Chiddushei Ridbaz on Jerusalem Talmud Maaser Sheni Chapter 4
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
תני בין ביוקר. הגר"א ז"ל בכי"ק גרס זאת עד מן החומש לקמן כמבואר בס"ד:
משום שהוא יכול להחזירו למקומו. כן גי' הגר"א ז"ל בכי"ק:
תני משתכר אדם בשקל עד רביעית האיך עבידא דינרא הכא בתרין מנין ובאדבאל בתרין מנין וחמשין והוא בעי מיתן חמשין מנין ומיסק דיהיב לי' הכא בתרין וחמשין. כן גי' הגר"א ז"ל בכי"ק:
תני אין קובעין מע"ש אלא במין על מינו. כן גי' הגר"א ז"ל בכי"ק:
אר"ח רבי הי' לוקח קישואין בכורות למלכות וקבע מע"ש שלה על כל עוקץ ועוקץ. פי' דקישואין הבכורות שנתבכרו בתחלה הי' לוקח להביא דורן למלכות ולא הי' ממתין עד שילקטו עשרה והי' מלקט ה' או ו' שנתבכרו בתחלה להביא דורון למלך מפני החשיבות וע"כ אין כאן אחד למעשר שני וע"כ הי' קובע להמע"ש בכל עוקץ ועוקץ ופדה אותן וראה אותן כאילו הן חתוכות פי' הגר"א ז"ל דהי' פודה אותן בזול כאילו הן חתוכות ולא שוים רק מעט ע"ז פריך ר' יוחנן שלימות ואת אמרת חתוכות פי' הא הוין שלימות ושוים לפי הערך יותר מכפי שהיו חתוכות והא אין בכח ההדיוט לחתוך חלק המע"ש רק שצריך למכור שלימה כדי שיהא ביוקר וע"ז אמר ר' יונה ויאות פי' דשפיר הקשה ר"י אילו שנים היו בשותפות בקישות אחת לזה ט' חלקים ולזה חלק א' שמא הוא אומר לו טול חלקך ואני חלקי אלא עי"ז ועי"ז נמכר ביוקר והכא עי"ז ועי"ז נמכר ביוקר כהדא רשב"ר הוי מפקיד על אילין דרומיא דהוו מזלזלי בה פי' דהי' מצוה ומפקיד על אילין דרומיא דהוו מזלזלין בה דהי' פודין אותה בזילזול כמו שהן חתוכות נסבון בר קפרא וקרטמן קומוי פי' שהי' מחתך לפניהם לחלקים קטנים א"ל טב הוא כלום פי' בתמי' א"כ אין לכם כח לחתוך אלא צריך לפדותו כשהוא שלם ע"ז פריך הגמ' עד כדון מילה דקרטמה ולא טב פי' דעד כאן לא שמענו מדבר קפרא אלא מילי דלחתוך אותן לא טב הוא כלום אבל לא שמעינן מינה דההיא דבר קפרא במילי דיחתוך ויהי' טב מידי ואיפשר דיכול לפדותו כמו שהוא מחותך אע"פ שהוא בזול יותר מן שלם:
ריב"ל אמר אין פודין מע"ש אלא בשוי. כן גי' הגר"א ז"ל ואמר ר"ח זה שהוא מחלל לא יהא מחלל על חצי פרוטה פי' הא דריב"ל ור"ח קאי אמתני' במציעתא דגרסינן שם פודין מע"ש בשער הזול כמו שהחנוני לוקח ולא כמו שהוא מוכר כמו שהשולחני פורט לא כמו שהוא מצרף ע"ז מפרש ריב"ל הרישא פודין בשער הזול משום דיש לפרש ב' פרושים או דרישא וסיפא חדא מילתא הוא כדפי' הרע"ב ז"ל וה"פ פודין בשער הזול ומפרש ואזיל דהוא כמו שהחנוני לוקח ולא כמו שהוא מוכר ויש לפנינו ב' שערים שער הזול ושער היוקר דהוא שער שהחנוני לוקח ושער שהחנוני מוכר ע"ז קמ"ל דפודין בשער הזול ולא בשער היוקר וסיפא סיומא דרישא הוא או דילמא דרישא וסיפא ב' ענינים הן וברישא קמ"ל דפודין בשער הזול אם הי' שעת זול ואח"כ הוקר פודין אותו כבשעת הזול וא"כ ק"ל דינא אחריתא כמו שהחנוני לוקח כו' ע"ז קמ"ל ריב"ל דפודין מע"ש ע"כ בשוי ואם השער יוקר וליכא השתא שער זול כלל רק דמקודם לכן הי' שער זול אינו נפדה כשעת הזול משום דפודין אותו בשוי דווקא ופי' דמתניתין דפודין בשער הזול הוא כמו שמפרשי ר"י ורשב"ל בסמוך דסיפא הוא סיומא דרישא כפי' הרע"ב ז"ל או דרישא מילתא אחריתא הוא ופי' בשער הזול דיכול להמתין על מוצ"ש או בטהרת טהורה בתקופת תמוז כמו דאמרו אמוראי בסמוך והוא כפי' השנו"א ז"ל ובר"ש ז"ל ור"ח מפרש הא דתני במתני' כמו שהשולחני פורט דהתם יכול השולחני לפרוט סלע על כמה מטבעות של חצי חצי פרוטה והו"א אף מעשר שני כן ע"ז קמ"ל דמע"ש אסור כן משום דדמי לאסימן עיי' בכ"מ ז"ל בפ"ח ממע"ש ה"ט ובכאן גרס הגר"א ז"ל בכי"ק הא דגרסינן לעיל תני בין ביוקר והוזלו ובין בזול והוקרו פי' דהברייתא ס"ל דיכול לפדותו בשער היוקר כבשער הזול דמעיקרא ולא כתנא דמתניתין דידן ומפרש הטעם משום דקל הוא במע"ש דיכול להערים עליו ונמצא דהברייתא פליגא על מתניתין ע"ז מסיק אר"א כמה עלל קומי ר"י ורשב"ל פי' כפי' הפ"מ ז"ל דבאו כמה אנשים לשאול מר"י ורשב"ל האיך הדין דהאיך פודין אם כתנא דידן או כתנא דברייתא ואינון אמרין פוק ואישלם כהדין תניא ר"ל דתשלימו כתנא דידן ולא כתנא דברייתא ומפני שיש לפרש בתנא דידן דס"ל נמי כתנא דברייתא ורישא וסיפא ב' דברים הן והפי' ברישא דפודין בשער הזול היינו דפודה בשער היוקר כבשער הזול דמעיקרא ולא דרישא וסיפא דבר אחד הוא וסיפא הוא סיומא דרישא ע"ז מפרשי פי' דתנא דידן דלא דפודה בשער היוקר כשער הזול דמעיקרא ז"א אלא דפי' פודה בשער הזול ביש לפנינו ב' שערים שער היוקר דהחנוני מוכר ושער הזול שהחנוני לוקח פודה בשער הזול וסיפא הוא סיומא דרישא וכדמסיק פודין מע"ש בשער הזול ולא בשער היוקר ר"ל בדאיכא שער זול ויוקר פודה כשער הזול כמו שהחנוני לוקח ולא כמו שהוא מוכר כמו שהשולחני כו' ותורת אמת הוא גי' הגר"א ז"ל דגרס הא דלעיל תני בין ביוקר והוזלו הכא דאל"כ מאי קאמרי פוק ואישלם כהדין תניא תיבת כהדין צריך ביאור ועוד מאי שאלו מר"י ורשב"ל אם השואלים לא ידעו כלל מהמשנה והורו ר"י ורשב"ל להם המשנה א"כ בכ"מ שהורו האמוראים הלכה להעולם מהמשנה היה להגמ' להביא זאת אבל לפי גי' הגר"א ז"ל מדויק היטב משום דתנא דהברייתא פליג וגם בתנא דידן יש ג"כ לפרש כן אך ריב"ל מפרש לתנא דידן דפליג על הברייתא ע"כ שאלום האיך הלכה והורו להם כתנא דידן ולא כתנא דברייתא ומפרשו להם פי' דתנא דידן. ודע דבירושלמי דפוס קראטשין גרסינן כהדין תניא פודין מע"ש כשעת הזול ולא כשעת היוקר ולפ"ז הורו להם כהאי תנא דביש ב' זמנים זמן הזול וזמן היוקר הולכין אחר זמן הזול אבל בכל הדפוסים גרסינן כשער הזול ולא כשער היוקר ולפ"ז הוי הפי' ביש ב' שערים לפנינו ולא ב' זמנים והוא האמת:
ר' סימון חווי פירין. גי' הגר"א ז"ל בכי"ק ר' חלקי' חווי פירין לגרוסה א"ל בשויהן אתא לקמיה דר"ס א"ל אין פודין מע"ש ע"פ שוטין פי' דלא בשוין אלא כמו שהחנוני לוקח כו' ר"פ חווי פירין כו' אר"ש כמה דבר נש בעי בטהרת טהורה בתקופת תמוז בתר בלני בתר בית המרחץ מסיק לזורזי' ואז ימכור בזול כן פי' מהרא"פ ז"ל ומייתי פריטין ומפרקיני' אז וזה פי' המשנה פודין בשער הזול דימתין עד שער ההוא של זול אר"י כמה בר נש בעי בערובתא בפתי רמשא פי' בשנו"א ז"ל כמו שאדם קונה בין השמשות מן אותן הנחתומין הנשארים שהם מוכרים בזול וכאותן נשים המקלעות עצמן והוא רודף אחריהם שיהו לוקחין כן הוא עושה ופודה ר"ל בע"ש כמבואר במהרא"פ ז"ל דאז הוי שעת זול ואז מייתי פריטי ומפרקיני' כו' ופודה אותן מוצאי שבת דימתין עד מוצ"ש ויפדה אז:
א"ר יוחנן פודין מע"ש ע"פ ג' לקוחות אפילו אחד מהן כותי אפילו אחד מהן בעל ר' יונה בעי שניהם כותים לא שניהם בעלים לא אחד כותי ואחד בעל נמי לא. פי' דקס"ד דאפילו אחד כותי ואחד בעל ה"פ דמהג' הוי אחד כותי ואחד בעלים ואחד אחר ע"ז מקשה כיון דב' כותים לא וכן שני בעלים לא א"כ כמו כן אחד כותי ואחד בעלים נמי לא א"כ למה קאמר אפילו אחד כותי ואחד בעל דמשמע אחד כותי ואחד בעל ואחד אחר וקשה הא הוי כמו ב' כותים וכמו ב' בעלים ומשני אלא לצדדין אתאמרת פי' דאחד כותי ואחד בעל ר"ל או אחד כותי וב' אחרים או אחד בעל וב' אחרים אבל אחד כותי ואחד בעל ואחד אחר לא ותיבת נמי גבי אחד כותי ואחד בעל נמי לא מגי' הגר"א ז"ל בכי"ק וכן בשנו"א ז"ל:
שהוא יכול להערים עליו ולפוטרו מן החומש. אע"ג דהכא חזינן שאינו מערים מ"מ חיישינן שמא קיבל המעות מאחר א"נ דיכול לחזור מזה כמבואר בס' משנה ראשונה:
ריב"א בשם ר"ס כל מע"ש שאין בקרנו שו"פ אינו מוסיף חומש ריבר"ס בשם ריב"ל מע"ש שאין בחומשו שו"פ אינו מוסיף חומש התיב רבב"מ והתנינן חמש פרוטות הן ונתני שש ע"ד דר"ס וקרנו של מע"ש שו"פ ע"ד דר"י [ר"ל ר' יוסי בר"ס או ר' יהושע דהוא ריב"ל] וחומשו של מע"ש בשו"פ. ר"ל דלר"ס דצריך להיות בו ולריבר"ס דצריך להיות בחומשו א"כ משכחת לה ששה ועוד הקשה נתני שבע מן הדא דאר"י בשם רמב"ת ר"א בשם ר"י אין קרקע נקנה בפחות משו"פ ונשאר בקושיא. כן גי' הגר"א ז"ל בכי"ק וכן הוא פירוש הסוגיא:
ועוד מן הדא מע"ש שאין דמיו ידועין. תיבות ועוד מן הדא מחק הגר"א ז"ל בכי"ק וגם תיבות שאין דמיו ידועים מחק הגר"א ז"ל בכי"ק וגרס במקומן שאין בו שו"פ כמו בבבלי הוא וחומשו מחולל על הסלע הזה כדמפרש ר"י בשם ר' קריספא ר' יונה בשם ר"ז בסלע של מע"ש היא מתניתא אי איפשר שלא יהא שם חולין כ"ש א"ר יוחנן הקדש שפדאו יותר על דמיו תפס הכל מע"ש שפדאו יותר על דמיו לא תפס הכל כו'. פי' בשנו"א ז"ל הנ"מ בין בבלי וירושלמי הוא דהבבלי במס' ב"מ דף נ"ג ס"ל דבמע"ש שאין בו שו"פ לא תפס כלל פדיונו אבל הירושלמי ס"ל דתופס פדיונו רק א"צ להוסיף חומש ונחלקו הבבלי והושלמי בזה דהבבלי ס"ל דהגזה"כ ממירעשרו ולא כל מעשרו פרט למע"ש שאין בו שו"פ הוא כדפרש"י ז"ל דמלמד שאינו תופס פרוטה ר"ל דע"כ פשיטא דלא מצי לחלל על חצי פרוטה דהא כסף כתיב ואין כסף פחות משו"פ כדאיתא בירושלמי במס' קידושין פ"ג ה"ג ע"ש אך דהו"א דתופס פרוטה שלימה ולפדותו בפרוטה שלימה ולהעלותו בדמים ע"ז קמ"ל קרא דלא חל הפדיון כלל דלא תופס פרוטה אבל הירושלמי ס"ל דהגזה"כ הוא דפחות משו"פ אינו נותן חומש אבל בר פדי' הוא ר"ל דיכולין לפדותו על פרוטה שלימה ויתפוס פרוטה [כקושית התוס' ז"ל במס' ב"מ דף נ"ג ע"ב ע"ש] אבל הנ"מ בשדמיו ידועין דלא שוה פרוטה והוא מחללו על פרוטה אבל בשאין דמיו ידועין אם שוה פרוטה או לא והוא מחללו על פרוטה ונמצא אח"כ דלא שוה פרוטה קמ"ל דמע"ש שפדאו יותר על דמיו לא נתפס השאר והוא ע"כ בשאינו ידוע מיירי דאמרינן דלא רצה לחללו על יותר משויו רק מכיון שאינו ידוע ושמא שוה כך אבל אם אינו יפה כ"כ לא רצה ליתן עליו פדיון כזה וכן משמע מסוגיא דידן דאמרינן דבהקדש מסתמא ניחא ליה והוא ע"כ בשאינו ידוע וכן משמע במס' ב"מ דף נ"ה פרה זו תחת זו כו' יד הקדש על העליונה אפילו שוה יותר פרה זו בעשרה סלעים כו' ע"ש הרי דמיירי דינא דהקדש בשאינו ידוע וכן במע"ש באין דמיו ידועים וחילל זו ע"ז ונמצא אח"כ דפדאו יותר על דמיו אמרינן דאדם מצוי להרבות בהקדישו ולא מהני לי' בדיקה אפילו כשאמר אח"כ לא רציתי להרבות כדאיתא בסוגין בסמוך ואין אדם מצוי להרבות במע"ש ולא מהני ליה בדיקה אפילו כשאמר אח"כ רציתי להרבות אבל בשדמיו ידועין וליכא כאן טעות כלל ופדאו על יותר מדמיו אף במע"ש נתפס השאר וע"כ מוקי הירושלמי להברייתא דמע"ש שאין בו שו"פ דמיירי בשאין דמיו ידועין שאינו יפה שו"פ ושמא יפה שו"פ וע"כ לפ"ז לא נתפס הפדיון על פרוטה דשמא אינו יפה שו"פ ולא נתפס היותר על דמיו ואנן כסף פרוטה בעינן ע"כ גם להירושלמי צריך לחלל על מעות הראשונות דאי איפשר שלא ישאר שם חולין כ"ש ר"ל דבר מועט ערך פרוטה בסלע הראשון הוי כ"ש [וע"כ דקיימינן דנשאר בו בערך פרוטה לכל הפחות דאל"כ האיך נוכל לחלל חצי פרוטה עליו וניחוש שמא לא נשאר בו רק רבע פרוטה או כשיש ג' חלקי פרוטה האיך יחלל על סלע הראשון וניחוש שמא אין בו רק חצי פרוטה והאיך יאכל להמעשר שאין בו שו"פ על סמך החילול הזה של סלע הראשון אלא ע"כ דקיימינן ליה שנשאר בו בע"כ פרוטה דא"א לצמצם מעותיו] אבל בשידוע דאינו יפה שו"פ והוא פודהו על פרוטה דליכא כאן טעות כלל ונתפס היותר מדמיו לא היה צריך לחלל על סלע הראשון לשיטת הירושלמי כן הוא הפי' האמיתי בשנו"א ז"ל. וראיתי בס' מעייני הישועה דמפרש בשנו"א ז"ל פי' שאינו מובן לי אך בזאת יפה כתב אשר הגר"א ז"ל אינו מוחק תיבות שאין דמיו ידועין אלא דכתב דהירושלמי מפרש להברייתא דמע"ש שאין בו שו"פ והיינו דמוקי הירושלמי להברייתא הזאת דמיירי בשאין דמיו ידועין:
ר"י בעי כמ"ד כנכסיו ברם כמ"ד אינו כנכסיו הוא הקדש הוא מע"ש. כן גי' הגר"א ז"ל בכי"ק:
והתנינן הפודה נטע רבעי שלו מוסיף עליו חומש לא לנטע רבעי עצמו אוף הכא מעשר הוי סופך מימר מעשר עצמו. כן גי' הגר"א ז"ל בכי"ק:
מה אנן קיימין אם כשאמר לו צא ופדה לי שלוחו הוא כו' אלא כי אנן קיימין כשאמר לו פדה לי משלך פדה לך משלי. פי' שנותן לו המעות במתנה והוי המעות של אחרים ויכול האחר לפדות בעד הבעה"ב והיינו פדה לי משלך וכן אם נתן הבעה"ב הפירות לאחר יכול הבעה"ב לפדות בשביל האחר כמו בסיפא בהיה עומד בגורן וזה נקרא פדה לך משלי ר"ל לפדות עבורך ממעות שלי כן מבואר בשנו"א ז"ל:
מה אנן קיימין אם בגדולה זכתה בסימנין אם בקטנה קטן זכה. כאן מגי' הגר"א ז"ל הא דסמוך ר"י בר"ב בשם רשבר"י פתר לה בשיטת אפיוטות דתנינן תמן אפיוטות מקחן מקח כו' אמר ריב"ש קומי ר"י תיפתר כמ"ד הקטן תורה ר"ל אבל למ"ד דאין הקטן תורם משום דכתיב איש כדאיתא ברפ"ק דמס' תרומות ה"נ אין הקטן יכול לפדות משום דכתיב איש גבי פדיון מע"ש ואם גאל יגאל איש ממעשרו א"ל אפילו כמ"ד אין הקטן תורם קטן זכה פי' מדאוריית' דלא כריבר"ב בשם רשבר"י דהוא מתורת אפיוטות דהוא מדרבנן דהיכי אתא גברא דרבנן ויפדה מע"ש דאורייתא וגם אצ"ל לדידיה דאתיא כמ"ד הקטן תורם ויש לו כח לתרום ולפדות דהוי לזה גברא מדאורייתא כמבואר כ"ז במס' נדה דף מ"ו ע"ב ז"א דאפילו למ"ד אין הקטן תורם בתרומה דאורייתא מ"מ לענין פדי' קטן שפיר דמי דהא יש זכי' לקטן מדאורייתא כמבואר במס' גיטין דף ס"ד ע"ב בתוס' ז"ל ד"ה שאני דלמ"ד יש זכי' לקטן הוא מדאורייתא ופריך ע"ד דרבנן דתמן ניחא דתמן אמרין בשם רנב"י כל שנותנים כו' ר"ה אמר כשם שזכה לעצמו כן זכה לאחרים הכל מודין שאין מתנתו מתנה דכתיב כי יתן איש כו' ואין מתנת קטן מתנה חברייא בשם ר' יוסי מעתה אפילו לעצמו לא יזכה דכתיב אל רעהו רעהו כמותו ברם כרבנן דהכא ומפרש ואזיל מי הוא רבנן דהכא דברי חכמים ר"י ב"פ בשם ר"י ריב"א בשם ר"י לעולם אין גזילו גזל גמור עד שיביא ב' שערות כן גי' הגר"א ז"ל בכי"ק וה"פ דניחא ע"ד דרבנן דתמן דס"ל דיש זכיה לקטן אף לזכות לאחרים משא"כ לרבנן דהכא קשה דהיכי תימר דיש זכיה לקטן מדאורייתא הא רבנן דהכא ס"ל דאין זכי' לקטן להקנות לאחרים אלא ע"כ דאתיא כתירוצא דריבר"ב בשם רשבר"י דירדו לה בשיטת אפיוטות דהוי מדרבנן ואין לומר דהיכי אתא גברא דרבנן ומוציא מע"ש בפדיון מע"ש דאורייתא ז"א דס"ל ע"כ כמ"ד קטן תורם דלא קפדינן על גברא דאורייתא בתרומה ומע"ש דלא בעינן בזה דוקא איש וכנ"ל והשתא פריך והתנינן אבל אינו מזכה. לא ע"י בנו ובתו הקטנים ולא ע"י עבדו ושפחתו הכנענים מפני שידן כידו וכתב הגר"א ז"ל בכי"ק בגליון פי' משום לזכות לאחרים ומשני דר"י אמר דוקא שאין בהן דעת עכ"ל ז"ל פי' דמקשה מהא דתנינן אבל אינו מזכה לא ע"י בנו ובתו הקטנים מפני שידן כידו משמע דכל עיקר החסרון הוא משום דהוי בנו ובתו ומשום דהוי ידן כידו אבל בקטן וקטנה דעלמא דאינן בנו ובתו שפיר מזכה על ידן א"כ קשיא על רבנן דהכא דהוא ר' יוחנן דס"ל דאינו מזכה לאחרים ע"ז משני רבנן דקסרין אמרין כאן בקטן שיש בו דעת כאן בקטן שאין בו דעת פי' דמתני' מיירי בקטן שיש בו דעת ע"כ אינו מזכה דווקא בבנו ובתו אבל בקטן דעלמא מזכה משא"כ ר' יוחנן מיירי בקטן שאין בו דעת ע"כ אינו מזכה על ידו אפילו בקטן דעלמא:
בראשונה היו עושין כן במעות. פי' דהי' כל אחד מזכה המעות לאחר שיפדה בהן המעשר בשבילו דהוא פדה לי משלך ולאחר הפדיון אם לא ירצה להחזיר לו הרשות בידו דאינו נותן מתנה ע"מ להחזיר אלא נותן למי שסומך דעתו עליו שיחזיר לו מעצמו משרבו הרמאין שעשהכל אחד א"ע שיסמוך חבירו דעתו עליו והי' נוטל המעות ומבריח התקינו שהבעה"ב יתן לו הפירות ויפדה במעותיו דהוא פדה לך משלי כנזכר לעיל ואעפ"כ הי' נוטלין ואוכלין אותן אע"פ שקשה יותר לאכול הפירות מלהבריח המעות מ"מ הי' עושין כן והעיזו פניהם לנגד מי שסמך דעתו עליהן ואכלו הפירות התקינו שלא יזכה להן בידן המעות או הפירות אלא מזכה להן אחד מעשרה לקרקע פי' דהי' משכיר להם את מקומו וכן משמע בתוספתא וא"כ היו הפירות מונחין ברשות הבעלים ולא העיזו פניהם לילך לרשות הבעה"ב שסמך דעתו עליהם מעיקרא ליטול ולאכול:
ר' אינייא בר סיסיי סלק גבי ר' יונה א"ל אפרוק לך בהדא סילעא. ר"ל דר' אינייא שאל לר"י אם יתן לו הסלע הזה במתנה לפדות עבורו המע"ש ואמר ר' יונה אי בעי מינס נסא פי' אי בעי ר' אינייא יכול ליטלו לעצמו ולאחר הפדיון חזר ר' יונה ונסיב לי' מיניה וע"ז אמר ר' יונה דלאו משום דע"פ הדין צריך ליתן במתנה גמורה בלאו סמיכת דעת אבל אי סמך דעתו שיחזור לו אסור ז"א אלא דרשאי ליתן למי שסומך דעתו עליו שיחזיר לו רק דצריך ליתן לו במתנה גמורה שלא ע"מ להחזיר ורק שסומך דעתו שיחזיר לו דאנא דיהבית לר' אינייא הוא משום שהיה לי השערית דעתי' שיחזיר לי ומשום סמיכת הדעת שיחזיר לי ע"כ נתתי לו:
מתניתין דלא כרשב"ג דתנינן רשב"ג אומר משיכתו של מע"ש היא פדיונו. פי' דרשב"ג ס"ל בתוספתא במס' ערכין פ"ד דמע"ש שוה להקדש כמו בהקדש הוי הקנין והחילול דבר אחד דבעינן וקם לו פי' הא דקנה מן ההקדש והוי שלו ונתחלל הוי בדבר אחד ותלוי זב"ז דבדבר שנתחלל בו בדבר זה קנה לי' משום דבעינן וקם לו כמו כן במע"ש הקנין והחילול הוי בדבר אחד דבדבר שנקנה נתחלל קדושת המע"ש ובדבר שנתחלל קנה ליה וע"כ לא אתיא מתניתין כרשב"ג דאילו מתניתין דידן מחלק בין קנין לחילול גבי מע"ש דהקנין הוא במשיכה והחילול דמע"ש הוא בכסף ואילו לרשב"ג הוי הקנין והחילול ענין אחד דבאותו דבר שנקנה בו הוא מתחלל ובאותו דבר שנתחלל נקנה וא"כ לפ"ז משיכתו היא פדיונו וא"כ לפ"ז האיך נקנה במשיכה הא צריך להיות ע"י הקנין פדיונו ג"כ ובפדיון מע"ש בעינן בע"כ מעות דהא כתיב וצרת הכסף וע"כ דלרשב"ג לא קנה במשיכה כיון דלא הוי בזה פדיונו וכל משיכתו הוא רק פדיונו דבדבר שנתחלל בו בזה הוי ג"כ הקנין כמו בהקדש דבעינן וקם לו אפילו אי מע"ש ממון הדיוט היא וע"כ מתניתין דלא כרשב"ג ובבבלי במס' קידושין קאמרינן דלא אתיא כר"מ דס"ל ממון גבוה הוא דלדידי' הוי קנינו בכסף ובירושלמי קאמרינן דלא אתיא כרשב"ג ואפילו אי מע"ש ממון הדיוט הוא מ"מ לא נקנה במשיכה רק בכסף:
ר' יוסי בשם ר"א אין מוסיפין חומש על הסלע השני' והי' ר"א מסתכל ביה. גי' הגר"א ז"ל בכי"ק והי' ר' יוסי מסתכל בי' א"ל מה את מסתכל בי אף ר' הילא מודי בה כהאי דא"ר יוחנן כל מע"ש שאין הוא ופדיונו משלו אינו מוסיף חומש פי' בשנו"א ז"ל דהוא ר' הילא דלעיל בה"ב דס"ל דמע"ש מפני שאין לו תובעין ע"כ כשפדאו ולא הוסיף חומש אינו פדוי והכא מודה ופי' זה אינו מובן לי אבל בכי"ק גרס אף רבי מודי בה ותיבת הילא מיותר אלא סתם רבי וה"פ אין מוסיפין חומש על הסלע השני' פי' סלע השני' משום דאיכא ב' סלעין סלע אחת הוא למע"ש וסלע השני' הוא לדמי מקח והו"א דעל הסלע השני' דהוא דמי מקח מוסיף ג"כ חומש דהא כבר קנאו במשיכה והמעשר כבר הוא שלו א"כ צריך להוסיף חומש דהא קרינן ביה ואם גאל יגאל איש ממעשרו וקרינן בי' מעשרו ע"ז קמ"ל דאינו מוסיף חומש על הסלע השניה של המעשר הזה שהוא דמי מקח אע"פ שהוא מעשרו אבל דמי הפדיון אינו שלו ואנן בעינן שיהא המעשר שלו וגם דמי הפדיון שלו אבל אם דמי הפדיון אינו שלו אע"פ שהמעשר שלו וקרינן בי' ממעשרו מ"מ אינו מוסיף חומש וכדמסיק כהאי דאר"י כל מע"ש שאין הוא ופדיונו משלו אינו מוסיף חומש דבעינן דגם הפדיון יהא שלו והכא אע"פ שהמעשר הוא שלו אבל דמי הפדיון אינו שלו ולא מיבעיא לרשב"ג דס"ל דלא נחלקו הקנין והחילול ולא שייך חילול בלא קנין וקנין בלא חילול בודאי דא"צ להוסיף חומש אלא אפילו לרבי פי' רבי דסתם המשנה דידן דקנין וחילול ב' ענינים הן ומשכח"ל הקנין בלא חילול וקרינן בי' ממעשרו קודם החילול מ"מ מודה נמי דאינו מוסיף חומש משום דאע"פ שהמעשר שלו אבל הפדיון אינו שלו:
ר"ח בעי קומי ר' יוסי רבי כר' יוסי ור"נ כר' יהודה דתנינן תמן אמרה התקבל לי גיטי והלך וא"ל אשתך אמרה התקבל לי גיטי הולך ותן כו' לא יחזור דברי רבי ר"נ אומר הולך ותן כו' יחזור זכה לה התקבל וכו' לא יחזור רבי אומר בכולן לא יחזור עד שיאמר לו אי אפשי שתקבלי אלא שתוליכי לה. כן מגי' הגר"א ז"ל בכי"ק וקשיא על דרבי הא לך מדיבורי אם רצה להחזיר לא יחזור פי' בתמי' וקשיא על דר"נ הא לך מדיבורה אם רצה להחזיר לא יחזור פי' בניחותא דצ"ל אם רצה להחזיר לא יחזור וזהו הכל סיומא דדברי ר' חגי דקשיא לרבי דהאיך ס"ל דאם רצה לחזור לא יחזור דילמא הולך מדיבורו משמע וכן לר"נ קשיא האיך ס"ל דאם רצה לחזור יחזור דילמא הולך מדיבורה משמע כלומר מ"ט דרבי ומ"ט דר"נ ע"ז מסיק והאיך צריך להיות באמת ע"ז אמר ר' חונה אמר נעשה שלוחו ושלוחה והאיך הדין גבי שלוחו ושלוחה ע"ז מסיק רב אסי אמר [כן גי' הגר"א ז"ל בכי"ק] כולהן דתנינן שלוחו ושלוחה מגורשת ואינה מגורשת כ"ז סיומא דדברי ר' חגי דהא קשיא לרבי ולר"נ ובאמת צריך להיות שלוחו ושלוחה וצריך להיות מגורשת ואינה מגורשת ומ"ט דרבי ומ"ט דר"נ אלא ע"כ דפליגי רבי ור"נ בפלוגתא דר' יוסי ור' יהודה דמתניתין דרבי ס"ל כר' יוסי דבעסוקין באותו ענין אמרינן דכל לישנא דאמר לו בעת נתינה הוא ע"ד דהכי דהי' הדיבור בתחלה [כדאיתא במס' קידושין דף ו' ע"א בהו"א שם דבין דיהב ושתיק בין כל לישנא דאמר לה ע"ד דהכי שהיו עסוקין בתחלה נותן לה] אם לא שיאמר א"א שתקבל לה ור"נ ס"ל כר' יהודה דס"ל דצריך לפרש ואינו נותן ע"ד דהכי שהיה הדיבור בתחלה ע"ז אמר לו ר' יוסי לר' חגי ומה בידך ר"ל דהאיך תסבור זאת בידך דרבי ור"נ פליגי בפלוגתא דר' יהודה ור' יוסי הא אמר ר"ז חייא בר בון אבא בר תחליפא בשם רבי הושעיה מה פליגין כשהפליגו דעתון לעניינות אחרות אבל אם היו עסוקין באותו ענין גט הוא והכא אפילו עסוקין באותו ענין היא המחלוקת א"כ ע"כ דלא פליגי רבי ור"נ בפלוגתא דר' יהודה ור' יוסי:
ר' עזרי' בעי קומי ר"מ אף לענין מתנה כן כו'. פי' דמבואר ברמב"ן ז"ל במס' יבמות ובקצוה"ח ז"ל סי' ר' דגט לא דמי למתנה דגט הוא בתורת נתינה ולא בתורת זכי' דהבעל א"צ לזכות לה הגט אלא בנתינה בעלמא סגי והזיכוי א"צ להיות מכח הבעל אלא דכיון דקיים מצות נתינה רחמנא מזכה לה ממילא משא"כ במתנה אם הניח לתוך יד המקבל ואינו מקנה לו לא קנה דהא בעינן הקנאת הנותן עיי"ש ומתפרש הירושלמי בפשיטות ר' עזרי' בעי קומי ר"מ אף לענין מתנה כן ר"ל אם פליגי רבי ור"נ אף במתנה כן כשאמר לו המקבל זכי עבורי והנותן לא זיכה על ידו אלא אמר לו הולך ותן לפלוני אם בזה פליגי נמי רבי ור"נ א"ל דלא דמי מתנה לגט דתמן בגט התורה זיכתה אותה בגיטה ר"ל דלא בעינן הקנאת הבעל אלא הנתינה לחוד ורחמנא מזכה לה ממילא לפיכך ס"ל לרבי דאינו יכול לחזור אע"פ שהבעל לא זיכה על ידו את הגט לא איכפת לן ע"ז דהא לא בעינן זכי' והקנאה שלו אלא דרחמנא מזכה ממילא להאשה וע"כ מכיון דקיים הבעל מצות נתינה ע"י שליח של האשה דשלוחה כמותה והרי הוא במקום האשה אע"פ שלא זיכה על ידו מ"מ הרשות ביד האשה לעשות אותו שליח שיזכה עבורה דבר שהוא שלה אע"פ שהבעל אינו מזכה על ידו אלא נותן על ידו משא"כ במתנה הא אין אדם עושה שליח לקבל דבר שאינו שלו ר"ל כשהנותן אינו רוצה לזכות על ידו אין בכח המקבל לעשותו שליח שיזכה עבורו דבר שאין הנותן רוצה לזכות ע"י ע"כ אף רבי מודה דיכול הנותן לחזור בו בשאמר לו הנותן הולך ותן לו אפי' אם הוא שלוחו של המקבל ג"כ דהא כל זמן שהחפץ ביד השליח הרי הוא ברשות הנותן דהא לא זיכה להשליח דהמקבל ואף דהמקבל עשאו שליח לקבלה אך אין אדם עושה שליח לקבל דבר שאינו שלו אם לא ברשות הנותן והכא הרי לא אמר הנותן זכה לפלוני ואינו מזכה על ידו רק נותן על ידו [וטעמא דר"נ דס"ל דיכול לחזור הוא משום תנאי גיטין וכן ס"ל לרבי באומר א"א שתקבל הו"ל כתנאי אל תגרשה אלא בימין] ומסיק הגמ' עוד ראיה לחזק הענין דהוי דבר שאינו שלו אף כשאמר ליתן לו דאמר ר"י בר"י ב"' ר"א בשם ר"י אמר ליתן מתנה לחבירו וביקש לחזור בו חוזר בו ר"ל דמותר לחזור בו ולא עבר על הן צדק כדאיתא במס' ב"מ דף מ"ט וע"כ אפילו לאחר שנותן על ידו רק שאינו מזכה על ידו נמי אמרינן דאין אדם עושה שליח לקבל דבר שאינו שלו משום דהוי עדיין ברשות הנותן לחזור בו ולא מיבעיא דרשות בידו לחזור אלא אפילו מותר לחזור ולא הוי מחוסרי אמנה:
הורי ריב"ש כהדא דתני בר קפרא ב"ש כו'. הגר"א ז"ל כתב בכי"ק דתיבת ב"ש מיותר וזהו סיומא דסוגיא הורי ריב"ש כהדא דתני בר קפרא ואח"כ מתחיל ההיא סוגיא דבמס' דמאי פ"ד הל"ג תני הנאמן לשני נאמן לראשון דברי ר"א וחכ"א הנאמן על הראשון נאמן על השני וכל הסוגיא הזאת עד המשנה דהל"ו שייך לסוף הל"ג ודבר זה מצוי הוא בירושלמי דמועתק מסוף הלכה זו לסוף הלכה שלאחרי' ועיי' בדברינו פ"ק דמס' תרומות סוף הל"ג ובפ"ב דמס' שבת הל"א וכן כאן כתב הגר"א ז"ל בכי"ק דשייך לסוף הלכה ג' לעיל כי שם מקומו דמיירי בדין פדיון דמע"ש וגרסינן כאן כמו בפ"ד דמס' דמאי הל"ג וה"ג שם הוציא להן מע"ש מתוך ביתו ואמר פדוי הוא נאמן פדו לי ופדו לכם אינו נאמן מתני' דר"א היא דר"א אומר הנאמן לשני נאמן לראשון א"ר יוסי ד"ה היא עד סוף הסוגיא וכבר נתפרשה הלכה זו לעיל במס' דמאי פ"ד הל"ג לאמיתה של תורה בע"ה עיי"ש:
תני אל"ף דלי"ת [הגר"א ז"ל לא גריס דלי"ת] חי"ת טי"ת רי"ש מ"ם [הגר"א ז"ל לא גריס מ"ם] תי"ו תרומה. כדמפרש אל"ף קדמייתא בישין שני פישין שני יו"ד מ"ם מעשר הגר"א ז"ל מחליף הגירסא וגרס יו"ד מ"ם מעשר בראשונה ואח"כ גרסינן בישין שני פ' שני פי' בי"ת הוא מעשר שני כמספר ב' תיבת שני סימן דהוא שני פ' שני סימן דצריך פדיון ר"ת דפ' הוא פדיון כדמסיק פורקן ר"ל דצריך לפדותו ותיבות מעשר עיר הגר"א ז"ל מוחק בכי"ק:
לשם יוסף ולשם שמעון או לעלות ולאכול בירושלים חולין. ובתוספתא גרסינן לשם יוסי ולשם שמעון לא עשה כלום ר"ל דלא קנו יוסי ושמעון משום דאמרינן דנכתב שמם משום סיבולת שביניהם ולא שהקנה להם וכן מה שכתוב לעלות ולאכול בירושלים הוא לאו משום מעשר אלא משום סיבולת:
עד כדון ישנות חדשות מאי איכא למימר. כן מגי' הפ"מ ז"ל וכן עיקר וקאי על ר' יוסי דמתניתין שאני אומר אישתקד היתה תרומה ופינה וכ"ז שייך בישנות אבל חדשות מאי איכא למימר ע"ז קאמר דגם בחדשות אני אומר אתמול היתה מלאה תרומה ופינה:
מצא במגופתו הרי הוא כתוב עליו מעשר ה"ז מעשר. פי' דמיבעיא לר' יוסי דמתני' דס"ל דמה שכתוב על החבית תרומה אין ראיה שזה הוא תרומה דשמא אשתקד הי' בה תרומה ופינה ממנה ולא דיקדק ומסיק בתוספתא מודה ר' יוסי שאם כתב בחרס ונתן ע"ג חבית ה"ז תרומה דדוקא בכתוב ע"ג חבית ממש הוי חולין אבל בכתב ע"ג חרס והניח החרס על גבי החבית ה"ז תרומה ע"ז שאל אם היה כתוב ע"פ מגופת החבית אם דומה כמו בכתוב ע"ג החבית ממש או כמו בחרס הנתון ע"ג חבית וה"פ מצא במגופתו הרי הוא כתוב עליו מעשר הר"ז מעשר לשון שאלה הוא האיך הדין במגופת החבית אם דמי לחבית ממש או לחרס הנתון על גבי חבית ע"ז אמר נתחלפו לו ר"ל דגם במגופה אין סימן דאני אומר דנתחלפו לו דלא דמי לחרס הנתון ע"ג החבית דלמה לו להניח החרס משא"כ המגופה דהחבית צריך להמגופה ור' יוסי לטעמיה דל"ל כתב לסימן דשמא היה מגופה אישתקד לתרומה והשתא נתחלפו לו ונתן מגופת התרומה על חבית של חולין ולא הוי סימן מהכתב רק בשהניח חרס שכתב עליו תרומה דלמה לו להניח על החבית החרס הזה ובודאי הניחו בכיון לסימן ולא שייך למימר דטעה משא"כ במגופה הצריך לו שייך למימר דלא הניחו לשם סימן אלא משום דצריך לו ובאמת היה צריך לגפות החבית במגופה אחרת רק דנתחלפה לו במגופה זו ולא דיקדק כמו בחבית גופה דאמרינן דלא דיקדק דאע"פ שכתוב עלי' תרומה מ"מ בשצריך לה נתן בתוכה חולין וראי' לפירוש הזה דהגר"א ז"ל בכי"ק כתב ב' נקודות אחר תיבות נתחלפו לו וכונתו דשייך תיבות הללו למעלה:
ריב"א בשם ר"י דרבי היא דתני מאתים ומצא מנה המנה ניטל דברי רבי וחכ"א חולין. פי' דבברייתא תנינן בדינא דמתניתין דידן דחכמים פליגי על רבי ע"כ מתניתין דביצה נמי רבי היא ע"ז אמר ד"ה היא שאני גוזלות ופריך מהא דתני רחב"ש היא הדבר כו' בביצים ע"ז קאמר דלעולם ד"ה היא והא דפליגי חכמים במתניתין דידן משים דהכא אביו הניח ובנו מצא וכן הגי' במסכת ביצה עיי"ש:
אמרין לה בעלה דההיא איתתא. ותיבות דאת מוליד בר דכר שכתוב כאן גבי מעשה דתלמידיו הגר"א ז"ל בכי"ק מחק:
סליק פירקא בס"ד: