Chiddushei Ridbaz on Jerusalem Talmud Megillah Chapter 4
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
ר' יונה רבי ירמיה חד מחזר מנא וכו'. הסוגיא הזאת איתא במס' ביכורים פ"ג ה"ד ובכאן הנוסחא מדויק יותר:
כתוב בתורה ברכה לפניה כו' רשב"נ בשם ר"י אתיא שם שם כו' אף שם שנאמר בתורה לאחריה עד כדון כר"ע כר' ישמעאל. פי' דר"ע ס"ל דעונשין מן הדין ור"י ס"ל דאין עונשין מן הדין ופליגי בזה ר"ע ור"י במסכת יבמות פ"ק ה"א ופי"א ה"א בירושלמי וכן מבואר בירושלמי במסכת יומא פ"ח ה"ג דפליגי בזה ר"ע ור"י א"כ לפ"ז הק"ו דקאמר בסמוך מה אם מזון שאינו טעון ברכה לפניו טעון ברכה לאחריו תורה שטעון ברכה לפניו אינו דין שטעון ברכה לאחריו והדר יליף ק"ו הזה איפכא מתורה לבהמ"ז מה תורה שאינה טעון ברכה לאחריו טעון ברכה לפניו בהמ"ז שטעון ברכה לאחריו אינו דין שטעון ברכה לפניו. ופרש"י ז"ל הק"ו הזה מה בהמ"ז שאינו טעון ברכה לפניו ר"ל שאינו מפורש בקרא ברכה לפניו עכ"ל ז"ל דהא באמת בהמ"ז טעון ברכה לפניו מק"ו וכן תורה טעון ברכה לאחריו מק"ו והאיך יליף אח"כ בהמ"ז לפניו מק"ו מתורה שאין טעון ברכה לאחריו הא תורה נמי צריך ברכה לאחריו מק"ו אלא ע"כ דהק"ו הוא דברהמ"ז אינו טעון ברכה לפניו ותורה לאחריו שאינו טעון ברכה ממקרא מפורש כדפרש"י ז"ל ולכאורה מאי נ"מ בין אם מפורש שבתורה או מדין ק"ו הא ק"ו גופיה מדאורייתא הוא מי"ג מדות אלא ע"כ דקיל ק"ו מגופיה דקרא דאילו גופיה דקרא עונשין עליו באומרים לו עשה סוכה לולב ואינו עושה מכין אותו עד שתצא נפשו וכן באומרים לו ברך בהמ"ז ברך ברכת התורה ואינו מברך מכין אותו עד שתצא נפשו וזה דוקא בבהמ"ז לאחריו ובתורה לפניו אבל בתורה לאחריו ובבהמ"ז לפניו דלא הוי רק מדין ק"ו אין עונשין מן הדין ולפיכך ילפינן בהמ"ז לפניו מתורה לאחריו דלאחריו דתורה קיל דאין עונשין עליו ומ"מ מברכין לפניו בהמ"ז לאחריו דחמור דעונשין עליו לא כ"ש שיברך לפניו וכן ילפינן תורה לאחריו מבהמ"ז דלפניו דקיל מתורה לפניו וזהו דוקא לר' ישמעאל שייך הק"ו הזה משא"כ לר"ע דס"ל דעונשין מן הדין לא שייך הק"ו הזה ע"כ קאמר דלא צריך הגזרה שוה הזה דשם שם רק לר"ע דלא מצי למילף מק"ו משא"כ לר"י דס"ל אין עונשין מן הדין א"כ לפ"ז ילפינן מק"ו וא"צ הג"ש דהא בהמ"ז קיל מתורה מברכה דלפניו ותורה קיל מבהמ"ז מברכה דלאחריו והא דאיכא ק"ו כה"ג כמה פעמים בש"ס כגון אשה בחליצה יבמה בגט במס' קידושין דף י"ד ובמס' ב"ק דף כ"ו שן ורגל מקרן ובכמה דוכתי כבר כתבו התוס' ז"ל במסכת חולין דף כ"ג ע"ב שהוא כעין מה מצינו עיי"ש משא"כ הכא לא שייך מה מצינו דא"כ יהא הברכות שעל כל המצות מה"ת ואנן קי"ל דהברכות כולן הוא מדרבנן ורק בהמ"ז והתורה הוא מן התורה כדגרסינן במס' ברכות דף כ"א ע"א מנין לבהמ"ז לאחריו מה"ת וכו' א"כ כל עיקר הילפותא ברכת התורה מבהמ"ז הוא רק שמה"ת הוא ולא שייך מה מצינו לענין ברכה דא"כ לימא על כל המצות שיהא מחויב לברך מה"ת מה מצינו במצות תורה מברך אף בכל המצות יברך:
רבי זעירא בעי אילין ג' קרויות מה את עביד לון כג' שאכלו כאחת כו'. פי' הא דתנינן בפ' הקורא עומד דהפותח והחותם בתורה מברך לפניה ולאחריה יש לפרש ב' פירושים או דהפותח והחותם כל אחד מברך לפניה ולאחריה או דהפותח מברך לפני' והחותם לאחריה ומפרש במסכת מגילה דף כ"א ע"ב תנא הפותח מברך לפניה והחותם מברך לאחריה ואבל בירושלמי אינו מביא האי ברייתא ע"כ מספקא ליה לר"ז אם דמי לברכת הזימון והראשון מברך לפניה והאחרון לאחריה וממילא אמצעי אינו מברך כלל או דמי לאוכל כל אחד בפני עצמו ומברך כל אחד ואחד ע"ז קאמר רשב"א דפשיטא דדמי לברכת הזימון דהא כל עיקר הא דילפינן ברכת התורה מברכת הזימון הוא רק לרבים ר"ל דכל עיקר דמחויב לברך בה"ת מדאורייתא לפניה ילפינן מכי שם ה' אקרא דקאמר משה לישראל דכשאני פותח בדברי שירה אני אברך תחילה ואתם ענו אמן אחרי כדפרש"י ז"ל במסכת ברכות דף כ"א ע"א עיי"ש והוא דוקא ברבים ואפילו מה דילפינן מן ברכת המזון הוא ג"כ ברבים וא"כ לא ידעינן רק דאחד מברך עבור כולן וכולן עונין אמן א"כ פשיטא דאמצעי לא יברד כלל ופריך הגמרא א"כ דהאמצעי לא יברך דלא הוי שום חיוב מה"ת לברך בתורה רק ברבים ואפילו הא דילפינן מבהמ"ז הוא רק ברבים א"כ אפילו בינו לבין עצמו לא יברך לא מיבעיא האמצעי דעונה אמן לא יברך אלא אפילו בינו לבין עצמו לא יברך כלל וע"ז משני דהוא מדרבנן דמברך בינו לבין עצמו מדרבנן כמו שאר כל המצות דברכתן הוא מדרבנן אבל מה"ת אינו מחויב לברך רק ברבים דכל עיקר דילפינן מכי שם ה' אקרא הוא ברבים ואפי' הא דילפינן מבהמ"ז בברכה לאחריו מה"ת הוא רק ברבים:
חזקיה אמר כנגד עשרת הדברות. כן היא הגירסא במסכת תענית פ"ד ה"ג ופריך והא תנינן ביום הראשון בראשית ויהי רקיע ר"ל דזהו משנה במס' תענית גבי מעמדות דאנשי מעמד היו קורין ביום הראשון לג' קרואים באלו ב' פרשיות פ' בראשית ופ' יהי רקיע כו'. חותך פי' פסוק ויהי ערב וגו' חותך מן הפסוק ומשוה לי' פסוק בפני עצמו:
התיב ר' פילפי בר פרוטה קומי ר' יונה הרי פרשת עמלק. קושיא הזאת והתירוץ מקשין ומתרצין בתוס' ז"ל במסכת מגילה עיי"ש דף כ"א ע"ב:
התיב ר"א בר מרום והא תני המפטיר בנביא לא יפחות מכ"א פסוקים ויהיו עשרים וג' תלתא עשרה ותלתא עשרה וחד ג'. ונשאר בקושיא ואין ללמוד מכאן דכשמוסיפין בשבת ומוסיפין עוד שלשה צריך שיהא י' פסוקים על הנך ג' דמוסיף דבעינן בכל ג' עשרה פסוקים כנגד עשרת הדברות ז"א דדוקא בהנך שבעה דחובה צריך בכל שלשה קרוים עשרה פסוקים משא"כ בהנוספים:
התיב ר"ח בן פזי והתנינן המפטיר בנביא לא יפחות מכ"א פסוקים. והוא כנגד י' קרוים בג' פסוקים ואי ס"ד דהמפטיר הוא חוץ משבעה קרוים א"כ צריך לקרות כ"ד פסוקים כנגד שמונה קרוים ע"ז משני הוא אמרה ר"ל ר"ח ב"פ הוא המקשה ואמר טעמא כשאין שם תורגמן אבל כשיש תורגמן קוראיה ג' ר"ל דצריך לקרות רק עשרה פסוקים כנגד ג' קרוין משום טירחת הציבור משום שכבר שהה המתורגמן ואם כן חזינן דלא רצו לטרוח הציבור בהפטרה יותר מדאי ע"כ לא חששו להוסיף בנביא גם משום המפטיר וזהו כעין תירוצא דהבבלי במס' מגילה דף כג ע"א ע"ש:
לא צורכה דלא הפורש את שמע כו'. ר"ל לא צריכא אלא הכי איתמר במתני' הפורש את שמע הוא עובר לפני התיבה והוא נושא את כפיו כלומר כיון שהתחיל לפרוש את שמע יגמור הכל ושוב אין בכח לאחר לירד לפני התיבה ולישא כפיו אבל כיון דכבר הפטיר בנביא האיך שייך דהוא יפרוש את שמע אלא לא צריכה דלא דהכי איתמר במתניתין וכה"ג איכא בירושלמי לשון ל"צ דלא אלא הכי איתמר עי' במס' מעשרות פ"ה וע"ז פליג ריב"ח אומר כדי לזרזו כלומר לאו משום דהתחיל ע"כ יגמור ז"א אלא כדי לזרזו בפעם אחרת להפטיר בנביא כאוקימתא דר"פ וכדפרש"י ז"ל הואיל וממציא עצמו לדבר שאינו כבודו תקנו לו זו לכבוד עכ"ל ז"ל וע"כ לאו משום דהתחיל אלא כדי לזרזו שיהא מפטיר בנביא ע"כ תיקנו לו הכבוד הזה ופריך הגמ' על האוקימתא דמוקי דמתניתין הכי איתמר הפורש את שמע ישא את כפיו כו' א"כ היכי מסיים בסיפא אם היה קטן אביו או רבו כו' והא תנינן קטן לא יפרוש את שמע ומשני א"ר יודן כאן כשהביא ב' שערות וכאן בשלא הביא ב' שערות כו':
תני ובפניו. לאו דוקא בידיו אלא ה"ה בפניו והא תני אם היה דש בעירו לשון והא תני נשתרבב מן מס' תענית פ"ד ה"א דשם שייך לשון והא תני כדרך הירושלמי:
א"ר יוסי זאת אומרת שאסור להסתכל בכהנים בשעת שהן מברכין את ישראל. פי' מדקתני שכהן אסטיס צבועות אינו עולה לדוכן מפני שהעם מסתכלין בו על החידוש ושלא יוכלו להתאפק וע"כ יסתכלו בי' ומאי איכפית לן אם יסתכלו ביה מוכח מכאן דאסור להסתכל בו ע"ז אמר ר"ח דע"כ הוא משום היסח הדעת משה לשון שבועה הוא דאנא מסתכיל ולא אסח דעתי:
ר' סימון בשם ריב"ל מתשובה שהשיב משה את אהרן עד כי פרעה אהרן לשמצה בקמיהם. פי' עד הפסוק וירא משה וכו' כי פרעה אהרן חיננא בר שלמיא בשם רב מתשובה שהשיב אהרן את משה עד כי פרעה וגו'. ר"ל עד הפסוק הזה כנ"ל. והוא משום דכתיב שם ויצא העגל הזה. וכמו דפרש"י ז"ל במתניתין דזהו הטעם של עגל השני דיש מקום לטעות ח"ו מן הפסוק הזה ויצא העגל הזה וכדאיתא בבבלי שם מן הפסוק הזה נתפקרו המעררים עי"ש ר' אחא בשם ר' בא ומחא ה' ית עמא על אשר עשו את העגל אשר עשה אהרן ר"ל גם הפסוק הזה אינו מתרגם משום דהוי משמע כנשיאת פנים דהמגפה היתה בעם שעשו את העגל שעשה אהרן ואהרן לא נענש והוי כנשיאת פנים והפסיק הגמ' באמצע ומפרש טעמא דמתני' כולה מפני מה מעשה ראובן אינו מתרגם ומעשה העגל הראשון מתרגם ע"ז מפרש ר' מר עוקבן בשם רבנן דתמן לא דומה גנאי יחיד לקרות בציבור לגנאי דציבור בציבור דהעם אשר עשו העגל ציבור וע"כ מעשה עגל מתורגם דלא חשוב גנאי לתרגם בציבור ולפ"ז ע"כ דהא דמעשה עגל השני אינו מתורגם והא גם הוא של ציבור ואי דכתב ביה אהרן ג"כ אבל אהרן לא עשה ביחידות אלא בציבור והרי הוא ציבור ביחיד וע"כ הוא משום הטעם דפרש"י ז"ל משום ויצא העגל הזה. והפסוק של ויגוף וגו' הוא משום הנשיאת פנים וע"ז מסיק וע"כ דאתיא כר"ח בשם ר"ח דברכת כהנים נקרא ולא מתרגם והוא ע"כ משום נשיאות פנים כדאיתא בבבלי ור"ח בשם ר"ח תני במתניתין דברכת כהנים נקראין ולא מתרגם דאילו לפי הגירסא שבמשנה לא נקראין גבי ברכח כהנים הא ע"כ משום גזירת הכתוב כה תברכו לברכה נתנה ולא לקריאה כדמסיק וע"כ אין מכאן ראיה להחשש של נשיאות פנים ואח"כ מתחיל הגמ' לא נקראין ר"ב ב"כ בעי קומי ר"י מה טעמא כן גי' הר"ח ז"ל בגליון הגמ' דקודם ר' סימון בר כהנא גרסינן סימן בציון המשנה לא נקראין וקאי על המשנה והתוס' דף כ"ה ע"ב מקשין על פרש"י ז"ל מהאי ירושלמי עיי"ש בד"ה מעשה ואילו לפי פירושינו לא קשה מהירושלמי על פרש"י ז"ל דהא דגרסינן עד לשמצה הכונה הוא עד זה הפסוק כדפרשנו ומה דגרסינן ואתיא כההיא דאמר ר' חלבו בשם רב חונה מסתעיא לפרש"י ז"ל דהוא משום נשיאות פנים ומעשה עגל השני נקרא ג"כ גנאי ציבור כדפרשנו ושפיר נכון מאוד לפרש הירושלמי בשיטת רש"י ז"ל אבל הרב אלפסי ז"ל והרא"ש ז"ל מפרשין בשיטת התוס' ז"ל ומגי' ר"ח ז"ל הנ"ל מוכח דגי' המשנה הוא בירושלמי דנשיאת כפים לא נקראין ולא מתרגמין אך ר' חלבו בשם רב חונה תני במתני' נקראין ולא מתרגמין ומתורץ קושית שיטת ריב"ב ז"ל דמקשה על הרב אלפסי ז"ל דלמה פסק כהברייתא לנגד המשנה אבל לפי הירושלמי ניחא דהא ר"ח בשם ר"ח תני מתניתין ג"כ כהברייתא:
ודא מזוזה יהבין לה היכא. איידי דאיירי בפרק זה בדיני קריאת התורה וכן מזכיר תפילין מייתי גם דיני מזוזה:
הדרן עלך פרק הקורא עומד וכולה מסכתא ברחמי שמיא: