Chiddushei Ridbaz on Jerusalem Talmud Moed Katan Chapter 2
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
אנן תנינן מי שהפך את זיתיו תני ר"ח מי שהיה זיתיו הפוכין ושנויין פי' דר"ח תני על המתניתן ומפרש להמתניתן בשהפך ושנה ולא דתני ברייתא אחריתי מי שהפך זיתיו ושנוין וכו' טוען קורה ראשונה כו' דברי ר' יהודא ר' יוסי אומר זולף וגומר כדרכו ז"א אלא דתני ר"ח רק פי' המתניתן הא דתנינן במתניתן מי שהפך את זיתיו פי' שהי' זיתיו הפוכין ושנויין וכן מצינו כמה פעמים דתני ר"ח על המתניתן ולא ברייתא באנפי נפשה ודוגמא במס' נדה דף כ"ז ע"ב תני ר"ח עלה פי' דתני על המתניתן וה"נ ה"פ דתני ר"ת עלה דמתניתן ומפרש מתניתן צריכה לר"ח ודר"ח צריכה למתניתן פי' דצריכה לפי דתנינן סתם במתניתן וצריכה לפי הפי' דתני ר"ח עלה דהמתניתן דאי תנא במתניתן ולא ר"ח הייתי אומר לא אמרן אלא שהפכן פ"א אבל אם הפכן ושנויין דברי הכל מותר דאפילו לר"י לאו משום דכיון דהפכן ב' פעמים איכא למיחש שמא יתעפשו כפי' הפ"מ ז"ל את זה לא הבנתי דהא בטעינת קורה שוב לא יתעפש ועוד הא כשהפכן לא יתעפשו יותר משלא הפכן כדפי' הה"מ ז"ל כמובא לקמן אלא ה"פ דהא"מ דאימתי מתיר ר"י רק בקורה ראשונה משום דכיון דטעון קורה ראשונה יצא מהפסד מרובה ואינו רק הפסד מועט כדפי' רש"י ז"ל במתניתן דטיענת הקורה מוציאו מהפסד מרובה עיי"ש ור"י סבירא ליה דלא התירו במועד אלא הפסד מרובה ולא הפסד מועט כדאיתא לקמן והא"מ דאימתי מוציאו טעינת קורה ראשונה מהפסד מרובה הנ"מ כשהפכן רק פ"א ולא הי' נגמרין כ"כ לתתן אותן על בית הבד:
להוציא לסחוט המשקין מהן אבל כשהפכן ב' פעמים ונגמרין לתת אותן על בית הבד לעצרן לסחוט המשקין ע"כ אם לא יוציא לגמרי המשקין מהם יופסדו בהפסד מרובה ואז אפילו לר"י מותר לגמור כדרכו סחיטת המשקין ע"ז קמ"ל ר"ח דאפילו כשהפכן ב' פעמים ונגמרין לתתן על בית הבד לסחוט המשקין מ"מ די לר' יהודא בטעינת הקורה הראשונה ואילו תנא ר"ת ולא תנינן במתניתן סתמא הא"מ דאימתי מתיר ר' יוסי לסחוט הכל דווקא כשהפכן ב' פעמים ונגמרין לסחוט מהן המשקין ואם לא יסחוט הכל יהיה הפסד מרובה אבל כשהפכן פ"א אף לר' יוסי די בטעינת קורה ראשונה ע"ז קמ"ל סתמא דמתניתן דלר' יוסי מותר לגמור אפילו כשהפך רק פעם אחא א"ר פינחס בי רבי זכי' מתניתן בטיטנוס מה דתני ר"ח בגרגרין פי' טיטינוס בפ"א הרי הוא כגרגרים ב' פעמים רבנן דקיסרין אמרין מתניתין כר"י ומה דתני ר"ח כר' יוסי ר"י אומר יאבד דבר מועט ואל יאבד דבר מרובה ר' יוסי אומר אל יאבד דבר כל עיקר יתבאר עפ"י הה"מ ז"ל בה' יו"ט פ"ז דכתב דהיפך הוא רבותא דאע"ג דכבר הפכו ואינן מתעפשות כ"כ מותר לטעון קורה לר"י ולר' יוסי לגמור דאכתי דבר האבוד הוא עכ"ל ז"ל ועפ"ז יתבאר היטב הסוגיא דידן רבנן דקיסרין אמרין מתניתן כר' יהודא פי' דהפיך פ"א הוא הפסד מרובה יותר משהפך ב' פעמים דבשהיפך פ"א אינן מתעפשות כ"כ כמו בלא הפכן כלל ובשהיפכן ב' פעמים אינן מתעפשות כ"כ כמו בשהיפכן פ"א וא"כ נקט תנא דידן דווקא הפך פ"א אבל כשהפך ב' פעמים אז לר"י אף לטעון קורה ראשונה אסור דהא ר"י ס"ל דיאבד דבר מועט דלפיכך אוסר לגמור כדרכו וא"כ לפ"ז כשהפכן ב' פעמים דאז אינו אלא דבר מועט פסידתן ע"כ לא שרי לר"י אף לטעון קורה אחת וע"כ נקט התנא דידן היפך פעם אחת הוא משום ר"י אבל ר"ח תני על המתניתן דאליבא דר' יוסי מותר אפילו כשהיפך ב' פעמים דאז ההפסד מועט מ"מ מותר דהא בשטען קורה הראשונה נמי אין הפסד מרובה מ"מ ס"ל לר' יוסי דיגמור דס"ל דלא יאבד כל עיקר ע"כ תני ר"ח דאליבא דר' יוסי מותר אפילו כשהפכן ב' פעמים ולדברינו לפי הסתמא דגמ' ולבין רבנן דקיסרין נפ"מ בשהפכן ב' פעמים דלהסתמא דגמ' בשהפכן ב' פעמים אף דלא הוי הפסד כ"כ כמו בשהפכן פ"א מ"מ עדיין הוי דבר האבוד מרובה כמו בשהפכן פ"א אף דלא הוי הפסד כ"כ כמו בשלא הפכן כלל מ"מ הוי עדיין דבר אבוד מרובה כמו כן בשהפך ב' פעמים אף דלא הוי הפסד כ"כ כמו בשלא הפכן כי אם פעם אחת מ"מ הוי עדיין דבר מרובה ולרבנן דקיסרין לא הוי דבר מרובה כלל כשהפכן ב' פעמים ור"ח לא תני ב' פעמים רק אליבא דר' יוסי דלדידיה אפילו בשהפכן ב' פעמים נמי מותר ודו"ק:
רבנן דקיסרין אמרין ע"פ דברינו בקונטריס מתורץ קושית הראי"ז ז"ל על הרמב"ם ז"ל בפ"ז מה' יו"ט דמקשה מהירושלמי הזה ודו"ק:
ר"י ב"פ בשם ר"י כשם שהן חלוקין כאן כך הן חלוקין בה' אבל דתני אלו דברים כו' אמרו לו אם אינה נזרעת פשתן כו' מני אמרו לו ר' יוסי מחלפה שיטת דר' יהודא תמן. הוא אמר יאבד דבר מועט כו' פי' דבמועד מחמיר והכא מיקל שניא הוא תמן שדרכו להערים פי' דבמועד יתכוין לעשות מלאכתו במועד ויהי' כיון מלאכתו במועד ע"כ בדבר מועט מחמירינן ופריך ולפ"ז כ"ש מחלפי' שיטתו דר' יוסי כצ"ל וכן כתב הש"ק ז"ל מה אין תמן שדרכו להערים את אמר מותר כו' אר"ח מני אמרו לו חכמים שהן בשיטת ר"י במועד פי' דאמרו לו המה החכמים דס"ל בשיטת ר"י במועד הן השיבו לו אבל לא ר' יוסי וכן איתא בירושלמי במס' פסחים פ' כיצד צולין מני אמרו לו חכמים שהן בשיטת ר"י לאו בר פלוגתא דר"י אלא החכמים דס"ל בשיטתיה ומה שהק' הש"ק ז"ל על הא דקאמר כשם שהן חולקין כאן כו' הא לא דמי פלוגתי' להדדי יש כזה בירושלמי ג"כ במס' סוטה פ' אלו נאמרין כהנא אמר כשם שהן חולקין כאן כך הן חולקין בחומש הפיקודים ופי' הפ"מ ז"ל שם דאף דלא דמי ממש אבל לדוגמא נקט וה"נ דכוותי' ודו"ק:
אמר ר' זעירא לא אמר אלא וכן מי שהיה יינו בתוך הבור הא בתחלה אסור פי' דלבצור לכתחלה אסור אפילו כשאירע אונס או אבל או שהטעוהו משום דמלאכת מחובר אסור אפילו בדבר האבוד כדאיתא בש"ס דילן דף י"ב ע"ב גבי ר"ה חצדו ליה חצדא במועדא איתיביה רבה בר הונא לר"ה טוחנין קמח במועד כו' במה דברים אמורים בתלושין מן הקרקע אבל מחובר לקרקע אפילו כולו אבד אסור כו' א"ל יחידאה הוא ולא ס"ל כותי' ע"כ וה"נ קאמר אבל בתחילה דהיינו לבצור במחובר אסור אפילו בדבר האבוד ע"ז מתמה הגמ' מה אנן קיימין אם בשהגיע זמנו לבצור ולא בצר הוא חטא על נפשי' פי' דהגיע זמנו אם לא יבצור יהיה פסידא דלא יכול קאים יותר א"כ באופן זה הוי אסור אפילו בתלוש משום דהוי כיון מלאכתו במועד אם בשלא הגיע זמנו לבצור יכול הוי קאים ואין סברא לחמור כ"כ במחובר דאפי' בשלא היה לו לבצור קודם החג נמי יהא אסור במחובר ומסיק אלא כי אנן קיימין בשהגיע זמנו לבצור והוה סבר דו וכו' ולא קם ואירע דבר במועד שאם ימתין יפסיד דאז אינו מותר אלא בדבר תלוש אבל לא במחובר ומסיק להביא ראיה לזה דלא מחמירינן כ"כ במחובר דאסור אלא דווקא בהי' סבור דו יכיל קיים אבל שלא הגיע זמנו לבצור מותר אפילו במחובר דהא ר"ש בי ר' ינאי קטף כרמיא במועדא כו' הרי חזינן מפורש דרשאי במחובר דבר האבוד בשלא הי' לו לבצור קודם החג ומכאן למד הרא"ש ז"ל ומובא בשו"ע או"ח סי' קל"א דנאנס או שהיה סבור שהיה יכול לשהות עד אחר הרגל ולא עשה קודם הרגל ואירע דבר במועד שאם ימתין יפסיד מאחר שהוא דבר אבוד מותר ומביא הרא"ש ז"ל ראיה דסבור שהוא יכול לשהות עד אחר הרגל הוא מותר בדבר האבוד מהאי ירושלמי דאי ס"ד בסבור שהוא יכול לשהות הוי כיון מלאכתו במועד א"כ מאי חומר הוא במחובר יותר מבתלוש דקאמר ר"ז דלא אמר אלא מי שהיה יינו הא בתחלה אסור ומסקינן דאין נפ"מ בין מחובר לתלוש אלא בזה לבד דאי בלא הגיע זמנו קודם החג אין סברא להחמיר כל כך במחובר ואם בשהגיע זמנו קודם החג אפילו בתלוש נמי אסור ואין שום חומרא במחובר יותר מתלוש רק בהיה סבור דבתלוש ומותר ובמחובר אסור אלמא בהי' סבור כו' מותר כמו אונס בתלוש ומתורץ קושית הש"ק ז"ל דברי המתחיל הא דהניח דינא דהרא"ש ז"ל בצריך עיון גדול ודו"ק:
ודע דהאי סבור דו יכול קיים לאו למימרא שטעה בזה ז"א אלא דבאמת כן הוא דהיה יכול קיים אלא שאירע דבר דלא יכול קיים כן פי' הרא"ש ז"ל וכן כתב הטור ז"ל מפורש ושלשה חילוקים יש בדבר בשהגיע זמנו לבצור דלא יכול קיים לפני המועד זהו הגיע זמנו דרישא אז אסיר אפילו בתלוש וביכול קאים נפ"מ בין הגיע זמנו ללא הגיע זמנו דבלא הגיע זמנו קודם המועד מותר אפילו במחובר אבל בהגיע זמנו ויכול קאים אך אירע דבר במועד דלא יכול קאים אז בתלוש מותר ובמחובר אסור וע"כ דשיטת הש"ס דילן נמי הכי הוא דאל"כ מאי פריך רבה בר הונא לר"ה מברייתא דטוחנין קמח במועד כו' בד"א בתלושין אבל במחובר לקרקע אפילו דבר האבוד אסור אדמותיב ליה מברייתא ליסעייא ליה ממתניתן דריש מכילתין משקין בה"ש במועד הרי דמותר בדבר האבוד אפילו במחובר ועוד דאין סברא דר' יוסי פליג על ההיא דמשקין בה"ש. במועד אלא ע"כ דגם לשיטת הבבלי הוא כן והירושלמי מאיר עינינו להבין בזה שיטת הבבלי דע"כ גם לר' יוסי מותר להשקות בה"ש דהא בית השלחין הוא דמשקין אותה כדפרש"י ז"ל במתניתן ולא מועיל ההשקאה שהשקה אתמול על היום ואדרבה ברגילין לשקותה לפני המועד נפסדת יותר כשלא יושקו אותה במועד משדה דלא רגילין להשקותה כלל דהא בזרעים שלא שתו לפני המועד ס"ל לת"ק דלא ישקם במועד עי' במתני' דף ו' ע"ב עיי"ש וא"כ גם ר' יוסי מודה דמותר אפילו במחובר ובכל מחובר כשלא היה לו לעשות מאתמול מותר אפילו לר' יוסי אך כשהיה איפשר לו לעשות מאתמול אך דלא היה צריך אתמול ועכשיו אירע דבר שצריך אף שלא נקרא כיון מלאכתו ומותר בתלוש מ"מ במחובר אסור אליבא דר' יוסי והא דר"ה חצד חצדא מיירי נמי שהיה יכול לחצוד אתמול אך דלא היה צריך דלא היה נפסד והיה קיים ואך אירע דבר במועד שאם ימתין יהיה דבר האבוד ע"ז מותיב רבה בר הונא מברייתא דטוחנין קמח דתנינן התם דבמחובר אסור אפילו דבר האבוד וע"ז מסיק דיחידאה הוא ולא ס"ל כוותיה ע"כ להמסקנא לשיטת הש"ס דילן דאין חילוק כלל בין תלוש למחובר והכל מותר בדבר האבוד בין שהיה איפשר לו לעשות מאתמול אך דלא היה נדרש והי' יכול לקיים אך דאירע דבר במועד דאם ימתין יפסיד מותר או דהיה אותו דבר מאתמול אך דנאנס אתמול הכל שרי לפיכך לא חילקו הפוסקים ז"ל להלכה בין תלוש למחובר ודו"ק:
ר"ח חברין דרבנן אמר פרגמטיא נגבית מנכסי יתומין קטנים כדאיתא בפ' המקבל דף ק"ד ועי' בר"א ז"ל שם הוון בעין מימר בשיש עדים פי' דיש עדים שזאת היא הסחורה מהפרגמטיא בעין הא אם אין עדים יודעין שזאת הוא אף שיודעין שיש ביד אביהם פרגמטיא לא נגבית מנכסי יתומין רבנן דקסרין בשם ר' לא לכן צריכה בשיש עדים דעין פי' דמיירי בשיש עדים יודעין וכן איתא כה"ג במס' כתובות בירושלמי פ' מי שהיה נשוי לכן צריכה פי' דמיירי בשיש עדים יודעין וכן איתא כה"ג במס' כתובות בירושלמי פי' מי שהיה נשוי לכן צריכה פי' דכל עיקר דצריך לאשמעינן וה"נ דכוותי' דמוקי רבנן דקיסרין בשם ר' לא דמיירי ביש עדים יודעין שזאת הוא הפרגמטיא אבל אין אינן יודעין שזאת הסחורה הוא שלו לא גבי מהיתומים אף שיודעין שיש ביד אביהן פרגמטיא לא גבי ומתמה הגמ' הא אם אין עדים יודעין נעשית כפיקדון ולא גבו כך אנו אומרים פיקדון לא יגבה מנכסי יתומין בתמי' דאפילו אם פקדון הוא בעלמא ביד יתומים נמי צריך למגבי ומתמה הגמ' על תמיהתו מה בינה למלוה ולמה תתמה האיך איפשר שלא יוגבה פקדון מהיתומים הא באמת אין גובין דמה בין פקדון למלוה ומשני מלוה ניתנה להוצאה וזה לא ניתן להוצאה ע"כ אפילו פקדון בעלמא גובין מיתומים ע"כ שפיר מתמה על חלק הפקדון כן שיטת הירושלמי ולפי מה דקי"ל לפי שיטת הש"ס דילן דלהש"ס דילן פקדון אין נגבית מהיתומין ע"כ דווקא בשיש עדים יודעין שזאת היא הפרגמטיא אבל בלא"ה אינו גובה וכן פסק בטוש"ע חו"מ סי' ק"ח ודו"ק: