Chiddushei Ridbaz on Jerusalem Talmud Ketubot Chapter 6
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
רבי חזקיה בשם רבי אימי איתפלגון רבי יוחנן ורבי שמעון בן לקיש חד אמר דברי הכל וחרנא אמר במחלוקת ולא ידענא מאן אמר דא ומאן אמר דא מסתברא דרבי שמעון בן לקיש הוא דו אמר במחלוקת דו פתר לה במעלה לה מזונות ואינו נותן לה מעה כסף לצרכיה ותנינן ואם אינו נותן לה מעה כסף לצרכיה מעשה ידיה שלה פי' מעשה ידים שהם כמציאה. פי' עפ"מ דפריך בבבלי מאי קמ"ל תנינא האב זכאי בבתו בקידושיה כו' במציאתה כו' נשאת יתר עליו הבעל וכו' בושתה ופגמה אצטריכא לי' כו' מציאתה כהעדפה שע"י הדחק דמי פלוגתא דר"ע ורבנן עיי"ש והנה הירושלמי מתרץ תירוץ אחר דקמ"ל הדין בהעדפה דממתניתן דהאב זכאי לא שמעינן רק דמציאה ומעשה ידיה שלו אבל לא שמעינן העדפה אם כת"ק או כר"ע דלת"ק העדפה שייך להבעל ולר"ע שייך לה דהא פליגי בזה ת"ק ור"ע וע"ז קאתי מתניתן דידן וסתם מציאת האשה ומעשה ידיה פי' מעשה ידיה שהן כמציאה דהוא העדפה [כדמוכח בר"פ בש"ס דילן] לבעלה ותלי זה אם בפלוגתא או כד"ה במחלוקת דר"י ורשב"ל דפליגי גבי המקדיש מעשה ידי אשתו בהא דפליגי ר"מ ור"י הסנדלר במותר דרשב"ל מוקי שם דפליגי אם המותר הוי שלו או שלה דלר"מ העדפה שייך לו ולר"י הסנדלר הוי שלה ע"כ אמר דלרשב"ל מסתברא דהוא אמר במחלוקת דר"מ ור"י הסנדלר כדמסיק דו פתר לה כו' והיינו כמבואר לעיל דפליגי אם המותר הוי שלו או שלה ומסיק כל דברי רשב"ל שם ותנינן אם אינו נותן לה מעה כסף לצרכיה מעשה ידיה שלה זהו לישנא דרשב"ל התם ומסיק פי' מתניתן דידן מעשה ידים שהן כמציאה דהוא העדפה ובזה נחלקו התם והכא סתם לה והוי מחלוקת ואח"כ סתם אתא ריב"א בשם רשב"ל ד"ה היא דהתם לא נחלקו במותר אם שייך לו או שלה אלא נחלקו בדשלבל"ע ולכו"ע הוי שלו או שלה ורק לאחר מיתה פליגי שניתותר מגוף מעשה ידיה עיי"ש הוי דאמוראי נינהו אליבא דרשב"ל ע"ז פריך א"כ אם ד"ה היא ולא הוי מחלוקת ואח"כ סתם א"כ קשה למי נצרכה מתניתן דידן אם לאשמעינן העדפה דמעשה ידיה שהן כמציאה דנחלקו ת"ק ור"ע ז"א דהא שמעינן זאת ממתניתן דהאב זכאי בפ' נערה דתני מציאתה וכ"ש מעשה ידיה שהן כמציאה דהוי לבעלה כדמוכח בש"ס דילן ר"פ א"כ קשה למי נצרכה מתניתן דידן בשלמא אם לאו ד"ה היא אלא במחלוקת א"כ צריך מתניתן דידן משום דממתניתן דהאב זכאי דפ' נערה לא הוי סתמא משום דהוי סתם ואח"כ מחלוקת מש"ה תני מתניתן דידן דליהוי מחלוקת ואח"כ סתם אבל אי ד"ה היא ור"מ ור"י הסנדלר לא פליגי בהכי בהעדפה אם הוי שלו או שלה א"כ קשה למי נצרכה מתניתן דידן ובבבלי משני דאיצטריכא לי' משום פלוגתא דריב"ב ורבנן גבי בישתה ופגמה והכא משני דאיצטריך לי' משום וירושתה הוא אוכל פירות בחיי' אע"ג דבמתניתן דהאב זכאי נקט נמי יתר עליו הבעל שהוא אוכל פירות בחיי' התם יש לומר דמיירי בנכסים שהי' לה בעת נישואין אבל בנכסים שנפלו לה בירושה אח"כ הו"א לר"מ דזכתה האשה זכה בעלה לגמרי ע"ז קמ"ל דאף ר"מ לא ס"ל אלא דהפירות לבד שלו [וזה מסתייעא לפי' הראשון שפרש"י ז"ל גבי וירושתה] ועפ"ז מובן מאד לתרץ קושית הש"ך ז"ל דמקשה על סידור הגמ' דהי' לו גסדר תמן תנינן מציאת בנו ובתו הקטנים כל הסוגיא מתחלה דהוא שייך להרישא ואח"כ לסדר הסיפא וירושתה הוא אוכל פירות למי נצרכה לר"מ וכו' אבל לפי הנ"ל ניחא שפיר כיון דמסיק ד"ה ור"מ ור"י הסנדלר לא פליגי בהעדפה דנימא דמתניתן סתם על מעשה ידיה שהן כמציאה א"כ למאן נצרכה מתניתן הא שמעינן ממתניתן דהאב זכאי כו' ע"ז משני דנצרכה דירושתה הוא אוכל פירות בחיי' לר"מ איצטריכא לי' ודו"ק:
ולא דברים שנקנין באמירה הן. הא דפסק סתם בשעת קידושין כההיא דר"ג א"כ קשה הא זכתה הבת והיאך יכול לומר אין רצוני ליתן ומשני תני ב"ק פוסק לשם כתובה ע"מ לכנוס פי' הרב אלפס ז"ל דכל הפוסק סתם הוא ע"מ שישאנה וע"כ כשלא נשאה פטור ומסיק וכיני הפוסק מעות לבתו קטנה כופין אותו ליתן פי' דזהו בברייתא מובא בש"ס דילן דף ק"ח גבי מתניתן הפוסק מעות לחתנו ופשט לו את הרגל דלת"ק תשב עד שתלבין ראשה ואדמון סבר יכולה היא וכו' או כנוס או פטור תנא בד"א בגדולה אבל בקטנה כופין וכו' עיי"ש א"כ חזינן דהפוסק מעות לחתנו הוא לאו כשישאנה דא"כ אמאי כופין אותו הא הבעל אינו מוכרח לישאנה והאב אינו מוכרח ליתן כיון שלא זכתה עדיין ומן הדין צריך להיות שלא יכפו זא"ז [עיין בתוס' ז"ל דף ק"ח הנ"ל שמדייקי ממתניתן כיון דתנא תשב עד שתלבין ראשה ולא קתני דכופין אותו מוכרח מכאן דשטרי פסיקתא דרב גידל לא מיירי רק בהזכירו התנאים בשעת קידושין והכא מיירי שפסק את"כ והביאו הירושלמי דהכא דמייירי שמתחייב א"ע על שעה שיכנסה וכן יש לפרש מתניתן דהתם דפ' שני ד"ג דמיירי שפסק על הנישואין] וכיון דתנא כופין ליתן א"כ ע"כ דהוי החיוב משעת קידושין א"כ קשה האיך כיני למתניתא זאת דתנא ג"כ כלשון מתניתא דידן הפוסק מעות לחתנו וא"כ האיך תני התם דכופין ואי משום דמסיק התם בברייתא דאין חבין לאדם אלא בפניו וקטנה כשלא בפניו דמי ואין בכח האב לקשור נישואי' בממון ע"כ כופין אותו ז"א דאם בשביל זה היה צ"ל בטל חיובו דאב שקיבל ע"ע דאין בידו לחוב לבתו קטנה בשלמא גדולה שפיר התנה במעמדה כדאיתא בתוס' ז"ל התם משא"כ קטנה דכשלא בפניו דמי ואין בידו לחוב לה א"כ צ"ל החוב שלו בטל ולא חל התנאי דאב דלאו כל כמיניה ע"ז מסיק דכיון דקאמרת דהפוסק מעות לחתנו הוא על שעת נישואין א"כ לפ"ז וכיני ג"כ המתניתא הפוסק מעות לבתו קטנה כופין אותו דאם כפשוטו יקשה הא לגדולה לא וע"כ כדאמר ר' אבין כופין אותו ליתן גט וכיני מתניתא דכופין הוא ליתן גט ומוכרח הוא דאל"כ יקשה הא גדולה לא וע"כ דכופין ליתן גט הוא ומשום הטעם דמסיק בברייתא דאין חבין לאדם שלא בפניו ולאו כל כמיניה דאב להתנות על הנישואין שלה שיהיה תלי באם שיתן מעות ותהיה עגונה דהבעל לא ירצה לישאנה בלא ממון ע"כ לא חל התנאי דאב וע"כ כופין אותו ליתן גט ובמה"פ ז"ל כתב אבל בתוספתא מסיים וכו' שזכין לקטן ואין חבין לו עכ"ל ז"ל ולדברינו זהו ג"כ פירוש התוספתא הנ"ל אבל אין כופין לאב משום דהפוסק מעות לחתנו הוא בתנאי שישאנה ודוק:
ר' אחא בר פפא בעי קומי ר"מ הכניסה לו בהמה א"ל בשווי' הכניסה לו הקרקע בשווי' ואינו משתכר וגובה קרקע אין לו אלא אכילת פירות בלבד. פי' המפרשים ז"ל לא הבנתי ונראה לפענ"ד דה"פ עפ"מ דגרסינן בבבלי דף ס"ז א"ר ינאי בשמים של אנטוכיא הרי הן ככספים ארשב"נ אר"י גמלים של ערביא אשה גובה פרנא מהן פי' רש"י ז"ל בשמים של אנטוכיא הוא עיקר סחורתן ואשה שהכניסה לבעלה שום מהן הרי הן ככספים להוסיף חליש וגבי גמלים של ערביא אשה גובה פרנא מהן פרש"י ז"ל פרנא ריווח שליש מבי אר"פ הני תותי דבי מיכסא אשה גובה פרנא מהן אר"פ הני שקי דרודיא ואשלי דקמחוניא אשה גובה פרנא מהן לא פרש"י ז"ל וגבי אמר רבא הוי קמינא ארנקי דמחוזא אשה גובה פרנא מהן פרש"י ז"ל לזה שמעתי כתובה מנכסי יתומין ולא אמרינן מטלטלי דיתמי לא משתעבדי כו' והק' בתוס' ז"ל דלמה פרש"י ז"ל בכולהו דאשה גובה פרנא היינו ריווח שליש דא"כ למה לא נקט הרי הן ככספים כדאמר ר' ינאי ופירשו בתוס' ז"ל דה"פ שהאשה גובה כתובה מהן דאסמכתינהו עליי' כמו שפרש"י ז"ל גבי ארנקי דמחוזא ולכאורה קשה באמת דמי הכריח לרש"י ז"ל לפרש דקאי על ריווח שליש ועוד דלשון הגמ' אשה גובה פרנא מהן הרי פשוט מאד דקמ"ל דגובה מהן גופיה ומיירי מענין הגביה ממה היא גובה ולא מעיקר החיוב וא"כ הדברים כמשמען ממש דאשה גובה כתובה מהן ונראה לפענ"ד דגם רש"י ז"ל לא הוציא הדברים מפשוטן ורק דמוכרח ע"כ לומר דלא קאי על גבית כתובה דא"כ מאי שייך הוא הכא להך סוגיא דר' ינאי מיירי מבשמים של אנטוכיא שהם ככסף וקבע הגמ' הדין הכא לענין גבית כתובה ממקרקעי ואלא ע"כ דה"פ דר' ינאי קמ"ל דבשמים של אנטוכיא הואיל והוא עיקר מסחרן ע"כ דינם ככסף לענין הוספת שליש ע"ז אמר רבי שמואל בר נחמני אר"י גמלים של ערביא הואיל והוא עיקר מסחרן אשה גובה פרנא מהן ופרש"י ז"ל דנוטלת פרנא ריווח שליש והעיקר דקמ"ל הכא כיון דזה עיקר מסחרם ע"כ הוי כבשמים של אנטיכיא דעיקר מסחרן הוא ונוטלת שליש ריווח ור' ינאי קמ"ל גבי בשמים של אנטוכיא דנוטלת שליש ריווח משום דזה עיקר מסחרן ורשב"נ אר"י קמ"ל דכיון דעיקר מסחרן הוא אשה גובה פרנא מהן ופרש"י ז"ל דגובה שליש ריווח מהאי טעמא גופי' כמו בשמים של אנטוכיא אבל גבי ארנקי דמחוזא דלא שייך לאשמועינן לענין שליש ריווח דהא המה כספים עצמן ע"כ פרש"י ז"ל לזה שמעתי כתובה מנכסי יתומין אבל מעיקרא גבי גמלי ערביא מפרש דקמ"ל הדין לענין שליש ריווח והא דלא נקט הרי הן ככספים הוא משום דממילא קמ"ל אגב אורחא דגובה מהן גופי' דכיון דעיקר מסחרן הוא סמכה דעתי' עלה אבל הא דקמ"ל הדין הזה הכא הוא ע"כ משום פי' פרנא ריווח שליש אבל מודה רש"י ז"ל דגובה מהן דהא בפירוש גרסינן אשה גובה פרנא מהם וזהו עיקר כונת רש"י ז"ל לפרש הא דקמ"ל הדין הכא משום פי' פרנא ריווח שליש וקראו לריווח שליש פרנא ולא כתובה ותרתי קאמר הכניסה לו גמלי ערביא יש לה פורנא וגבייתה מהן כשיש ת"י גמלים גובה מהם כמו מקרקע אבל גבי ארנקי דמחוזא פרש"י ז"ל לזה שמעתי כתובה מנכסי יתומין דכונת רבא בארנקי דמחוזא בלשון פרנא הוא כתובה דל"ל דמיירי נמי מדין ריווח שליש ז"א דא"כ מאי קמ"ל בזה חידוש בפרנא הול"ל בע"ח גובה מהן בשלמא ברישא תרתי קמ"ל דבהכניסה לו גמלי ערביא יש לה פרנא אבל בכספים מאי חידוש הוא בפרנא ע"כ פירש דהוא כתובה בעלמא אבל בכ"מ פרנא פי' פרנא ריווח שליש והא דלא נקט הרי הן ככספים משום דאגב קמ"ל דגובה מהן כמו מקרקע דהא גבי נדוניא נמי חשוב כבע"ח עיי' אה"ע סי' ק' ומטלטלי דיתמי לא משתעבד לבע"ח וקמ"ל תרתי דין דגביה ודין מה הוא חייב לה דהסחורה הזאת מתחייב פרנא ונגבית ממנה והא דפרש"י ז"ל פרנא שליש ריווח לאו דממעט דלא מיירי מענין גביה ז"א דהא פשיטא דמיירי מדין גביה אלא דקמ"ל רש"י ז"ל דפי' פרנא הוא ריוח ומיירי הכא מדין ריוח ולא מדין כתובה דריווח וכתובה יש להן דין אחד ומיירי הכא מדין ריוח וגבי ארנקי מדין כתובה ועי"ז יתפרש הירושלמי כיון דזכינו לזה דבדבר שהוא משתכר בו מוסיף שליש ודוקא בדברים שעיקר מסחרן בהם בזה אשה גובה מהן כמו מקרקע ונוטלת שליש כמו גמלים של ערביא שיש בהם ב' דברים שמשתכר ונוטלת שליש ריוח וגובה מהן כמו ממקרקע וע"כ דלא נוטלת שליש ריוח מסחורה רק בסחורה שעיקר מסחרן הוי באותה סחורה דאז חשובה ככספים אבל לא בסחורה שאין עיקר מסחרן בה דהא בשקי דרודיא ס"ל דנוטלת פרנא אבל בסחורה אחרת דרודיא אין נוטלת פרנא לפיכך פרש"י ז"ל בשמים דאנטוכיא דהוי עיקר מסחרן אבל בלא הוי עיקר מסחרן אף דהוי סחורה ע"מ אינה גובה מהן פרנא נמצא דלשיטת רש"י ז"ל בכל הסחורות אינה נוטלת שליש ריוח רק בסחורה שעיקר סחורתן בה ונמצא דתלי נטילת שליש בסחורה שאשה גובה מהן והוא בדבר שעיקר מסחרן בה ולא משכחת לה זה בלא זה דסחורה שאין האשה גובה מהן אינה נוטלת שליש ריוח וע"כ בעינן ב' דברים שיהא משתכר וגובה ע"כ קאמר גבי הכניסה לו בהמה והכניסה לו קרקע דבשתיהן בשוויה וקמפרש הטעם ואינו משתכר וגובה תיבת ואינו הוא כמו שאינו [וכן מצוי בירושלמי כמה פעמים ולדוגמא במס' מעשרות פ"ד ואינו רוצה בהשרשתן הוא כמו שאינו רוצה עיי"ש] מפני שאינו משתכר וגובה ואנן בעינן משתכר ואשה גובה והוי כשאר סחורות ברודיא ובקמחוניא וזהו טעמא גבי בהמה אבל בקרקע אף דהוי משתכר וגובה אבל קרקע אין לו אלא אכילת פירות בלבד דאינו נושא ונותן בהם וקמפרש טעמא דתרווייהו גבי בהמה משום דלא הוי משתכר וגובה וקרקע אין לו אלא אכילת פירות בלבד וכל דברינו הוא רק לשיטת רש"י ז"ל אבל לשיטת התוס' ז"ל לא בעינן סחורה דוקא שעיקר מסחרן בה אלא כל סחורות פרקמטיא כדמוכח מדבריהם ז"ל דף ס"ו ע"א בד"ה פוחת כו' דכתבו בהדיא דבפרקמטיא מוסיף שליש אלא דוקא בבגדי אשה שמשתמשת בהם ופוחתת אותן אינו מוסיף עיי"ש דמוכח דבפרקמטיא בכל פרקמטיא מוסיף שליש עיי"ש משום דלשיטתם ז"ל הא דבעינן דוקא שקי דרודיא ואשלי דקמחוניא הוא משום דדעתה עילוי' והוי לענין גביה כמו קרקע משום דאין להם רק סחורה הזאת וסמכה דעתה רק עליה משא"כ לענין נטילת שליש לא בעינן שקי דרודיא ואשלי דקמחוניא דוקא אלא כל הסחורה וכל הפרקמטיא והא דקמ"ל ר' ינאי בשמים של אנטוכיא הוא לאו משום דהוא עיקר סחורתן ז"א אלא משום דבשמים במק"א הוי כמו בגדים דאינן עומדים לפרקמטיא אלא שיהא לה לקופה של בשמים להשתמש משא"כ באנטוכיא הוי לפרקמטיא אבל לשיטת רש"י ז"ל מבואר כדברינו שנוטלת שליש דוקא בסחורה שעיקר סחורתן בה ולא משכחת לה נטילת שליש כ"א בשהאשה גובה מהן ודו"ק:
מכיון דר"א אמר אולפן ור"י אמר נראין הלכה כר"א. פי' דר' יוחנן אמר תלמידיו במס' ב"ב דף ק"ל ע"ב לא תעבדון עובדא במימרא דידי מד דאומר לכם הלכה למעשה ופירשב"ם ז"ל דר' יוחנן החמיר על עצמו ורבא א"ל לר"פ ולר"ה בריה דר"י כי אתי פסקא דדינא דידי לקדמייכו וחזיתו בי' פירכא לא תקרעיניה עד דאתיתו לקמאי דילמא אמינא לכו טעמא עיי"ש במס' הנ"ל וע"כ אמר ר' ירמיה כאן מכיון דר"א אמר אולפן ור"י אמר נראין הלכה כר"א פי' דהא ר' יוחנן אמר דלא תעבדון עובדא עד דאמינא הלכה למעשה וכיון דר' יוחנן אמר רק נראין ר"ל דמסתבר כך ע"כ הוא בעצמו החמיר על עצמו דלא יורו כן למעשה עד שיאמר הלכה למעשה ע"ז הקשה ר"ש ולא ר"מ הוא ר"ל דהא מברייתא דר"מ דתני שקל מוכח בפירוש כר"א ואינה נראית שמא כלום הוא בתמיה ר"ל אם אפילו הי' ר"י אומר בפירוש דלא נראה לו דעתא דר"א בזה והוי כהלכה למעשה מ"מ האיך יכולין לפסוק כר"י במקום שקשה לן מן הברייתא על דבריו ובאמת פלוגתא הוא בירושלמי במס' ערלה פ"ג ובמס' ע"ז פ"ה הי"ב במקום שקשה לן על ר' יוחנן מן המשנה אם אמרינן אם היה ר' יוחנן לפנינו דילמא היה מתרץ את דבריו או דסתרינן את דבריו מכח המשנה דר"ח ציפוראה ס"ל במס' ערלה דלא סתרין דברי ר' יוחנן מכח המשנה וכן ס"ל לר' יעקב במס' ע"ז אבל ר' אימי ור' יוסי ס"ל דדחינן דברי ר' יוחנן במקום שקשה עליו מן המשנה והוא בדין הזה בצמר הבכור שטירפו בטל ברוב דס"ל לר"י דטירוף ואריגה ב' ענינים הן ואייתי ר"ח ציפוראה קומי ר' יוסי ליטרא בשמונה ולא הורי לי' כר' יוחנן מכח המשנה דהאורג מלא הסיט מצמר הבכור ואין בידינו לחלק בין טירוף לאריגה ואמר ליה ר"ח ציפוראה אילו איתותבת תמן איתיהבית יאות ר"ל אילו היית בהישיבה של ר' יוחנן היית נותן לו היאות לר' יוחנן דהיית מודה לו דלא דמי טירוף לאריגה וכן אמר ר' יעקב לר' יוסי במס' ע"ז שם אילו תני קמן ר"ל אילו היה התנא דקרי לר' יותנן תנא לקמן ר"ל לפנינו איתיהבית לי' יאות וע"כ פריך ר"ש דאפילו היה אומר ר' יוחנן אינן נראות נמי לאו כלום הוא דהא קשה עליו הברייתא דר"מ דתני שקל ומייתי ראיה דדחינן דברי ר' יוחנן מכח המשנה דכן היה גבי צמר בכור דלא הורי ר' אימי כר' יוחנן משום דקשה מהמשנה דהאורג ולא ס"ל דילמא היה ר' יוחנן לפנינו היה מראה לנו טעם לחלק בין טירפו להאורג ע"כ מביא כאן הא דר' אימי דצמר הבכור דס"ל דדחינן דברי ר' יוחנן מכח המשנה ומזה הסוגיא מוכח בפירוש דפירוש הירושלמי במסכת ערלה ובמס' ע"ז שפירשנו הוא לאמיתה של תורה:
ר' חגי בעי קומי ר' יוסי ואינו חב לאחרים א"ל בשאין שם אחין ואינו חב לאחי אביו כו'. פי' המפרשים ז"ל לא הבנתי ונראה לפענ"ד דה"פ דהנה בטעמא דר"מ מפרש בבבלי ובירושלמי דר"מ ס"ל מצוה לקיים דברי המת ורבי יוסי לא ס"ל מצוה לקיים דברי המת וא"כ קשה לר' יוסי דלא ס"ל מצוה לקיים דברי המת למה ס"ל דנאמנת לומר נאמן בעלי עלי ויתן המעות לחתנו הא גרסינן במס' גיטין דף י"ד ע"ב הולך מנה לפלוני והלך וביקשו ולא מצאו דהיכא דמת משלח בחיי מקבל דלמ"ד דלא ס"ל מצוה לקיים דברי המת דיחזרו נכסים ליורשי נותן דכיון דמת המשלח בטל השליחות שלו ולמ"ד דס"ל מצוה לקיים דברי המת נותן להמקבל משום לקיים דברי המת וגרסינן במסכת גיטין דף י"א ע"ב גבי מתניתין האומר תנו גט זה לאשתי ושטר שיחרור זה לעבדי אם רצה לחזור כו' אבל לא בשיחרורי עבדים לפי שזכין לאדם שלא בפניו וקאמר בגמ' ש"מ מדרבנן התופס לבע"ח קנה ופרש"י ז"ל דהא הכא כיון שחזר המשלח בטל השליחות א"כ הוי תופס לבע"ח ופריך אפילו במקום שחב לאחרים ומסיק כאומר זכו דמי עיי"ש הרי מפורש דבמקום דנתבטל השליחות והשליח נותן להמקבל נקרא תופס לבע"ח במקום שחב לאחרים דהוא חב להנותן א"כ לפ"ז הכא לר' יוסי דלא ס"ל מצוה לקיים דברי המת אם כן כשמת נתבטל השליחות א"כ שייך ליורשי הנותן וכשהשליח מוסר להמקבל במקום שנתבטל השליחות הוי תופס לבע"ח במקום שחב לאחרים א"כ אליבא דר"י אמאי נאמן בעלה עליה ויתן לו המעות הא צריך להיות שייך ליורשי הנותן ושייך לאחי' [ובפירוש כתב בח"מ באה"ע סי' נ"ד סעיף ק"ג להלכה דקי"ל כר"מ דמצוה לקיים דברי המת דפסק השו"ע דוקא שהושלש מתחלה לכך אבל בלא הושלש מתחלה לא אמרינן מצוה לקיים דברי המת ע"ז כתב הח"מ ז"ל דבלא הושלש מתחלה לכך כיון דלא הוי מצוה לקיים דברי המת לא קנתה הבת כלל עיי"ש] ע"ז פריך ר"ח קומי ר"י ואינו חב לאחרים וקשיא אליבא דר' יוסי דלפי שיטתו לא קנתה הבת כלל וע"ז משני בשאין שם אחין וע"כ לא חזרה הירושה לאחין [וזה מסתייעא לשיטת רש"י ז"ל דחולק על הרמ"ה ז"ל דכתב דאם מת האב ולא הניח יורשין אחרים אלא זו הבת בלבד הרשות בידה אפילו אליבא דר"מ שמיד זכתה בממון זו מכח ירושה ואתיא ירושה דאיתתא ומבטלת שלישית דממון זה לא ניתן ביד שליש בתורת מתנה אלא בתורת פקדון וירושה דאורייתא חלה על כל הממון בכל מקום שהוא ואע"פ שצוה האב בפירוש לא תתנו לה עד שתנשא או עד זמן פלוני יתנו לה דהו"ל מתנה עמ"ש בתורה ותנאו בטל תלמידי ר' יונה ז"ל ואין במשמע לשון רש"י ז"ל לחלק בזה כלל עכ"ל השטמ"ק ז"ל עיי"ש והכא מוכח מפורש כשיטת רש"י ז"ל דהא מוקי מתניתין בשאין שם יורשין ואעפ"כ ס"ל לר"מ דיעשה השליש מה שהושלש בידו וטעמא דרש"י ז"ל דהכא לא נופל ל' ירושה דהא נותן לה לשם מתנה והוי רשות ביד אדם ליתן לבניו הירושה רק בתורת מתנה כדתנן המחלק נכסיו ע"פ ריבה לאחד ומיעט לאחד כו' דבריו קיימין ואם אמר משום ירושה לא אמר כלום מפני שהתנה עמ"ש בתורה אלמא דבמחלק נכסיו בשם מתנה לא שייך מתנה עמ"ש בתורה ויכול לעשות מה שירצה וה"נ נותן רק לשם מתנה לחוד וע"כ זכתה רק בשם מתנה ורשות בידו להתנות רק שיקח שדה לבתו לחוד] וע"ז פריך כיון דלא זכתה רק בתורת מתנה ולא בתורת ירושה א"כ קשה סוף סוף הא נפלו נכסי קמי יורשין אחרים דאין לך אדם מישראל שאין לו יורשין דאם אין לו בנים יש לו אחין והיינו דפריך א"כ חב לאחי אביו דהא היא לא זכתה מתורת ירושה דהא בדעתו רק שתזכה בתורת מתנה ולא בתורת ירושה א"כ כשמת נפלו נכסי ממילא קמי אחי אביו אם כן חוזרת הקושיא לדוכתיה א"כ נתבטל השליחות ולא זכתה הבת כלל דהוי תופס לבע"ח במקום שחב להיורשין ומשני ר"ח בריה דר"ה רוצה הוא בתקנת בתו יותר מקרוביו פי' דאע"פ שמזכה להבת רק בתורת מתנה מ"מ אין בכח היורשין לדחותה מירושה דלענין יורשין אחרים היא עדיפא ליה שאין יכולין לדחותה מירושה ואע"פ שאינו רוצה לזכותה להבת בתורת ירושה רק בתורת מתנה אבל זה ניחא ליה שאין יורשין אחרים ידחו בירושתן את הבת ממתנתה ואף שאינו רוצה ליתן להבת רק במתנה ואינה זוכה הבת רק במתנה מ"מ גם אחי אביו אינן יורשין משום דלגבי אחי אביו חשיבא היא יורשת אך דאף ביורש מצי ליתן רק בתורת מתנה דכח ביד האב ליתן לבניו כל נכסיו לאחר מותו שיזכו רק בתורת מתנה דהא בנותן נכסיו מתנה לאחר והניח בני' קנה האחר ולא הוי מתנה על מה שכתוב בתורה כמו כן בנותן נכסיו לבנו במתנה לא הוי מתנה על מה שכתוב בתורה ונמצא דלגבי יורשין אחרים חשיבא יורשת ולגבי עצמה חשיבא זוכה במתנה. וכמו כן כתב הט"ז ז"ל בחו"מ דאחין שחלקו לקוחות הן היינו לגבי עצמן אבל לכ"ע לענין איש אחר חשיבו יורשין וכמו כן הכא לגבי יורשין אחרים חשיבא יורשת ולגבי עצמה חשיבא מקבלת מתנה ודו"ק:
סליק פירקא בס"ד: