא בבא האחרונה של מתני'. ע"כ מדייק מדקתני בפ"נ חציו ובפני נחתם כולו פסול. וקשה למה נקט בפני נכתב חציו והחצי השני לא נכתב לפניו הא אפילו נכתב לפניו כולו אלא שנתיחד ברשות הבעלים בין כתיבה לחתימה נמי פסול אלא ודאי מדלא נקט להאי רבותא ש"מ דווקא בנכתב לפניו חציו אבל אם נכתב כולו לפניו אלא שנתיחד ברשות הבעלים בין כתיבה לחתימה כשר. ואבל משום האי בבא לחוד לא איריא דאיכא למימר דאין ה"נ דנתיחד ברשות הבעלים נמי פסול והא דנקט בפני נכתב חציו הוא משום דהיא בבא אמציעתא. ויש עדיין במתניתין עוד רבותות אחרים ואולי נקט הרבותא זאת אחרי' ע"כ מסיים הרבותא האחרונה דא"א בפ"נ וא"א בפ"נ דזהו הרבותא בתרייתא דמזה מוכח דיש לדייק מדלא קתני גם הרבותא דנתיחד ברשות הבעלים ש"מ דווקא נכתב חציו בפניו. אבל אם נכתב כולו לפניו אלא נתיחד ברשות הבעלים כשר מדלא קתני הרבותא זאת. ע"ז ר"ח בעי חציו מתקנה וחציו מד"ת פי' דאולי המתניתין קמ"ל בפני נכתב חצי ושנים מעידין על חצי השני נמי פסול וזהו רבותא גדולה יותר מנתיחד ברשות הבעלים [והל' צ"ע דהא דמשמע דר"ח פליג על הפשיטות מדלא קתני רבותא יותר דנתיחד ברשות הבעלים ז"א דבפ"נ חציו היא הרבותא יותר דאפילו שנים מעידין על חצי השני. והכי הול"ל ר"ח פריך הא מיבעיא לי' לחציו לתקנה וחציו לד"ת] ואח"כ שאל בפ"נ ובפ"נ כולו אלא נתיחד ברשות הבעלים אחר כתיבה וחתימה וקאמר ג"כ נשמעינה מן הדא א"א בפ"נ וא"א בפ"נ הא אם אמר בפ"נ ובפ"נ אלא נתיחד ברשות הבעלים שעה אחת כשר. ומדייק ג"כ מהא דבפ"נ כולו ובפ"נ חציו מדלא קתני אחריו הרבותא דאפילו נחתם כולו בפניו אלא נתיחד ברשות הבעלים אחר חתימה פסול. וקתני הרבותא דא"א בפ"נ ובפ"נ משמע דבנתיחד לאחר חתימה כשר. ע"ז אמר ר"א אמר ר"א בעי אמר אחד בפ"נ ובפ"נ בע"א ושנים מעידין על חתימות עד השני ראב"א לא אמר כן אלא כו' אני הוא עד השני כנוגע בעדותו פי' שמא היא רבותא גדולה בפני נחתם חציו וחצי השני מעידין שנים עלי'. והלשון צ"ע דמשמע דפליגי ולפי פשטות הלשון משמע דר"ח ור"א מיבעיא לה מילתא אחריתי ובאמת הול"ל ר"ח פריך והא מיבעיא ליה לחצי לתקנה וחציו לד"ת ולשון ר"ח בעי היא קשה. וע"כ כתב הג"א ז"ל דלשון הירושלמי צ"ע דמשמע דפליגי פי' ר"ת ור"א פליגי על הא דנשמעיני' מן הדא. וניחא נמי מה שהפוסקים ז"ל לא הביאו האי דינא דנתיחד ברשות הבעלים ולדברינו ניחא דהא אנן קי"ל כרבא וכרב אשי בש"ס דילן דף ט"ו ונקט נכתב כולו ונחתם חציו לרבותא אפילו הוא עד השני ועיין ודוק:
א"ר אמי מה פלגינן ביוצא מת"י כו' עד סוף הסוגיא. הסוגיא הזאת חמורה מאוד ולבי אומר לי שיש כאן טעות הדפוס דמוכח ואין בו שום חסרון ויתרון רק נתחלף בהא דנדפס בר' אמי אף רבנן מודו. ואצל ר' זעירא אף ר' יהודא מודה צ"ל איפכא. וחילוף כזה מצוי כמה פעמים בירושלמי. ועי"ז מבואר הירושלמי בטוב ומובן בנקל. ולפענ"ד כן היא האמת לאמיתה. וזה לא נקרא הג"ה כי אם חלוף דמוכח. וה"פ אמר ר"א מה פליגין ביוצא מתחת ידו פי' דהע"א האומר בפני נחתם הוא השליח והגט יוצא מתחת ידו ונאמן כשנים. ועל הכתובה יש שנים וע"כ נעשו כשנים מעידין ע"ן ושנים מעידין ע"ז כדאיתא בבבלי דף י"ז ע"א האי סברא בשם ר' אמי גופי' עיי"ש. אבל ביוצא מתחת ידי אחר פי' לא מן יד הע"א המעיד על החתימה נמצא דאין נאמן על החתימה כשנים אף ר' יהודה מודה שהוא פסול ולא נחלקו רק כשהגט יוצא מת"י ור"א בשם ר"ז מה פליגין כשהגט יוצא מת"י אחר ולא מתוך ידו של ע"א המעיד על החתימה. אבל ביוצא מת"י דע"א המעיד על החתימה אף רבנן מודו שהוא כשר. ולא נחלקו ר' יהודא ורבנן רק בשאין הגט יוצא מת"י ע"א המעיד על החתימה. והירושלמי לא מוקי בשיצא מת"י שנים ומשום לתא דשנים שהביאו גט ז"א דא"כ הול"ל כי פליגין ביוצא מת"י אחד. אבל ביוצא מת"י שנים א"נ כי פליגין ביוצא מתחת ידי שנים אבל ביוצא מת"י אחד ולא נקט הך לישנא כלל אלא ביוצא מת"י או ביוצא מת"י אחר. והעיקר הכוונה הוא כך אם הגט יוצא מת"י המעיד או מתחת ידי אחר והוי הגדה בלא הבאה או הגדה והבאה. ופי' יצא מתחת ידו היא הגדה והבאה. ופי' יוצא מת"י אחר היא הגדה בלא הבאה. ונחלקו בזה ר"א ור"ז דר"א ס"ל דנחלקו רק ביוצא מת"י והוי הגדה והבאה אז מכשיר ר' יהודא. ור"ז ס"ל דנחלקו ביוצא מת"י אחר והוי הגדה בלא הבאה ואפילו בזה מכשיר ר' יהודא ואפילו כשאחד מן השנים האומרים בפ' נכתב מוציא מת"י ג"כ מכשיר ר"י [ולא משום שנים שהביאו את הגט א"צ שיאמרו בפ"נ ובפ"נ ז"א דלא קאמר יוצא מתחת ידי אחרים אלא אחר] ונמצא דלר"א איירי המתניתין דהוי הגדה והבאה אבל כשמחוסר בהבאה בע"א כו"ע מודוי שהוא פסול. ור"ז ס"ל דמיירי המתניתין דהי' הגדה בלא הבאה בע"א ואפילו בזה מכשיר ר' יהודא. אבל אם הי' הגדה והבאה בזה לכו"ע כשר ופריך ר"ז לר"א אם ביוצא מת"י ר"י מכשיר פי' דר"י דמכשיר הוא דווקא בשהי' הגדה והבאה בהאחד ומיירי המתניתין דהי' הגדה והבאה למי שמגיד הוא הוא המביא ולא מיירי בהגדה בלא הבאה א"כ קשה אפי' בקמייתא באחד אומר בפני נ' ואחד אומר בפ"נ בשהיו ע"כ הגדה והבאה אצלם מי שמגיד הוא ג"כ מביא א"כ לשיטת ר"י יהי' כשר. אייתי ר"א לר' יונה חמוי ותני ליה דגם ברישא פליג ר"י. אחד אומר בפ"נ ואחד אומר בפ"נ פסול ור"י מכשיר. אמר ר' אבון לשון מתניתין מסייעא לר"ז בזה ר' יודן מכשיר והוא הברייתא המובא בבבלי דף ס"ז ע"ב דר"י מכשיר בזו ולא ברישא. וא"כ קשה מזה על ר"א דאוקי מתניתין באמירה והבאה דלא הי' אמירה בלא הבאה ומי שאומר הוא הגט יוצא מת"י א"כ קשה לפ"ז ליפלוג ר"י ברישא ול"ל דפליג ר"י ברישא ג"כ הא מברייתא מוכח דבזה ר' יודן מכשיר אבל לא ברישא ולישנא דמתניתין מסייעא לר"ז אבל קשיא על ר"ז דלאוקימתא שלו מיירי המתניתין דהיו אמירה בלא הבאה והאומר לחוד והגט יוצא מת"י אחר דס"ל דאין שום סברא בטעם דרבנן לפוסלו בשהגט יוצא מת"י דהא הוי כשנים מעידין ע"ז. וכשנים מעידין ע"ז ואין שום מקום למימר בטעם דרבנן רק בשיוצא מת"י אחר. אבל כשיוצא מת"י האיך נפסול אותו. דהא השליח נאמן כשנים ז"א דהא בהדיא לא עשו אותו כשנים. אימתי עשו אותו כשנים בזמן שהוא מעיד על הכתיבה ועל החתימה וזהו באמת טעמא דרבנן. א"כ קשה לר"ז דאוקים כשיוצא מת"י אחר אבל בשיוצא מת"י הוי כשנים דהא שליח הוי כשנים ז"א דלא הוי כשנים אלא בשמעיד על הכתיבה ועל החתימה וא"כ מנ"ל בשיצא מת"י דהוי כשנים בשלמא לר"א בשיוצא מת"י אחר ליכא סברא לאכשורי. והדר מתחיל הגמ' בסיפא דמתניתין באחד אומר בפני נכתב ושנים אומרים בפניינו נחתם כשר. ר' יוסא בשם ר' יוחנן וביוצא מתחת ידו. דהע"א האומר הי' היא המביא וע"כ הוי כשנים מעידין ע"ז וכשנים מעידין ע"ז א"כ לשיטת ר"א דאין הרישא בשנים אומרים בפנינו נכתב וכו' מיירי דהגט יוצא מתחת יד ע"א המעיד על החתימה דבזה פסלי רבנן. אבל בסיפא בשנים אומרים בפנינו נחתם וא"א בפ"נ בזה מודי רבנן כשהגט יוצא מת"י הע"א. אבל לשיטת ר"ז דאוקי הרישא בשהגט יוצא מת"י ע"כ אבל בשיוצא מת"י הע"א כשר א"כ קשה מאי איריא כששנים אימרים בפ' נחתם וא"א אומר בפני נכתב כשהגט יוצא מת"י הע"א כשר אפילו ברישא כשאחד אומר בפ"נ ושנים אומרים בפנינו נכתב כשהגט יוצא מת"י הע"א כשר ג"כ והוי ר"ז מסתכל בי' דלשיטת ר"ז ע"כ דהרבותא דסיפא דבשנים אומרים בפנינו נחתם כשר אפילו כשהגט אינו יוצא מת"י ע"א וחזר ר' יוסא והודה לו ואמר ליה למה את מסתכל בי ואפילו יוצא מת"י אחר ויש לפרש בשני אופנים או משום דקאי ר' יוסא בשיטת ר"ז ג"כ או דלעולם ס"ל כר' אמי וכ"ת אי כר"א ס"ל מנ"ל דבחתימה בשנים אפילי יוצא מת"י אחר כשר דילמא דווקא ביוצא מת"י דבכתיבה בשנים פסול כה"ג ומנ"ל להרחיק חתימה בשנים מכתיבה בשנים בב' מדריגות. ז"א דבלא"ה כששנים אומרים בפ' נחתם כוחה מיופה וחזר ביה בלא"ה דבשנים מעידין על החתימה הוי עיקר הקיום בהכשר לא איכפת לן כ"כ על הכתיבה ודי כשאחד אומר בפני נכתב ואפילו אין הגט יוצא מת"י ע"ז שאל אתיא דר' יוסא כר"א עד דלא חזר בי' א"ר מנא אפילו מן דחזר ביה אתיא הוא ולא דחזר ביה משום דס"ל כר"ז ולא כר"א ז"א דאפילו דסבר כר"א מ"מ חזר בי' והרחיק חתימה בשנים בב' מדריגות מכתיבה בשנים משום דבכתיבה בשנים אין כוחה מיופה ע"כ אפילו בשיוצא מת"י הע"א נמי פסלי רבנן ומ"מ אין לאמר דבשנים מעידין על החתימה לא מכשרי רבנן רק דווקא בשה"ע מוציא הגט מת"י ז"א דשניא הוא חתימה בשנים דאפילו בשאין הגט יוצא מת"י הע"א נמי כשר ודוק:
אר"י פסול מפני אכילת פירות. א"ל רשב"ל מעתה תחיש לגיטין הבאין ממדה"י שמא נכתבו ביום ונחתמו בלילה. פי' דלעיל קאמרינן עד שיאמר נכתב ביום ונחתם ביום. והרי למ"ד משום לשמה משני ריב"ל ברפ"ק על הא דפריך וקשיא אילו המביא שטר מתנה ממדה"י שמא צ"ל בפ"נ ובפ"נ ומשני ריב"ל שניא היא שאין בקיאין בדיקדוקי גיטין ומסיק שם בה"א דצריך שיאמר נכתב ביום ונחתם ביום הוי ג"כ מדיקדוקי גיטין. ואי ס"ד דהטעם הוא משום אכילת פירות ולא משום בת אחותו אלא בעניני ממונות א"כ כיון דאמרינן דבמדה"י לא בקיאין בוה דבעינן נכתב ביום ונחתם ביום א"כ מעתה יש לחוש כמו כן בגיטי ממונות הבאין ממדה"י שמא נכתב ביום ונחתם בלילה דהא בגיטי ממון נמי פסול נכתב ביום ונחתם בלילה כדאמר ר"ש במתניתין שהי' ר"ש אומר כל גיטין שנכתבו ביום ונחתמו בלילה פסולין כו' א"כ קשה כיון דכל הטעם של נכתב ביום ונחתם בלילה היא משום פירות ומשום לתא דדיני ממונות נגעו בה א"כ הרי הוא ככל הגיטין מעתה צריך לחוש לכל גיטין הבאין ממדה"י על הך חששא שמא נכתב ביום ונחתם בלילה כיון דבני מדה"י אין בקיאין בדין נכתב ביום ונחתם בלילה ומ"ש גט זה מכל הגיטין. ואפילו דר"י ס"ל בפ"ק דהטעם משום שאין עדים מצוין לקיימו. הא אמוראי נינהו אליבא דר"י בש"ס דילן אי ס"ל משום לשמה או משום שאין עדים מצוין לקיימו עי' ברשב"א ז"ל דף י"ז ע"א שכתב כן וכה"ג בירושלמי אמוראי נינהו דהא ר' יוסי בן יוסי בשם כ' יוחנן ס"ל דצריך לאמר בפ"נ ובפ"נ גבי שנים שהביאו את הגט אלמא דהוא משום לשמה. א"כ פריך שפיר רשב"ל דלמה לא ניחוש לכל גיטין הבאים ממדה"י משום החששא הזאת כמו דחיישינן גבי גט בשלמא אם הי' הטעם משום שמא יחפה על בת אחותו ניחא דבשאר גיטין שפיר בקיאין הן משום טריפת לקוחות משא"כ בגיטין למ"ד דאין לבעל פירות משעת כתיבה ואין כאן חשש רק משום יחפהעל בת אחותו בזה אין בקיאין. אבל לדידך דטעמא בגט אשה הוא ג"כ משום פירות א"כ מ"ש גט אשה מכל הגיטין. ומשני זה זיופו מדבר אחר פי' דנהי דבגט ג"כ החשש משום פירי מ"מ דווקא בגט אשה אין בקיאין דבעינן נכתב ביום ונחתם ביום דהא באמת אי לאו תקנתא דרבנן דהגט פסול משום זה לא הי' נפסל הגט. אף דבשאר שטרות מוקדם פסול מ"מ בגט הי' כשר דאע"ג דהוא מוקדם אבל מאי שייכות היא לכריתות דהא גט אשה לאו משום טריפת לקוחו' עבידי רק רבנן תיקנו דהגט יהא פסול ולא יהי' כריתו' בגט והוי זייפו מדבר אחר אשר אינו נוגע לכריתות משא"כ בכל הגיטין דעיקר שטר היא משום טירפא וזהו גוף זיופו בזה בקיאין הן אף בני מדה"י ודוק:
מביא נייר חלק ומקרעין כו' ולא כתב ידו של ראשון הוא אלא מרחיב לפניהן את הקרע פי' התוס' ז"ל דמקרעין הוא נייר אחרת מפרשין דהקושיא היא משום דאינו יכול להתקיים בחותמיו. ולפירש רש"י ז"ל והרמב"ם ז"ל דמסרטט בנייר הקושיא הוא הא הסירטוט גופי' חשוב ככתב דהא הקורע על העור כתבנית כתב כשר ומשני מרחיב לפניהן את הקרע והמה יחתמו באמצע ולא על גבי כתב הראשון. וע"כ ניחא הא דאסמיך לזה הברייתא דהקורע על העור כתבנית כתב כשר. והנני תמה על הב"ש ז"ל בס' ק"ל ס"ק כ"ח דמקשה האי קושיא על פירש"י ז"ל והרמב"ם ז"ל מהברייתא דהקורע על העור ומשני דמקרע מקצת מכל אות ומסיק דמכאן ראי' לת"ה ז"ל בחק תוכות אם לא נגמר האות כשר ודי' עכ"ל ז"ל עיי"ש. ובאמת בירושלמי מפו' היא ומשני כדברינו ודוק:
ר' מנא בעי ולמה לינן אמרין רושם לפניהן במים. אם בא ועירר עררו קיים פי' הק"ע ז"ל אינו מובן. והפ"מ ז"ל כתב דגרסינן עדר וג"ז אינו מובן לכן נראה לפענ"ד דנתחלף בכאן אות א' באות ע' א"נ דאל"ף ועי"ן מתחלפים באחה"ע ואיידי דכמה פעמים נשנה במס' הזה תיבות הללו אם בא וערר עררו קיים ע"כ נשתרבב לשון זה בדפוס והכונה פשוט עפ"מ דגרסי' בירושלמי פ"ב במס' סוטה ה"ב גבי מים המאררים מי יכול מראה מים ת"ל ארר אי ארר יכול מראה דיו ת"ל מי הא כיצד מראה מים ומראה ארר שיערו חכמים חצי לוג מים מן הכיור ע"כ ופי' פשוט שם דדריש תיבת המאררים דפי' המאררים הוא שחורים ע"כ יכול דכיון דנמחק דיו של המגילה בתוך המים יהי' מים מועטין כ"כ עד שיהא ניכר המראה דיו ת"ל מים וקפיד רחמנא שיהא מראה מים ומראה דיו ושיערו חכמים בחצי לוג מים מן הכיור יהי' עם דיו המגילה מראה מים ומראה ארר. ומסיק שם דלר"י דס"ל רביעית מים לדעתי' דממעט בכתב עיי"ש הרי מפורש שם דבנותן דיו למים נקרא ארר. וע"כ ה"נ ה"פ ר"מ בעי ולמה לינן אמרין רושם לפניהם במים. ולכאורה צ"ב הא כשירין אח"כ דיו ע"ג המים ונקרא ארר אפשר לא יהי' דבר של קיימא דאין כותבין אלא בדיו בסם בסיקרא ובכל דבר שהיא של קיימא אבל מאן יאמר לן דארר הוי דבר של קיימא. ע"כ מסיק ר"מ בקושתי' ולמה לינן אמרין רושם לפניהן במים ואם בא אח"כ וערר עררו קיים דארר נמי הוי דבר של קיימא ודוק:
על דעתיה דרבי יוסי הגלילי ידות האוכלין כאוכלין נשמעינה מן הדא כתבו על קרן צבי גדרו וחתמו כו' פירש שגדרו הבשר מאתו ובצבי שחוט כשר הא אם חתמו ואחר כך גדרו לא אלמא דידות האוכלין כאוכלין וכן מבאר בס' נו"י ז"ל ודוק:
לית הא פליגא על ר' יוחנן פי' דלקמן במתניתין הכותב טופסי גיטין דמוקי שמואל כר"א והוא ששייר מקום התורף עביד הגמ' צריכותא בדף כ"ו בהא דמוקי שמואל המתניתין דאין כותבין במחובר כר"א והמתניתין דהכל כשרין לכתוב את הגט כר"א בששייר מקום התורף ובדף כ"ו משני אמוראי נינהו ואליבא דר"י עיי"ש הרי דצריך לאוקמי כולי מתניתא או כר"מ או כר"א א"כ מתניתא דידן למאן דאמר בכתבו שנינו א"כ ע"כ מתניתין כר"א בששייר מקום התורף עיין בש"ס דילן ע"כ פריך ולית הדא מתניתא פליגא על ר' יוחנן דמוקי המתניתין דהכותב טופסי גטין כר' מאיר ואם כן קשיא מתניתין דידן דע"כ בששייר מקום התורף ור' אליעזר היא ולא משני מידי:
שמואל בר אבא בעי כתבו וחתמו בתלוש חיברו תלשו ונתנו לה מה אמר בה ר' יהודא ר"א אמר ר"א בעי כתבו בתלוש חיברו חתמו תלשו ונתנו לה מה אמרי בה רבנן כן גי' הרשב"א ז"ל עיי"ש פי' דלר"י כיון דהיה הכתיבה והחתימה בתלוש אפילו נתחבר ונתלש קודם הנתינה לא חשוב מחוסר קציצה כיון שאין שום שינוי בגוף הגט דדווקא בקציצה בקרן של פרה כיון דהוי שינוי בגוף הגט. דמעיקרא היה ארוך ועכשיו קצר. אבל גבי תלישה כיון דהוי גוף הגט כמו שהי' לא חשיב מחוסר קציצה עי' ברשב"א ז"ל שכתב כן. וכל עיקר דאין כותבין במחובר הוא לאו משום מחוסר קציצה ז"א דהא יכול לתלוש אלא העיקר כמו שאמרו בירושלמי בסמוך לעיל משום דילפינן מספר דבעינן תלוש וכיון דנכתב ונחתם בתלוש לא איכפית לן בתלישה על מחוסר קציצה ונתינה. והרשב"א ז"ל כתב כן בפשיטות להלכה ואך מסיים דבירושלמי מיבעיא לה והיינו דמיבעיא אליבא דר"י בשהי' הכתיבה והחתימה בתלוש ולרבנן דהיא לר"א דע"מ כרתי ובעינן העיקר הכתיבה בתלוש מיבעיא לן אם נתלש אחר הכתיבה ודוק:
אר"א מה פליגין בגיטין אבל בשטרות אף רבנן מודיי כצ"ל וכן איתא בבבלי דף כ"ב ע"ב עיי"ש דבגט כשר משום דאינו לימים רבים ובימים מועטים אי אפשר להזדייף כמו דמסיק דו פתר לה שטר על החלק ועדים על המחק דבזה יש עצה שלא יזייף דיכתבו בין סהדי לסהדי אנחנו סהדי חתמנו על המחק ושטר על החלק כדאיתא בש"ס ב"ב דף קס"ד וכמו שמבאר הפ"מ ז"ל ומ"מ בשטרות לא מהני לאו משום חשש זיוף אלא משום דאינו כשר בשטר עד שיהא ראוי להתקיים ימים רבים ודבר המחוק אינו ראוי להתקיים ימים רבים ונמחק מעלי' כדאיתא בר"נ ז"ל. ור"ל אמר לא שניא היא בין בגיטין בין בשטרות היא המחלוקת דו פתר לה ג"כ בשטר על החלק ועדים על המחק דאי תרווייהו על המחק בזה לכו"ע כשר כדמסיק בסמוך. ואי בשטר על המחק ועדים על הנייר בזה לכו"ע פסול דהא אין שום עצה על הזיוף דבאופן זה יכול למחוק שני פעמים כדאיתא בש"ס ופוסקים ז"ל וע"כ מוקי ג"כ בשטר על החלק ועדים על המחק דאיכא תקנה לזייף וע"כ כשר אף בשטרות ואי דנמחק מעליו ובעינן דמעמד ימים רבים ז"א דס"ל כמ"ד בש"ס דילן דימים רבים בשטרות רק עצה טובה הוא. ופריך וקשיא על דר"ל ועל דר"א אם בעדים על המחק בדא חכמים מכשירין בתמיה דא"כ אמאי כשר לר"א בגט ולר"ל אף בשטרות ואפילו דאיכא עצה דזייף מ"מ לא ניחא ליה בזה הא סוף סוף חתמו העדים על דבר שאינו מתקיים ובעינן דבר המתקיים ולא שיומחק מעליו ומשני אר"ז קומי ר"מ חכמים שהן בשיטת ר"א דס"ל דע"מ כרתי וע"כ כשר ולא איכפית לן על דבר המתקיים ולפ"ז כשר אפילו בשטר על המחק ועדים על החלק דאין תקנה אפילו על הזייף מ"מ כשר וכמו דמסיק דו פתר לה כלומר דלשיטת ר' זעירא כשר אפילו בשטר על החלק ועדים על המחק כשר ג"כ ולא מיבעיא דבתרווייהו על המחק פשיטא דכשר כדמסיק בסמוך אלא אפילו בשטר על המחק ועדים על החלק ג"כ כשר שמואל אמר אחד זה ואחד זה על המחק. וכדמסיק דניכר היא אם נמחק פ"א ואם נמחק ב' פעמים ולא מוקי לחכמים כר"א ונמצא דג' מחלוקת בדבר דל"ל ולר"א מיירי מתניתין בדאיכא תקנה להזיוף ורק משום דבעינן דבר המתקיים. ולרבנן לא איכפית להו רק לר"א חיישי רבנן על עמידת ימים רבים. ולר"ל לא חיישי על ימים רבים והגמ' לא ניחא לה בזה דבאין חשש זיוף יהא כשר משום דבעינן דבר המתקיים ולפיכך פתר ר' זעירא כר"א וע"כ מוקי כר"א דע"מ כרתי ולפי' לא איכפית לן על זיוף גם כן. ושמואל מוקי בשהכל על המחק ועל כן אינו יכול לזייף ודוק:
רב הונא אמר והוא שיהא פיקח עומד ע"ג. ר' יוחנן בעי והן הוא וכתב לה לשמה. כן גי' העיטור ז"ל שמואל אמר צריך שיניח תורפו של גט עמו. ומוקי המתניתין כר' אליעזר ובלבד שישמר מקום התורף ואתיא כו' דמר רבי שמעון בן לקיש כתב תורפו בטופסיה פסול פי' לקמן במתניתין בפ"ג הכותב טופסי גיטין קאמר רב יהודא אמר שמואל צריך להניח מקום הרי את מותרת לכל אדם ורבי אליעזר היא דאמר ע"מ כרתי וקעביד הגמרא צריכותא בהא דאוקים שמואל מתניתין דאין כותבין במחובר ומתניתין דהכל כשירין לכתוב את הגט מוקי בששייר מקום התורף ור"א היא ובדף כ"ג ע"א דמוקי רבי יוחנן מתניתין דהכל כשירין לכתוב את הגט כרבי מאיר פריך והא אמר רבב"ח א"ר יוחנן ר"א היא במתניתין דאין כותבין במחובר מוקי בששייר מקום התורף ור"א היא ומשני אמוראי נינהו ואליבא דר' יוחנן עיי"ש אלמא מפורש דכולהו מתניתין צריך לאוקמיה כחד תנא או כרבי מאיר או כרבי אליעזר והילכך שמואל דמוקי מתניתין דידן דהכל כשירין לכתוב את הגט בששייר מקום התורף ור"א היא ס"ל כאוקימתא דרשב"ל במתניתין דהכותב טופסי גיטין כר"א בששייר מקום התורף ור"א היא וכן לעיל במתניתין דאין כותבין במחובר לקרקע מוקי בירושלמי גם כן כן למאן דאמר כתבו שנינו ע"כ בששייר מקום התורף ור"א הוא מוקי בירושלמי ג"כ כרשב"ל דמתניתין דהכותב טופסי גיטין דמוקי שם בששייר מקום התורף ור"א היא וכדברינו שם דכולהו מתניתא מתוקמא כחד תנא ודוק: