Chiddushei Ridbaz on Jerusalem Talmud Nazir Chapter 3
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
הדא מסייע לב"ק אם גילח יום שלשים לא יצא עד סוף הסוגיא. הסוגיא הזאת חמורה מאד ונראה לפענ"ד לפרש דהא דגרסינן לעיל בפ"ק ה"ג ע"ד דב"ק אם גילח ביום ל' לא יצא אע"ג דבפירוש איתא במתני' דיצא היינו משום כמו דמשני בש"ס דילן דף ה' ע"ב משום דקסבר מקצת היום ככולו עי"ש אבל למ"ד דלא ס"ל מקצת היום ככולו לא יצא אבל לר' יונתן אם גילח ביום שלשים יצא אליבא דכו"ע והא דלכתחלה בעינן ל' הוא משום דנעשה כאומר שלימין מדרבנן אבל ביום ל' יצא אליבא דכו"ע אפילו למ"ד דלא אמרינן מקצת היום ככולו [ומתורץ קושית הש"ק ז"ל שם] והנה בש"ס דילן פריך תחלה מרישא דמתני' דבעינן ל"א על בר פדא ומשני מדרבנן נעשה כאומר שלימין ומקשה מסיפא דמתני' על ר"מ ומשני דהאי תנא ס"ל כמ"ד מקצת היום ככולו והדר מקשה מסיפא דמתני' ממי שקבל עליו ב' נזירות דמגלת לל"א ולס"א בשלמא לר"מ ניחא אלא לב"פ קשיא ומפרשי' התוס' ז"ל דלא מצי ב"פ לתרוצי כמו דתירץ הרישא דנעשה כאומר שלימין ז"א דא"כ קשיא מאי מחדש הסיפא בשלמא לר"מ מחדש המשנה ב' דמי שקיבל ב' נזירות משום סיפא דיום שלשים עולה לכאן ולכאן גבי דין גילח על הראשונה ביום ל' מגלח על השניי' ביום ס' אף לכחחלה דיום ל' עולה לכאן ולכאן כדגרסינן בסמוך דבשתי נזירות קמ"ל דיום שלשים עולה לכאן ולכאן אבל לב"פ מאי קמ"ל המשנה הב' דמי שקיבל עליו ב' נזירות ואין לומר משום סיפא דיום שלשים עולה לכאן ולכאן ז"א דהא לדידי' לא שייך עולה לכאן ולכאן דהא ביום השלשים הראשון שגילח שפיר דמי ע"פ הדין מדאורייתא ויצא אף מדרבנן דלא החמירו בדיעבד ואוקמי' אדין תורה דיצא א"כ פשיטא דמגלח בפעם שני ביום ששים דהוי ל"א אף דצריך מדרבנן ל"א הרי באמת חשיב ל"א דמקצת היום ככולו דבתחלת נזירות פשיטא דחשיב ככולו לכו"ע דהא פשיטא דאדם מקבל נזירות באמצע היום. וע"כ קשיא מסיפא לב"פ ומשני הגמ' אליבא. דר"מ דקמ"ל דיום שלשים עולה לכאן ולכאן והק' בתוס' ז"ל בדף ו' ע"א ד"ה ולר"מ דא"כ קשיא אליבא דב"פ כנ"ל ומתרצין עכ"ז איכא קצת חידוש גם אליבא דב"פ דאימת פשיטא דמקצת היום ככולו בתחלת נזירות אליבא דכו"ע בשקיבל נזירות באמצע היום הנ"מ כשלא עסק תחלת היום בנזירות אבל כשעסק בתחלת היום בנזירות כמו הכא דנהג נזירות בתחלת היום אימא לא יעלה דאינו ניכר קמ"ל וראיתי בהגהת הרד"ל ז"ל דמתרץ דקמ"ל דאע"ג דכשקיבל ב' נזירות בב"א ונתחייב מתחלה לגלח ביום ס"א התגלחת השניי' אימא דיהא מחויב לכתחלה לגלח ביום ס"א וכי בשביל שעבר על דרבנן ונתגלח בראשון ביום שלשים בזה יופטר אלכתחלה שלו שהיה עליו בעת קבלת נזירות ויהא חוטא נשכר קמשמע לן דאף על פי כן רשאי לכתחלה לגלח ביום ששים דהוי לתגלחת שניה ויצא אפי' תקנתא דרבנן לכתחלה לגלח ביום ל"א וע"פ הקדמה זו שביארנו בשיטת הבבלי וע"י עוד הקדמה קטנה יתבאר הסוגיא כעין חומר דהנה התוס' ז"ל במס' מ"ק דף י"ט ע"ב מקשים לב"פ דס"ל נזירות כ"ט יום א"כ קשיא מנ"ל דאבילות ל' יום דגמרינן מנזיר כדאיתא שם בסוגיא הא בנזיר נמי כ"ט אסור שלשים שרי ומתרצינן דב"פ ס"ל כאבא שאול דבאמת יום ל' מותר באבל ע"ש. ועפ"ז יומתק מאד הסוגיא דקאמרינן הדא מסייע לב"ק דאם גלח ביום ל' לא יצא כדפירשנו למ"ד דאין מקצת היום ככולו דהא בעינן ל"א לכתחלה ופריך אדרבה הדא מסייע לר' יונתן דאם גילח ביום ל' יצא מהסיפא אפי' למ"ד דאין מקצת היום ככולו ומפרש הא דמסייע לב"ק ולא לר"י הוא מהמשנה ב' מסיפא דמתני' כדפריך בש"ס דילן על ב"פ ועל ר"מ מתרץ כדגרסינן שם כדקתני סיפא יום שלשים עולה לכאן ולכאן מאי היא מקצת היום ככולו והא אמרה חדא זימנא מהו דתימא הנ"מ לענין הדא נזירות אבל לב' נזירות וכו' ע"ש ואליבא דר"מ ניחא דקתני משנה הב' משום הסיפא דקמ"ל דעולה לכאן ולכאן אבל לב"פ קשיא מאי קמ"ל המשנה הב' והיינו דגרסינן הא תרתי לית היא אלא חדא פי' הא דתנינן תרתי דין דנזירות אחת ודין דב' נזירות הא חדא הוא כדגרסינן בבבלי הא אמרה חדא זימנא ומאי קמ"ל אם בא לאשמעינן עדותו של ר' פפייס גבי ב' נזירות זו עדות יודעין היו שהוא אסור לגלח פי' לכתחלה צריך ל"א יודעין היו הכל ובזה לא קמ"ל בעדותו אלא שהן סבורין אם גילח יום ל' לא יצא אם בא להעיד אם גילח ביום ל' יצא בתמיה וכי זה קאתי עדותו של ר' פפייס לאשמעינן הא זה פשיטא לתנא דידן במשנה הראשונה ומאי קמ"ל דהא מדאורייתא לא בעינן רק כ"ט ופשיטא דיצא בדיעבד כשגילח ביום ל' אליבא דכו"ע ובזה לא צריך שום תנא לאשמועינן החידוש אלא אדרבה צריך לאשמעינן דין דל"א תקנתא דרבנן ובזה יודעין אנו כולנו דהא ר' פפייס אינו מעיד על זה דהא עדותו של ר' פפייס קאי רק על דיעבד כדגרסינן העיד ר' פפייס על מי שנזר ב' נזירות שאם גילח הראשונה יום ל' מגלח השניה ביום ששים ואם גילח כו' וכל עדותו שלו הוא לאשמעינן הבדיעבד משמע דהלכתחלה הכל יודעין ואינו בא להעיד ע"ז רק על דיעבד ואם ס"ד כר' יונתן דבעינן כ"ט א"כ ע"ז אינו צריך שום עדות דהא כיון דבעינן מן התירה כ"ט א"כ פשיטא דיצא בגילוח לל' ואי לאשמעינן דמקצת היום עולה לכאן ולכאן בזה א"צ דהא לא בעינן מקצת היום ככולו על הסוף נזירות אליבא דר' יונתן כנ"ל וא"כ ע"כ מוכח מהא דקתני תרתי משניות דהא ליתא אלא חדא א"כ מוכח כב"ק דבעינן בנזירות ל' והא דיצא בגילח ביום ל' משום דמקצת היום ככולו ובעינן עדותו של ר' פפייס דעולה לכאן ולכאן ומביא עוד ראי' לזה דהא ר' אימי הו"ל עובדא פי' אבלות וגילח ביום ל"א ורבי הו"ל עובדא וגילח ביום ל"א כגי' הש"ס בירושלמי במס' מ"ק פ"ג ה"ה וא"ר זריקא מן מתניתא יליף לה ר' אימי דתנינן מי שנזר ב' נזירות כו' והוא כעין קושית הש"ס דילן בשלמא לר"מ ניחא דנקטה משום חידושא דסיפא אלא לב"פ קשיא א"כ מוכח כר"מ דבעינן בנזירות ל' יום ומגלח ביום ל"א מן התורה ע"כ באבלות דגמרינן מנזיר בעינן נמי ל"א אבל לב"פ ע"כ דס"ל כאבא שאול ומגלח ביום ל' א"כ חוזר הקושיא לדוכתי' דהדא מסייע לב"ק אבל לר' יונתן קשיא מהמשנה הב' הא תרתי לית הא אלא חדא ומאי קמ"ל עדותו של ר' פפייס במשנה הב' יותר מן המשנה הראשונה ע"ז מתרץ א"ר יוסי תמן לשעבר וכא לכתחלה פי' דבמשנה הראשונה קתני רק דבדיעבד יצא בשגילח ביום ל' אבל לכתחלה צריך ל"א על תקנתא דרבנן לקיים תקנתא דרבנן לגלח ליום ל"א ע"ז קמ"נ משנה הב' לעדותו של ר' פפייס דאשכחן אופן דא"צ אפילו לכתחלה דהא בתחלת קבלת נזירות שקיבל עליו הי' צריך לגלח ביום ס"א וכי בשביל שעבר בתגלחת הראשונה על תקנתא דרבנן יהא חוטא נשכר ויבטל עוד התקנתא דרבנן לכתחלה ע"ז צריך מתני' בתרא לעדותו של ר' פפייס אבל לא דקמ"ל דבדיעבד יצא בשגילח ביום ל' ז"א דבזה לא צריך לעדותו של ר' פפייס דהא מה"ת לא בעינן רק כ"ט והעיקר חידוש במשנה ראשונה על תקנתא דרבנן דצריך לכתחלה ל"א ובמשנה אחרונה על עדותו של ר' פפייס דאינו צריך לכתחלה התקנתא דרבנן על יום ל"א וע"כ שפיר אתי מתני' אף כר' יונתן ודו"ק:
השלים נזירותו הראשונה ובא להשען על השניה כו'. פי' דהא פרכינן בבבלי במס' שבועות דף כ"ח ע"א מי שנזר שתי נזירות מנה את הראשונה והפריש קרבן ונשאל עלי' כו' הא אכלה כולה אין נשאלין ומתרץ ר"א שם ואילו הכא מוקי כך דלא מצא פתח לשאול על הראשונה אלא ע"י השניה כלומר דאם תתקיים הראשונה אז יש לו פתח לבטל השניה דקיומה של הראשונה הוא פתח חרטה על השניה וע"י שתתבטל הראשונה תתקיים השניה דאז אין לו פתח על השניה ע"כ יכול לשאול על הראשונה אפי' לאחר שמנה אותה דהא השניה עומדת קיים במקומה ע"י השאלה הזאת ונוסיק עלתה לו שניה ראשונה פי' בראשונה כדאיתא בבבלי ומסיק באומר אלו לנזירות פי' דהקרבנות נזיר בהפריש היה אומר סתם לנזירות אבל אם הפריש בפירוש ב' קרבנות על ב' הנזירות על הראשונה ועל השניה הפריש ג"כ הקרבנות כדאמר בסמוך שיכול להפריש בזמן משך הנזירות ראשונה גם קרבנות על השניה וא"כ כיון שאמר אלו לנזירות כלומר נזירות דהשתא שעומד בה ואלו לנזירות אחרת לא בדא עלתה לו שנייה בראשונה כיון דהקרבן היה בפירוש על נזירות הראשונה:
אר"א השלים נזירותו לראשונה. פי' שלא גילח ביום מלאת הראשונה והשלים נזירות האחרת לראשונה והביא קרבן וגילח עלת לו ראשונה בשנייה דס"ל כההיא דאיתא לעיל ספ"ב מגלח תגלחת אחת לשתיהן ויצא בגילוח ובקרבנות דחדא נזירות על שניהם וזהו דלא כר' יוחנן דפליג שם בספ"ב וס"ל דאינו יוצא בתגלחת אחת אלא מגלח וחוזר ומגלח אליבא דרבנן ורק לר' שמעון מסיק שם דנזיר ונזיר מגלח תגלחת אחת לשתיהן אבל רבנן ס"ל דצריך ב' קרבנות נזירות וב' גילוחיה וע"ז מסקינן בשם ר' יעקב בר אחא דר"י פליג וס"ל עד שיביא כל קרבנותיו אליבא דרבנן ברם כר"ש סגי בקרבנות נזירות אחת ואחר כך מביא הברייתא הפריש שתיהן כאחת מי שמנה ב' נזירות והפריש שתיהן כאחת פי' שהפריש שתיהן על נזירות הא' והב' וקאי ב' הקרבנות על כל אחד ואחד על הראשונה הב' קרבנות ועל השניה הב' קרבנות אין בידו אלא אחת הפרישה זו בפני עצמה וזו בפני עצמה והביא את של זו בזו ואת של זו בזו לא יצא פי' שהקריב בל"א יום במלאת של הראשונה את הקרבן נזירות הראשון בעד השני ואח"כ הקריב במלאת של השני בעד הראשון לא יצא ופריך הא מקדש קדשה וכו' ומשני שעומד בנזירותו ופריך ניחא שניה ראשונה פי' בשלמא מאי דתני דלא יצא בעד השניה בקרבן ראשונה שפיר ניחא דהא לא היה עדיין זמן מלאת דהשניה אלא ראשונה בשניה קשה למה לא יצא דהא יכולת בידו שיהא השניה אף על הראשונה כר"א וע"ז פריך ר' יודה מאי קושיתך והדא מסייע פי' דקושיתך הוא סיוע לר"א ולא כן ריב"א כו' עד שיביא כל קרבנותיו וסברינן מימר כרבנן וכא כר"ש אנן קימין בתמיה הא לרבנן אינו יוצא בספירת הימים שמנה לשניה קודם גילוח על הראשונה וצריך לגלח ולחזור ולגלח לאחר ל' וצריך עוד קרבנות א"כ ממילא אין יכול לעשות הקרבן מנזירות שני' שיהא גם על הראשונה א"כ שפיר ניחא דלא יצא ומאי פריך אם לא דס"ל כר"א ע"ז משני ר' חיננא בשם ר' פינחס תיפתר בנזירותו ובנזירות בנו פי' דהא מסקינן לעיל בספ"ב בסוגיא לחלק בהא דר' יוחנן דס"ל דחייב ב' קרבנות בשמנה ב' נזירות אליבא דרבנן דחלוקין על ר"ש כדגרסינן שם אבל אם היה נזיר ונזיר מגלח תגלחת אחת על שתיהן מה עביד לה ר' יוחנן פתר לה חלוקין הן על ר"ש וה"מ בנזיר ונזיר משום דיצא בשעה שראוי להביא קרבן והוי כמו ביולדת לאחר מלאת אבל בשנולד הבן בנזירות מרובה קודם המלאת אז גם ר' יוחנן מודה דמגלח תגלחת אחת על שתיהן דהוי כמו ביולדת לפני מלאת כדגרסינן שם אמר ר' אבין בר חייא קומי ר"ז תיפתר שנולד הבן ביום שאינו ראוי להביא קרבן ע"ש בדברינו דמבואר שם בהסוגיא דע"כ לא נחלקו ר"י ורבנן דתמן אלא בב' נזירות דיצא בשעה שראוי להביא קרבן וכה"ג בנולד הבן לאחר ה' דהוי לאחר מלאת בזה ס"ל לרבנן דתמן דלא דמי ליולדת לאחר מלאת דהתם נתרבה מגזה"כ זאת תורת משא"כ בנזירות אצטריך זאת לדרשא אחריתי אבל לפני מלאת דמי נזיר ליולדת דגמרינן מתורת הנזיר ללמד שמביא קרבן א' על נזירות הרבה לכ"ע ואף ר' יוחנן מודה בזה וע"כ מוקי ר"ח בשם ר"פ תיפתר בנזירותו ובנזירות בנו דאז משכח"ל לר"י ג"כ דמגלח תגלחת אחת באופן שנולד לפני מלאת דאז גם ר' יוחנן מודה דדמי ליולדת וע"כ יכול להביא על נזירותו ועל נזירות בנו קרבן אחד והברייתא מיירי על כל ב' נזירות בין בב' נזירות בעלמא בין בב' נזירות דנזירותו ודנזירות בנו א"כ פריך שפיר בנזירותו ובנזירות בנו כשהפריש על שתיהן בפני עצמן והביא של זו בזו למה לא יצא ראשונ' בשניה וקאי הקושיא אליבא דכ"ע אפילו לר' יוחנן ע"ז פריך הגמ' על אוקימתא דר"ח בשם ר"פ א"כ הוא למה קאמרינן ניחא שניה ראשונה הא באופן זה בדא עלת לו שניה ראשונה גם כן דהא זמן הקרבה הוא בבת אחת ובזה לא שייך שהקריב במלאת הראשונה לשם שניה כמו בב' נזירות בעלמא אם כן היה לן להקשות גם על שניה בראשונה ואלא ע"כ דתפרש הברייתא בב' נזירות בעלמא ולא בנזירותו ובנזירות בנו א"כ חוזר הקושיא לדוכתי' מאי קפריך למה לא תעלה ראשונה בשניה הא לר' יוחנן שפיר ניחא וע"ז משני ריבר"ב דשפיר פריך אפילו לר' יוחנן דס"ל בנזיר ונזיר דלאחר מלאת חייב שתים מ"מ קשה למה לא יצא בדיעבד דהא כל עיקר דחל נזירות על נזירות הוא חומרא דהא שתיהן ביום אחד כפי' הפ"מ ז"ל א"נ כפי' הק"ע ז"ל שרק לחזק הענין בא וכיון דכל עיקר שחייב ב' נזירות הוא חומרא בעלמא והאיך תני דאף בדיעבד לא יצא זהו עיקר הקושיא ודוק:
ר"א בשם ר"י ממצורע למד ר"א עד סוף הסוגיא. הסוגיא הזאת חמורה ונראה לפענ"ד דה"פ דהנה התוס' ז"ל בדף ל"ט ע"ב ד"ה ומ"ט וד"ה כגון מפרשין הא דר"א דסותר שבעה הוא לאו דצריך למנות שבעה אחר התגלחת דטומאה ז"א אלא דצריך להמתין עד שיזה עליו שלישי ושביעי וכן כתב הרא"ש ז"ל דסותר לאו דווקא סותר אלא צריך להמתין עד שיזה עליו ג' וז' ונמצא דשיטת הבבלי הוא בטעמא דר"א משום דס"ל מקצת היום ככולו כדאיתא בדף ו' ע"ב וממילא מובן פי' התוס' ז"ל דפירשו בדר"א דסתירה לאו דווקא משום דליכא למימר דסותר ממש דצריך למנות ז' אחר התגלחת של הז' דטומאה ז"א דהא כיון דמקצת היום ככולו והוי ל' כמו ל"א וא"כ הוי כמו סתם טמא ולא כנזיר שנטמא דהא שוב אינו נזיר והוי כמו בנטמא ביום גידול שער ואין עליו רק להזות ג' וז' כמו כל טמא והנה בטעמא דרבנן ביום ק"א דסותר שלשים פי' התוס' ז"ל בדף ו' ע"א ד"ה נטמא משום גזירה דיום נ' דסתם נזירות [ולא גוזרין ק"א אטו ק' ז"א דהא ק' אין לו קביעות דהא יש שנוזרין ק' ויש פ' ויש מאתים והיכי נגזור אטו ק' אבל גזרו משום סתם נזירות] וטעמא דר"א דסתר שבעה האי סתר לאו דווקא אלא עד שיטהר ג' וז' כנ"ל ולא גזר ר"א אטו יום ל' דהא א"צ לגזור דהא בתרווייהו אינו סותר לא ביום ל' ולא ביום ק"א והנה הרמב"ם ז"ל והתוס' ז"ל מחולקין בדין אם גילח בנזירות מרובה של ק' יום בסוף ל' יום הראשונים דעדיין נשאר כדי גידול שער אינו סותר תגלחת כלל דהא כל עיקר טעמא דתגלחת סותר ל' יום משום דבעינן גידול שער שיהא ראוי לגדל בל' יום דסתם נזירות וע"כ בנזירות מרובה בק' או בס' ימים עדיין איכא גידול שער של מצוה ע"כ אינו סותר כן שיטת התוס' ז"ל בדף ל"ט ע"א ד"ה סתם עי"ש אבל הרמב"ם ז"ל כתב בפ"י מה"נ ה"ב דאפילו בנזירות מרובה תגלחת סותר ל' והק' הלח"מ ז"ל על שיטת הרמב"ם ז"ל דהא בדף מ"ד פריך הגמ' ויין יסתור ל' יום ק"ו מתגלחת כו' ומשני מידי הוא טעמא אלא מפני גידול שער גבי יין הא קאים לי' שערו ונראה לפענ"ד לתרץ דעת הרמב"ם ז"ל דהא גרסינן בדף מ' ע"א אמר ר"ח ללקות באחת לעכב בשתים לסתור אינו סותר אלא ברוב ראשו ובתער וכו' כעין תער תניא נמי הכי נזיר שתלש מירט סיפסף כ"ש חייב ואינו סותר אלא ברוב ראשו ובתער ופי' הרמב"ם ז"ל כעין תער היינו כדי שלא לכוף ראשן לעיקרן זהו כעין תער ותלש מירט וסיפסף יכול לכוף ראשן לעיקרן וכן פי' הלח"מ ז"ל בפ"ה הי"א עי"ש וזה מבואר מאד והנה לכאורה קשה הא בדף ל"ט גרסינן שגלחוהו אחר מלאת וכר"א עי"ש משמע דקודם מלאת סותר אפילו לר"א אפילו יש כדי לכוף ראשן לעיקרן ולרבנן סותר אפילו אחר מלאת ואפילו ביש כדי לכוף ראשן לעקרן וראיתי בלח"מ ז"ל שהק' כן ומשני דע"כ לר"ח לא נקטינן כהאי סוגיא דדף ל"ט דלרב חסדא כעין תער דוקא סותר אבל ביש כדי לכוף ראשן לעיקרן לד"ה אינו סותר כלל והנה דינא דר"ח כתבו התוס' ז"ל והרא"ש ז"ל דהוא הילכתא בנזיר בלא טעמא ע"ש ע"כ אליבא דר"ח לא אמרינן הטעם דלפיכך סותר תגלחת ל' יום משום גידול שער ז"א דהא לא בעינן גידול שער של ל' יום דהא די בגידול שער של ז' כדאיתא בדף ל"ט דקים להו לרבנן דבז' איכא כדי לכוף ראשן לעיקרן וע"כ משום דכן הלכה בנזיר כדאיתא בתוס' ז"ל גבי הא דר"ח. ועפ"ז יומתק מאד הסוגיא דידן דהנה בגמ' גרסינן ר"א בשם ר"י ממצורע למד ר"א שכן מצינו בין תגלחת לתגלחת שבעה גבי מצורע דדינו דבין תגלחת לתגלחת הוי ז' ימים דהירושלמי מדייק לשון סותר דווקא וע"כ דמונה אחר תגלחת טומאה עוד ז' ימים בין תגלחת לתגלחת משום גידול שער לתגלחת טהרה וגידול שער דז' ימים דהוא כדי לכוף ראשן לעיקרן מצינו גבי מצורע ופריך ולמה לא יליף מנזיר טמא פי' דמגלח בסוף ז' ע"ז משני מצורע מגלח וחוזר ומגלח נזיר טמא אינו מגלח וחוזר ומגלח ר"ל במשך ז' ימיה האם נקבע שיעור ז' ימים בין תגלחת לתגלחת הא בשנטמא אפילו ביום כ' דהי' לו גידול שער דכ' ימים מ"מ צריך להמתין ז' ימים אילו מצינו בנזיר טמא שממתין שבעת ימים דווקא בשגלח ביום שנטמא אז שפיר הוי ילפינן מיניה דשיעור מתגלחת לתגלחת הוא ז' ימים משא"כ השתא דאינו מגלח וחוזר ומגלח במשך ז' ימים אין ללמוד ממנו רק ממצורע והשתא לפ"ז ע"כ הא דנקט סותר ז' הוא סתירה דווקא דמונה ז' ימים אחר תגלחת טומאה לתגלחת טהרה וע"כ דלר"א לא אמרינן דהוא משום מקצת היום ככולו ז"א דאי היה מקצת היום ככולו והוי כמו יום ל"א א"כ א"צ לתגלחת טומאה דנזיר כלל דהא אינו חשוב נזיר כלל ביום ל"א וכשנטמא הוי ככל טמא מת דצריך רק הזאה ג' וז' אבל לא תגלחת אלא הזאה שלישי ושביעי לחוד וא"צ כלל לגידול שער ולא צריך למילף כלל ממצורע א"כ ע"כ דטעמא דר"א ורבנן לאו דפליגי במקצת היום ככולו ז"א אלא דפליגי באם יום מלאת סותר או לא דרבנן ס"ל דיום מלאת סותר ור"א ס"ל דביום מלאת יש לו דין אחר ולא מצינו בתורה ביום מלאת דיסתור משום דבעינן ימים אחרונים עי' בדף י"ט אבל תגלחת וקרבן טומאה ס"ל להרמב"ם ז"ל דזה לא תלי בסתירה ועל כן פסק בפ"ו מה"נ ה"ו דאפילו נטמא ביום הראשון דאינו סותר משום דבעינן ימים ראשונים אבל תגלחת וקרבן טומאה צריך ועיין בלח"מ ז"ל שם ונראה בטעמו משום דהא דצריך תגלחת וקרבן טומאה הוא לא תלי במנין הנזירות אלא משום דכיון דנפל עליו טומאה סותר תגלחת וקרבן טהרה וצריך קודם לעשות סדר תגלחת וקרבן טומאה וכמו כן בימים אחרונים נמי אינו סותר אבל צריך סדר תגלחת וקרבן טומאה קודם תגלחת וקרבן טהרה וכיון דצריך תגלחת ע"כ סותר ז' כדי גידול שער וע"כ פריך אליבא דר"א והא ר"א מה שנה בין נזיר שנזר סתם לנזיר שפירש דהא כיון דס"ל דהיום מלאת אינו סותר א"כ מ"ש סתם נזירות מאומר הריני נזיר שלשים יום הא יום מלאת אינו סותר ע"ז משני דנ"מ גדולה יש בין נזיר שנזר סתם לנזיר שפירש בשעה שנזר סתם מירט אינו סותר כדר"ח דבעינן כעין תער שלא יכוף ראשן לעיקרן אבל אם היה מורט ותולש דהוא בשהיה בו לכוף ראשן לעיקרן לפי' הרמב"ם ז"ל כנ"ל הרי אינו סותר דאין סתירה אלא כעין תער אבל אם יש בו כדי לכוף ראשן לעיקרן יש בו כדי גילוח די וא"צ שיהא בו כדי גידול שער של ל' של כל ימי הנזירות והשביעי שלו עולה לו מן המנין ובשעה שפירש אם היה מורט סותר משום דכיון דפירש ל' יום ע"כ כוונתו שיגלח על הגידול של כל ל' יום ואין השביעי שלו עולה לו מן המנין ע"כ בנזיר אתם בנטמא ביום מלאת דאינו סותר היום מלאת לר"א ע"כ אינו סותר רק ז' משום דצריך גידול שער של ז' לבתר תגלחת דטומאה משא"כ גבי נזיר שפירש דהתם בעינן שיגלח על הגידול שער של כל השלשים יום ע"כ בנטמא ביום מלאת דצריך תגלחת דטומאה וצריך להמתין בע"כ ל' יום כדי גידול שער של ל' ע"כ מודה ר"א בסיפא גבי הריני נזיר ל' יום נטמא יום ל' סתר את הכל והא דס"ל לר"א גבי נזירות מרובה בנטמא ביום ק' דסותר שלשים הא התם כיון שפירש הרי צריך גידול שער של ק' יום ז"א דהא התם גזה"כ הוא לר"א כדיליף בה"ד תן לו תורת נזיר וכדפירשו התו' ז"ל בדף ט"ז דהדרשה הוא דוקא על נזירות מרובה והא דס"ל לתנא קמא גבי נטמא ביום ק"א דסותר שלשים הא לא בעינן גידול שער דל' וגם א"צ כלל לתגלחת דטומאה בשניטמא ביום ק"א הוא כדפירשו התוס' ז"ל הנ"ל משום גזירה דנטמא ביום שלשים והתם סתר הכלי והא דס"ל לר"א דסותר ז' בשנטמא ביום ק"א אף דלשיטת הירושלמי דמדייק סתירה ממש דמונה ז' ימים אחר התגלחת דטומאה וביום ק"א א"צ תגלחת טומאה דהא ביום ק"א אינו נזיר בשלמא לשיטת הש"ס דילן שפיר ניחא דסותר לאו דוקא אלא מגלח ומביא קרבן אחר שיזה ג' וז' כדפירשו התוס' ז"ל הנ"ל משא"כ הירושלמי דס"ל דסתירה משום דצריך גידול שער אחר התגלחת דטומאה והכא ביום ק"א א"צ תגלחת טומאה ולמה סותר ז' ז"א דכמו דהת"ק גזר ק"א אטו שלשים דסתם נזירות ובעי שלשים לשיטת הת"ק כמו כן ר"א דבעי ז' גבי סתם נזירות גזר ג"כ ק"א אטו סתם נזירות ובעי ז' והיינו דקאמר הנ"מ בין סתם נזירות לנזיר שפירש בנזירות סתם א"צ במילואו כל הל' יום אבל בנזירות שפירש בפירוש שלשים יום בעי כל השלשים יום במילואו ואינו יכול לחסר אפילו שעה אחת דהא בנזירות סתם לא בעינן תגלחת דגידול שער של כל הל' יום משא"כ בנזירות שפירש ל' יום בעינן גידול שער של כל שלשים יום וכן בנזירות סתם אם הי' טמא מת ונזר בנזירות סתם יום השביעי עולה לו מן המנין כדאיתא בדף י"ז במס' נזיר בבבלי ובירושלמי לעיל בפ"ב הלכה ט' ואלו בנזיר שפירש אין עולה יום ז' מן המנין משום דבנזירות מפורש לל' יום א"י לחסר אפי' שעה אחת ובעינן שלימים ובעינן שיהא בטהרת נזירות כל ל' יום וכן בעינן בנזיר שפירש גידול שער של כל שלשים ע"כ סותר בנזירות מרובה לבתר תגלחת טומאה ל' יום כדי גידול שער של כל ל' יום ודוק:
ר' זעירא בשם רשב"ל טעמא דר"א זאת וגו' המטמא ביום מלאת נותנין לו תורת נזיר. וזה קאי איום מלאת של נזירות מרובה וגזה"כ הוא דיום מלאת של נזירות מרובה הנטמא נותנין לו תורת נזיר דסותר ל' יום אבל בנזירות מועטת אינו סותר אלא ז' דגזה"כ הוא דווקא על נזירות מרובה ולא על נזירות מועטת כדאיתא בתוס' ז"ל דף ז' המובא בהלכה דלעיל בדברינו ודוק:
שמואל בר בא בעי קומי ר"ז נטמא באותן הימים מה הן ניתן לתורת נזיר. פי' דקאי על הסיפא גבי נטמא יום מאה ואחד סתר שלשים לת"ק ולר"א סותר ז' והוא מדרבנן דגזרינן אטו יום מלאת דסתם נזירות ע"ז מיבעיא אם הני שלשים יום דמדרבנן אם ניתן לתורת נזיר מדרבנן לענין כל דבר אף לענין קרבן ואף דצריך להביא קרבן בלא"ה על הנזירות שלו דהא עדיין לא הביא קרבנות דטהרה על נזירות שלו אך נ"מ באם נטמא באותן הימים אם מביא קרבן על תגלחת הטומאה וכה"ג מפלפלין בתוס' ז"ל בריש מס' נדרים גבי כינוי נזירות האיך הוי אם הוי נזירות גמורה להביא קרבן דלחד שיטה מביא קרבן על כינוין דכיון שתיקנו רבנן שנודרין בהני לישני הוי כעיקר נזירות ויש כח בידם לעשות תקנותיהן כעיקר נזירות ולחד שיטה דבאמת בכינוין מדרבנן לא משכח"ל רק בנדרים אבל לא בנזירות עי"ש וזהו האיבעיא דבעי שמואל בר בא קומי ר"ז אם נטמא באותן הימים מה הן אם ניתן לתורת נזיר גם ע"ז או נא דלא ניתן רק שיהא נוהג בטהרה ובאיסור גילוח וביין ובטומאה למתים אבל שיהא ניתן לנזירות גמורה דיביאו קרבן על ידי נזירות הזה כגון בנטמא לא ניתן תורת נזיר עליו ודוק:
א"ר שמיי מכיון דתימר ניתק לתורתו של נזיר כמטמא ביום מלאת והמטמא ביום מלאת אין שביעי עולה לו מן המנין. פי' דקאי ג"כ אסיפא על נטמא וייום ק"א דסתר שלשים לת"ק והנה בדין כיצד יעשה אם מגלח תגלחת טומאה ומקריב קרבן על תגלחת טומאה שנטמא ביום ק"א ואז דינו דשביעי שלו אינו עולה לו מן המנין כיון דצריך להביא קרבן בשמיני כנ"ל בה"ג או לא דילמא אינו מגלח תגלחת טומאה ואינו מביא קרבנותיו על הטומאה של יום ק"א ואז דינו דשביעי שלו עולה לו מן המנין כנ"ל ומוכיח ר"ש מכיון דתימר ניתק לתורתו של נזיר פי' לת"ק דס"ל דסותר ל' יום ע"כ דינו דיום ק"א הוי כמו דין אם נטמא ביום מלאת כיון דיש לו כח לסתור כבנזירות גמורה ע"כ דמי לכאילו נטמא ביום מלאת גופי' דאז מגלח ומביא קרבנות דטומאה ואז אין שביעי שלו עולה לו מן המנין כדקי"ל דבמקום דצריך להביא קרבן בשמיני אין שביעי שלו עולה לו מן המנין ע"ז פריך ר"מ דלמה תלי הדין הזה באם סותר שלשים או ז' כיון דיש בידו לסתור אפילו אם יסתור ז' [סתירה ממש לשיטת הירושלמי כדברינו לעיל] נמי הדין כן דלמה סותר סתירה ממש דבעי לחזור ולמנות ז' מי' חדשי' הוא משום גידול שער דמשום דצריך לגלח תגלחת טומאה ולהביא קרבנותיו ע"כ סותר ז' משום דבעינן בין תגלחת לתגלחת ז' ימים כדאיתא לעיל הלכה ג' א"כ אין נ"מ בין אם סותר ל' ימים לסותר ז' ימים דהא בין כך ובין כך כיון דסותר ע"כ דמקיים תגלחת דטומאה ומביא קרבנות דטומאה א"כ ע"כ דאין שביעי עולה לו מן המנין אבל מזה ע"כ אין ראיה דהא הא דנטמא ביום ק"א דסותר ל' לת"ק וז' לר"א הוא מדרבנן גזירה משום סתם נזירות דלזה ל' ולזה ז' וע"כ בעינן שיספור לזה ל' יום חדשים ולזה ז' ימים חדשים משום דכן הדין בסתם נזירות אבל מנ"ל בק"א דמגלח תגלחת דטומאה ומביא קרבנותיו דנימא אין שביעי עולה לו מן המנין דאין ראיה מהא דניתק לתורתו של נזיר דסותר ל' יום דיום ק"א דינו כיום מלאת דאין שביעי שלו עולה לו מן המנין דאין ראיה מסותר ל' יותר מסותר ז' אלא העיקר תלי אם יום ק"א הוי כיום מלאת או לא אם דינו דיום ק"א כיום מלאת אין שביעי שלו עולה מן המנין אפילו למ"ד סותר ז' ואם לא הוי יום ק"א כיום מלאת שביעי שלו עולה לו מן המנין אפילו למ"ד דסותר ל' וסגנון הלשון כך הוא דמקשה לו ר"מ לר"ש דמוכיח מהת"ק דסותר ל' דהוי יום ק"א כיום מלאת ע"ז מקשה ליה דז"א דאין נ"מ בין ת"ק ור"א דלא תלי כלל בסתירה דל' או דז' אלא אם מטמא ביום מלאת דחשיב כתוך מלאת למה לי סותר לל' יום אפילו לא יסתור אלא שבעה נמי הדין כן ולמה תלי במ"ד דסותר ל' אפילו אי לא יסתור אלא שבעה נמי הדין כן אלא במטמא לאחר מלאת שביעי שלו עולה לו מן המנין ג"כ אליבא דכ"ע אפילו למ"ד דסותר ל' ולא תלי כלל בסתירה דל' יום או דז' ימים אלא העיקר תלי האיך דינו דיום ק"א אי כיום מלאת או כלאחר מלאת דאפילו למ"ד סותר ל' יכול להיות שס"ל דיום ק"א הוי כלאחר מלאת ושביעי שלו עולה לו מן המנין משום דכל עיקר דצריך תגלחת דטומאה הוא משום דסותר תגלחת והבאת קרבן דטהרה אם לא עשה קודם סדר התגלחת דטומאה וע"כ בתוך המלאת דלא יצא עדיין השעה שראוי להביא קרבן ותגלחת דטהרה סותר הטומאה את התגלחת וקרבן טהרה אם לא עשה קודם סדר תגלחת וקרבן דטומאה אבל אם נטמא אח"כ ביום ק"א דכבר יצא השעה שראוי להביא קרבן הטומאה דאח"כ אינו סותר התגלחת וקרבן טהרה ואפשר לומר דביום מלאת גופיה כיון דעדיין לא גילח ולא הביא קרבן בטהרה ע"כ סותר הטומאה את התגלחת וקרבן טהרה עד שיגלח ויביא קרבן טומאה אפילו למ"ד דסותר ז' והרמב"ם ז"ל פסק בפ"ו מהלכות נזירות דנטמא ביום ק"א מגלח תגלחת טומאה ומביא קרבן בשמיני ואין שביעי עולה לו מן המנין ומקורו הוא מר"ש דסוגית דידן וז"ב בעז"ה ודו"ק:
נזר והוא בביה"ק ר"י אמר מתרין בו על היין ועל התגלחת רשב"ל אמר מאחר שאין מתרין בו על הטומאה אין מתרין בו על היין ועל התגלחת. וקס"ד דבהא פליגי ר"י ורשב"ל דכ"ע ס"ל דאין מתרין בו על הטומאה דהא טמא וקאי וכדס"ל לרבה בש"ס דילן דף ב' אך דנחלקו אם ג' התראות של הנזיר תלי זה בזה דר"י ס"ל דלא תלי זה בזה ואף שאין מתרין בו על הטומאה מ"מ מתרין בו על היין ועל התגלחת ורבי שמעון בן לקיש סבירא ליה דתלי זה בזה כיון שאין מתרין בו על הטומאה אין מתרין בו על היין ותגלחת וע"כ פריך מחלפה שיטתיה דר"י דתמן הוא אומר מתרין בו על היין ועל הטומאה ועל התגלחת וכא הוא אמר הכין פי' דהא ר"י ס"ל לקמן בסמוך כרב יוסף בש"ס דילן דמתרין בו גם על הטומאה ע"ז מתרצין רבנן דקיסרין דבאמת על כולה פליגין דר' יוחנן אמר מתרין בו על היין ועל התגלחת משום דס"ל דמתרין בו על הטומאה גם כן ורשב"ל ס"ל כרבה בש"ס דילן וכר"א דלקמן בתלמוד הזה דאין מתרין בו על הטומאה וע"כ לכו"ע תלי ג' התראות זב"ז דאם אין מתרין בו על הטומאה אין מתרין בו על התגלחת רק דר"י לטעמיה דס"ל כרב יוסף דמתרין בו גם על הטומאה ולפיכך ס"ל דמתרין בו על היין ותגלחת אבל רשב"ל ס"ל כרבה דאין מתרין בו על הטומאה ע"כ ס"ל מאחר שאין מתרין בו על הטומאה אין מתרין בו על התגלחת ויין ונמצא לפ"ז דתלי ג' התראות זב"ז לשיטת הירושלמי וכן מוכרח לקמן בסוף הלכה זו ודוק:
רב אמר יצא מונה לנזירות בטהרה נכנס בשביעי שלו מביא קרבן טומאה בו ביום. פי' דבמתני' דגרסינן יצא ונכנס עולין לו מן המנין ומביא קרבן טומאה הוא ב' דברים א' דעולין לו מן המנין ב' דמביא קרבן טומאה ובאמת דימים שהוא בבה"ק אין עולין לו מן המנין דנהי דבה"ק אינו סותר אבל אינו עולה מן המנין ג"כ עי' במס' נדה דף ל"ז ע"א וכן משמע מפורש מהרמב"ם ז"ל בפ"ו מה"נ ה"י וז"ל יצא מבה"ק ושהה ימים וחזר ונכנס אין אותן הימים עולין לו יצא והזה וטבל וטהר ומנה ימים מנזירותו וחזר לבה"ק אותן הימים שמנה עולין לו ואפילו נכנס ביום שמיני הרי השביעי שלו עולה לו מן המנין ואם נטמא שם אחר שנכנס באחת מן הטומאות שהנזיר מגלח עליהן מביא קרבן טומאה וסותר הימים הקודמין ומגלח תגלחת טומאה עכ"ל ז"ל ומדמדקדק בלשונו וטהר ומנה ימים מנזירותו ואח"כ חזר ונכנס וכן מסיים בלשונו אותן הימים שמנה עולין לו ולא כתב דעולה לו הכל משמע דרק אותן הימים שמנה חוץ לבה"ק עולה לו דאל"כ למה פרט אותן הימים שמנה הול"ל סתם דעולה לו ועוד למה נקט כלל הרמב"ם ז"ל כל עיקר דמנה ימים מנזירות א"ו ברור דס"ל דימי בה"ק אף שאינו סותר משום דלא הוי מטומאות שהנזיר מגלח עליהם אבל אינן עולין לו ג"כ וע"כ ס"ל דרק אותן הימים שמנה חוץ לבה"ק עולה וקמ"ל דבה"ק אינו סותר אותן הימים שמנה קודם זולת אם נטמא שם באחת מן הטומאות שהנזיר מגלח עליהן אז סותר הימים הקודמין [והא דהקשה הכ"מ ז"ל למה נקט הרמב"ם ז"ל דאם נטמא שם אחר שנכנס אפילו נטמא חוץ וקודם שנכנס מאחר שהוא טומאה שהנזיר מגלח עליהן וכו' והניח בצ"ע עי"ש לא הבנתי הקושיא דהא קמ"ל טובא דהא הו"א דאינו סותר רק בשנטמא בשעה שהוא טהור אבל כשטמא וקאי כבר מאותן הטומאות שאין הנזיר מגלח הו"א דבזה אין כח בהטומאה הסותרת לסתור הנזירות כיון דאינו מוסיף טומאה על טומאתו מאין לו כח הסתירה ע"כ שפיר קמ"ל דסותר] ומוכרח בפשיטות מהרמב"ם ז"ל דימי בה"ק אינו עולה לו רק דאינו סותר הימים שמנה אחר שנטהר וזה דלא כפי' המשניות להרמב"ם ז"ל אח"כ ראיתי שהלח"מ ז"ל כתב ג"כ כן ועי"ז יתפרש בעז"ה כל הסוגיא הזאת דקשה קושית הש"ס דילן אלא נכנס הוא דעולין לו מן המנין לא נכנס אין עולין לו מן המנין ע"כ מפרש רב דמתני' לצדדין קתני יצא ונכנס [ונטמא שם בטומאה שהנזיר מגלח] חל עליו ב' דברים אחד על יצא ואחד על נכנס ביצא עולין לו מן המנין ובנכנס [כשנטמא שם] מביא קרבן טומאה בשביעי כיון דלאחר שיצא והזה ג' וז' נכנס ונטמא השתא מביא קרבן אבל אם נטמא קודם ז' אינו. מביא קרבן ואפילו נכנס בו ביום שנזר בטהרה [כדאיתא בפי' המשניות להרמב"ם ז"ל] ונכנס בו ביום לבה"ק ונטמא שם בטומאה שהנזיר מגלת עליהן נמי מביא קרבן וסותר ר"א אומר לא בו ביום דס"ל דביום שנזר אם נכנס לבה"ק ונטמא שם בטומאה שהנזיר מגלח אינו מביא קרבן דבעינן הימים הראשונים יפלו ואין לו מהיכן להפיל וזה הקרא כתיב בנזיר טמא כדכתבו התוס' ז"ל בדף י"ט ד"ה לא מדכתיב כי טמא נזרו משמע דמיירי בנזירות דטומאה פי' אם נטמא מן הטומאות שהנזיר מגלח עליהן בשעה שהוא טמא בלא"ה מבה"ק אז אינו סותר ומביא קרבן רק בדאיכא ימים הראשונים אבל אם נטמא מן הטומאות שהנזיר מגלח עליהן בשעה שהוא טהור אז גם ר"א מודה דלא בעינן ימים הראשונים כהנא בעי קומי רב ואין טעון הזאה שלישי ושביעי כו' שמואל אמר יצא והזה שנה וטבל נכנס מביא טומאה דס"ל כרב בפירושא דמתני' דלצדדין קתני דב' דברים הללו דקתני עולין לו מן המנין ומביא קרבן טומאה קאי על ב' דברים דרישא יצא ונכנס חד קאי על יצא וחד קאי על נכנס דביצא עולין לו מן המנין ובנכנס אח"כ מביא קרבן טומאה כשנטמא שם מן הטומאות שהנזיר מגלח עליהן ולא פליג על רב אלא במה דצריך הזאה ג' וז' למנין הנזירות לרב צריך הזאה רק לענין קרבן אבל המנין עולה לו בהיציאה לבד ולשמואל צריך הזאה גם לענין מנין הנזירות [ומזה יצא להרמב"ם ז"ל כל דינו דנקט יצא והזה וטבל וטהר ומנה ימים וחזר לבה"ק אותן הימים שמנה עולין לו ואם נטמא באחת מן הטומאות כו' סותר למה צריך מנין הימים והוא ע"פ הירושלמי הזה דמתניתין לצדדין קתני דעולין לו מן המנין ומביא קרבן טומאה קאי הב' דברים הללו על ב' דברים דרישא דחד קאי על יצא וחד על נכנס דביצא עולין לו מן המנין ובנכנס אם נטמא שם מן הטומאות שהנזיר מגלח מביא קרבן טומאה] ועפ"מ שביארנו הפי' דבו ביום דת"ק ור"א דהת"ק ס"ל דבנזיר שנכנס בו ביום שנזר לבה"ק ונטמא שם באחת מן הטומאות שהנזיר מגלח מביא קרבן וסותר ע"ז אמר לו ר"א לא בו ביום כיון שנטמא בטומאה שהנזיר מגלח עליה בשעה שהוא טמא ע"ז בעינן ימים הראשונים ובזה יתפרש כל הסוגיא כעין חומר דמסיק עולא בר ישמעאל אמר מה צריכה ליה בנזיר טמא פי' אם נטמא מן הטומאות שהנזיר מגלח בשעה שהוא נזיר טמא כגון עומד בבה"ק בזה פליג ר"א וס"ל דבעינן שימנה ימים בטהרה קודם שיכנם דהת"ק ס"ל דלענין יצא מונה נזירות בטהרה ואם נכנס ונטמא שם מן הטומאות שהנזיר מגלח ואפי' ביום שנזר ולא מנה נזירות בטהרה סותר זה היום ומביא קרבן ע"ז ס"ל לר"א דבנכנס לבה"ק ונטמא שם בטומאה שהנזיר מגלח אינו סותר זה היום ואינו מביא קרבן וקמיבעיא ליה לשמואל בר אבא בסמוך יום אחד לנזירותו ויום אחד לנזירות בנו אם מצטרפין לר"א דיהא חשיב כנזירות אחת והוי כשנטמא ביום השני של בנו בבה"ק בטומאה שהנזיר מגלח כיום השני או דב' נזירות הן והוי יום הראשון של נזירות הבן ע"ז אמר עולא בר ישמעאל מה צריכה ליה בנזיר טמא פי' שעומד בבה"ק והוי נזיר טמא ונטמא שם בטומאה שהנזיר מגלח עליה ע"ז מיבעיא ליה אם מצטרפין נזירותו לנזירות בנו אבל בנזירות טהרה אף ר"א מודה אפילו אין לו מהיכן להפול וכדמסיק שמואל בר אבא בעי יום אחד לנזירותו ויום אחד לנזירות בנו מהו שיצטרפו והא דקאמר עולא בר ישמעאל על האיבעיא דר"ש בר אבא ולא קאמר על המתני' גופיה הוא משום דבסמוך קאמרינן דבנזיר טמא היה פשיטא דמצטרפין משום דאינו ראוי לקבל התראה לחד מ"ד ולדידיה ע"כ דפליגי ר"א ורבנן בנזיר טהור דאי על נזיר טמא לא הי' שיייך האיבעיא דרשב"א ע"כ נקט עולא בר ישמעאל דכל איבעיא דרשב"א הוא על נזיר טמא ע"כ דמשום בנזיר טהור לא פליג ר"א כלל ופריך מה אנן קיימין אם בשנולד בנו היום ומחר נכנס [דקמיירי בנזירות בטומאה] ונטמא בטומאה שהנזיר מגלח הרי יש כאן ב' ימים לנזירות בנו דהא לא הוי יום ראשון דבנו ואם בשנולד בנו למחר ונכנס למחר הרי יש לו ב' לנזירותו דהא תחלת היום הי' הוא טהור אר"מ תיפתר בין השמשות פי' שנולד בין השמשות ומחר נכנס לבה"ק ונטמא שם בטשהנ"מ א"כ הוי בנזירות בנו יום הראשון ואם הוי נזירותו ונזירות בנו נזירות אריכתא הרי נחשב יום הזה יום שני ור' אבין מוקי ביום אחד אך דילמא בנזירותו ובנזירות בנו חשיב כב' ימים והי' טהור בנזירותו ונולד הבן ונכנס לבה"ק ונטמא שם בטשהנ"מ ע"כ צריכה לי' אם חשיב כב' ימים או כיום אחד וכ"ז מיירי בנזיר טמא שנטמא בטומאה שהנזיר מגלח עליה בשעה שהוא טמא בלא"ה בזה פליג ר"א וס"ל דבעינן ב' ימים דהיינו בשנולד בין השמשות ומחר נכנס וכל ענין האיבעיא מיירי רק בנכנס אבל בלא נכנס לבה"ק ונטמא בטומאה שהנזיר מגלח כשהוא נזיר טהור לא שייך כלל האיבעיא דהצטרפות נזירותו ונזירות בנו דהא בהא גם ר"א מודה זהו דעתו דעולא בר ישמעאל אבל ר' יוסי פליג עליו וכדגרסינן אמר ר' יוסי מה צריכה לי' בנזיר טהור אבל בנזיר טמא פשיטא לי' שהן מצטרפין פי' דאם נטמא בטומאה שהנזיר מגלח עליה בשעה שהוא נזיר טהור בזה ג"כ ס"ל לר"א דבעינן שימנה ב' ימים לכן בזה מיבעיא לי' אם מצטרפין אבל בנזיר טמא פי' באם נכנס לבה"ק ושם נטמא בטשהנ"מ בזה פשיטא לי' דמצטרפין באם שנולד הבן בין השמשות ולמחר נכנס ונטמא שם בטומאה שהנזיר מגלח פשיטא דמצטרפין אר"מ קומי ר' יוסי לא כ"ש הוא מה ימים שאין עולין לו לא בנזירותו ולא בנזירת בנו את אחר מצטרפין פי' דהא אם בשנטמא בטומאה שהנזיר מגלח כשהוא בבה"ק דאז אין עולין לא בנזירותו אם נזירות בנו קודמת ולא בנזירות של בנו אם נזירותו קודמת את אומר מצטרפין ימים שהן עולין בנזירותו ובנזירות בנו לא כ"ש שיצטרפו א"ר יוסי תמן אינו ראוי לקבל התראה ברם הכא ראוי לקבל התראה כפי' הפ"מ ז"ל דכיון דראוי לקבל התראה ולכתחלה צריכין להתרות לו בשביל איזה נזירות אם בשביל שלו או בשביל בנו ע"כ כל חדא נזירות באנפי' נפשי' היא [ודע שבדפוס הישן גרסינן אבל בנזיר טמא פשיטא לו שאין מצטרפין והק"ע ז"ל והפ"מ ז"ל הפכו הגי' וגורסין שהן מצטרפין משום דכן מוכח מהא דקאמר מה ימים שאין עולין לא בנזירותו ולא בנזירות בנו את אומר מצטרפין ובאמת י"ל לפי גי' הישנה גרסינן שם ג"כ אין מצטרפין וה"פ מה ימים שאין עולין לא בנזירותו ולא בנזירות בנו פי' דאין מקום לומר דזה היום בשביל נזירותו או לחשבון נזירות בנו דהא אין עולין לחשבון הנזירות ואעפ"כ את אומר אין מצטרפין ימים שהם עולין בנזירותו ובנזירות בנו פי' דהא עולה על חשבון שלו או על חשבון של בנו ונמצא דמיוחד יום הזה בעד חשבון של נזירות בנו לא כ"ש שאין מצטרפין והוי ב' נזירות ע"ז אר"י תמן אינו ראוי לקבל התראה ברם הכא ראוי לקבל התראה פי' דאם התרו אותו בנזירות בנו משום נזירותו חשוב בדיעבד התראה כדאיתא לעיל בפ"ב ע"כ יש להחשיבן לחדא נזירות אבל מחוורתא כגי' המפרשים ז"ל] ומוכח הוא כדברינו דפי' של נזיר טמא ונזיר טהור הוא בהאי סוגיא דנזיר טמא פי' דנטמא בטומאה שהנזיר מגלח עליה בימים שהיה טמא שהי' עומד בבה"ק דהא בשקמיירי בנזיר טמא גרסינן אם בשנילד בנו היום ומחר נכנס ואם בשנולד מחר ונכנס למחר הרי בפירוש דע"י הכניסה הוא דהוי נזיר טמא וגם מוכח כן מהמשנה גופיה דלמה קתני כלל במתניתין דין דנכנס דהא דין דעולה מן המנין לא שייך כשנכנס כדברינו לעיל כדמוכח מהרמב"ם ז"ל הנ"ל ובירושלמי מפורש מוכח דהא דקתני עולין מן המנין ומביא קרבן טומאה ב' דברים הללו קאי על ב' דברים דרישא דיצא ונכנס דעל יצא קתני דעולין לו מן המנין ועל נכנס קתני דמביא קרבן טומאה וא"כ קשה למה קתני כלל נכנס הו"ל למתני אם נטמא מביא קרבן טומאה אפילו בו ביום שנטהר לת"ק ולר"א לא בו ביום בשלמא לפי' הבבלי י"ל כמו דמשני שם לא מיבעיא יצא אלא אפילו נכנס עולין לו מן המנין משא"כ להירושלמי דנכנס הוא על מביא קרבן טומאה ולא שייך לרבותא דעולה מן המנין ימים הראשונים קשה כנ"ל אלא ע"כ דדוקא נכנס קמ"ל דהוי נזיר טמא וגם נטמא בטומאה שהנזיר מגלח ע"ז למ"ד דר"א לא פליג רק בנזיר טמא ע"כ קתני נכנס משום ר"א דדוקא על נכנס פליג ר"א ולמ"ד דלר"א אפילו בנזיר טהור נמי ס"ל דלא בו ביום נקט נכנס לרבותא דת"ק דאפילו נכנס דיותר יש לומר דבעינן ימים הראשונים דכתיב כי טמא נזרו כנ"ל מ"מ ס"ל ג"כ דאף בו ביום וגם מפי' המשניות להרמב"ם ז"ל מוכח בפירוש כן דפירש בדברי ר"א אם נכנס בו ביום שנזר אינו סותר אותו היום והלכה כר"א וכן כתב הדין בנזיר טהור מתחלתו שנטמא ביום שנזר אינו סותר אותו היום עכ"ל ז"ל ולכאורה קשה דאם חזר ונכנס ביום שנזר האיך אינו סותר אותו היום הא יום הזה לא נמנה כלל ממנין הנזירות כיון דלא הוזה עליו ג' וז' וע"כ ה"פ דר"א אומר דאם ביום שנזר נכנס לבה"ק ונטמא שם בטומאה שהנזיר מגלח אינו סותר אותו היום משום דבעינן בטומאה הסותרת ימים הראשונים כשנתהוה הטומאה שהנזיר מגלח בימי טומחה כדכתיב גבי ימים הראשונים כי טמא נזרו וזהו דברי ר"א במתני' ומסיים הרמב"ם ז"ל דכן הדין דפליג ר"א גם על נזיר טהור מתחלתו שנטמא ביום שנזר אינו סותר אותו היום כלומר אף לא כדינא דמתני' בנכנס לבה"ק ונטמא שם בטומאה שהנזיר מגלח דבשעה שנטמא היה טמא מתחלה אלא אף כשהיה נזיר טהור מתחלתו קודם שנטמא בטומאה שהנזיר מגלח ג"כ הדין כן דס"ל לר"א דבעינן ימים הראשונים ואם נטמא ביום הראשון אינו סותר וע"פ שביחרנו בע"ה הסוגיא ממילא לא יקשה קושית הש"ק ז"ל ד"ה מה והנו"י ז"ל מפלפל בזה ולפי דברינו אתי שפיר בע"ה ודו"ק:
רבב"ח בעי כמה דתימר תמן על דר"א בתחלה והוא שיהא לו מהיכן להפיל ובסוף אעפ"י שאין לו מהיכן להפיל אר"ז קומי ר"מ ולא מתניתא היא נטמא יום מאה ואחד כו'. והקשו המפרשים ז"ל מדוע לא מביא מרישא נטמא ביום שלשים סותר שבעה לר"א ונראה לפענ"ד עפ"מ דפסק הרמב"ם ז"ל בפ"ו מהל' נזירות ה"ו נטמא ביום שנזר אינו סותר אלא משלים עליו אחר שיביא קרבנו שנאמר והימים הראשונים עד שיהא לו ראשונים וס"ל להרמב"ם ז"ל דאימתי ס"ל לר"א דבעינן ראשונים היינו לענין סתירה אבל לענין קרבן טומאה לא שייך וכ"כ שם הלח"מ ז"ל ונראה דטעמא משום דסתירת הימים וקרבן טומאה ב' ענינים הן דהא דסותר הימים משום דנפל טומאה במשך מנין הנזירות והא דמגלח ומביא קרבן טומאה הוא משום דנסתר תגלחת והבאת קרבן דטהרה וע"כ אם נפל הטומאה ביום הראשון אינו סותר המנין משום דבעינן ימים ראשונים אבל מאי שייכות הוא לסתירה דהבאת קרבן דטהרה ולפיכך ס"ל דלא תלי זב"ז ולא כפי' התוס' ז"ל וע"כ עולה יפה בזה מה שפירשנו בה"ג לשיטת הירושלמי דלר"א הא דבנטמא ביום שלשים סותר שבעה לאו משום מקצת היום ככולו ז"א דא"כ למה ליה תגלחת אלא משום דס"ל דהא דאינו סותר ל' הוא משום דבעינן ימים אחרונים לענין מנין משא"כ לענין תגלחת וקרבן טומאה וע"כ אם נטמא ביום שלשים דהוא קודם זמן תגלחת ולא יצא עדיין השעה שהוא ראוי להביא קרבן ולהתגלח בטהרה ע"כ מחוייב לעשות סדר תגלחת וקרבן דטומאה קודם תגלחת וקרבן דטהרה וצריך ז' להזאת ג' וז' משא"כ אם נטמא ביום מלאת בשעה שהיה ראוי להביא קרבן ויצא כבר השעה שהוא ראוי לגלח ולהביא קרבן איפשר דלא צריך אז תגלחת וקרבן דטומאה ובזה נחלקו לעיל בה"ד ר"ש ור"מ אם הוי הנטמא ביום מלאת כבתוך מלאת או לא לענין קרבן טומאה עי"ש דלר"ש הוי כבתוך ולר"מ הוי כלאחר מלאת ולר"ש תלי בפלוגתא דהת"ק ור"א ור"מ פליג שם עי"ש היטב בדברינו וזהו דבעי הכא רבב"ח כמה דתימר תמן על דר"א בתחלה והוא שיהא לו מהיכן להפיל לענין סתירה ובסוף אע"פ שאין לו מהיכן להפיל ומיבעיא לו על הכל אם סותר המנין ואם מביא קרבן טומאה והא דס"ל ביום ל' סותר ז' מהא לא נפשוט רק דבעינן ימים אחרונים לענין סתירה אבל לענין אם מביא קרבן טומאה ותגלחת אינו ראי' משם דאפילו אינו סותר המנין מ"מ צריך ז' משום התגלחת וקרבן טומאה ע"כ מונה שבעה ויזה ג' וז' ויביא קרבן דהא קודם יום מלאת דקודם השעה שהי' ראוי לתגלחת והקרבן דטהרה פשיטא דסותר תגלחת וקרבן טהרה דהא לא יצא לשעה שהוא ראוי לתגלחת ולהבאת קרבן דטהרה וע"כ פשיטא דצריך הזאה ג' וז' כסדר תגלחת וקרבן דטומאה קודם אבל לאחר יום מלאת דכבר יצא לשעה שהוא ראוי לתגלחת ולהבאת קרבן דטהרה מיבעיא לן ונחלקו בזה ר"ש ור"מ לעיל וע"ז פשיט ר"ז קומי ר"מ ממתני' דנטמא ביום מלאת ס"ל לר"א דסותר ז' עכ"פ וס"ל כר"ש התם לעיל בה"ד דהוי כבתוך מלאת וצריך קרבן טומאה ותגלחת דטומאה ע"ז א"ל ר"מ לטעמי' לעיל דעד כאן לא שמענו אלא שסותר והוא מדרבנן משום גזירה דיום שלשים כנ"ל בה"ד הנ"ל אבל לא שמענו דהוי כבתוך מלאת לענין קרבן טומאה ותגלחת דסותר ז' הוא מדרבנן אבל לא שמענו שמביא קרבן טומאה והא דפסק הרמב"ם ז"ל דביום מלאת מביא קרבן טומאה וסותר ל' מדרבנן וכיון דכל עיקר דסותר ל' הוא מדרבנן האיך מביא קרבן מדרבנן הוא משום דפסק כר"ש לעיל דתגלחת וקרבן טומאה ביום מלאת כבתוך מלאת כיון דנטמא קודם גילוח והבאת קרבן בטהרה צריך לעשות קודם סדר גילוח והבאת קרבן דטומאה דלא תלי זב"ז כנ"ל ודוק:
רב אמר בכולל נחלקו כו' היי דינו כולל אהן אומר תרתי ואהן דמר ה' מונה אהן אמר חדא תרתי ואהן אמר תלת ד' חמש. פי' כשזה אומר תרתי וזה אומר ה' הוי הכחשה בתוך גוף העדות אבל זה אומר חדא תרתי וזה אומר חדא תרתי תלת ארבע חמש ונמצא דאומר כמו הראשון אבל מוסיף שלאחר כך הוסיף עוד תלת ד' חמש והוי כמו הכחשה לאחר העדות כגון זה אומר שפנה אחר המעשה לצפון וזה אומר שפנה אחר המעשה לדרום דמסיק לקמן דזה נקרא אחר העדות כיון דהגידו עדותן בשוה רק שזה אומר שאח"כ הלך לצפון וזה אומר שאח"כ פנה לדרום לד"ה נקרא הכחשה דלאחר עדות ולא בטלה וה"נ כשהעידו שניהן יחד על חד תרתי ורק שזה אומר שלאחר כך לא הגיד כלום וזה אומר שלאח"כ הגיד עוד תלת ד' חמש ולרב הוי הכחשה בתוך גוף העדות ג"כ לא בטלה אליבא דב"ה דהא בכולל ס"ל נמי לב"ה דלא בטלה העדות ולר"י בכולל דהוי הכחשה עדות בתוך עדות ס"ל נמי לב"ה דבטלה עדות ורק במונה דהוא הכחש' לאחר העדו' אז ס"ל לב"ה דלא בטל' העדות והיינו דמסיק רב אמר הכחיש עדו' בתוך עדות לא בטלה העדות ור"י אמר הכחיש עדו' בתוך עדות בטל' העדות ד"ה מכחיש עדות לאחר עדות לא בטלה וע"ז מפרש ר"י כדעתיה כו' ומסיק דבכת אחת רב מודה בהכחיש עדות בתוך עדות לא מהני כי פליגי בב' כיתי עדים כו' חיילי' דרב מן הדא ר"י ור"ש אומר הואיל וזו וזו מודות שאינו קיים הרי אילו ינשאו ולא שמיע דמר ר"א מודו ר"י ור"ש בעדים פי' אם ב' כיתי עדים נחלקו כת א' אומרת מת וכת א' אומרת נהרג כ"ע מודים דבטל העדות ודוק:
סליק פירקא בס"ד: