Chiddushei Ridbaz on Jerusalem Talmud Megillah Chapter 2
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
בגין דכתיב ממזרח שמש וגו' מה את ש"מ מהולל שם ה' ממזרח שמש עד מבואו. כצ"ל ר"ל מהולל שם ה' כמו ממזרח שמש עד מבואו כסדרן:
ר"ז בשם ר"א והוא שתהא כתובה בלעז מה אנן קיימין אם שהיתה אשורית ותירגמה בלעז הדא דתנינן בכל לשון. ר"ל הא תנינן ברישא דבכל לשון לא יצא בכה"ג אם שהיתה כתובה בלעז ותירגמה אשורית ר"ל אפילו אשורית הדא היא דתנינן מה בין ספרים למגילת אסתר אלא שהספרים נכתבין בכל לשון ומגילת אסתר אינה נכתבה אלא אשורית אר"ש בר סיסרטי תיפתר שהיתה כתיבה גיגנטון ר"ל יוני דיוני כשר [כרשב"ג דס"ל דאף בספרים לא התירו אלא יונית]. כן פי' הגר"א ז"ל בביאור הגר"א סי' תר"צ:
תני שמואל טעה והשמיט פסוק אחד ותירגמו המתרגם יצא. ופריך הגמ' אנן אמרין בכל לשון לא יצא ואת אמר הכין בתמי' ומשני שמואל כדעתי' דר' שמואל אמר היתה כתובה כהלכתה הלעז יצא בה בלעז וסובר הירושלמי דמתניתין ה"ק ע"פ לא יצא בכל לשון לא יצא ג"כ שכתובה אשורית וקראה תרגום בכל לשון דהוא נמי ע"פ ותירץ דשמואל כדעתי' דס"ל כתובה כהלכתה ר"ל בלה"ק וקראה בלעז יצא כיון שתירגם מתוך הכתב ומתניתין לאו משום ע"פ אלא משום שאינו מכיר הלשון לעז וקאמר כתובה כהלכתה לרבותא ור' אבוה פליג עליו וס"ל דבכה"ג שכתבה אשורית וקראה בלעז אינו יוצא אלא דווקא שאינו מכיר בלה"ק וקאמר יודע אשורית ויודע לעז יוצא באשורית ר"ל דווקא באשורית בלעז יוצא בלעז יודע אשורית ויודע לעז מהו שיוציא אחרים בלעז ר"ל שאינן יודעין רק בלעז ע"ז קאמר ייבא כהדא כל שאינו מחויב בדבר כו' כן כתב הגר"א ז"ל בביאור הגר"א שם שכן הוא נוסחה המדויקת:
ניחא בן כרך שהלך לעיר. אם אינו עתיד לחזור למקומו בזמן קריאתן דהיינו בליל י"ד קודם שהאיר המזרח יקרא עמהם שהרי כאן נעשה פרוז לדעת ואם עמד כאן יום ט"ו נפטר שהרי כבר יצא מכלל מוקף אלא בן עיר שהלך לכרך ולו זמן מוקדם והרי קודם שנעשה מוקף חל עליו חיוב מקומו ויקרא כאנשי מקומו א"ר יוסי בשעתיד להשתקע כלומר אם נתן דעתו מתחלה בליל י"ד להשתקע כאן עד יום ט"ו יצא מכלל פרוז מעתה כן פי' הרמב"ן ז"ל במלחמות עיי"ש וכן משמע מפי' הראב"ד ז"ל שאצל הרב אלפס ז"ל דכתב דבי"ד הדבר תלוי דאם דעתו להיות בי"ד בכרך נעשה מוקף בי"ד דמפרזי נפקא לה לבן יומו והוא בן י"ד עיי"ש אבל אם בדעתו בליל י"ד קודם שהאיר המזרח לחזור לעירו קורא בלילה כמו במקומו והיינו דמסיק ר' יוסה והוא שיצא קודם שהאיר המזרח דעיקר החוב הוא קודם שהאיר המזרח אבל לאחר שהאיר המזרח לא נעשה עליו חיוב ע"ז פריך רנב"י מעתה גר שמל לאחר שהאיר המזרח כבר נפטר כיון דס"ל שלאחר שהאיר המזרח היא תשלומין על קודם שהאיר המזרח לפ"ז כשנתגייר [בימים קדמונים] לאחר שהאיר המזרח יהא פטור:
רבב"ח בעי בן עיר שעקר דירתו לילי חמשה עשר כו' ובן כרך שעקר דירתו בליל חמשה עשר. כגי' הגליון בשם ריא"ז בשה"ג:
אמר רב מתנא דר"י היא. פי' דגרסינן במס' תרומות פרק קמא הלכה א' למי נצרכה לר' יוסי היידין ר' יוסי פי' דהא דקתני חרש המדבר ואינו שומע לא יתרום ואם תרם בדיעבד תרומתו תרומה אתיא אפילו לר' יוסי דאף על פי שס"ל לענין קריאת שמע דלא יצא אף בדיעבד מכל מקום לענין תרומה דהוא רק משום ברכה דרבנן יצא בדיעבד תמן תנינן הכל כשרים לכתוב את המגילה חוץ מחש"ו אמר רבי מתנה דר' יוסי היא וס"ל לר"מ דר' יוסי פליג אפילו לענין מגילה דעיקרה דרבנן אר"י הוינן סברין מימר מה פליגין ר"י ורבנן בקריאת שמע כו' מן מה דאמר ר"מ ר"י היא הדא אמרה היא הדא היא הדא אמר רב חסדא לית כאן חרש שיגרת לשון היא מתניתא. פי' דל"ל דלענין מגילה יסבור ר' יוסי דאף בדיעבד לא יצא וע"כ דליתא כלל במתני' דמגילה חרש אלא משיגרת הלשון בעלמא דהיכא דתני שוטה וקטן תני נמי חרש ע"כ נקט גם הכא חרש אבל באמת בחרש המדבר לכו"ע יצא אף לר' יוסי. א"ר יוסי מסתברא יודי רב חסדא בתרומה דהיא דלא כר' יוסי פי' דאע"ג דלענין מגילה ס"ל דאף לר' יוסי יצא בדיעבד מ"מ לענין תרומה דעיקרה מדאורייתא מודה רב חסדא דס"ל לר' יוסי דלא הוי תרומה אף בדיעבד ומתניתין דידן דלא כר' יוסי. ר' חנניא בשם רב חסדא דר' יוסי היא פי' דר"ח בשם ר"ח פליג על ר' יוסי בשם רב חסדא וס"ל דלענין ברכה בתרומה ס"ל דמודה ר' יוסי דבדיעבד שפיר דמי. ע"ז אר"ב ע"כ איתמר דהיא דלא כר' יוסי פי' דע"כ דהוא כההוא דאמר ר' יוסי דר' ייסה התנא ס"ל דאפילו בדיעבד לא הוי תרומה כמו גבי קריאת שמע דלא יצא בדיעבד דתנינן חמישתא קדמייתא ולא תנינתה עמהון אי משום שאין תרומתן תרומה והא תנינן חמישתא אחרייתא ולא תנינתה עמהון הרי סופה מימר דר' יוסי היא פי' דהא תני ברישא חמשה לא יתרומו ואם תרמו אין תרומתן תרומה ובסיפא קתני חמשה לא יתרומו ואם תרמו תרומתן תרומה (לקמן בה"ד) ומדוע לא קתני חרש המדבר ואינו שומע לא ברישא ולא בסיפא אי דלא תני ברישא משום דהנהו אין תרומתן תרומה וחרש המדבר ואינו שומע הוי תרומתו תרומה א"כ נותניניה בסיפא דהנהו תרומתן תרומה אלא ע"כ בסופה מימר דרבי יוסי היא דכל הנהו דחשיב בסיפא הוא אפילו לר' יוסי ג"כ ר"ל דקחשיב הנהו דברים דאתיא ככו"ע בין לר' יהודה בין לר' יוסי ואילו חרש המדבר ואינו שומע ס"ל לר' יוסי דאין תרומתו תרומה ולא מיירי התנא בפלוגתא וע"כ הא דקתני חרש המדבר ואינו שומע תרומתו תרומה הוא דלא כד"ה דהוא דלא כר' יוסי וע"כ בהא דקחשיב החשבון של חמשה דהוא לד"ה בלא פלוגתא לא חשיב חרש המדבר ואינו שומע זהו פירושא דהאי שמעתתא ע"פ גי' הגר"א ז"ל בכ"י קדשו בירושלמי שת"י. וכן משמע משנו"א ז"ל במס' ברכות ומס' תרומות ורק חסר שם בהגירסא תיבת דלא בין בתחילתו אר"י מודה רב חסדא בתרומה דהיא דלא כר' יוסי ובין בההיא דר"ב ע"כ איתמר דלא כר' יוסי בשניהם חסר תיבת דלא והוא העיקר להבנת הסוגיא ושם בשנו"א ז"ל הגירסא כמו שהוא לפנינו דהיא כר' יוסי ואולי בשנו"א ז"ל נדפס בר"ת כר"י ואפשר הפי' הוא כר' יהודה ופלא גדולה שמדפיסי השנו"א ז"ל לא הביאו הגי' הזאת שבכי"ק ולפי הנראה שכמה הגהות היו בידי תלמידיו ז"ל בהסמוכים אליו:
ואנו חמיי רבנן מקדמין לעיבורה. הענין הזה חמור וקשה להבין ובמס' שבת מפרש הק"ע ז"ל קצת בענין אחר וכן פי' הפ"מ ז"ל אינו מובן. וראיתי וראיתי בס' שדה יהושע ז"ל שמגיה דהא דגרסינן ואנן חמיי רבנן מקדמין לעיבורה לא שייך בהלכה זו אלא שייך למקום אחר ולפענ"ד נראה ברור דבאמת נשתרבב להלכה זו ממקום אחר והעיקר מקומו הוא להלכה אחריתי במס' שבת לענין אחד הסמוכה תיכף אחר הסוגיא הזאת ודבר מצוי הוא בירושלמי שלפעמים השייך בסוף הענין הזה נשתרבב בסוף הענין הסמוכה לה ובמס' שבת כפול הסוגיא הזאת והיא סוגיא כפולה ובמס' שבת בתר ענין הזה סמוך לה ענין אחר ושם לענין אחר שייך הא. דאנן חמיין רבנן מקדמין לעיבורה ונשתרבב בטעות לענין הקודם דהוא לענין הזה. ואח"כ כשהוכפלה הסוגיא הזאת במס' מגילה הוכפלה כל הענין ומה שנשתרבב לה מן מס' שבת. וה"פ דגרסינן במס' ר"ה פ"ב ה"ה ר' יעקב בר אחא ר' יוסי בשם ר"י לעיבור הולכין אחר המינוי פי' מי שנתמנה תחלה לחכם יש לו דין קדימה לכנוס תחלה לעיבור לבית הועד הולכין אחר הרגיל כו' כהנא איתמני קדמיי מן ר' יעקב בר אחא עאל ר' יעקב בר אחא קדמיי מיני' לעיבורה אמר הכין מרא דשמועתא לא מקיים לה ע"כ. ובאמת צריך ביאור דבאמת האיך לא מקיים ר' יעקב בר אחא שמועה דידי' הלא כיון שנתמנה כהנא תחלה שייך הקדימה לכהנא. אבל באמת ז"א דהא ע"פ הדין מחויב כל אחד להשתדל לזרז במצות ויתאמץ להקדים ולא שייך שיתן כבוד לחבירו שחבירו יקדים במצוה. ואך מצינו בדין קדימה כגון יתום ות"ח שבאים למשפט דמצוה להקדים דין ת"ח ומצוה להקדים דין יתום האי עשה והאי עשה קאמרין בגמ' דעשה דכבוד התורה עדיף אבל בלא"ה שניהן שוין וכל מי שירצה יקדים. ודכותי' בעיבור ג"כ כן מצוה על כל אחד לזרז עצמו להקדים למצוה ואם יקדים את חבירו נקרא אינו מזרז במצות אך אם חבירו נתמנה לחכם קודם הרשות בידו ליתן קדימה לחבירו אם ירצה כי גם זה מצוה מתקנת חכמים שיתן דין קדימה לחבירו ואם ירצה יקיים מצות זריזין מקדימין למצות ויכול לזרז את עצמו שיהא הוא מן הזריזין. אך אם חבירו נתמנה אחריו או שנתמנו כאחת הרי מחויב לזרז ולהקדים ולהשתדל שיהא מן הזריזין מקדימין למצות אך אם חבירו נתמנה תחלה הרשות בידו לעשות כמו שירצה או שיהא הוא מן הזריזין מקדימין למצות או שיקדים לחבירו שנתמנה קודם ע"כ לא קשה על ר' יעקב בר אחא שנזדרז וקדם מן כהנא שנתמנה קודם משום דהגם דהרשות בידו להקדים לכהנא ולא יהי' הוא מן הזריזין מקדימין אבל הרשות בידו ג"כ להיות מן הזריזין מקדימין וזה מבואר בפירוש בסוגיא הזאת דלבתר הסוגיא הזאת במס' שבת גרסינן שם אמר ר"א בשם ר' יונתן בן עכמאי ב"כ שהיתה עומדת ע"ש עם חשיכה ובידה נר ובתוכו שמן שריפה הר"ז מוספת לתוכו שמן חול כ"ש ומדלקת א"ל ר' זעירא ומה הוה טיבי' א"ל אדם גדול הי' ובקי במשנתינו הי' ופירשה ר"ח דכפר תחמין קומי רבי ומניתי' חכם ע"ז פריך הגמ' ואנן חמיי רבנן מקדמין לעיבורה ר"ל דכיון דנתמנה חכם אמאי רבנן שנתמנו אחריו מקדמין לי' לעיבורה הא כיון שנתמנה בעת שפירשה ר"ח דכפר תחמין קומי רבי א"כ למה אנן חמיין רבנן שנתמנו אחריו מקדמין לי' לעיבורה ע"ז משני ר"נ בשם ר' מנא מצוה להקדים כדי לזרז במצות ר"ל דהא אם ירצו רשות בידם להקדים ג"כ משום דזריזין מקדימין למצות ואיזה שירצה יעשה. וזהו שייך בסוף הלכה זו ונשתרבב בסוף הלכה הראשונה כמו שמצוי בירושלמי לפעמים. ואח"כ כשהוכפלה הסוגיא בכאן הוכפלה גם עם מה שנשתרבב ומזה הסוגיא מובן מדוע באמת הקדים א"ע ר' יעקב בר אחא קודם כהנא לכנוס לעיבורה:
כל הלילה כשר לספירת העומר. דבמתניתין תנינן כל הלילה כשר לקצירת העומר וקאמר הגמ' דכן כשר כל הלילה לספירת העומר ויתבאר עפ"מ שמבואר בדברינו במס' ר"ה ספ"ק דהא דבעינן קצירה בלילה הוא מדכתיב מהחל חרמש בקמה תחל לספור דקפיד הכתוב שיהא קצירה סמיך לספירה וספירה בעינן בלילה מדכתיב תמימות כדאיתא במס' מנחות דף ס"ו ע"א עיי"ש ופליגי רבי ורבנן באם הי' עומד ומקריב מנחת העומר ונטמאת בידו ס"ל לרבי דיכול לקצור ביום ור"א בר"ש ס"ל דאסור לקצור ביום וביארתי שם ע"פ שיטת רש"י ז"ל במס' מנחות דף ע"ב ע"א דבהא פליגי רבי ור"א בר"ש אם עיקר הקפדת הכתוב שיהא קצירה סמוך לספירה ואם נקצר שלא בזמן ספירה הוי חסרון בהקצירה או דעיקר הקפדת הכתוב הוא על הספירה שיהא ספירה סמיך לקצירה ואם נקצר ביום אין החסרון בהקצירה דהקצירה היתה שלא בזמנו ז"א אלא החסרון הוא בהספירה דהספירה היתה שלא בזמנו ופליגי בזה רבי ור"א בר"ש דלרבי הוי הזמן דלילה החסרון בהספירה אבל הקצירה אין לה זמן בפני עצמה ור"א בר"ש ס"ל דהוי חסרון בהקצירה עיי"ש בדברינו דכן מפורש שיטת רש"י ז"ל ועפ"ז מובן הסוגיא הזאת באר היטב דגרסינן כל הלילה כשר לספירת העומר ר"ל דקושיא הוא דהאיך פסק התנא דקצירת העומד כשר כל הלילה הא ספירת העומר נמי כשר כל הלילה והאיך משכח"ל כל הלילה גבי קצירה דהא כל עיקר דבעינן כלל זמן לילה בקצירה הוא משום הספירה דיהא הספירה אחר הקצירה וא"כ האיך כשר עד אור הבוקר הא כיון דלא קצר עד רגע האחרונה של סמוך לעמוד השחר ממילא לא ספר קודם והוי קצירה וספירה לפניו. והאיך שייך לשון כשר כל הלילה דלשון כשר לא שייך אלא שמקיים מצוה הזאת בזמנו כל הלילה והא ברגע סמוך לעמוד השחר אם יקצור תחלה שוב אין לו פנאי לספור והיכי נעביד אם יספור תחלה הרי סיפר קודם קצירה ואם יקצור כדת התורה דקצירה קודם א"כ לא יספור בלילה ונמצא דלא עבד שום מצוה בהא דקצר בלילה דהא כל עיקר מצותו דלילה גבי קצירה הוא משום שיהא הספירה בלילה אבל לא מצד עצמו א"כ כי לא יספור מאי מצוה היא כי קוצר בלילה והיכי שייך בזה כשר כל הלילה ע"ז קאמר ר"י דאתיא מתניתין כר"א בר"ש דר"א בר"ש אמר מהחל לקצור תחל לספור ר"ל דעיקר הקפדת הכתוב שיהא הקצירה קודם להספירה [ולא שהספירה יהא אחר קצירה ועיקר הקפדה על הספירה שתהא אחר הקצירה ז"א אלא דהקפדה היא שתהא הקצירה קודם הספירה] וכיון דמצות קצירה בלילה ע"כ כשר כל הלילה כמו כל הדברים שכשרין בלילה כשירין כל הלילה אם לא הספיק בתחלת הלילה וברגע סמיך לעמוד השחר שיש לפניו קצירה וספירה כשר מצות קצירה ומקיים מצות קצירת לילה והחסרון הוא בהספירה דלא הוי תמימות אבל מצות קצירת לילה צריך לקיים וצריך לקיים כדת התורה מצות קצירה קודם מצות ספירה וע"כ כשר כל הלילה דאלת"ה אלא צריך בקצירה להניח מקום לפני הספירה של אותו הלילה מעתה צריך לצאת חוץ לתחום העיר מקום שנזרעה העומר שם וכיון שחשיכה יתחיל לקצור כדי להניח מקום לפני הספירה איפשר לכוין בתמי' דילמא רחוק מקום העומר ולא יכוין להיות לו שהות בלילה עבור הספירה ע"כ כל הלילה כשר לקצירה ואם לא כיון להניח מקום לפני הספירה אין לו ברירה אחרת ומחויב לקצור בזמנו אבל אליבא דרבי דס"ל דזמן הלילה לאו משום קצירה אלא משום ספירה א"כ לא שייך דספירה כשר כל הלילה וקצירה כשר כל הלילה וע"כ כי לא כיון לא שייך למימר דאין לו ברירה ומה יעשה ויקצור בזמנו ז"א דאם לא יספור הלילה הזאת לאו זמן קצירה היא כנ"ל והשתא מביא הברייתא הי' מקריב מנחת העומר ונטמאת בידו אומר ומביאין אחרת ר"ל דקוצר ביום כדפרש"י ז"ל במס' מנחות דף ע"ב ע"א עיי"ש דס"ל דנקצר ביום כשר וקצירת לילה הוא רק משום הספירה וכיון שהי' הספירה אחר הקצירה ונטמא הקצירה ע"כ קוצר אח"כ ביום לכתחלה דהא הלילה לא שייך להקצירה אלא משום הספירה וכיון שקצר וספר ונאבד אח"כ הקצירה אי נטמא קוצר לכתחלה ביום דבעצם הקצירה לא שייך פסול דיום. אבל ר"א בר"ש ס"ל דקצירת לילה פסול דהקפדת הכתוב על הקצירה שתהי' בלילה משום דמצות קצירה בלילה ע"ז מסיק סבר ר"א בר"ש שאין העומר בא מהעלי' ר"ל דע"כ פשיטא לן דלר"א בר"ש בעינן קצירה לשמה ואם נקצר שלא לשמה פסול דהא אפילו קצרה לשמה ביום פסול כ"ש בחיטי שבעלי' וקאמר הגמ' זאת משום הא דמסיק בסמוך. ומסיק א"ר אתיא דר"א בר"ש כשיטת ר"ע רבו של אביו דס"ל דכל דאפשר מע"ש אינה דוחה את השבת ואי ס"ד דבדיעבד נקצר שלא כמצותו כשר אמאי דחי את השבת נקצרי' מע"ש כדאיתא בבבלי במס' מנחות דף ע"ב ע"א וכדפירשו התוס' ז"ל שם דל"ל דהמצוה דלכתחלה ידחה השבת ז"א דלא הוי דומיא דתמיד עכ"ל ז"ל עיי"ש וע"ז פריך והא תנינן מעשה שעברו יותר מארבעים זוג ועיכבן ר"ע בלוד שהי' בשבת וקאי שם אנראה בעליל בפלוגתא דת"ק ור' יוסי אם מחללין שבת דהת"ק ס"ל אע"פ שנראה בעליל מ"מ מחללין את השבת ויוצאין העדים אף בשבת אע"פ שנראה בעליל ובודאי ראו אותה בירושלים מ"מ מחללין משום דמצוה לכתחלה לקדש ע"פ עדים ור' יוסי ס"ל דלא מחללין וע"ז קאמר מעשה שעברו יותר מארבעים זוג ועיכבן ר"ע בלוד וזה הי' בשבת בשנראה בעליל וע"ז דייק הא זוג אחד לא הי' מעכב ואמאי הא עדים אינו מעכב בשנראה בעליל אלא למצוה והאיך דוחה שבת לר"ע דס"ל דכל דאיפשר מע"ש אינו דוחה השבת וכיון דאיפשר לקדש בלא עדים האיך דחי שבת משום המצוה דלכתחלה לקדש ע"פ עדים ונשאר בקושיא מקצירת היום מה את עביד לה כקצירת לילה או כבא מן העליה ר"ל דמיבעיא ליה לרבי דס"ל דנקצר ביום כשר אם דס"ל דלא בעינן כלל קצירה לשמה לשם עומר וכשר בדיעבד אפילו בא מעליה דלא בעינן כלל קצירה לשמה והא דקפיד רחמנא על הקצירה הוא משום הספירה או דילמא דאף רבי מודה דבעינן מצית קצירה לשם עומר אבל הקפדת הלילה הוא משום הספירה ולא משום הקצירה ולענין הקצירה דעומר הוי יום כלילה אבל מצות קצירה לעומר אף רבי מודה ומסיק ואזיל אין תימר דרבנן לא פליגי אלא על לילה לא הוי אלא חדא פלוגתא אבל חיטי דעליה לכו"ע פסול אבל א"ת דקצירת היום דכשר אליבא דרבי הוי כבא מן העליה דמשום דס"ל דלא בעינן כלל קצירה אלא משום ספירה נמצא דהוי ב' פלוגתות ונשאר איבעיא דלא איפשיטא: