Chiddushei Ridbaz on Jerusalem Talmud Kiddushin Chapter 3
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
לפיכך אם מת השני או גירשה בתוך ל' יום כו' לאחר ל' יום כו' וכן מסיק ר' אבוה בשם ר' יוחנן הר"ז עולה לאחר ל' יום מכרה הר"ז מכורה הקדישה הקדש חזר ולקחה בתוך ל' יום חל עלה הקדש עולה לאחר ל' לא חל עלה הקדש עולה ונמצא דב' ענינים הללו קידושי אשה וקדושת קרבן הכל שוה בדין זה ממש ע"ז קאמר בגמ' דלא דמיא עולה לאשה דבב' דינים הללו לא דמי זל"ז אף דהדין שוה בשניהם דהמעשה השני' תפקיע מעשי הראשונה וכשנפסק מעשי השני' תחזור מעשי הראשונה למקומה ולא אמרינן כיון דאיפסיק איפסיק ואבל לא דמי זל"ז והוא כעין צריכותא בעלמא דלמה תנינן ב' פעמים משום דבאמת לא דמיא עולה לאשה דהא באשה הוי קידושין בשניהם וקדושת שניהם שוה דבין בראשון ובין בשני הוי קידושין גמורין ולא אלים כח הקידושין של ראשון משל שני משא"כ בהקדש לקדוה"ג לקרבן לאחר ל' ובתוך ל' מכר להדיוט אי הקדיש לבד"ה דאלים ההקדש הגוף דלאחר ל' מהמכירה דהדיוט או מהקדש דבד"ה דבתוך ל' דהא לשיטת הירושלמי בפ' הנזקין במס' גיטין דאף דבעלמא נזקין ומלוה בעדים נזקין קודם ואילו במלוה דהקדש ונזקין ההקדש קודם א"כ אלים כח ההקדש דלאחר ל' מהמכירה דבתוך ל' ונמצא דמקידשה השני בתוך ל' דמקודשת לשני ונפקע קידושי הראשון דלאחר ל' לא נשמע מכרה בתוך ל' או הקדיש לבד"ה דתיפקע ההקדש ראשון דלאחר ל' דאלים ממנה ומחזר ולקחה בתוך ל' דחל ההקדש עולה לא נשמע דאם מת או גירשה בתוך ל' דחל הקידושין מהראשון דלא אלים הראשון מן השני דקידושין דתרויי' שוין ויכול להיות כיון דפסק פסקי ומסיק מה דמיא אשה לעולה דיהא הקידושין מהראשון דלאחר ל' אלים מקידושי השני ואעפ"כ תפקיע הקידושין משני את קידושי הראשון ומה דמיא עולה לאשה שיהא כח שניהם שוין ואעפ"כ כשנפסק השני חוזרת הראשונה דלא פסקה השני לגמרי את הראשון ואזיל ומפרש מה דמיא אשה לעולה אר"ח בר אדא תיפתר שמת השני והוי לי' אח מכיון שהיא זקוקה ליבום לא חלו עליה קידושי הראשון דנמצא דזיקה דקלושה הרבה מקידושין דזיקה לאו ככנוסה דמיא ולחד מ"ד זיקה פקעה בכדי עי' במס' יבמות דף י"ז ע"ב ודף י"ח ע"א עיי"ש מ"מ מפקיע הזיקה קידושי הראשון ומה דמיא עולה לאשה דיהא כח שניהם שוה מ"מ כשפסק השני חוזר הראשון ולא אמרינן כיון דכח שניהם שוה כיון דפסקה פסקה א"ר מתני' תיפתר שהקדיש לבע"מ קבוע ולא הוי רק לדמי עולה לאחר ל' יום והקדישה לבד"ה בתוך ל' ונמצא דהשתא ב' קדושות שוין דתרווי' הוי קדושת דמים וז"ב פירוש האמיתי בע"ה ומאד קשה לי להבין פי' המפרשים ז"ל ובס' נו"י ז"ל כתב ומפרש ג' פירושים עיי"ש והפי' הנכון הוא כמו שכתבנו בפשיטות גמור ודוק:
ר"א בשם ר"י שור זה עולה ל' יום כל ל' יום עולה ולאחר ל' יום יוצאת לחולין מאיליה מעילתה מה היא ר"י אמר מעילתה ברורה ר"ז ר"ה תריהון אמרין מעילתה ספק עי' מה שבארנו בע"ה הסוגיא הזאת באר היטב בשו"ת הרידב"ז ס"כ והבאינו ראי' גמור' דלאחר ל' איתגלי למפרע דלא הי' הקדש עולה דאם לא יקריבנה ההקדש תוך ל' הוי שלו וחולין מעכשיו והטעם דס"ל לר"י דמעילתה ברורה כתבנו שם דר"י אזיל לטעמי' במס' כתובות פ"ח עיי"ש ודוק:
מה בין הקדש מה בין אשה מצינו הקדש יוצא בלא פדיון ולא מצינו אשה יוצאה בלא גט והקשינו בשו"ת הרידב"ז דמאי פריך מה בין הקדש כו' הא באמת לא דמי דלעולם קידושי לשעה לא משכח"ל כדכתב הר"נ ז"ל במס' נדרים דף ל' משום דקידושי שעה לא הוי הקדש הגוף אלא קידוש דמים ורק דבהקדש אם לא יקרבוה בתוך ל' הוי חולין למפרע ולא הוי קידושי שעה ממנפ"ש אם יקרבוה בתוך ל' א"כ הוי הקדש לעולם משא"כ באשה דהוי קידושי שעה וקדושי שעה אי אפשר ע"כ הוי לעולם ותרצנו שם שפיר נכון אך מחוסר קצת ביאור שם ע"כ צריך לבאר בכאן דהירושלמי ס"ל דלאו דנתקדשה לעולם משום דאין לה הפסק ז"א ורק משום דאפילו לא נמשך הקידושין עד עולם ולאחר השעה נפסק הקידושין ואינה אשתו עוד מ"מ צריכה גט משום דהקידושין של אותו שעה לא פקע וצריכה גט ואסור להנשא לאחר בלא גט מקידושין של אותו שעה והגם דנבטלה הקידושין מכאן ולהבא ואינו שוב מקודשת לו מ"מ צריכה גט לענין להנשא לאחר משום הקידושין של אותו שעה וכמו בשפ"ח שיש לה אישות עם ע"ע כשיצא ע"ע לחירות ונתבטלה האישות מ"מ איתא בירושלמי בפ"ק דאינה יכולה להנשא לאחר משום האישות דהיתה לה ואין היתר בביטול אישות בלא גט ובלא מיתת הבעל דהא אי לא מצינו בתורה מפורש היתר דמיתת הבעל לא הוי ידעינן דיצאה מאיסור א"א במיתת הבעל ואע"פ שפשיטא דעכשיו נתבטל האישות מ"מ לא' הוי ידעינן דנפקע איסור א"א אך דילפינן זאת מקרא אבל ביטול האישות מכאן ולהבא בלא ב' המתירים בלא גט ובלא מיתת הבעל לא מהני שתפקע איסור א"א וע"כ אפילו דלבתר השעה נתבטל הקידושין מכאן ולהבא מ"מ אסורה להנשא לאחר ויש לה עלה דין דא"א בלא גט ובלא מיתת הבעל. וע"כ פריך שפיר מה בין הקדש ומה בין אשה דמ"ש באשה דלא נפקע האיסור מזה השעה על עולם ומ"ש בהקדש דיכול להפקיע מאיסור הקדש אפילו על למפרע ומשני לא מצינו אשה יוצאה בלא גט וע"כ בלא המתירין הללו אין תקנה לאיסור א"א משא"כ בהקדש דלא בעינן התקנות הללו דפדיון דווקא דמצינו הקדש יוצא בלא פדיון ודוק:
א"ר יצחק בר אלעזר הדא דאת אמר בשקידשה בכסף אבל אם קידשה בשטר הואיל ולא למדו כתב קידושין אלא מגירושין כו' מכאן מוכח מפורש דלא מקשינן הוי' ליציאה רק בקידושי שטר ולא בקידושי כסף ועי' בר"נ ז"ל ברפ"ק במתניתן דר"פ דמפלפל בזה אם קידשה במחובר לקרקע בתורת שוה כסף אם מקודשת עיי"ש דמאריך בזה אם מקשינן הוי' ליציאה בקידושי כסף עיי"ש והכא בסוגין מפורש הוא ודוק:
חד תלמיד בעי קומי ר"ז נתן לה בשחרית ע"מ לגרשה בין הערבים עד סוף הסוגיא. הסוגיא הזאת חמורה ולא הבנתי פירוש של כל המפרשים ז"ל ובס' עמודי אור מבאר ג"כ הירושלמי הזה ואינו מובן ונראה לפענ"ד לפרשו בפשיטות גמור לאמש"ת בע"ה. עפ"מ דגרסינן בבבלי דמכלתין דף ס' מתיב ר"ח מהיום ולאח"מ גט ואינו גט כו' אלא לר"י דאמר שיורא הוי כל גיטא דמשייר בה לאו כלום הוא יבומי תתיבם כו' והק' התוס' ז"ל והרשב"א ז"ל א"כ קידושין נמי ששייר בה לאו כלום הוא דהא בעינן קידושין דומיא דגיטין ויצאה והיתה עי' ברשב"א ז"ל דמאריך בזה וכתב וז"ל ז"ל וי"ל דהכא לאו שיור גמור הוא אלא אתחילי הוא דמתחלי מהשתא ומיגמר לא גמרי עד תלתין יומין והכא איתמר בירושלמי כל ל' יום קונה ואינו קונה לאחר ל' קונה קנין גמור [והוא הירושלמי הזה] וה"ה לגיטין כה"ג דאילו אמר לה הרז"ג מעכשיו לאחר ל' יום הרז"ג אבל במגרש לאחר מיתה כיון דלאחר מיתה אינו זמן הראוי לגט וכל זמן שהוא בחיים לא גירש שיור גמור הוא ודכותי' גבי קידושין אילו אמר האמ"ל מעכשיו ולאח"מ לאו כלום הוא ואינה זקוקה ליבום לפי שזה שיור גמור שאין לאח"מ זמן ראוי לא לגירושין ולא לקידושין כו' [והוא כתירוץ התוס' ז"ל] ומיהו לעיקר תירוץ זה קשיא לי דא"כ שאינן נגמרין עד לאחר ל' יום אם מת בתוך ל' לא תהא זקוקה ליבום דהא אין גמר קידושין לאח"מ ולישנא דר"י וודאי לא משמע הכי כו' וא"נ נקרע שטר אירוסין קודם ל' לא תהא מגורשת כו' כו' א"כ אם יבא שני ויקדשה בקידושין גמורין או מעכשיו ולאחר עשרה דזמן גמר קידושיו קודם לזמנו של ראשון נימא קידושי שני קידושין קידושי ראשון לאו קידושין דהאיך גמורין קידושי ראשון אחר שיגמרו קידושי שני והא אילו בא שני ויקדשה לאחר ל' יום שנגמר קידושי ראשון אין חוששין לה משום קידושי שני ועוד דגמרין לא נסיב טעמא משום מתחיל וגומר אלא כל חד וחד רווחא לחברי' שביק כלומר שייר בהו זמן שיחולו קידושין אחרים אלא מסתברא דלר"י אפילו אמר לה האמ"ל מעכשיו ולאח"מ הר"ז מקודשת אלא שתופסין בה קידושין אחרים לעולם דרווחא שבק לכל מאן דמקדש לה עד לאח"מ וכן נראה מדברי הראב"ע ז"ל שהוא ז"ל פירש דר"י סבר לה כבעיא דר' אבא דהתם דאמר דעד כאן לא אמרי רבנן הכא אלא דבעינן כריתות וליכא אבל התם קנין כל דהוא וכדחייש לה נמי אביי התם דאמר את"ל איתא לדר' אבא בא ראובן וכו' והילכך כל ל' יום קונה אע"פ שיש בו שיור ואם בא אחר וקידשה בינתים מקודשת אף לשני לעולם אפ"ה הוי קידושי דקנין כל דהו הוי קנין אבל בגט בעי כריתות גמור וליכא עכ"ל ז"ל ובתשו' הרשב"א ז"ל סי' תש"ז כתב דלרב ושמואל יכולין לגרש תוך זמן ממנפ"ש דאפילו הוי תנאה אין זה ככותב גט לאשה דעלמא שתתגרש בו לכשיכנס דהכא שאני לכשיגיע זמן הל' ונמצא אשה זו מקודשת למפרע מתחלת השלשים ומ"מ עדיין אני מסתפק בדברי רבותינו ז"ל לפי שקשה לי לשון הגמ' בדשמואל דאמר לאחר ל' יום פקעי קידושי שני וגמרי קידושי ראשון מאי גמרי אין כאן גמר אלא גילוי מילתא אלא הול"ל לאחר ל' יום פקעי קידושי שני ומקודשת לראשון דהא לשמואל פשיטא ליה דתנאה הוי דאם יגיע זמן הל' יום קאמר דמקודשת מעכשיו ויגמרו לל' יום כענין שאמרו בקטנה כי גדלה גדלה קידושין בהדה וכלשון הזה מצאתי בירושלמי דגרסינן התם תוך ל' אינה קונה כלל לאחר ל' קונה קנין גמור ולפיכך אפילו לרב אי אפשר לכתוב לה גט עד ל' יום עד אותו זמן ואין גט אלא לאחר גמר קידושין ובזה רב לחומרא ור' יוחנן לקולא דלר"י כולהו חיילי מהשתא וכדאמר ר"י אפי' קידושי מאה תופסין בה אלא דכל חד וחד רווחא לחברי' שבק והילכך מהשתא גמרי קידושין כולם ויכולין הן ליתן גט מהשתא עכ"ל ז"ל:
והנה מה שכתב הרשב"א ז"ל דאם לר"י הוי התחלה וגמר אם מת לא תהא זקוקה ליבום ולישנא דר"י ברור דהוי זקוקה ליבום בזה נחלקו רבותינו בעלי התוס' ז"ל בזה דהא הם ז"ל מפרשין דלר"י הוי התחלה וגמר מ"מ אם מת קודם הגמר הוי זקוקה ליבום דהא מלישנא דר"י פשיטא משמע כדכתב הרשב"א ז"ל דלשון תופסין בה פשיטא דזקוקה ליבם ומ"מ סבירא לי' לרבותינו בעלי התוס' ז"ל דאע"פ שלא נגמר עדיין מ"מ לא נתבטל הקידושין למפרע וצריכה חליצה על התחלת הקידושין אע"פ שלא בא לכלל גמר [ויש לה"ר לשיטתם ז"ל] כיון דהי' ראוי בשעת קידושין שיבוא לידי גמר ע"כ נתפס מקצת הקידושין דנקרא התחלת קידושין וצריכה חליצה כההיא דאיתא בירושלמי בפירקין לעיל ה"א דתני ר"ח כל תנאי שנתקיים אע"פ שבטל לאחר מכאן הר"ז מקודשת וכל שבטל בשעת קידושין אע"פ שנתקיים לאחר מכאן אינה מקודשת וא"כ כשקידשה לכתחילה בשעת קידושין מעכשיו לאחר מיתה הוי תנאה שבטל בשעת קידושין משא"כ מעכשיו לאחר ל' הוא ראוי להתקיים בשעת קידושין ונמצא למדין אנחנו תילי תילי הלכות מהרשב"א ז"ל והתוס' ז"ל דאם הוי התחלה וגמר אם נתקדשה לאחר בתוך ל' לאחר עשרה ימים או קידושין גמורין אז לא נגמר הקידושין מהראשון ולא הוי קידושין כלל ולפ"ז לשיטת התוס' ז"ל דלעולם לא נגמר קידושי ראשון ומ"מ צריכה גט כיון דהי' ראוי לבוא לידי גמר בעת התחלה ואם נתן לה גט בינתים אם הוי התחלה וגמר לא הוי גט כיון דבא גמר הקידושין אחר הגט אבל אם לא הוי רק קנין מקצת שפיר הוי גט:
ולפ"ז עולה הירושלמי על נכון דחד תלמיד בעי קומי ר"ז נתן לה בשחרית ע"מ לגרשה בין הערביים פי' שנתן לה גט לא שיחול על לאחר ל' אלא שיחול הגט קודם לאחר ל' אלא בין הערבים של ל' והוא קודם שיגמר הל' יום והתפיס האיבעיא שנגמר ברגע האחרינא קודם כלות ל' ובין הערבים אין זמן להכתיבה והנתינה אלא נתן לה בשחרית ע"מ שתחול חלות הגירושין קודם כלות היום ל' ויחיל בין הערבים ותלי בזה אם הוי התחלה וגמר לא הוי גט כלל משום דבא חלות גמר הקידושין לאחר הגט ואם הוי רק קנין כל דהו הוי גט גמור ע"ז אמר חד דויד תלמיד אחד ששמו דויד סבר מימר כל שהוא קונה פי' דהוי רק קנין כל דהוא ולא התחלה וגמר ע"כ חל הגירושין א"ל ר"ז דאינו כן אלא כל ל' יום קונה ואינו קונה לאחר ל' יום קונה קנין גמור פי' דהוי התחלה וגמר כדפירש הרשב"א ז"ל א"כ לא הוי גט משום דבא הגמר קידושין אחר הגט וע"כ לא הוי גט אבל אם בא השני והוסיף בה קנין גמור א"כ לפ"ז לא יבוא לידי גמר קידושין [כדכתב הרשב"א ז"ל] וע"כ חל הגט [דלשיטת התוס' ז"ל צריכה גט] וכ"ת למאי מהני הגט הא בין כך ובין כך מקודשת לאחר אבל נפ"מ אם מת השני שקידשה קידושין גמורין קורא אני עליה לא יוכל בעלה הראשון אשר שלחה לשוב לקחתה וזהו פי' הנכון בע"ה ותדע ששיטת הירושלמי מסתעיא לדעת רבותינו בעלי התוס' ז"ל דהא הירושלמי ס"ל דכל שלשים קונה ואינו קונה ולאחר ל יום קונה קנין גמור. ופירושו דהוי התחלה וגמר מ"מ מסיק בסוגיא בסמוך דאם מת נופלת לפני יבם מיהו הא יש לדחות דלקמן מיירי שמתו אחר הגמר אבל לפי הרשב"א ז"ל כשנגמר מאחד נפקע מן השני א"כ לא הוי אשת ב"מ וגם מהא דקאמרינן לעיל בסמוך אר"א לכן צריכה אפילו שקידשה השני קידושין גמורין כדמסיק כל אשה שאינה קנוי' לאדם אחד אפי' קידושי מאה תופסין בה וכפי' הפ"מ ז"ל דאפילו שקידשה השני קידושין גמורין לא נפקע התחלת קידושין מהראשון דנתפס בה קידושי מאה אלמא דכיון דבעת התחלה היה ראוי לבוא לידי גמר אע"פ שנתבטל הגמר מ"מ כיון דנתפס ההתחלה שוב לאפקעי בלא גט ודע דגם הרשב"א ז"ל ס"ל בשיטת הירושלמי שהוא כדעת התוס' ז"ל רק דקשה לו כל עיקר הטעם למה הוא כן כדמוכח מלשונו ז"ל דכתב דקשה לו כל עיקר הטעם שבירושלמי ועוד דבגמ' דילן לא משמע דהוי התחלה וגמר עיי"ש ודוק:
היו שלשה אחין וקדשוה שנים כו' א"ר יוסי טעמא דר"י ב"פ כל יבמה שאין כולה לפנים צד הקנוי שבה נידון משום ערוה וערוה פוטרת צרתה כו' פי' דהוי כההיא דגרסינן במס' יבמות דף ח' ע"ב ולקח ולקחה כו' כל היכי דאיכא תרי ליקוחין דאי בעי נסיב האי כו' ערוה כו' ולפ"ז היכי דלא קידשה אלא חד מן האחין ומת נופלת לפני אחיו דהא יכול להכניס כל היבמה לפנים וע"י הבעילה יכול לנסוב כולה ויכניסה כולה לרשותו מקצת מכח אחיו ומקצת ע"י עצמו משא"כ שחצי' כבר קנוי לו ע"כ אינו יכול להכניסה כולה לפנים והוי כמו בערוה וצרתה כיון דאינו יכול להכניס כל הבית לרשותו או האי או האי לא שייך זיקת יבום וה"נ כיון דאינו יכול להכניס כל הבית לרשותו דהא צד אחד כבר קנוי לו ולא שייך ולקחה לו לאשה על כולה הוי ממש כמו ערוה וצרתה אליבא דרבי וצד הקנוי כבר הוי כמו ערוה דפוטרת צרתה משום דאינו יכול לקיים ולקחה לו לאשה על כל הבית וע' בחיבורינו מגדל דוד במערכה דמס' קידושין שהארכנו שם בסוגיא הזאת עיי"ש ודוק:
ר' אבהו בשם ר'יוחנן סדר הסמפון כך היא פי' הסוגיא הזאת מתבארת יפה בפי' המפרשים ז"ל וכן הוא בהדיא בחידושי הריטב"א ז"ל במכלתין דף ס' עיי"ש שמבאר כן כל הסוגיא ועיי"ש ודוק:
עד שיהא מדעתו ומדעתה פי' דהסמפון צריך להיות בהסכם שניהם דשניהם יסכימו שהי' סימפון ביניהם הי' מדעתו סימפון ומדעתה קידושין פי' באם הוא טוען שהסכמנו על סימפון והיא טוענת שהסכמנו על קידושין האיך הדין אם זה דומה לטענה דלעיל הגיע זמן הוא אומר נתתי והיא אומרת לא נטלתי או לא דמי דהתם מודין שניהן שהי' סימפון ע"כ אין כאן קידושין עד שיברר שנתקיים התנאי אבל הכא כשנחלקו אם הי' סימפון או קידושין אפשר דלמי שאומר שהי' קידושין נאמן על עצמו ויש כאן קידושין ולא דמי לנחלקו על קיום התנאי דהתם למאן דאומר שנתקיים התנאי עליו לה"ר משום דתנאי הוי בקום ועשה כדכתב הריטב"א ז"ל דע"ה וכ"ז שלא הביא ראיה אם יש שטר סימפון מאן דאמר שנתקיים התנאי הוי כטוען פרעתי לנגד שטר כדכתב הריטב"א ז"ל ואין כאן קידושין אפילו למאן דאמר דנתקיים התנאי ושאל הגע עצמך שאין שם סימפון אלא ספק כגי' הריטב"א ז"ל פי' אם בזה הוי ספק א"כ למ"ד דנתקיים התנאי הוי לדידיה קידושין א"ר יוסי מכיון שאומרה עליו לה"ר כיון שהתנאי הוא בקום ועשה כללא של דבר כל שהתנאי כקום ועשה עליו לה"ר וכשלא הביא ראי' שנתקיים התנאי אין כאן ספק והוי כמו בשטר סימפון דהוי שטר בחזקתו בחזקת שלא נתקיים התנאי בודאי והילכך אפילו אין שם שטר סימפון אלא ספק נמי עליו לה"ר כלומר אפי' אין שם שטר סימפון נמי לא הוי ספק אלא ודאי שלא נתקיים התנאי משא"כ באם מוחלקים בעיקר הדבר אם הי' סימפון או קידושין בזה ס"ל לר' חגי דהוי ספק וע"כ מאן דאמר קידושין הוי קידושין לדידיה ע"כ ר"ח אמר סימפון דהוי כמו למחלוקתן לעיל דהוי מחלוקת ביניהם בסימפון ור' חגי אמר דבזה הוי קידושין ולמ"ד קידושין הוי קידושין לדידיה והוי ר"ח מתריס קיבל ר"ח א"ל ר' הילא קיבל ר' חגיי כלומר האיך אתה מתריס קבל חגיי דחגיי אינשא סבורא הוא דמר ר"ז באדר קדמייא דמך ר' הילא באדר תנייא אתא עובדא קומי ר"ח חבריהון דרבנן ובעי מיעבד כהדא דר' חגיי א"ל ר' שמואל בר אימי לא יאות הוי ר"א א"ל קבל לחגיי דחגיי אינשא סבורא הוא וא"כ למה רצית למתריס לקבל חגיי א"ר חגיי מתניתא מסייעא ליה קדשתני והוא אומר לא קדשתיך הוא מותר בקרובתיה והיא אסורה בקרוביו אלמא דכיון דהיא אומרת דהוי קידושין הוי קידושין לדידה א"כ כשנחלקו בסימפון זה אומר סימפון וזה אומר קידושין למ"ד קידושין הוי קידושין לדידיה התיב ר' בורק קומי ר' מנא ואמר אף בסימפון כן כלישנא דירושלמי בכ"מ א"כ לעיל בסימפון דזה אומר נתתי והיא אומרת לא קבלתי למה לא תאמר ג"כ כן דמאן דאמר נתקיים התנאי הוי קידושין לדידיה א"ל לית סימפון ספק פי' דבסימפון ליכא ספק דאם בשטר בודאי כשאומר נתתי הוי כטוען פרעתי לנגד שטר דאין בדבריו כלום ואפילו הגע עצמך שאין שם שטר סימפון אלא ספק כדשאל לעיל ומסיק נמי דאפילו בלא שטר אין כאן ספק אלא המ"ח ע"ה דתנאי בקום ועשה אין בדבריו כלום שאומר שנתקיים התנאי וע"כ לית ספק בסימפון דלעיל אלא כיון דהוי או סימפון הוא או קידושין כלומר אלא דווקא בנחלקו אם סימפון או קידושין דזה אומר סימפון וזה אומר קידושין בזה הוי ספק וע"כ למ"ד קידושין הוי קידושין לדידיה משא"כ בסימפון לעיל הוא אומר נתתי והיא אומרת לא נטלתי אם שיש שטר סימפון הוי טוען פרעתי על השטר ואין כאן ספק ואפילו כדפריך הגע עצמך שאין שם סימפון אלא ספק כגי' הריטב"א ז"ל מסקינן נמי לעיל דאין כאן ספק משום דהוי תנאי בקום ועשה ואין כאן ספק כלל כדכתב הריטב"א ז"ל בדף ס' ע"ב ד"ה ולאחר ל' וז"ל ז"ל שאם אמר לאשה הראמ"ל ע"מ שאתן לך מאתים זוז הרי הוא בחזקת שלא נתן עד שיהא שם ראי' שנתן ואם עבר זמן קיום התנאי אינה מקודשת כלל ואפילו גט אינה צריכה מספק שע"מ כן קדשו שכל זמן שלא יהי' שם ראי' שקיים התנאי שלא נוכל לומר קיימתי עכ"ל ז"ל וא"כ אין כאן שום ספק בסימפון כשהוא אומר נתתי והיא אומרת לא נטלתי משא"כ כשהוא אומר סימפון והיא אומרת קידושין אז הוי ספק קידושין ע"כ למ"ד קידושין הוי קידושין שוי אנפשי' חד"א ודוק:
ר' חגיי בעי קומי ר' יוסי והן אם לא כי אחר הוא דהא בב"ג וב"ר הוי התנאי באם יעברו דיותן להם לאחר שיעברו א"כ הוי כאחר והא קאמרינן לאחר שירדו גשמים לכו"ע לא בעינן תנאי כפול א"ל שניא היא שהיתה הארץ לפניהם א"כ מוחזקים הן בתחלה וזה הירושלמי מביא הרמב"ן ז"ל במלחמות בפ"ב במס' ביצה וכתב שם וז"ל ז"ל בשם הראב"ד ז"ל עתה אגלה את הסוד הנעלם מבני אדם שהראשונים ז"ל לא פירשוהו כי כל מה שאמרו חכמים בת"כ והן קודם ללאו ותנאי ומעשה בדבר אחד ומעשה דאפשר לקיים על ידי שליח כל אלו לא נאמרו אלא כשהמעשה נעשה מיד כעין נתינת גט וחליצת יבום שאין התנאי מבטל המעשה למפרע אלא א"כ נעשה בראוי ובחוזק כעין תנאי ב"ג וב"ר שהיו מבקשין ממשה שיתן להם נחלתם מיד וע"כ הוצרך משה לכפול התנאי שאם לא יקיימו יטלו אותה הנחלה מידם וכן דיקדק בכל דיני התנאי אבל זה שאמר תנו לפלוני מאתים זוז אם יקח בתי לית דין ולית דיין שאם לא יקח לא יטול כו' כו' ומצאתי בירושלמי במס' קידושין פ"ג ראי' לדבריו ז"ל ע"מ שירדו גשמים כו' ר"מ אומר עד שיכפול תנאי הכל מודים שאם אמר לאחר שירדו גשמים ירדו מקודשת וא"ל אינה מקודשת ר"ח בעיא קומי ר"י וההן אם לא כלאחר הוא א"ל שנייא היא שהיתה הארץ מוחלקות לפניהם ופי' ברור שבני א"י סוברים באומר לאחר שירדו גשמים שאין צריך לכפול תנאי לפי שלא חלו הקידושין עכשיו וכאילו לא נעשה בו שום מעשה והיקשו על זה האם שהי' בתנאי ב"ג וב"ר לאו כאחר הוא דהא משה אמר להם לאחר שיעברו את הירדן ואעפ"כ הוצרך לכפול תנאם ותירץ שאני התם שהיתה הארץ לפניהם והם מוחזקים בה מעכשיו עיי"ש ודוק:
ר' יעקב בר אחא בשם ר"א ראובן חייב לשמעון סמכי' גבי לוי אפירסן לוי לית ראובן חייב לשמעון הדא דאת אמר בשלא עשאו בהערמה כו' הירושלמי הזה מובא בראשונים ז"ל רב האי גאון ז"ל מפרש דמיירי דאפרסן לוי פי' שנעשה עני אח"כ לית ראובן חייב לשמעון הדא דאת אמר בשלא עשאו בהערמה פי' שהי' עשיר ונתרשל ובשביל התרשלותו הפסיד אבל אם לא עשו בהערמה דלא נתרשל והעני אח"כ חוזר שמעון על ראובן כהדא חזריי' סמכין לתנאי קריי' גבי זבינה קרן זבינא ואזל ליה אתא עובדא קומי ר' מנא אמר אין פרוטין אינון אינון פושעין מדוע נתרשל אין דינרין אינון כיני אורחא דזבינה מדדיי' וע"כ לא חשוב נתרשל כן הוא שיטת רב האי גאון זצ"ל ושיטת הרב אלפס ז"ל ס"ל דלעולם אינו יכול לחזור שמעון על ראובן ואפילו בלא נתרשל לתובעו ג"כ פטור ומפרש להירושלמי דפי' אפירסן לוי פי' שהי' עני בעת מעשה ועכ"ז בשלא הי' הערמה בדבר דלא ידעו שניהם מזה שהוא עני פטור אבל אם עשו בהערמה דראובן ידע ושמעון לא ידע ומסיק גביה סמכיה תנאי קריי' גבי זבינה אין פרוטין אינון אינון פושעין פי' דהם פשעו בעצמם דלא ידעו מזה הא זה דבר שאפשר לברר ולמה לא ביררו וע"כ דידע פשעו בנפשי' ואבל אין דינרין אינון אורחא דזבינה מדדיי' ולא אפשר לו לדעת וחד שיטה הוא שיטה ג' שיטת בעה"ע ז"ל והרא"ש ז"ל דמיירי הירושלמי שפטרו בפירוש את שמעון ואם עשה הערמה דהטעוהו שהיה עני ואמר לו שהוא עשיר כ"ז מבואר בסי' קכ"ו בס' ט' בחו"מ עיי"ש ובביאור הגר"א ז"ל ודוק:
איפרסן לוי דנעשה עני הדא דאת אמר שלא עשו הערמה שייכות הסוגיא הזאת הכא משום דבמתניתי' מיירי בדין שסבור שהיא עשירה והרי היא עניי' ר"ה רבה ור"י נשיאה הוין יתבין אמרין נימא חד מילה בקידושין האומר לאשה הא לך פרוטה זו שתקדשו בו לכשאגרשיך מהו גחכין וקמון להון א"ר יוסי ולמה גחכין לא אמר ר' בא בר ממל לכשנשתחרר נתלית בדעת אחרת והכא לכשתתגרש נתלית בדעת אחרת אין את בעי מקשייא הכין קשי חד ברנש הוי אזיל מקדשא חדא איתא קדמי' חברי' ואמר לה הוי ידעה דההין גברא דהוא אזיל מקדשתיך דעתא בישא עתיד הוא משבק לך אלא הא לך פרוטה זו שתתקדשי לי בה לכשיגרשך מהו תמן תנינן הרי הנטיעות האלו קרבן כו' וכל הסוגיא הזאת עד גמירא וה"פ דר' יוסי קאמר דשפיר גחכין לאו מי אמר ר"ב ב"מ לכשנשתחרר כו' והכא לכשתתגרש נתלית בדעת אחרת פי' דהוי כפדאן אחרים וכן הא דאמר ר"ב ב"מ לכשנשתחררה נתלית בדעת אחרת ה"נ פי' דהוי דעת אחרת שמא לא תרצה להתקדש לו ושמא לאחר הגירושין תהי' בדעת אחרת כן פי' הרשב"א ז"ל בחידושיו במס' קידושין דף ס"ב עיי"ש דכתב וז"ל ז"ל שמא תהי' אחר הגירושין בדעת אחרת וכיון שעכשיו אינה ראוי' לקבל קידושין ולאחר גירושין תהי' בדעת אחרת אין בדבריהם כלום והרשב"א ז"ל פי' כן על הא דאיתא בגמ' האומר לאשתו הרי את מקודשת לי לאחר שאגרשיך דאינה מקודשת דנהי דבידו לגרשה בידה לקדשה בתמי' עיי"ש ומסיק דכן בשפחה נמי דכוותיה עיי"ש וקס"ד דמיירי דמקדש לאשה פנוי' לאחר שאקדשיך ואגרשיך דהא לא נקט האומר לאשתו אלא האומר לאשה הא לך פרוטה זו שתתקדש בו לכשאגרשיך ואפילו דהכא כיון שהיא פנוי' הרי היא ראוי לקבל קידושין מעכשיו ומה איכפית לן שתהיה בדעת אחרת עכ"ז ס"ל כיון דאשה כפדאוה אחרים דמי אינה חוזרת וקודשת ע"כ גחכין וקמון להן דזה אינו שאלה חמורה ופשוט דאינה מקודשת אין את בעי מקשייא פי' אם תרצה למשאל שאלה בקושי הכין קשה חד בר נש אזיל לקדשו וכו' אלא הא לך פרוטה זו שתתקדשי בה לאחר שיגרשך מהו פנ' בזה יש מקום לשאול דבזה י"ל דתפסי קידושין ומביא כל הסוגיא דנטיעות דע"ז אמר ר' יוסי לא מ"ד חזקי' בשפדאן הוא אבל אם פדאן אחר פקעה מהן קדושתן והוא שיטת ר"י דאמר דלפיכך גחכין דכשנתגרשה נתלית בדעת אחרת והוי כפדאן אחרים ואינה חוזרת וקודשת ומביא הסוגיא דנטיעות ומימרא דר' יוסי דהוא שיטת ר' יוסי הכא דגחכין דאשה כפדאוה אחרים דמי וע"כ פריך מחלפי' שיטתו דר' יוסי תמן הוא אומר פדיין אחר פקעה מהן קדושתן לפיכך באומר לאשה הא לך פרוטה זו שתתקדשי לי בו לכשאגרשיך אינה מקודשת משום דלכשתתגרש נתלית בדעת אחרת והכא אמרי נישאת לאחר לא פקעה ממנה קידושין פי' א"כ קשה מאי דקאמר אין את בעי מקשייא הכי קשי חד בר נש אזיל לקדושי איתתא קדמי' חברי' כו' הא לך פרוטה זו שתתקדשי בה לכשיגרשך מהו דבזה יש מקום למימר דבנשאת לאחר וגירשה דלא נפקע הקידושין שלו וקשה מר' יוסי על ר' יוסי הא הכא נמי כפדאוהו אחרים דמי ואמאי לא נפקע הקידושין ומשני לא צורכה דלא בשנתן לה ב' פרוטות אחד מכבר ואחד כשיגרשנה פי' לזה דהנה כתב הר"ן ז"ל בדף ל' ובמס' קידושין דף כ"ב בשם הרשב"א ז"ל דנפשוט איבעיא דר"ה מהא דגרסינן במס' כתובות דף נ"ט שדה זו שאני מוכר לך לכשאקחנה ממך תיקדש דקדשה וה"נ גבי נטיעות אם הי' מתנה שיחזור ויקדש לאחר שיקנה מן האחר הפודה הרי הוא קדוש חל ההקדש וכתב הר"נ ז"ל ז"א דל"ד להתם בידו להקדיש זה ההקדש גופי' עכשיו קודם המכירה אבל הכא כיון שנתקדשה לו בב"א מהשתא ועל לאחר הגירושין זה הקידושין שלאחר הגירושין לא מצי לקדש עכשיו דהא עכשיו כבר נתקדשה לו בפרוטה הראשונה והרי כבר מקודשת לו עכשיו דהא בב"א מקדש עיי"ש וע"כ לפי' הר"נ ז"ל באם לא הי' מקדש בב"א אלא הי' מקדש לאשה שתתקדשי לי לאחר שתתקדש ותתגרש והיא השתא פנוי' פשיטא דמקודשת דהוי כשדה זו שאני מוכר לך דבידו לקדשה זאת הקידושין עכשיו וכן כתב הא"מ ז"ל בסי' מ' עיי"ש ומסיק דה"ה באומר לפנוי' התקדשי לי לאחר שאקדשיך ואגרשך דמקודשת דדמי לשדה זו שאני מוכר לך עיי"ש:
וע"כ לפ"ז מבואר הסוגיא בע"ה על נכין דמעיקרא קס"ד דאומר לאשה הא לך פרוטה זו שתתקדשי לי בה לכשאגרשיך הוא דאומר לאשה פנוי' שתתקדש לי לאחר שיקדשה ויגרשנה ע"ז אומר ר' יוסי דהוי כפדאן אחרים ואינה מקודשת ואמאי אמר גבי חד בר נש דנתקדשה כלאחר שנשאת לאחר ותתגרש דתפסי הקידושין הא זה נמי כפדאו אחרים דמי ומשני לא צריכה דלא בנותן לה ב' פרוטות אחד מכבר ואחד לכשיגרשנה פי' לא כדקס"ד דקידשה בחד פרוטה שתתקדש לו לאחר שיקדשנה ויגרשנה ז"א דבזה תפסי קידושין ולא הי' מגחכין דהא בידו לקדשה מעכשיו אלא בנתן לה בב"א ב' פרוטות אחד שיחול עכשיו ואחד לאחר שיגרשנה [ותיבת מכבר הוא בירושלמי מתחלה כדאיתא פ"ג במס' מע"ש באומר מכבר לכשאשתה ופי' השנו"א ז"ל דהוא בתחלה עיי"ש] ע"כ אינו חל משום דאין בידו לקדשה עכשיו זה הקידושין שלאחר הגירושין דהא כבר מקודשת לו בפרוטה הראשונה כיון דקידשה בב"א ואם לא היה נתלית בדעת אחרת ולא היה כפדאן אחרים מקודשת אפילו בב' פרוטות ונתקדשה בב"א דהא קיימא לן דפדאן הוא חוזרת וקודשת גבי נטיעות כמו כן גבי קידושין אבל מכיון דנתלית בדעת אחרת ודמי לפדאן אחרים אינו חוזרת וקודשת על כן אינה מקודשת אבל בנתקדשה כשתנשא לאחר ונתגרשה תהא מקודשת לו א"נ כשתנשא לו ותתגרש תהא מקודשת ואינו מקדשה עכשיו פשיטא דמקודשת דבזה לא איכפת לן מה דאשה כפדאוה אחרים דמי:
ר' בא בשם רב והוא שיחדה לו סלע במגדל במה קדשה גי' הרשב"א ז"ל במה קנה להסלע עיי"ש ודוק:
ע"מ שירצה אבא סתמו אינו רוצה מת האב מקודשת סתמו רוצה מת הבן מלמדין את האב לומר שאינו רוצה סתמו רוצה וא"כ קשיא מרישא לסיפא חזר ר' יונה ופתר מתניתא דמתניתן מיירי בכלל ופרט ורק התנא מקצר בלשון וסמך על המתניתין הקודמים דמינייהו סלע בדיני תנאים דבמשנה בה' ב' האומר לאשה הראמ"ל ע"מ שאתן לך מאתים זוז הוי כלל מקודשת והוא יתן ע"מ שאתן לך מכאן ועד ל' יום הרי פורט דבריו נתן לה בתוך ל' יום מקודשת וא"ל אינה מקודשת ובה"ג ע"מ שיש לי בית כור עפר הר"ז מקודשת ויש לו זהו כלל ואח"כ מסיים בפרט ואם פרט ואמר ע"מ שיש לי במקום פלוני אם יש לו באותו מקום מקודשת ואח"כ דילג התנא בה"ד וה"ה ולא מיירי בדיני דע"מ ועכשיו במתניתן דידן ה"ו חוזר התנא לדבריו הראשונים בדיני דע"מ האומר לאשה התקדשי לי ע"מ שאדבר עליך לשלטון ע"מ שירצה אבא ותני בבא דרישא ובבא דסיפא וקאי על מהדסליק בדיני דתנאי דע"מ דפתח בכלל ואח"כ פורש והכ"נ כונת התנא ע"מ שירצה אבא ע"כ דהכונה פשוטה דיאמר אבא הן וע"כ אם רצה האב מקודשת ואם לאו אינה מקודשת אבל בפורט דבריו ומפרט בהדיא ואומר ע"מ דו אמר והוא לא אמר כלומר בין אם יאמר אבא הן בין אם לא יאמר ואלא ירצה סתם אז הדין באפילו מת האב ולא אמר הן נמי מקודשת כיון דפרט בהדיא על מנת דו אמר והוא לא אמר הכל אחד אפילו מת האב או הבן הוי כמאן דאמר ע"ז אמר ליה רבי זעירא לרבי יוסי יכול ר' ינאי מיפתור מתניתא היך דו בעי א"ל כן אמר רבי שמעון בן לקיש לא מיתמנע רבי [והוא לשון הירושלמי בכ"מ דבעי למימר למה אינו לרצון לרבי למימר כן עי' במס' פיאה פ"ז ומעשר שני פ"ד עיי"ש] מיכלל באתר חד ופרט באתר חד כלומר בחד בבא דרישא מיירי באומר בדרך כלל ובסיפא בחד בבא מפרט דבריו ע"ז אמר ר' יוסי מתניתא אמרה כן דמוכח ממתניתא דמיירי רבי בתרי בבא בחד בכלל ובחד בפרט דקאי רבי על מה דסיים עי"מ שיש לי בית כור עפר כלל במקום פלוני פרט ובזה מסיים רבי דינא דתנאי בעל מנת וקאי רבי השתא על זה האופן דסליק מינה ודוק:
מתניתא פליגא על רב המביא גט ממדינת הים ואמר בפני נכתב ובפני נחתם לא ישא את אשתו תמן הוחזקה אשת איש בפני הכל ברם הכא לכשיבואו שנים ואמרו זהו שקידש פי' הר"נ ז"ל כלו' אין זה אלא שמברר דיבורו של אב דשמא כשיבואו עדי הקידושין יאמרו זהו שקידשה עכ"ל ומתורץ בזה קושית הש"ק ז"ל ודוק:
כיני מתניתא מי שאמר בשעת מיתתו יש לי בנים נאמן יש לי אחים אינו נאמן פי' דמיירי מחד גברא דלא מוחזק לא באחי ולא בבני הילכך אדם הזה דלא מוחזק לן לא באחי ולא בבני אי אמר יש לי בנים נאמן יש לי אחים אינו נאמן אבל בתרי גברא לא מהני באומר בשעת מיתה יש לי בנים זולת בגברא הזה דמיירי בי' מתניתן דאם אמר יש לי אחים נאמן באדם דלא מוחזק לן באחי באדם הזה נאמן באמירתו דיש לי בנים וע"ז אמרינן רב אמר מאחר שיש בידו לגרש נאמן ואפילו בגברא דמוחזק לן באחים וכן מילתא דשמואל אמרה כן ודוק:
ר' ירמי' בעי קומי ר"ז מחלפה שיטתו דר"מ מחלפה שיטתו דר' יוסי כו' א"ל משמת בן עזאי ובן זומא בטלו השקדנים ולא עמד שוקד עד שעמד ירמי' כלומר דלא קשה כלל דעד לפני לא שייך להא דמעייל נפשי' לספיקא א"ר בא ברי' דר"ח בר ווא והוא מקנטר להון לא כבר קשיתי' פי' למה לא קשה מעד לפני דפליגי במעייל אינש נפשי' לספיקא הרי כבר קשיתה הרי אני הקשיתי זאת מכבר הרי עולם פי' הרי כל העולם מקשין זאת וגם לא כבר קשיתה ר"א קומי ר' יוחנן מחלפי' שיטתיה כו' מתניתא הא דמחלפה אנן בעי עד לפני ואת אמר אכן כל זה מדברי דר' בא בריה דר"ח בר ווא דמקשה זאת מר"ז הרי אני וכל העולם ור"א ור"י היקשו זאת מעד לפני דנחלקו במעייל נפשי' לספיקה בהיפך א"כ אנן בעי מעד לפני על הא דמעייל נפשי' לספיקא ואת אמר אכין למה אתה מקנטר לר' ירמי' דמקשה כן ובמס' נדרים פ' קונם לא גרסינן תיבת א"ל קודם אנן בעי וכן האמת והוא הכל מדברי ר' בא בריה דר"ח בר ווא ע"ז אמר ר"ז לשון ניוות הוא עד דמפני פיסחא כמו במס' יומא בירושלמי פ"ו עד דמיפני מוספי דפי' דנגמר המוסיף אם כן בזה נחלקו בפי' המלות מר סבר לפני פי' קודם ומ"ס עד דמפני והוא בסוף ולא שייך כלל עד לפני להא דמעייל נפשי' לספיקא ועל זה אמר ליה ר"ז ומפרש טעמו דלא שייך עד לפני למעייל נפשיה לספיקא משום דלשון ניוות הוא ודוק:
אמר ר' יוסי מסתברא דלא הוי ר"מ פליג הכא אר"מ כל גרמי' כו' כפי' הק"ע ז"ל אם אמר קדשתי את הגדולה וא"י איזהו אם האם או הבת הגדולה בזה מודה ר"מ ע"ז א"ל ר' מאיר כל גרמי' אמרה דהוא פליג מה אין תמן שבכולם גדולות וקטנות את אמר ר"מ פליג פי' דהתם גבי ב' כתי בנות דאיכא שם כמה מיני גדולות וכמה מיני קטנות דהא אפילו אצל הקטנות שבכת הגדולה נחשבים נמי ספק גדולה אפילו הקטנה מן הקטנות שבכת הגדולה נמי קרוי גדולה כדאמרינן אם קטנה מן הגדולות שהיא גדולה מן הגדולה שבקטנות וכן גבי קטנות אפילו הגדולה מן הכת השני' נחשב נמי לקטנה כדאמרינן אם גדולה שבקטנות שהיא קטנה מן הקטנה שבגדולות ונמצא שם גבי ב' כתי בנות נמצא גדולות אצל קטנות וקטנות אצל גדולות וא"כ הוי מכניס א"ע לספיקות מרובה ושם מעייל לספיקא לר"מ לא כ"ש הכא דליכא רק ספק אחד על ב' גדולות איזה גדולה אם האם או הבת ותו לא א"כ לא מעייל לספיקות רבות לא כ"ש דפליג ר"מ וס"ל דמעייל לספק שאינה מרובה ונמצא דהתם במשנה הקודמת לאו דהספק על הגדולות אלא בספק גדולות הוא גם על הקטנות ולאו דהספק על הקטנות אלא בספק דקטנות הוא גם על הגדולות וה"פ מה אין תמן שבכולם גדולות וקטנות פי' דהתם כלום הוא מספק בגדולות ז"א דהא הספק הוא גם בקטנות וכלום דספק הוא בקטנות ז"א אלא דהספק הוא גם בגדולות וא"כ הוי מעייל בספק מרובה ומ"מ ס"ל דר"מ פליג כאן דאין כאן רק ספק איזה גדולה ולא הוי רק ספק בגדולות ואבל כלום גדולות אצל קטנות פי' דכאן כלום נמצא אצל קטנות הספק דגדולות וכלום קטנות אצל גדולות פי' כלום נמצא אצל הגדולות הספק דקטנות ואין כאן רק ספק על ב' הגדולות לחוד ואינו ספק מרובה לא כ"ש שיהא ר"מ פליג וס"ל דמעייל לספיקא והדבר פשוט דיותר אין מעייל נפשי' לספק מרובה מספק ממועט א"כ לא כ"ש דר"מ פליג וס"ל במשנה דידן דמעייל לספיקא: