מעתה אותו של מאכל אפילו חישב עליו לסייג יהא חייב ת"ל ונטעתם כל עץ מאכל. כן גי' הגר"א ז"ל בשנו"א וה"פ ת"ל ונטעתם ר"ל דצריך לנטוע לשם עץ מאכל אבל אם נטעו שלא לשם עץ מאכל פטור:

ר' יוסי למד דבר מתחלתו ממשמע שנאמר שלש שנים וגו' וכי אין אנו יודעים שבעץ מאכל הכתוב מדבר מה ת"ל ונטעתם כל עץ מאכל את שהוא למאכל חייב לסייג לעצים ולקורות פטור. פי' התוי"ט ז"ל דזה קאי אדברי ר' יוסי דס"ל דבאילן אחד הפנימי למאכל והחיצון לסייג הפנימי חייב והחיצון פטור מפרש ר' יוסי הטעם משום דעץ מאכל מיותר דהא ילפינן מלא יאכל אלא ע"כ דמלמד דאפילו באילן אחד אינו חייב רק חלק המאכל שבו וכן ר' יונה למד זאת מסיפא מתאכלו את פריו ידעינן שהוא עץ מאכל אלא ע"כ דבא ללמדינו הך דינא דר' יוסי דמתניתין:

יאות ארשב"ג מ"ט דרבנן א"ר זעירא במשנה סדר נטיעותן לעצים ברוצף. פי' דכשעושה אותן רצופין ניכר שזו היא לעצים:

מהו שיהו חייבין במעשר. פי' אם נטע לעצים מהו שיהא חייב במעשרות די"ל דאזלינן בתר מחשבתו כיון דנטעו לשם עצים בטולי בטלי' מן אוכל וביטול הוי כמו הפקר והוי לענין אוכל כמו הפקר דמופקר האוכל שבו ופטור מן המעשרות הגם דלא הוי הפקר בעצים אבל מכיון דמופקר מן אוכל חשיב לענין מעשרות כהפקר. ע"ז אמר רבי בא בר ממל דחייב מן הדא ובא הלוי וגו' דכל עיקר דהפקר פטור ממעשרות הוא משום דידך וידו שוין בו וא"כ בזה נהי דהוי הפקר אבל אין ידך וידו שוין בו ולא חשוב פטורא דהפקר זה לפוטרו מן המעשרות ור"ה בשם ר"י אמר פטור מן הדא כוסבר וכו' קלחין יחידין לא בטלה דעתו:

א"ר מתיא מן דבתרה. ומה שנדפס בתרתה הוא ט"ס וצ"ל מן דבתרה מקום שאין שאין הרוב משמרין אפילו חישב פטור כצ"ל וכן גרס המהרא"פ ז"ל:

ר"י בשם רשב"י גפן שעלת במקום חורשין פטורה מן הערלה. והא תנינן העולה מאליו חייב בערלה. ומשני תמן במקום ישוב ברם הכא במקום חורשין א"ר יוסי אפילו נטעה א"ר אלעזר הדא דתימא שאינה עושה כדי טפילתה. כן גירסת הגר"א ז"ל בכי"ק:

חזר ר"ח ואמר אתרוג שנטעו למצותו חייב בערלה ופריך ולא כן תנינן ולקחתם לכם לא מן המצוה. פי' ר"ל לא משל איסור אכילה והנאה וכגון הקדש וה"נ הרי הוקצה למצותו ואסור לאכלו רק לאחר שיצא בו כדאיתא במס' סוכה ע"ש ומשני כמו דמחלק במס' סוכה פ"ג ה"א בין שופר ללולב תמן ולקחתם לכם בדמים לא מן המצוה ר"ל דבעינן תרתי דין ממון ודין היתר אכילה וע"כ ממעטינן מצוה כגון מע"ש דל"ל בי' דין ממון עיי' במס' סוכה דף ל"ה וכן במיוחד למצוה דל"ל בי' היתר אכילה ג"כ לא יצא אבל בשופר אפילו של איסור הנאה הרי כתיב יהי' לכם ומרבינן מיהי' אפילו איסור הנאה וה"נ גבי ערלה כתיב יהי' לכם ומרבינן מיהי' דמ"מ אפילו נטעו למצוה ופריך מה בינו למשמר פירותיו לעצים דהא אינו משמרו לאכילה אלא למצוה והוי כמשמרו לעצים ומשני דלא דמי דבמשמר לעצים כשם שהוא רוצה בפריו כך הוא רוצה בעצמו ר"ל כשם שהוא רוצה שיגדל הפרי כן הוא רוצה לעצם האילן ולא נקרא נוטע לפרי אלא לשם עצים משא"כ הכא באתרוג רוצה הוא בפריו ואינו רוצה בעצמו ר"ל דכל עיקר שנטע להאילן הוא רק משום שיגדל הפרי הזה ולא לצורך גוף האילן והתורה חייבה בערלה כל הנוטע אילן לא לשם גוף האילן אלא לשם פרי ולא פטר רחמנא רק בנוטע לשם גוף האילן ואפילו באילן שעושה פרי אם נוטע אותו לשם עצים הרי לא נטעו כל עיקר האילן לשם פרי דהא רוצה בעיקר האילן כמו בהפרי ונטיעתו הוא לשם גוף האילן ועוד מן הדא דאמר ר"ח ר"ל ועוד אפילו תימר דבנוטע גוף האילן לשם שיהא פירותיו לעצים ולא לצורך גוף האילן. נמי נקרא נוטע לעצים מ"מ הכא באתרוג נוטע אותו לשם פרי מהדא דאמר ר"ח מדכתב רחמנא באתרוג פרי ואם תאמר עצמו ר"ל דאם תימר דנקרא לשם עצים א"כ האיך יוצא בה י"ח בסוכות א"ו דנטיעתו הוא לפרי ולא לעצים ולא איכפת לן מה שאינו משמרו לאכילה כיון דע"כ משמרו לשם פרי לא הוי כמשמרו לעצים מה דמי לה זית שנטעו להדליק בו בחנוכה בזה י"ל דדמי לשמר שדהו לעצים ולא לשם פרי כי ע"ז א"צ שם פרי ע"ז אמר דז"א דחנוכה מדרבנן האיך יפטור ערלה דאורייתא אלא דדמי שנטעו להדלקת מנורה בבהמ"ק דבזה הוי דאורייתא וא"צ ע"ז שם פרי ע"כ בזה י"ל דפטור מן הערלה דדמי לנוטע לעצים:

נטע שנה ראשונה לסייג מכאן ואילך חישב עליו למאכל מכיון שחישב עליו מחשבת חיוב יהא חייב. ר"ל דאפילו בשנה הראשונה חייב ופריך והתנינן ר' יוסי אומר אפילו הפנימי למאכל כו' וא"כ ה"נ נימא דבשנה הראשונה יהא מותר משום ערלה ומכאן ואילך יהא אסור משום ערלה ומשני תמן למאכל הוי לעולם ולסייג הוי ג"כ לעולם משא"כ הכא דכיון דלא הוי לעולם לסייג אמרינן מכיון שעירב בו מחשבת חיוב חייב:

נטעו ג' שנים לסייג מכאן ואילך כו'. מהשנו"א ז"ל מוכח דגרס זאת לקמן בתר ותוספתו חייב וכאן גרסינן תחילה הוסיף תוספתו מהו. פי' אם בהפרי עצמו בנטעו לשם סייג ואח"כ חישב על תוספת הפרי גופיה למאכל וניתוסף האיך הדין בזה התוס' דהא הכא הוי עד התוס' לעולם לסייג והתוס' לעולם למאכל ודמי לחיצון ופנימי אי לא דשדינן תוספת בתר עיקר ולא דמי גם כן לתחתון ועליון דהא הכא תוספת ועיקר ענין אחר הוא ע"ז ס"ל לר' ירמי' דפטור וע"ז אמר ר' יוסי הדא דר' ירמי' מתחמיא קשיא ר"ל דמתחזי לכאורה דקשה ובאמת ניחא ומפרש כהדא דתני שדה שהביאה שליש לפני עכו"ם ולקחה ממנו ישראל כו' וחכ"א התוספת חויב. ר"ל דמזה משמע לכאורה דקשה על הא דר' ירמי' ובאמת ניחא כדמסיק והכא עיקרו פטור ותוספתו חייב בתמי' ר"ל דהא הכא עיקר החיוב דערלה הוא על הנטיעה וכיון דהנטיעה הי' בפטור בעיקרו א"כ האיך חייב על התוספת ולא דמי למעשר דהתם לא שייך עיקר אלא תרווייהו כהדדי נינהו דהא לא כתב שם רחמנא החיוב מעשר על מעשה הזריעה וע"כ מה שנתגדל בפטור פטור ומה שנתגדל בחיוב חייב משא"כ הכא דהוי עיקר ותוספת והשתא גרסינן הא דלעיל נטעו ג' שנים לסייג מכאן ואילך חישב עליו למאכל מהו לענין נטע רבעי וע"ז א"ר יוחנן דברי ר' ישמעאל כל שאין לו ערלה אין לו רבעי ר"י בעי עד שיהא ג' שנים ערלה ע"ז נחלקו ר' יונה ור' יוסי בפירושא דהאיבעיא דר' יוחנן דר' יונה ס"ל דעיקר ערלה מיבעיא לי' דכיון דאינו ערלה כל ג' שנים לא הוי ערלה כלל והלכך בשנטעו לסייג ונמלך אחר ב' שנים על אכילה לא הוי ערלה כלל כיון דלא הוי כל ג' שנים ערלה לא הוי ערלה כלל רק בשנטעו מתחלה על ב' שנים לסייג ושנה השלישי למאכל בא במחשבה דהוי כל הג' שנים ערלה מה שאין כן בנמלך כיון דלא הוי ב' שנים הראשונים ערלה לא הוי ערלה לשנה אחת ולא הוי ערלה כלל ור' יוסי ס"ל דהאיבעיא הוי על רבעי דלעולם לענין ערלה פשיטא לי' דהוי ערלה על שנה אחת רק דמיבעיא לי' אם הוי נטע רבעי בשלא הי' לו כל ג' שני ערלה קודם:

תני אילן שמקצתו נטוע בארץ כו' כאילו כולו בארץ דברי רבי רשב"ג אומר צד הנטועה בארץ חייב צד הנטועה חו"ל פטור. ע"ז מפרש ר' אבהו בשם ר"י הא דקאמר רבי כאילו כולו בארץ לאו דיהא חייב לגמרי אלא כאילו טבל וחולין מעורבין זה בזה:

ר' זעירא בשם ר"י שורש הפטור פוטר ופריך מה כרבי דס"ל דשרשין חיין זמ"ז דאי כרשב"ג כל צד באנפי נפשיה קאי ע"ז משני דז"א דד"ה היא הכא דהא דס"ל דשורש פטור פוטר מיירי דהשורש פוטר מקום מיוחד והשריש לאילן אחר חבירו [חבירו קאי על אילן חבירו כמו לקמן בה"ג גבי אתרוג]. כמו ילדה שסיפקה בזקינה לקמן בה"ג דלכ"ע פטור משום דהשרשי הזקינה פוטרין להזקינה אבל בפלוגתא דרבי ודרשב"ג דמיירי דמקצת שרשיו בארץ ומקצת בחו"ל דכיון דשורש הפטור אינו פוטר למקום מיוחד אליבא דרבי בזה לא נקרא שורש פטור ותלי בפלוגתא דרבי ודרשב"ג ואין להקשות לרשב"ג דס"ל דצד דבחו"ל פטור אם כן הוי שרשי פטור ויפטרו לצד דבארץ ג"כ ז"א דמיירי במפסיק צונמא ואינו משריש לצד השני כדאיתא במס' גיטין דף כ"ב ע"א ופריך שורש פטור פוטר והתנינן ר"י אומר אפילו הפנימי למאכל כו' וקשה הא בכאן יש שורש פטור דפוטר מקום מיוחד צד החיצון ומשני משום דראוי לחשוב עליו ולחייבו ר"י בשם ר"י שרשים אין בהם ממש אר"ז לר"י בפירוש שמעתנא מר"י דשרשים אין בהם ממש או דילמא דאדכרתן מה דאמר בביכורים דאמר שם דשרשים אין בכוחם לפטור וא"כ זה לא שייך רק בביכורים משום תנא יהושע דאל"כ יתבטל כל המצוה דביכורים דשרשים של זה יבטלו ביכורים של זה דבעינן כל הגידולין מאדמתך כדאיתא כן מפורש בירושלמי במס' ב"ב דף פ"ב עיי"ש אבל גבי ערלה לא שמעת דשרשים אין בהם ממש כדמסיק אר"ז הדא דתימר שרשים אין בהם ממש בשהשרישו מחו"ל לארץ אז אין ממש בשרשים לפטור אבל להיפך בנטוע בחו"ל ונתפשטו השרשים בארץ יש ממש בהשרשים לחייב וכל זה הוא רק בלא שורש פטור דפוטר במקום מיוחד אלא שרשים בעלמא אבל אם סיפקה לזקינה פטור דהא הוי שרשי פטור ופוטר וכן אם סיפק לאילן של חו"ל פטור דהוי שרשי פטור ולהקדש חייב אע"פ שסיפקו לאילן של הקדש ופן אם נטעו ואח"כ הקדישו דלאחר ההקדש השרשים משרישים למקום פטור מיוחד מ"מ אין דינן כשרשי פטור לפטור וחייב וכן לצד העליון ולתחתון משום דהקדש ראוי לפדותו וצד העליון והתחתון ראוי לחשוב עליו. ופריך ר' יוסי כרשב"ג ע"כ חלוק צד החיצון מצד הפנימי משא"כ לרבי צריך להיות אוירא מבלבל והוי איסור והיתר מעורבין זב"ז ומשני דלא דמי דאפילו דאוירא מבלבל מ"מ כיון דתלי בדעתו ומחשבתו והוא חושב עליו לסייג מהני מחשבתו לפטור החיוב ואין להקשות לרבי למה בשהשרישו מחו"ל לארץ אין ממש הא לרבי יש ממש דהוי טבל וחולין מעורבין ז"א דרבי מיירי בשנטע גם חצי אילן בארץ וחצי בחו"ל א"כ גם החלק דחו"ל כיון דאוירא מבלבל חייב והוי טבל וחולין מעורבין משא"כ בשעומד כל האילן בא"י אז אין השרשים דחו"ל מחייבו:

מחלפא שיטתי' דר' ישמעאל תמן הוא אמר היא הקמה היא שבירה. גי' הגר"א ז"ל בכי"ק היא הקמה היא עזיבה ר"ל הקם תקים עזב תעזוב היא שבירה היא נתיצה כו':

אר"י בר' בון תיפתר כרשב"א דתני רשב"א אומר משמו הנוטע לרבים כו'. גי' הגר"א ז"ל בכי"ק הנוטע חייב בערלה עלה מאליו פטור מן הערלה הנוטע לרבים חייב בנוטע בתוך שלו הנוטע לרבים בר"ה פטור כן גי' הגר"א ז"ל ביכ"ק וה"פ דלפ"ז אף ר"י מודה בנוטע בתוך שלו לרבים חייב א"כ לא קשיא אר"י למה חייב בירושלים דהוי נמי רבים:

תני עכו"ם שהרכיב אילן מאכל ע"ג אילן סרק כו' חייב בערלה ערלה מאימתי. תיבת ערלה מחק הגר"א ז"ל בכי"ק וה"ג חייב בערלה מאימתי הוא מונין לו ר"ל במרכיב מאימתי המנין לשני ערלה אם מזמן הרכבה או מזמן נטיעה ע"ז קאמר דמונין משעת נטיעת האילן ולא מזמן הרכבה ע"ז קאמר רשב"ל ובלבד בדברים שהם באין במחשבה ר"ל שלא הרכיב ע"ג אילן סרק לגמרי אלא ע"ג סרק שיכול לבוא לתורת אוכל במחשבה כגון חרובה צלמונה וכו' אבל אם הרכיב ע"ג ערבה דהוא סרק גמור ע"כ דמונין מזמן הרכבה דחשיב ההרכבה כאילו נטוע בארץ ר' יוחנן אמר אפילו ערבה ר"ל אפילו הרכיב ע"ג ערבה דהוא סרק גמור מ"מ מונין משעת נטיעת הערבה. ופריך והתנינן אין נוטעין ואין מבריכין כו' ואם נטע כו' יעקור. ע"ד דרשב"ל פתר לה בערבה ר"ל דרשב"ל מוקי להברייתא הזאת בערבה דאז מונין משעת ההרכבה ע"כ מכיון שהרכיב ערב שביעית פחות משלשים יום לפני ר"ה נמצא דכיון דישראל מונין לשביעית ימנה משעת הרכבה. אבל לר' יוחנן קשיא דלמה יעקר הא כל הטעם דיעקור הוא משום דישראל מונין לשביעית ולדידי' המנין הוא מזמן הנטיעה. ומשני שניא היא שהן מתאחין בשביעית פי' דהוא משום מלאכת שביעית דבהרכיב פחות מל' יום מתאחד הוא עם האילן בשביעית והגם דעלתה לו השנים לההרכבה משנת נטיעת האילן מ"מ האיחוד הוא בשביעית א"כ לא קשיא מהאי ברייתא על ר' יוחנן והיידא אמרה דא ר"ל אבל מאיזה ברייתא אמרה כן דמנין השנים מתחילין מזמן הרכבה ולא מזמן הנטיעה דיהי' קשיא לר' יוחנן הוא מהאי ברייתא הנוטע והמבריך והמרכיב שלשים יום לפני ר"ה עלתה לו שנה שלימה וכו' פחות משלשים יום לא עלתה לו שנה כו' א"כ מוכח בפירוש דמנין השנים דאימתי עולה לו שנה הוא מזמן ההרכבה דקחשיב בפירוש עלית שנה ע"ז תני ר' יהושע אוניא לית כאן מרכיב ר"ל דל"ג במתניתא מרכיב ע"ז א"ר אבא מרי אפילו כרשב"ל לית כאן מרכיב ר"ל דאפילו לרשב"ל דס"ל דמשכחת לה דמנין השנים יהיה משעת הרכבה ושפיר ניחא הא דתני עלתה לו שנה ולא עלתה לו שנה כגון שהרכיב ע"ג אילן ערבה מ"מ ע"כ דל"ג בברייתא הזאת מרכיב דהא בברייתא הזאת תני לשון לכתחלה דמותר להרכיב בתחלה ובאמת אינו מותר אלא לשעבר ר"ל בדיעבד שייך למיתני בדין דהמרכיב אבל לא לשון בתחלה וכיון דתנינן בברייתא לשון לכתחלה ע"כ דל"ג בברייתא הזאת מרכיב:

ר' יונה מפיק לישנא כלי חרש עומד בפני השרשים. פי' בתמי' כן פי' הגר"א ז"ל:

חזקיה שאל פחות מכאן כתלוש. ר"ל אם אינו מחזיק שיעורא דמחט חשוב כתלוש לענין גיטי נשים וכו' או דילמא דבפחות משיעור זה חשיב אינו יכול לחיות בנעקר אבל אינו חשוב כתלוש אלא כמחובר אמרין חזר חזקי' מן ההיא שאלה אמר ר' יונה מן הדא חזר בו ר"ל דיודעין אנו דחזר בו מן הדא דאר"י בשם ר' ינאי מכיון שיש כמחט של מיתון דבר ברי שיש לו שלש שנים לענין אם הי' ספק ערלה וע"ז שאל חזקי' אם בשהחזיק שליש מחט אם אמרין דבר ברי שיש לו שנה וכן ב' שלישי מחט דבר ברי שמחזיק ב' שנים וכיון דשאל חזקי' כן ע"כ דהדר בו מן האיבעיא הראשונה דאל"כ האיך שאל כן דהאיך ס"ד דפחות מן מחט חשוב כתלוש כיון שיש בו השרשה גדולה כזה של שנה ושל שנתים וע"כ דאין ספק דחשוב כמחובר רק דאינו יכול לחיות בלא עפר אבל לע"ע חשוב כמחובר וע"כ דמוכח דהדר בי' מהאיבעיא הראשונה ומסיק ר' יונה בטעמא דחזקי' דהדר בי' מן מילתי' חזר בי' ר"ל משום הדבר הזה גופא הדר בי' מהא גופא דאמר ר"י בשם ר' ינאי מכיון שיש בו כמחט דבר ברי שיש לו ג' שנים ור' יוסי ס"ל אפילו יש בו ג' שנים אין בו כמחט אלמא דשיעורא דמחט בעי משך שנים הרבה ג' שנים או יותר וא"כ ע"כ דאפילו בפחות משיעורא זה הוי ג"כ השרשה של כמה שנים. והאיך נחשיבהו לתלוש השרשה של כמה שנים:

אילן שנעקר ובו בריכה ובו ברכה. ר"ל דלא תיתני בריכה אלא ברכה דהשם שלו הוא ברכה משום דיש בו ברכה ממש והאיך שייך למיתני בריכה ר"ה בשם ר"י ובו בריכה ר"ל דגרסינן בריכה כדמפרש ר' מנא דגם בבני אדם יש ששמותיהן בריכה מגזרת בוא ברוך ה' גבי אליעזר עבד אברהם דלא קאמר בוא אליעזר אלא בוא ברוך ה' ונקרא אליעזר בשם ברוך וע"כ קוראין מגזרה זו שמות בני אדם בריכה על שם הברכה ממש דברכו לאליעזר עבד אברהם וע"כ הוי השם בריכה גם בבני אדם מגזרה זאת [ואצלינו נקראים ג"כ שמות בני אדם לזכר ברך ולנקיבה ברכה ממקור הזה שקראו לאליעזר עבד אברהם בשם ברוך על שם הברכה ממש] ועל כן נקראת ההברכת אילן בשם בריכה ג"כ על שם הברכה שבו ולא תצטרך להגי' המתניתין ולתני ברכה דהא קורין לשם בריכה ג"כ משום הברכה שבו:

ר' יוסי בשם ר' יוחנן שרשים אין בהם ממש. פי' אין בכוחם לפטור וסתמא קאמר אפי' סיפקה לזקינה דשרשי פטור דזקינה אינו פוטר אר"ז לר"י בפירוש שמעתנא מר"י או משיטתי' דאמר ר"י ר"ל משיטתי' דאמר בעלמא ותניא כוותי' דר' יוחנן דנטעו ואח"כ הקדישו חייב אע"פ שכעת השרשים משרישים ומפעפעין למקום מיוחד של פטור דהקדש עכ"ז אינו פוטר וע"כ אמרת משמו דר' יוחנן דשרשים אין בהם ממש לפטור אפילו בסיפקה לזקינה ומתניתין דידן כר' יהודא דס"ל דמתאחו עד שלא השרישו כדאמר לעיל ז"א דלא דמי הקדש לסיפקה לזקינה דבהקדש ראוי לפדותו משא"כ בזקינה וכן בסיפקה לצד העליון והתחתון ראוי לחשוב עלה משא"כ זקינה וחו"ל כמפורש לעיל סה"א ושם מבואר באריכות וקצר כאן וסמך על הא דלעיל כדרך הירושלמי בכ"מ:

ר' אבהו בשם ר' יוחנן אתרוג שחנט בשנת ערלה ויצא בשנת היתר וסיפקו לחבירו אפילו מוסיף כמה אסור שאין גידולי איסור ר"ל גידולין הבאין מן פרי איסור מעלין את האיסור. ר"ל אע"פ דהגידולין הניתוסף הוי של היתר מ"מ אפילו מוסיף כמה אסורין משום שאין מבטלין גידולי היתר את האיסור מפני שהן גידולי פרי איסור ומסיק דלפ"ז בילדה שסיפקה לזקינה טהורה הילדה דהא עדיין לא הוי עלה פירות איסור וכיון שסיפקה מטהרה הזקינה להילדה שלא תיאסר לכתחלה כלל מן איסור ערלה דאין תימר לא טהרה אפילו מוסיף כמה אסור ולמה מסיק דאין גידולי איסור מעלין לה הא הגידולין גופייהו אסורין והו"ל למיתני סתם אפי' הוסיף כמה אסור. א"ו דהגידולין הנוסף מותרין משום דנובעים מהשרשי היתר אך דאסורין משום חלק האיסור שבהם מחניטה דשנות ערלה דאין לה ביטול. וע"ז קאמר ר"ז בשם רבנן אתרוג שחנט בשנת ערלה ויצא בשנת היתר אפילו הוסיף כמה אסור ולוקין עליו בכזית [ותיבת וסיפקו לחבירו מחק הגר"א ז"ל] ר"ל דכאן הגידולין ג"כ אסורין ע"כ אם יש בו כזית בס"ה לוקה וא"צ להיות כזית באיסור לבד הגידולין משום דהגידולין בעצמן ג"כ אסורין. ע"ז פריך ר' מיישא לר"ז דהא תרתין מילין הללו סתרי אהדדי דהתם אמרינן הטעם משום דאין הגידולין מעלין את האיסור משמע מזה דהגידולין בעצמן מותרין ולפ"ז צריך ללקות רק לפי חשבון ר"ל אם יש כזית מהעיקר לבד מהגידולין ע"ז משני לי' דלא דמי דהתם מיירי בסיפקו למקום פטור ע"כ הגידולין מותרין משא"כ הכא בדלא סיפקו למקום פטור הגם דהגידולין דכעת נובעים משרשים המותרין אבל הפרי האסורה שנובעים ממנה מבטל להיתר דהשרשים ונקרא חי מחמת עצמה ר"ל מן הפרי גופה ע"כ הגידולין ג"כ אסורין. וע"ז קאמר מעתה בניחותא ר"ל דמעתה דס"ל דבסיפקה אזלינן בתר השרשים ובלא סיפקה אזלינן בתר עיקר הפרי לפ"ז אם סיפק ממקום אחר אצלו ר"ל אל הפרי הזה שיצא בשנת היתר ונתגדלו פירות חדשים ולא מה שניתוסף הפרי הזה גופה דאז אין הפרי אוסר אלא אזלינן בתר השרשים ונמצא דמטהר הוא ע"י סיפוק את אחרים כמו בשסיפק הוא מאחר לא אזלינן בגידולין שנתחדשו בתר עיקר הפרי כיון דחי מחמת הסיפוק ולא מעיקר הפרי נטהר הוא מאחרים כן נמי בשסיפקו אחרים לו ר"ל אפילו סיפקו לגוף הפרי לא אזלינן בתר עיקר הפרי כיון דאינו חי מעיקר הפרי אלא מהשרשי' המותרין וכמו דמסיק מעתה אתרוג שחנט בשנת הערלה ויצא בשנת היתר וסיפקו לחבירו וחבירו בחבירו וכן חבירו שסיפקו לזה טהרו זה את זה ר"ל הוא שסיפקו לאחרים נטהרו הגידולין שנתחדשו וחבירו שסיפקו לו אח"כ נטהר ג"כ כמו דזה מטהר לזה כן נמי זה מטהר לזה דע"י סיפוק נטהרין הוא נטהר מאחרים ואחרים נטהרו מאתו הגם דהפרי עצמו אסור מפני חלק האיסור שיש בו אבל פרי חדשה שבאה ע"י הסיפוק שסיפקו להפרי הזה מותר:

לא סוף דבר בריכה אלא אפילו אילן. פי' בשנו"א ז"ל דה"ה בדינא דריש' באילן שנעקר ובו בריכה:

א"ר ירמי' תיפתר בשר בבשר. דמאי דפליגי באחד ומאה או בא' מס' הוא בשר בבשר אבל גבי תבלין מודו א"ר יוסי היא בשר בבשר היא שאר כל האסורין. פי' המהרא"פ ז"ל דלאו דוקא בשר בבשר דנותנין טעם גדול אלא ה"ה כל האסורין בעינן השיעור הזה דאמר רבי יוחנן כל האיסורין משערין אותן כאילו הוא בצל וקפלוט כן הגירסא במס' תרומות בירושלמי פ"ט ופריך מאי כדון פי' הגר"א ז"ל כיון דמשערינן כאילו כולו בצל וקפלוט ולא הטעם מהבצל והקפלוט אלא הבצל והקפלוט גופייהו אם כן במאי פליגי ומשני דבזה נחלקו כמה בצלים וקפלוטים בעינן לשיעורא דביטול מר סבר א' מששים ומר סבר א' ממאה והשתא מפרש הטעם דילפינן מזרוע בשלה דאמר רחמנא דבטל הזרוע מן האיל וילפינן מיני' לבעלמא מר סבר דהוא א' ממאה ומר סבר דהוא א' מששים ור"ח פליג וס"ל דאדרבה מדשרי רחמנא הכא הזרוע בשלה מן האיל מכלל דבעלמא בעינן שיעורא נפיש מזה דבעינן למר מאה ועוד ולמר ס' ועוד:

וכי כל הנטיעות אינן כלאים בכרם. פי' בשנו"א ז"ל הא כל הכרם נאסר על ידן ומשני דמיירי בערוגה ורבי יוסי בי רבי בון משני דמיירי שהעביר עציץ נקוב תחת גפן אחד ונאסר הגפן הזה ונתערב אח"כ הגפן בכל הכרם:

רשב"ל בשם חזקי' לוקט ג' אשכולות ומתיר. פי' דמותר ללקוט ג' אשכולות וג' לאו דוקא אלא ר"ל מיעוט מהנטיעות לוקט ומותרים הני ג' דתלינן שנשאר האיסור ברובא ואך אם יטול א' או ב' לא מהני מה שתלינן דהאיסור ברובא נשאר אך אם ליקט ג' דאז בטל ברובא מן התורה אז תלינן שהאיסור ברובא נשאר ע"ז פריך מחלפא שיטתיה דרשב"ל תמן אמר בשם ר"ה היו לפניו מאה וחמשים חביות סתומות דלא בטל נתפתחו מאה מהן מאה מותרין דאז נתבטל ברובא והשאר לכשיתפתחו מותרין ואמר ר' זעירא דוקא לכשיתפתחו הא לכתחלה אסור ואי כדס"ל לרשב"ל הכא דכיון דאיכא רובא מה"ת תלינן שאיסורא ברובא נשאר א"כ ה"נ נימא כמו כן דמותר לפתוח השאר ולבטל ברובא מה"ת ולתלות האיסור בהמאה שכבר נתבטל דהוי רובא ומשני תמן בשם ר"ה והכא בשם חזקי' ואמרין תמן בשם רשב"ל פותח ג' חביות מהשאר ומתיר כהא דאמר הכא ופריך הגמ' ממתניתין דידן ב' קושיות על רשב"ל דתני בהדיא דלכתחלה לא ילקוט וא"כ קשיא על רשב"ל דאמאי מתיר לכתחלה ללקוט והא הכא אינו מותר אלא לשעבר ועוד קשה והא תנינן יעלו באחד ומאתים ולא תנינן ההיתר דעולה ברובא בשליקט המיעוט ומשני א"ר יוסי ב"ר בון כאן בשליקט ג' כאן בשליקט כולהון פי' דלא מיירי המתני' בשליקט המיעוט אלא מיירי בשליקט הכל ולא מיירי מזה דליקט המיעוט כדינא דרשב"ל ובליקט הכל לבטל כל האיסור אסור לכתחילה דאין מבטלין איסור לכתחלה אבל בשלא ליקט רק המיעוט לבטל רק המיעוט הזה ברובא והאיסור ישאר במקום אחר ברובא זה לא הוי מבטל איסור לכתחלה דהא גוף האיסור עדיין לא נתבטל:

תני רמוני בדן ספיקא מעלה ודאי אינו מעלה אף בקרקע כן. כדמפרש ואזיל כגון נטיעות ספק קרקע ר"ל דקרי ספק קרקע לנטיעות שהן מחוברין בקרקע פי' הסוגיא הזאת עפ"מ דמבואר בב"י ז"ל ביו"ד בסי' נ"ז ובסי' ק"י מחלוקת הפוסקים ז"ל בספק א' בגופו וספק א' ע"י תערובות דעת כמה פוסקים ז"ל דלא מהני ס"ס באופן זה ודעת כמה מרבוותא ז"ל דמהנו ס"ס בדרוסה שנתערבה עם אחרים והיא ספק דרוסה עיין בב"י ז"ל דכל הפלוגתא של הנך מרבוותא ז"ל הוא רק בב"ח ודבר חשוב דמה"ת כבר נתבטל ברובו אך דמדרבנן אינו בטל וכיון דהוי איסורא דרבנן בזה מהני ס"ס אפילו ספק אחד בגופו והב' ע"י תערובות משא"כ בשנתערב חד בחד דהתערובות הזה אינו בטל אפילו מדאורייתא לא מהני ס"ס בספק א' בגופו וספק השני בתערובות עיין בט"ז ז"ל סי' ק"י סקי"ב עיי"ש דמפורש כן והב"י ז"ל כתב בשם הנך מרבוותא ז"ל דס"ל דספק אחד בגופו והשני ע"י תערובות מהני דכן משמע בירושלמי [והוא ירושלמי ריש מס' ביצה] ובזה מבואר היטב הסוגיא הזאת דרמוני בדן דתערובתן אסור אבל בספק איסור מותר משום ס"ס דמהני ספק אחד בגופו והב' ע"י תערובות וכן מחובר לקרקע דנטיעות דאסור תערובתן אבל בספק שפיר דמי וע"ז שאל ר' יודן אם דוקא התערובות דאסור בהנך דברים דחשובים ומחובר דאסור בתערובתן ברובא או אפילו בשאר איסורין דאסור תערובתן כגון נבילה וכל איסורין דאסור תערובתן באופן דלא הוי רובא להתירא אם מהני ספק איסור לענין ס"ס ספק אחד בגופו וספק השני בתערובות ע"ז אמר דז"א דדוקא בהני דברים החשובים דיש לו עלי' מדאורייתא ורק מדרבנן אסור ע"כ מהני ס"ס באיסור דרבנן משא"כ בשאר איסורין דאסור תערובתן הוא באופן דאין לו עליה מה"ת באופן זה דאסור תערובתן מדאורייתא ע"כ לא מהני ס"ס. וע"ז סמכו הפוסקים ז"ל וכתבו דלא מהני ס"ס בזה אלא בתערובות של אופן הזה של בע"ח ודבר חשוב דאסור תערובתן מדרבנן [אבל יש לו עלי' מה"ת] מהני הס"ס ספק א' בגופו וספק הב' בתערובות. אבל בתערובות דאין לו עלי' דלא הוי רובא לא מהני ס"ס הזה בספק אחד בגופו וספק השני בתערובות ופי' זה הוא אמת בע"ה ומיוסד לשיטת הפוסקים ז"ל הנ"ל:

תמן תנינן סאה תרומה שנפלה למאה טחנן וכו'. גי' הגר"א ז"ל בכי"ק כמו שגרסינן במס' תרומות פ"ה סאה תרומה שנפלה לפחות ממאה חולין וטחנן והותירו כו' אם ידוע שחיטין של חולין יפות משל תרומה מותר. תני אף טוחן לכתחלה ומתיר. מתניתין דר' יוסי דר' יוסי אומר אף מתכוין וילקוט ויעלה בא' ומאתים אר"ז שכן דרך כהנים וכו' וא"כ דכהנים עתידין לטחון מה נפיק מבינהון פי' אם הטעם משום דהכהנים עתידין לטחון או דבלא"ה מותר לטחון ולהתיר בלא שום טעם ומסיק דהנ"מ הוא בכלאי הכרם:

תני ר' יוסי אומר סמדר אסור בנזיר. כך הגי' הגר"א ז"ל בכי"ק:

תמן תנינן אין לקטף שביעית כו'. כל הסוגיא מבוארת יפה בע"ה במס' שביעית פ"ז וע"ש:

סליק פירקא בס"ד: