Chiddushei Ridbaz on Jerusalem Talmud Nedarim Chapter 2
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
לד' אין אדם אוסר עליו דבר אלא שהוא לד' פי' דה"פ הכתוב איש כי ידור נדר לד' וגו' לא יחל דברו ונמצא דאינו עובר על בל יחל אלא כשהוא נדר לד' אבל אם אינו נדר לד' כלומר דלא חל עליו הנדר מן השמים ויודע שמותר מן השמים ובני אדם נוהגין בו מעצמן איסור כמו בנהוג ליפרוש חלה מארוזא עי' במס' פסחים דף נ"א בתוס' ז"ל שם דבני אדם יודעין בעצמן דמותר מן השמים ועושין כן בעצמן הגדר אע"פ שמותר מן השמים אם ידור אדם בנדר ליתן חלה מארוזא הרי אין שם חלה חל על ארוזא ונדרו אין בו ממש ולא עבר על בל יחל ואינו עובר על בל יחל אלא א"כ כשחלה עליו מן השמים הנדר ותני דבית רב פליג מניין לנדרים שהן מותרין מן השמים ובני אדם נוהגין בו באיסור שלא תהא נודר ומבטל ת"ל לא יחל דברו שלא יעשה דבריו חולין ועובר מה"ת על בל יחל אם עושה איסור זה בעצמו ומבטלו אף על פי שלא חלה עליו הנדר מן השמים ונמצא לשיטת רב אפילו כשלא חל הנדר עובר בל יחל כשמבטלו ועובר על בל יחל בשעת הנדר כיון שנדר ע"מ לבטלו בתחלה וכ"מ ברמב"ם ז"ל בפ"ד מה"נ עיי"ש:
ובזה יתבאר כל הסוגיא הזאת דגרסינן האומר לאשתו הרי את עלי כאימא ביאתך עלי כביאת אימא כבשר אימא לא אמר כלום פי' אם לא אמר ביאתך כביאת אימא אלא בשרך כבשר אימא לא אמר כלום אמר הככר הזה כביאת אימא פי' דמיבעיא לי' אם הא דצריך שאלה הוא כדי שלא יהא מתפיס לפעמים בדבר הנדור ביאת אשתו ע"כ כדי שלא יהא רגיל בכך הצריכוהו שאלה עי' בר"נ ז"ל או דילמא משום שלא יהא רגיל לבזות בביאת אימא לפיכך הצריכוהו שאלה ונפ"מ באומר ככר זו עלי כביאת אימא אם הוא משום כבוד אמו צריך שאלה ואם משום ביאת אשתו שלא יהא רגיל להדירה על תשמיש ופעמים יתפוס בדבר הנדור ע"כ בככר לא בעיא שאלה וקפשיט נישמעינה מן הדא האומר לאשתו קונם שאיני משמשך רב אמר אסור פי' דעובר בבל יחל ושמואל אמר מותר ופריך מה מקיים שמואל לא יחל דברו כאילו בל יחל דברו פי' מדרבנן צריך שאלה ורב דס"ל דעובר בבל יחל מדאורייתא לטעמי' אזיל דהא משועבד לה וע"כ דיכופו אותו ובשעת הנדר עמד ע"מ לבטל ע"כ בנדר כזה שעומד לבטלו בשעת הנדר כבר עובר בבל יחל ומסיק רב כדעתו תני דבית רב ופליג מנין לנדרים שהן מותרין לך מן השמים כו' כדי שלא תהא נודר ומבטלו ת"ל לא יחל וגו' וא"כ לשמואל בנדר מתשמיש אשתו גופי' צריך שאלה מדרבנן אפילו בלא אמר כביאת אימא והא דתני דינא דשאלה בתלה תשמיש אשתו בביאת אמו הוא משום דמחדש דפותחין לו פתח במקום אחר משום כבוד אמו אבל לרב אינו צריך שאלה בתשמיש אשתו רק משום שתלה בתשמיש אמו ונמצא בנדר על הככר ותולה אותו בתשמיש אמו א"צ שאלה אליבא דשמואל ודווקא בתשמיש אשתו צריך שאלה מדרבנן אבל לרב בתשמיש אשתו א"צ שאלה ג"כ רק משום שתלה באמו דהא רב לא מוקי הבל יחל דקונם אשתו משמשך מדרבנן ואלא הבל יחל הוא משום נודר ומבטל וכבר עבר וא"צ שאלה בקונם תשמיש אשתו רק בתלה אותה כביאת אימא ודוק:
הני רב ופליג הש"ק ז"ל הק' על הרמב"ם ז"ל בפ"ד דנדרים מהאי סוגיא ולדברינו לא קשה כלל מהאי סוגיא וגם מה מדייק דדווקא בד' נדרים פסק הרמב"ם ז"ל כן אבל לא בהשנוין במשנתינו לא הבנתי זאת הא הרמב"ם ז"ל פסק בהנך דמשנתינו דצריך שאלה מדרבנן וכן מה שכתב הפני משה ז"ל בריש פירקין לדברינו דברי הכסף משנה ז"ל נכונים ודוק:
ולמה לא תנינן שבועה שלא אוכל לך מותר. בגין דתנינן כו' פי' המפרשים ז"ל לא הבנתי ונראה לענ"ד דה"פ דהנה בפ"ק במתניתין בה' ה' פליגי ת"ק ור"י באומר קרבן אי הוי כהקרבן או כקרבן דלרבנן הוי כקרבן ואסור ולר"י מותר כהקרבן ומסיק בסיפא שם הקרבן כקרבן קרבן שאוכל לך אסור ופירש בתוס' ז"ל דמאי קמ"ל בשלמא הקרבן קמ"ל דלא הוי כהאי קרבן וכן עיקר דינא כקרבן אבל קרבן מאי קמ"ל ותירצו ז"ל דקמ"ל דדווקא דקאמר קרבן שאוכל לך אבל אמר לא אוכל לך לא אמרינן קרבן יהא לפיכך לא אוכל לך עיי"ש והנה במשנה דידן גרסינן בבבלי קרבן לא אוכל לך הקרבן שאוכל לך לא קרבן לא אוכל לך מותר ומוקי בבבלי המתניתין ע"כ כר"מ פי' הת"ק דר"י דאי ר"י הא לא שאני ליה בין הקרבן בין קרבן ולמה תני הקרבן שאוכל לך מותר אפילו קרבן שאוכל לך נמי מותר עיי"ש אבל בירושלמי גרסינן במתניתין קרבן שאוכל לך מותר א"כ ע"כ מתניתין אתיא כר"י ולכאורה יש לאמר מדוע בשבועה שלא אוכל לך אמרינן דה"ק באיסור שבועה לפיכך לא אוכל לך ולמה לא נומר כן גבי קרבן לא אוכל לך ואמאי מותר ז"א דהא אפילו קרבן שאוכל לך נמי תני במתניתן דמותר משום דלר"י קרבן הוי כמו הקרבן אבל קשה הא רבנן לא פליגי אר"י רק אם קרבן הוי כקרבן או כהקרבן אבל עכ"פ אפילו לרבנן דס"ל דקרבן הוי כקרבן ס"ל נמי באומר קרבן לא אוכל לך מותר ולא אמרינן כקרבן הוא לפיכך לא אוכל לך כמו שכתוב התוס' ז"ל הנ"ל א"כ גבי שבועה נמי נימא הכי והיינו דמקשה ולמה לא תנינן שבועה שלא אוכל לך מותר [וא"ל דס"ל להאי תנא דאמרינן כן כקרבן ובאיסור שבועה לפיכך לא אוכל לך ואי הוי אמר מפורש כקרבן לא אוכל לך נמי הי' אסור ז"א דעכ"פ לרבנן באומר כקרבן לא אוכל לך מותר כמו שכתוב התוס' ז"ל הנ"ל וא"כ למה סתם רבי הדין הזה בשבועה דנראה דליכא פלוגתא הו"ל למיתני לכל הפחות דפלוגתא דרבנן והאי תנא הוא] ומשני אלא בגין דתנינן חומר בשבועות מבנדרים והוי באמת אף בזה ג"כ חומר בשבועות מבנדרים [מלבד חומרא דשבועה והשבועה וקרבן כקרבן] דסברין מימר שבועה לא אוכל לך דברי חכמים אסור כלומר אפילו לדברי חכמים אסור דאף בזו חומר בשבועות מבנדרים לפיכך לא תנינן ודוק:
מה הטבה רשות כו' לא היוצא מפי שמים ומר בהקדש כן ר' יוסי בשם ר' הילא שכן אדם מקדיש סוכתו לשמים פי' דלפיכך ע"כ חל נדרים אאיסורין ולא שבועות כדאיתא לעיל בפ"ק נדרים חלין על איסורין ואין שבועות חלין על איסורין הוא מה"ט דהא אדם יש להקדיש בקונם לשמים את כל האיסורין שיש לו כגון אם יש לו בשר טריפה ונבילה יכול להקדישן לבד"ה דהא הוי מותר בהנאה ופשיטא שחל ההקדש עליהן [למ"ד פודין את הקדשים להאכיל כו' וכן אפילו למ"ד אין פודין כו' ועי' בדברינו בירושלמי בפ"ק דמס' פסחים עיי"ש] וכיון שחל ההקדש עליהן ויכול לאסור עליו בקונם לשמים על כרחך פשיטא דיכול לאסור על עצמו בקונם והא דקאמר שכן אדם מקדיש סוכתו לשמים משום דקאי על הא דקונם סוכה שאינו עושה על כן קאמר הטעם שכן אדם מקדיש סוכתו לשמים אבל אין הכי נמי דה"ה דחל קונם על איסורין מה"ט:
ובגליל אסורין שאין אנשי בני גליל מכירין את חרמי הכהנים אבל אם היו מכירין סתמא מותר הכא את אמר מותר וכא את אמר אסור דקס"ד אם היו מכירין אלו ואלו הי' מותרין וברישא אם היו מכירין אלו ואלו אסורין וקשיא מרישא לסיפא ע"ז אמר רבי אליעזר תרי תניין אינון ורבי ירמי' משני דלעולם חד תנא הוא ולעולם סתם נדרים להחמיר ואם הי' מכירין אלו ואלו מותרין והא דתני שאין אנשי גליל מכירין את חרמי הכהנים לא תידוק מינה אם הי' מכירין אלו ואלו מותרין ז"א אלא משום דבחרמים איכא פלוגתא דתנאי אם סתם חרמים הוא לבד"ה אי דסתם חרמים הוא לכהנים וע"כ אנשי גליל אסורין בחרמים דאיפסק הלכתא שם מנהגי כמ"ד סתם חרמים לבד"ה אבל למאן דאמר סתם חרמים לכהנים הי' מותרין ולא תידוק הא אם היו מכירין אלו ואלו מותרין ז"א דבחרמים ליכא אלו ואלו אלא אי סתם חרמים לבד"ה אי סתם חרמים לכהנים והכי קאמר במתניתין דאין אנשי גליל מכירין בחרמי כהנים לא נהגו כמאן דאמר סתם חרמים לכהנים הא אם הי' מכירין חרמי כהנים כלומר אם היו מכירין והי' נוהגין כמאן דאמר סתם חרמים לכהנים אז אף בגליל מותר וזה שייך בחרמים דשם ליכא אלו ואלו אלא או כמאן דאמר סתם לבד"ה או כמאן דאמר סתם חרמים לכהנים לפיכך מדייק התנא דבגליל אסורין שאין מכירין חרמי כהנים ונהג בגליל כמאן דאמר סתם חרמים לבד"ה אבל אי סבירא ליה כמ"ד סתם חרמים לכהנים אז פשיטא דמותר ע"ז קאמר ר"י בשם רבי הילא דז"א דלא אתיא כמאן דאמר סתם חרמים לבד"ה ולא תלי יהודה וגליל בפלוגתא דהתנאים אי סתם חרמים לבד"ה או לכהנים ולא משום דנהגו ביהודה כהאי תנא ובגליל כהאי תנא אלא כל עיקר הנפ"מ שבין יהודה לגליל הוא משום דבגליל היו רגילין בחרם עכן וביהודה לא היו רגילין בחרם עכן ופליג על האוקימתא דר' ירמי' ודוק: