כרמו פרט לראוי כבמוחזק ר"א בשם ר' ביסא כשחפר אביו בור והזיק בחיי אביו ונפלו לו נכסים כו'. פי' המפרשים ז"ל לא הבנתי דהאיך שייך הא"מ שיפרע מנכסי הראוי' כבמוחזק גבי נזקין יותר מבע"ח ואי משום דקמ"ל דמאבוה דאבא קירתינא כמו שכתב בנו"י ז"ל אינו מובן לי דזה מילתא דפשיטא בכ"מ. וע"כ נראה לפענ"ד דה"פ ע"פ הסוגיא במס' ב"ק דף י"ג ע"א שור שדחף את חבירו לבור בעל השור משלם רביע ובעל הבור ג' חלקים אליבא דר"נ דקיימא לן כותי' כדאיתא שם משום דא"ל אנא תוראי בבירך אשכחתי' מהדא"ל לאישתלומי מהיך משתלמנא כל היכי דליכא לאשתלומי מהיך משתלמנא ממך. ושיטת רבינו יחזקאל ז"ל בטור ז"ל סי' ת"י דדווקא היכי דפטור בעל השור אבל היכי דחייב בעל השור אלא שאין לו נכסים ליפרע מהם אין בעל הבור חייב לשלם עבורו עיי"ש. והנה יש לחקור בהא דאיתא בגמ' מאי דא"ל לאשתלומי מהיך משתלמנא מאי דל"ל לאשתלומי מהיך משתלמנא ממך. אם בדא"ל לאישתלומי מהיך משתלם. ומשתלם מבעל השור אם אז לא חל שיעבוד על בעל הבור כלל. או דילמא דשיעבוד חל על בעל הבור אלא כיון דאיכא חלק נזק על בעל השור לא מצי למיטרף ולגבות מבעל הבור חלק נזק של בעל השור משום דמצי למידחי לי' לבעה"ש דהא שיעבודי וגבי' ב' ענינים הן כגון אין נפרעין מנכסים משועבדין במקום שיש נכסים ב"ח ע"כ דשיעבודו עומד על שדה זו רק אין גובין ממנו משום דלענין גבי' יש לו מקום אחר לגבות. וכן ההיא דאיתא בירושלמי לקמן ה"ב אין נפרעין מנכסי יתומים קטנים אלא א"כ בשטר שהריבית וכו' ע"כ פירושו דנהי דאיכא שיעבוד מ"מ לענין גבי' אין גובין מהם. וכן בהא דקי"ל הקדש מפקיע מידי שיעבוד פסק הרמב"ם ז"ל בפ"ז. מה' ערכין דרק אינו גובה מן ההקדש אבל השיעבוד עומד על שדה זו עכ"ל ז"ל עיי"ש ונמצא דשיעבוד וגבי' ב' ענינים הן. וע"כ יש לחקור אם בעד חלק של בעה"ש לא נשתעבד כלל נכסי דבעל הבור או דילמא דחל שיעבודו על נכסי דבעל הבור בעד חלק של בעל השור. אך אין גובין מבעה"ב חלק נזק של בעה"ש. ונפ"מ לדינא באם אח"כ קנה בעה"ש את נכסי דבעל הבור ואין עיכוב בהגבי' מנכסי דבעה"ב דאז לא מצי למדחי' לבעה"ש והוי כמו גבי הקדש דפסק הרמב"ם ז"ל הנ"ל דאם פדאה הדיוט מן ההקדש כיון דשיעבודו עומד על שדה זו רק דההקדש מבטל הגבי' וע"כ כשבא ליד הדיוט דאין מעכב הגבי' שפיר גובה דהא שיעבודו עומד על שדה זו. וה"נ דהא הנכסי דבעה"ב משועבדים על חלק נזק דהשור ורק דלא מצי לגבות ממנו משום דבעל השור מעכב הגבי' מנכסי דבעה"ב. וכיון שבא ליד בעה"ש. ונתבטל העיכוב הגבי'. ונכסים הללו משועבדין לניזק בעד זה הנזק מן חלק השור. אבל אי אמרינן דכל היכי דאיכא לאשתלומי מבעה"ש לא משתלם מבעה"ב לאו דווקא דאינו משתלם אלא ה"ה דאין עליו שום שיעבוד כלל לפ"ז אפילו כשלקח הבע"ש נכסי דבעה"ב לא מצי לגבות מבעה"ש מנכסים הללו דהוי דאקני למ"ד דאקני לא משתעבד דהא אין כאן שום שיעבוד על נכסים הללו. ועפ"ז יתבאר הירושלמי בעז"ה באר היטב. וה"פ כרמו פרט לראוי כבמוחזק וקשה פשיטא ל"ל קרא על זה [והירושלמי ס"ל דאקני לא משתעבד עי' בירושלמי ס"פ מי שהי' נשוי] ע"ז מפרש ר"א בשם ר"נ כשחפר אביו בור והזיק בחיי אביו כלומר דהבן הזיק בהבור בחיי אביו ואין לבן נכסים ואח"כ נפלו לו נכסים לאחר מיתת אביו והגיעו נכסי אביו להבן. ותלי בזה אם יש שיעבוד על נכסי דבעל הבור בעד אותו נזק של בעל השור או לא. ועל כן מסיק הייתי אומר ישתעבדו נכסים לאותו נזק כלומר דיש שיעבוד נכסים על אותו נזק דבן. ועל כן לא הוי ראוי משום דלא נשתעבד מחדש רק דאינו מעכב הגבי' לפום כן צריך מימר כרמו פרט לראוי כבמוחזק דהוי ראוי דלא נשתעבדו נכסים לאותו נזק ועל כן ניחא דנקט בור אבל בנזקין אחר לא ודו"ק:

ר"י בשם ר"י אין נפרעין מנכסי יתומין קטנים עי' ברידב"ז ממס' כתובות פ"ט בשמעתתא הזאת מה שמבואר שם:

ר' יודן לא נחת לבית וועדא קם עם ר"מ א"ל מה חדתין יימרין א"ל כן א"ר יוסי המטמא אינו כעושה מעשה את פי' המפרשים ז"ל לא הבנתי ובפרט דמפרשים בסוף הענין חיילי' דר' יוחנן מן הדא המטמא והמדמע והמנסך בשוגג פטור במזיד חייב וא"ר יוחנן משום קנס א"כ היא ראי' מר"י לר"י. והמפרשים ז"ל פירשו דהראי' דמפני תיקון העולם קאי אמזיד לפי' הק"ע ז"ל והיא מהתוספתא ועיקר חסר מן הספר דהא לא גרסינן כאן מפני תיקון העולם. ונראה לפענ"ד דה"פ דר' יוסי קאמר דמטמא אינו כעושה מעשה אלא דינא דגרמי דדינא דגרמי נקרא בלא מעשה. ובעביד מעשה לא נקרא גרמי כדאיתא בירושלמי דכלאים הנ"ל. וע"כ קאמר דמטמא אינו כעושה מעשה ולא חשיב מעשה אלא דינא דגרמי והא דתנינן במתניתן דידן. המטמא והמדמע וכו' במזיד חייב הוא משום דינא דגרמי ור"מ היא מן הדא תרומה ונטמאת כו' אע"פ שטימא בידים פטור והיא אליבא דרבנן דלא דייני דינא דגרמי א"ל תיפתר שנטמאת מאילי' ולית שמע מיני' כלום דהיא מתניתא דן את הדין וכו' טימא את הטהור דמוקי רב אליבא דרבנן דאף דלא דייני דינא דגרמי מיירי במגיעו לידו כמו דמוקי בש"ס דילן במס' סנהדרין דף ו' דאתיא אפילו לרבנן דלא דייני דינא דגרמי מ"מ גבי דן את הדין טימא את הטהור ישלם משום דמיירי בשנשא ונתן ביד אלמא דבנתן ביד לא חשיב מטמא גרמי אלא מטמא כעושה מעשה דמי. ולא מיירי כאן כלל מדין היזק שאינו ניכר כלל והלשון מוכח כן דתלי באם מטמא כעושה מעשה דמי. ואח"כ התחיל הסוגיא מענין היזק שאינו ניכר דהגם דלא הוי גרמי אלא כעושה מעשה דמי. אך מדינא דהיזק שאינו ניכר קמיפליגי ר"י ברבי אומר בדין היה אפילו שוגג שיהא חייב דהיזק שא"נ שמי' היזק וכו'. ורבי יוחנן ס"ל דבדין היה שאפילו במזיד יהא פטור ולמה אמרו חייב משום קנס דס"ל דהיזק שא"נ לא שמי' היזק לשיטת הירושלמי דאפילו דיבורא דקם דינא נמי חשיב גרמא ולא מעשה כמבואר בתוס' הרי"ד וכיון דס"ל להירושלמי דאפילו הדיבור דקם דינא ואי איפשר להדרו ובעת דיבור גופי' נגמר הדבר חשוב נמי דיבור וקונס ר"מ בדברים וע"כ לפ"ז הכהנים שפיגלו במקדש דווקא לר"מ דקונס בדברים אבל לרבנן. דלא קנסי בדברים פטור וע"כ קאמר ר' יוחנן עוד הפעם על רישא ועל סיפא. על רישא קאמר משום קנס משום היזיק שא"נ ובסופא קמ"ל אפילו דהיזיק שא"נ שמה היזיק מ"מ הכהנים שפיגלו הוא משום קנס כלומר דינא דגרמי כמו שקרא להירושלמי במס' כלאים לדד"ג קנס וע"כ שפיר מביא ראי' לר' יוחנן חיילי' דר' יוחנן מן הדא דרישא. גבי המטמא והמדמע היא משוס קנס משום היזק שא"נ ולא ע"פ הדין וחיילי' מן הסיפא הכהנים שפיגלו היא ע"כ משום קנס דהא אפילו אי היזק שאינו ניכר שמי' היזק מ"מ היא ע"כ דינא דגרמי וע"כ הוא משום קנסא דר"מ א"כ רישא נמי ע"כ הדין דמזיד חייב הוא משום קנס שלא יהא כל א' וא' הולך ומטמא טהרות של חבירו כדאיתא בש"ס דילן והאי קנס דמימרא ראשונה ומימרא אחרונה ב' ענינים הן וע"כ מביא ראי' מסיפא לרישא כמג בסיפא ע"כ משום קנס הא דמזיד חייב כמו כן רישא נמי ודוק: