Chiddushei Ridbaz on Jerusalem Talmud Gittin Chapter 7
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
מתניהא פליגי על רשב"ל ול"ל קיום הרי שהי' צלוב או מגויד ורמז ואמר וכו' עי' בחבורי שו"ת רידב"ז סי' ד' שהארכתי בזה בדבר נכון בע"ה ודוק:
ארשב"ג במה דברים אמורים שהי' חרש מתחלתו אבל אם הי' פיקח ונתחרש כותב ואחרים מקיימין כתב ידו. והיא כמו דגרסינן בתוספתא מפורשת ריש מס' תרומות רשב"ג אומר איזהו חרש שהי' חרש מתחלתו אבל פיקח שנתחרש הוא תרום והם מקיימין על ידיו. וכן גרסינן בסיפא שם ר"י אומר קטן שהניח אביו במוקשה הוא תורים ואביו מקיים על ידו תרומתו תרומה וכו' עיי"ש ומקיים על ידו פירוש עומד ע"ג וס"ל לרשב"ג חילוק בענין חרש דאיזה חרש דווקא חרש מתחילתו זהו חרש אבל בפיקח שנתחרש אינו חרש גמור אלא אהני מעשיו כשאחרים מקיימין מעשיו ולפיכך בפיקח שנתחרש אינו בכלל חרש הנשנה במשנתינו בכלל חמשה לא יתרומו ומתניתין מיירי דווקא בחרש מתחילתו אבל פיקח שנתחרש אינו בכלל חרש אלא אהני תרומתו בשאחרים מקיימין אותו. וע"ז גרסינן בירושלמי אמר רשב"ג בד"א בחרש מתחילתו אבל פיקח שנתחרש כותב ואחרים מקיימין כתב ידו. ולמד הירושלמי דין גט מדין תרומה כמו בתרומה ס"ל לרשב"ג דבפיקח שנתחרש אין דינו כחרש גמור אלא אהני תרומתו כשאחרים מקיימין על ידו כן נמי בגט בפיקח שנתחרש כותב ע"י שאחרים מקיימין כתב ידו. וזהו ברייתא אחריתי מביא הירושלמי דלמד מדין תרומה והיא הברייתא דתוספתא ריש מס' תרומות אבל בבלי מביא ברייתא אחריתי. תנאי היא דתניא ארשב"ג בד"א בחרש מעיקרא אבל פיקח שנתחרש הוא כותב ואחרים חותמין. ופירושו דאחרים חותמין לעדות על הגט. ולא דאחרים מקיימין על ידו אלמא דכתיבתו מחזיק לי' לפיקח גמור. ואילו בירושלמי גרסינן כותב ואחרים מקיימין כתב ידו. וע"כ דהאי מקיימין היא כמו מקיימין שלגבי תרומה. דל"ל דמקיימין משום קיום שטרות דז"א דמאי שייטא דקיום שטרות הכא דזה פשיטא דכי בשביל שהוא פיקח ונתחרש לא ליבעי קיום שטרות. וע"כ דאחרים אקיימין כתב ידו הוא כמו בתרומה דהוא תורם ואחרים מקיימין על ידו וס"ל לרשב"ג דפיקח שנתחרש אין דינו כמו חרש גמור אלא דאהני מעשיו ע"י שאחרים מקיימין עליו. וע"ז התיב ר"י ב"א ר"ח בשם ר"י חלוקין על השונה הזה אמרין והא מתניתא פליגא נתחרש או נשתטה אינו מוציא עולמית ויכתוב ויקיימו אחרים כתב ידו כיון דס"ל לרשב"ג דמהני בפיקח ונתחרש ע"י שאחרים מקיימין על ידו. ומשני קיימני' שאינו יודע לכתוב. וע"ז התיב רבב"מ מברייתא הרי שכתב בכתב ידו לסופר כתוב ולעדים חתומו אע"פ שכתבוה ונתנוה לו וחזר ונתנו לה אינו גט. וע"כ קשה אמאי לא מהני כתב ידו הא בפיקח שנתחרש מהני ע"י שאחרים מקיימין על ידו. וע"ז משני ר' יודן רומיא דברייתא על רשב"ג דלא דמי אמירה לשליח לכותב בשביל עצמו דאמירה לשליח היא על להבא שמצוה שיכתוב והיא דבר להבא. אבל כתיבת הגט בשביל עצמו היא דבר על שעבר שכותב ציביתי ברעות נפשי וכו' ושבקית ופטרית וכו' דהוא לשון שעבר וע"ז פריך רבב"ל אם יש בו דעת לשעבר יש בו דעת לבא וכו' וכולהו אמוראי משנין רומיא דברייתא על רבי שמעון בן גמליאל ומחלקין בין כתיבה לסופר שיכתוב לכותב גט בשביל עצמו וזה ברור:
א"ר אבא מרי. בחרש אנן קיימין ואין שליחות לחרש הק"ע ז"ל מפרש דקרוי על הברייתא ותמה על הרשב"א ז"ל עיי"ש. ובאמת לפי מה שמבואר בשו"ת רידב"ז הנ"ל מבואר ג"כ דקאי על הברייתא אבל כעת הדרנא בי כי מהרשב"א ז"ל מוכח דלא מפרש כן דהא מחולק עם התוס' ז"ל בדינא דר' אבא מרי ור"י בר"ב. וזה אי אפשר ומה גם דהרשב"א ז"ל מביא האי ירושלמי ולא מביא ראי' לדבריו ז"ל. ע"כ נראה לפענ"ד דהפי' האמיתי היא דקאי על מתניתין נשתתק והרכין בראשו בודקין אותו ג' פעמים אם אמר על לאו לאו על הן הן כו'. ע"ז מפרש ר' אבא מרי. בחרש אנן קיימין פי' דהא דצריך לבודקו ג' פעמים למה צריך ג' פעמים ולמה לא מהני בפעם אחד משום דאנן קיימינן לי' בחרש דילמא נתחרש בהא דשותק ואפילו בפעם אחת הרכין בראשו דרוצה שיתנו גט לא מהני דבפעם אחת אינו מוחזק שאינו חרש ויכול להיות שהוא חרש ומאי מהני בשהרכין בראשו שיכתבו גט לאשתו כיון דקיימינן ליה בחרש הא אין שליחות לחרש. וע"ז אמר ר"י בר"ב בבריא אנן קיימינן דקיימינן דכיון דהרכין בראשו פעם אחת בודאי בריא היא דהא חרש אינו שומע מה שאומרים לו נכתוב גט לאשתך ומוחזק בבריא ולא קיימינן לי' בחרש אלא אפי' בפעם אחת קיימינן לי' בבריא. אך בפעם אחת אני אומר שהיא מתעמק בעניניו והא דשותק מפני שהפליג במחשובותיו מעמוק במחשבת עניניו. וע"כ אין אנו סומכין על הרכנת ראשו בפעם אחת שרוצה לכתוב גט לאשתו. ותני כן במה ד"א בזמן שנשתתק מתוך בוריו דאז חיישינן שמא עמוק במחשבתו ואין אנו סומכין על פ"א. אבל בזמן שנשתתק מתוך חליו. דאז היא חשש שמא מתוך החליו נתחרש. וכיון דהרכין פעם אחת הרי יצא מחשש חרש ודי בפ"א ובלבד במסרגין פי' דמפרש סדר של שלשה פעמים ודוק:
א"ר יודן רבנן ורבותינו כו'. הסוגיא הזאת חמורה ונלפע"ד דא"צ להגי' כמו שהגי' הק"ע ז"ל אלא הגי' כמו שהיא ממש. אך תיבת אינו גט גבי מתיב רבי לרבנן למה אתון אמרין אינו גט תיבת אינו מיותר והוא טעות דמוכח כאשר מבואר בסמוך. דרבנן ס"ל דמהיום ולאחר מיתה הוי גט וזהו טעות דמוכח ברור כשמש. וה"פ דהנה סדר המתניתין שנוי' בסדר הזה בבא ראשונה נקט אם מתי לא אמר כלום. ואח"כ נקט מהיום אם מתי הרז"ג. ומהיום לאחר מיתה גט וא"ג וחולצת ולא מתיבמת. וכל המשנה כולו נישנית בלא פלוגתא רק בסיפא מהיום ולאחר מיתה בזה פליגין רבי ורבנן דלשיטת הש"ס דילן מתניתין דרבנן ורבי פליג וס"ל דהוי גט ושיטת הירושלמי מבואר לקמן בהיפוך דלרבי אתיא מתניתין דידן אבל רבנן פליגי עלה וס"ל דכזה גט והיינו דמתיבין רבנן לרבותינו דפליגי ברישא גבי אם מתי וס"ל דהוי גט למה אתון אמרין דהוי גט בגין דאמר אם הא סיפא ואם ואתון אמרין אינו גט רק אלא בגין דאמר מהיום פי' דאינו גט רק משום היום ואתון גופייכו ס"ל דלא הוי גט רק משום היום. ע"כ גם אנן ס"ל דמהיום עיקר ולא משום ואם. וכן מתיב רבי לרבנן על סיפא דסיפא דמהיום ולאחר מיתה דס"ל לרבנן דהוי גט לשיטת הירושלמי למה אתון אמרין בגין דאמר מהיום והא רישא מהיום פי' רישא מהיום אם מתי דהוי מהיום ואתון אמרין הרז"ג אלא בגין דאמר אם פי' ולמה ברישא מהיום אם מתי כל עיקר דהוי גט משום היא רק משום דאמר אם. אף אנא אית לי אם עיקר. ומסיק תמן מחלפין פי' דהכא ס"ל לרבנן מהיום ולאחר מיתה דהוי כזה גט ורבי ס"ל דהוי גט ואינו גט. ואילו בבבלי מחליפין דדברי חכמים מהיום ולאח"מ גט ואינו גט. ורבי ס"ל כזה גט. וע"ז מפרש טעמא במה פליגין רבי דתמן דס"ל בשיטת רבנן דהכא דהוי גט ורבי דהכא דס"ל כרבנן דתמן דהוי גט ואינו גט במה פליגין. דהנה בבבלי גרסינן. אר"ז כי הוינן בבבל הוינן אמרין הא דאמר ר"ה אמר רב כל האומר ע"מ כאומר מעכשיו דמי דפליגי רבנן עלי'. כי סליקת להתם אשכחי' לר' אסי דקאמר משמי' דר"י הכל מודים באומר ע"מ כאומר מעכשיו דמי לא נחלקו אלא במהיום ולאחר מיתה. והתניא מהיום ולאחר מיתה גט ואינו גט ואם מת חולצת ולא מתיבמת דברי חכמים רבי אומר כזה גט פרש"י ז"ל דלרבי תנאה הוי ולרבנן הוי ספק תנאי ספק חזרה פי' דמהיום הוי כמו שאמר ע"מ ולאו דפליגי חכמים וס"ל דהוי ע"מ לאו כאומר מעכשיו אלא ספוקי מספקי להו אי הוי כאומר מעכשיו או לא וכרב יהודא כפי' התוס' ז"ל דף ע"ד ע"ב ד"ה אדמיפלגי ז"א אלא דלעולם הוי ע"מ כאומר מעכשיו רק ספוקי מספקי להו אם חזר בו מהתנאי דע"מ דאמר מתחלה היום דהוי כע"מ. וכשחזר ואמר לאח"מ חזר בו. או לא חזר בו והוי תנאי דע"מ. וע"כ לפ"ז איכא ב' דיעות בטעמי' דרבנן דתמן דהוא רבי דהכא ורבי דתמן דהיא רבנן דהכא. וע"ז מפרש ר' יוסא בשם ר' יוחנן ורב תריהון אמרין דברי רבי תמן דהיא רבנן דהכא מכיון שאמר מהיום כמי שאמר ע"מ זהו הטעם של רבי דתמן. ורבנן דהכא דס"ל דהוי גט. וע"ז שאל ר"ז בעי קומי ר' יסא ע"מ אם מתי או ע"מ לאח"מ. פי' דמיבעיא ליה במה פלוגתייהו דרבי ורבנן בע"מ אם מתי או ע"מ לאחר מתי פי' דבזה פליגי אם ע"מ הוי מעכשיו או לאחר מיתה ותרוויהו ס"ל דהיום הוי כע"מ ורק רבי ס"ל דהוי כמעכשיו ורבנן ס"ל דהוי לאח"מ. א"ל ע"מ אם מתי פי' דלכו"ע ע"מ כאומר מעכשיו דמי וטעמייהו דרבי דהכא ורבנן דתמן דסבירא להו דהוי גט ואינו גט משום דלא סבירא להו דמהיום הוי כאומר על מנת וכדמסיק ר' בא בשם רב דברי רבי הכא דהיא רבנן דתמן מכיון שאמר מהיום כמי שאמר לאחר מיתה ולא כאומר ע"מ זהו פי' האמיתי בעזרת השם:
ליידא מילה ר"א אומר ליורשה. דתנינן תמן וזכאי במציאתה ובמע"י ובהפר נדרי' אר"ז זאת אומרת שהיא כא"א לכל דבר. פי' דבתוספתא גופי' לא גרסינן אלא זכאי במציאתה ובמע"י ובהפרת נדרי' [ולא כמו דגרסינן בש"ס דילן זכאי במציאתה ובמע"י ובהפרת נדרי' ויורשה ומטמא לה כללו של דבר הרי כאשתו לכל דבר] ולא גרסינן ליורשה ולטמא לה וא"כ הא"מ דדווקא לדברים הללו משום דכיון דבעלה חייב במזונותי'. א"כ זוכה במציאה משום איבה. וק"ו למע"י ובהפרת נדרי' משום דנתחייב לו מזונות וכדאיתא בש"ס דילן במס' נדרים דף ע"ד הכא במ"ע כגון שעמדה בדין ונתחייב לה במזונותי' וכדרב פינחס משמי' דרבא כל הנודרת ע"ד בעלה כו' אבל משא"כ ירושה ולהטמא לה. הא"מ דאינה כאשתו. והא דאיתא במתניתין אליבא דר' יהודא הרי היא כא"א לכל דבר הוא לענין אשת איש לבעילת אחר אבל לא כאשתו. דא"א ואשתו ב' ענינים הם [לפיכך גרסינן בברייתא בש"ס דילן דף ע"ד ע"א הנ"ל כללו ש"ד הרי היא כאשתו לכל דבר ולא גרסינן הרי היא כא"א לכ"ד] על כן מחדש ר"ז דהא דתני בברייתא דתנינן תמן וזכאי במציאתה כו' לאו דווקא הני אלא ה"ה ליורשה. על זה אמר ר' זעירא זאת אומרת שהיא כא"א לכל דבר ודוק:
מלפי' שיטתי' דר"י תמן היא אמר מיתה מצוי' והכא אמר אין מיתה מצוי' פי' דהירושלמי לא תלי דר"י ודר' יוסי בברירה אלא ר' יהודא ס"ל דבכל שעה מוקמינן לי' בחזקת א"א דאין מיתה מציי' ולא חיישינן שמא הוא השעה אחרונה מעת שהיא בעולם. ור' יוסי ס"ל דאינה בחזקת א"א דכל שעה ושעה יש לספק שמא היא השעה האחרונה מעת שהיא בעולם. ע"כ מחלפי שיטתי' דר"י. ומשני תמן בציבור ביוה"כ דהיא בציבור מחמרינן בק"צ אבל ביחיד לא מחמרינן וכן איתא בירושלמי במס' יומא פ"א ה"א וגרסינן שם חומר היא בציבור. והא אשכחן דר"י מחמיר ביחיד דתני אמר ר' יהודא לא היו שופר של קינין כו' פי' דמקשה הא מצינו דאף ביחיד מחמיר ג"כ ר' יהודא דתני גבי שופר של קינים דחיישינן שמא דמי חטאות מיתות מעורבת בקרבן שיביא בעד אשה אחת. והא התם לא הוי קרבן ציבור אלא קרבן יחיד דהא כל אשה מביאה קן בעדה ולא בעד הציבור. אבל הכא יש לפרש דמביא ראי' דר' יהודא מחמיר גבי קרבן ציבור מהא דשופרות של קינים דהא חיישינן שמא תמות אחת ונמצא דמי חטאות מיתות מעורבת בלשכת הציבור אף על גב דמההיא לישכה מקריבין בעד כל יחיד ויחיד ודוק:
אית תניי תני בעילתה ברורה כו' וכן היא בבבלי דף ע"ד עיי"ש ודוק:
מ"ט דר"י בגין דאקדים כתיבה פי' דפריך על רבנן למה אתון אמרין אינו גט בגין דאקדים כתיבה מאי איכפית לן והא כיון דלא אקדים נתינה ואם כן למה אתון אמרין אינו גט וקרוב לפירוש הפני משה ז"ל ודוק: