ר"י בר פזי כו' מת אחד מן האחין כולם חולקין בשוה א"ר מנא לכן צריכה בשלא חלקו שלא תאמר יעשה כמי שאינו כאן ותירשנו כתו. פי' דס"ל דכתובת בנין דכרין לא נתקן רק כשהוא חי אבל כשמת לא זכה בכתובת בנין דכרין וע"כ קאמר שלא תימר יעשה כמי שאינו כאן ותירשנו כתו ע"כ קמ"ל דכיון דמת נתבטל תקנת כתובת בנין דכרין בחלקו וחלק המת שייך לכל האחין דחלק השלישי שיש בהכתובה הזאת לא שייך לכת אחת אלא חוזר לירושת האב וכולן שוין בו וע"כ מיבעיא לי' בבכור האיך דינו האיך נוטל ב' חלקים בכורה מי נימא הא הבכור זכה בחלק אתיו השלישי חלק בכורה דהוא חלק רביעי בעודו בחייו וע"כ השתא אפילו כשמת ונתבטל תקנת בנין דכרק ולא שייך חלק הזה להאם וחוזרת לירושת אביהם אבל עכ"פ הבכור זכה בעודו בחייו דאז הי' שייך לו חלק השלישי בכח האם וזכה אז הבכור חלק בכורה והי' לו חלק רביעית בחלק אחיו השתא נמי שייך לו חלק הזה דהוא חלק רביעי מהחלק הזה אע"פ דהשתא הוא חולק עם עשרה אחין או דילמא כיון דאין לבכור קודם חלוקה חשוב חלק בכורה שלו רק לפי שעת החלוקה והשתא הוא חולק עם עשרה אחין וכן בההיא דתני ר"ה הי' לו ב' כתי בנות כולהון חולקות בשוה פי' אם יש ב' כתי בנות בנכסין מועטין לא תיקנו בנין דכרין אלא שייך להבנות [דלא אלימא מירושה דאורייתא] והמותר מן מזונות י"ב חודש יחלקו בשוה ע"כ מיבעיא לן בחלק בכורה משום דהא דנכסים מועטין שייך להבנות היינו דהבנים יורשין רק דמוציאין מהבנים להבנות אח"כ עי' במס' כתובות דף נ"א. עי"ש א"כ כיון דזכו מתחלה הבנים רק דמוציאין מהבנים אח"כ להבנות וע"כ מוציאין מכל אחד מחלקו והשאר נשאר עבורם וא"כ ממילא זכה בתחלה הבכור חלקו ורק שהוציאו מאתו על הבנות ממילא בהשאר נוטל חלקו חלק בכורה וע"כ מיבעיא לן אם נוטל חלקו ממילא בכתו דהא זכה פי שנים לפי כתו או דילמא כיון דנתבטל החלוקה דכתותם ונוטלין בשוה ממילא כיון דאין ב' כיתות ע"כ גם חלק בכורה אינו נחשב לפי כתות כיתות אלא לפי כל האחין ונשאר בהאיבעיא ודוק:

ר"מ אמר בעיקר ב' כתובות פליגין כו'. עי' בהרא"ש ז"ל בסוגיא הזאת וצ"ב שלא הביא זה הירושלמי ודוק:

או שאמר לו אל יהא לך פירעון אלא מזו. עד סוף הסוגיא מבואר היטב בחיבורי שו"ת רידב"ז סי' ט"ו וסי' כ"ג עי"ש ופי' כמ"ד לכתובה ולתנאין. הוא גבי המגרש את אשתו והחזירה ע"מ כתובתה הראשונה מחזירה פליגי בזה אמוראי אם גם לתנאי כתובה חוזרת וחוזרת לכמו שהיתה מתחלה או לא דאינה חוזרת רק לכתובה גופה אבל לא לתנאי כתובה וה"פ בירושלמי הכא פישר מן הראשון אין בע"ח מאוחר יכול לטרוף ממנו דהוי כמו שקנה מבע"ח ראשון ופירש הרמב"ן ז"ל במס' כתובות אע"ג דבע"ח מכאן ולהבא הוא גובה מ"מ כשמסלקו מן השיעבוד הוי כמו שקנה ממנו דהו"ל כמו שהגבה אותו וחזר ולקחה ממנו עכ"ל ז"ל על זה פריך ר"י ולא כתב דאקני הא אף דיקנה ג"כ קני ולו יהא חשוב כאילו לקח ממנו מאי הוי הא דאקני ג"כ שפיר דמי ע"ז משני דאיירי ביורש א"נ דאפילו בלוקח בההיא דלא כתב דאקני וס"ל להירושלמי דאקני לאו ט"א הוא א"נ אפילו דאקני הי' ט"ס מיירי שכתב לבע"ח שני אין לך פירעון אלא מזו וכיון שכן אין לו שיעבוד על דאקני דהא אין לו פירעון אלא מזו וע"ז א"ר מתני' אתיא כמאן דאמר לכתובה ולא לתנאין אבל כמאן דאמר לכתובה ולתנאין הא חזירה כיון דסבירא ליה כשחוזרת לבעלה חוזרת כמו בראשונה עם כל התנאין אם כן פשיטא כשחוזרת השדה להלוה אינו נופל השיעבוד דהא חוזרת לאיתנו הראשון כמו שהי' קודם הטירפא. ופי' המפרשים זכרונם לברכה בהא דלכתובה ולתנאין אינו מובן ובאמת הוא כדפירשנו וכן איתא במסכת דמאי פ"ו גבי בן לוי שמכר שדה לישראל על מנת שהמעשרות שלו כ"ז שהשדה זו בידיו מכרה וחזר ולקחה ממנו תלי הירושלמי גם כן בלכתובה ולתנאין או לכתובה ולא לתנאין דלמאן דאמר לכתובה ולתנאין חוזרת בידו כמו שהיתה קודם המכירה וכן ראיתי בנו"י ז"ל שפירש כן וכן האמת לאמיתה ודוק: