כתיב לא תזרע כרמך כלאים אין לי אלא כרמך כרם אחר מניין ת"ל כרם. ר"ל מדכתיב דבתרה ותבואת הכרם כן פי' בס' מלאכת שלמה ז"ל והרע"ב ז"ל מפרש דזהו טעמא דת"ק דמתניתין וכן פי' הר"ש ז"ל ע"ז קאמר ר"א דאתיא כר"מ דס"ל אין קנין לעכו"ם בא"י להפקיע קדושתה פי' לפיכך כתב רחמנא כרמך וע"כ דכרמך מיעוטא הוא וע"כ למעט כרם עכו"ם. וא"כ ע"כ דאתיא כמ"ד דאין קנין דאי יש קנין למה לי למיעוטי הא כיון שנפקע הקדושה ממילא כחו"ל הוא. והוא ממש כדגרסינן במס' ב"ב דף פ"א ע"א דמחייב הי' ר"מ אף בלוקח פירות מן השוק ומחייב בפירות של אחר והא כתיב אדמתך ההוא למעוטי אדמת עכו"ם. והקשו בתוס' ז"ל דלמה לי קרא הא ר"מ ס"ל דיש קנין וא"כ א"צ למעוטי אדמת עכו"ם וע"כ ממעט כל אחר עיי"ש. וזהו ממש דכוותי' כיון דמתייב בכרם אחר א"כ. ע"כ דכרמך ממעט לכרם נכרי וא"כ ע"כ דאין קנין דאי יש קנין ל"צ למעוטי כרם נכרי וע"כ ממעט כרם אחר. ע"ז אמר ר"י ד"ה היא תיפתר בעכו"ם שזרע כרמו כלאים ולקח ממנו ישראל ר"ל דלעולם יש קנין ופשיטא דמותר לזרוע בכרם של עכו"ם אך הא קמ"ל דאפילו לקח אחר כך הישראל הכרם אינו מקדש הגם דעכשיו הוא כרם ישראל ילא דמי לאברי נחירה כההיא דמס' חולין דף י"ז ולא לחלה בהכנסת ישראל לארץ דנעשו טבולים לחלה דהכא גזה"כ הוא דלא נתחדש:

ר' יונה ור' יוסי תרוויהון אמרי דר"מ היא. דע"כ מתניתין ר"מ היא דס"ל אין קנין אבל אי יש קנין ל"צ קרא דכרמך:

רשב"ל אמר קנסא דר"ע. ר"ל דינא דגרמי הוא לר"מ דס"ל דינא דגרמי אבל רבנן פליגי על ר"מ ולית להו דינא דגרמי. ומפורש בירושלמי במסכת פסחים פ"ב ופ"ד דמס' גיטין פלוגתתן בשטר שיש בו ריבית וע"כ קאמר רשב"ל דדינא דגרמי הוא רק לר"מ לבד ועביד עובדא דכוותי' משום דממתניתין דידן מוכח בפירוש כן דהלכה כמותו דהמסכך גפנו וכי מה עשה מעשה אלא כל עיקר ההיזק שלו הוא משום דכשהוסיף לפי דעתו הוא מוסיף ר"ל דכשהוסיף מאתים ברצונו הוא וניחא לי' וזהו כל עיקר ההיזק ולא בידים הזיקו אלמא דחייב משום דינא דגרמי. ועיי' בתוס' ותמצא כל שיטת דינא דגרמי לפי שיטת הירושלמי:

קנסא דרבנן. ר"ל דאפילו רבנן נמי דייני דינא דגרמי:

אר"י הכל מודים בענבים שהן אסורות. פי' כיון דענבים הוי שלו ויכול לאוסרם אר"א דאי איפשר לומר כן האוסר אינו נאסר ר"ל דעיקר האוסר היא התבוא' כדכתיב פן תוקדש וגו' ותבואת הכרם אלמא דעיקר האוסר היא התבואה כן פי' בשנו"א ז"ל. וכיון דהאוסר אינו נאסר א"כ היכי ס"ד דיאסר השאינו אוסר דהיא הגפן. וע"כ לפ"ז ממילא מה פליגין במסכך את גפנו ע"ג תבואתו של חבירו אבל במסכך גפנו של חבירו ע"ג תבואתו כל עמא מודיי שהאוסר נאסר כיון שהתבואה הוי שלו ואח"כ מיבעיא המסכך גפנו של חבירו ע"ג תבואתו של חבירו מהו לת"ק אם הת"ק מודה ג"כ בזה כיון דשניהן אינן שלו ולא פליג רק בשהגפן שלו ופשיט לי' מהא דאיתותב ר' יוסי לת"ק מהא דשביעית והא בשביעית אין הגפן שלו ואין התבואה שלו ועכ"ז איתותב ר' יוסי להת"ק ש"מ דאף בשניהם אינן שלו ס"ל נמי לת"ק דיכול לאסור. וע"ז פליגי ר"י ור"ש ומביא ר"י ראיה מהא דשביעית. כן פי' בשנו"א ז"ל:

מאימתי נקרא אנס משישקע. עי' בשנות אליהו ז"ל דמפרש פי' המשנה דלא כפי' המפרשים ז"ל ומהרמב"ם ז"ל אין הכרע בזה:

כיני מתני' אינן מתקדשות. פי' במלאכת שלמה ז"ל דה"פ אינן מתקדשות בעצמן דכיון שנגמר כל צרכן ואינו מוסיף מאתים ע"כ אינן מתקדשות אבל מקדש לאחר לדבר שלא נגמר לאחר שיוסיף מאתים הרי היא מקודש ע"י התבואה שנגמר כל צרכה ועיין בשנו"א ז"ל:

ר' יוסי בעי מהו לומר על פתו המוציא לחם מן הארץ ר' יונה בעי דלעת כתלוש לסכך בה. נראה לפענ"ד דהאיבעיות הללו שניהן הוי בעציץ נקוב כמו שכתבתי בתוס' הרי"ד בסוף מס' מעשרות דהיכא דכתיב ארץ ארצך כמו ביכורים ממעטינן עציץ נקוב וכל היכא דכתיב שדה לא ממעטינן עציץ נקוב וא"כ מיבעיא לי' על ברכת המוציא אם שייך לברך ברכת המוציא כיון דלא שייך לסיים מן הארץ דעציץ נקוב אינו בכלל ארץ [דלפיכך ממעטינן ביכורים מעציץ נקוב משום דכתיב בארצם עיי"ש] וא"כ לא תיקנו עליו כלל ברכת המוציא משום דאינו יכול לסיים כתיקון הברכה או דמ"מ יברך המוציא לחם לבד ולא יסיים מן הארץ או דיסיים בנוסח אחר. וכזה האיבעיא שניה דדלעת לענין סכך הסוכה הוא ג"כ לענין עציץ נקוב כפי' הפ"מ ז"ל:

העביר חמשה עציצים תחת גפן אחד. פי' שהעבירן בזאח"ז וע"כ בעציצים לא נתוסף מאתים מן הגפן כיון דלא היו תחת הגפן אלא פעם אחד אבל הגפן שעברו תחתיו חמשה פעמים עציצים נתוסף בו מאתים ועיקר האיסור היא התבואה כמבואר לעיל מפן תוקדש וגו' ותבואת הכרם וא"כ אם הגפן שנתוסף בו מאתים נאסר או לא תלי בפלוגתא דר"א ור"י אם האוסר בעצמו אינו נאסר אם יכול לאסור אבל אם העביר עציץ אחד תחת ה' גפנים דאז איפכא דבגפנים לא נתוסף מאתים ובעציץ נתוסף מאתים דאז לכו"ע דנאסר האוסר דבזה ליכא פלוגתא כן מבואר בשנו"א ז"ל:

סליק פיירקא בס"ד: