מאן דאמר בעורל את פריו קליפין במשמע ולא גרעינין מ"ד בסמוך לפריו קליפין וגרעינין במשמע. כן הגירסא בשנו"א ז"ל:

מין אחד ייבא כהדא ר"י אומר תאנים שחורות מעלין את הלבנות כו'. מכאן מוכח דפירות שחורות ולבנות מין אחד הוא עי' בחיבורינו חנה דוד פ"ק:

א"ר יוחנן סממנים בסממנים בטלים במאתי'. משום דהוי הביטול על הערלה שהוא בעין. מי צבעים במי צבעים הגם שהמי צבעים עצמן שנשרה בהם הסממנים בעין אסורים אבל המשקין דהם המי צבעים אינן ערלה בעין רק הניית ערלה בטלים ברוב. אמר רבב"מ כו' מתנית' פליגא על דרבב"מ מתבשיל שבישלו בקליפי ערלה ובסיפא נתערבו באחרי' בא' ומאתים ומשני דמיירי בקדיר' של תבשיל ערלה בקדירו' של תבשיל היתר והוי כל קדיר' בספק שמא היא הקדיר' שנשרה בה הבעין וצריך ביטול מאתי'. א"ר יוסי מיסבר סבר רבב"מ כו' פי' דהא ר' יוחנן קאמר מי צבעים במי צבעים בטילין ברוב ע"ז אמר רבב"מ הניית ערלה בטילה ברוב ומאי מחדש רבב"מ על הא דר' יוחנן וע"כ דמחדש דלאו דווקא במי צבעים [כדאיתא בסמוך הטעם] אלא משום דכל הניית ערלה בטילה ברוב דלא בעינן מאתים בערלה אלא באכילה בעין ולא בהנאה דהוא המשקין ואי אפשר לומר כן דהא בעינן מאתים מה"ת כדילפינן לעיל בפ"ב ה"א אם לא שסובר דהניית ערלה לאו מה"ת אלא מדרבנן והוי כתרומת חו"ל דבטילה ברוב כדאיתא במסכת בכורות דף כ"ז ע"א ובפ"ד דמס' חלה ה"ד גבי חלת חו"ל א"כ לפ"ז מותר גם לכתחלה לבטל ברוב כדקי"ל בתרומת חו"ל כיון דל"ל עיקר מה"ת ורק מדרבנן מותר לכתחלה לבטל א"כ מיסבר סבר רבב"מ שמותר לעשות כן בתחלה לא לשעבר בתמי' ור' יוחנן קאמר דמי צבעים במי צבעים בטילין ברוב רק בדיעבד ולא בתחלה וע"כ דלאו משום דהניית ערלה לא הוי כאכילה ז"א אלא דהוי מה"ת כדילפינן בריש מכלתין ולאו אסמכתא בעלמא אלא דכן עיקר הדין מה"ת ואלא הטעם דמי צבעים במי צבעים בטילין ברוב לאו משום דהניית ערלה בטילה ברוב כדאמר רבב"מ אלא מטעמא אחרינא כדמסיק מיי כדון אם יש בו כדי לצבוע את רואה את ההיתר כמי שאינו אותו האיסור שבו תיבת שבו צ"ל יש בו כדי לאסור אם אין בו כדי לצבוע את רואה את ההיתר כמי שאינו אותו האיסור אין בו כדי לאסור פי' דמיירי במי צבעים שאין בו כדי לאסור דיש בו מים רבים בהצבע יותר לפי ערך הצבע ואם יצבע במי צבע הזאת אין בו תמונת הצבע אינו עושה מראה הצבע הנדרש כלל רק בשמערבו במי צבע אשר מימיו מועטין ואז יש בו תמונת הצבע וע"כ אפילו אם את רואה את ההיתר כאילו אינו דאין בו כח לבטל בפחות ממאתים מ"מ מה בכך הא בלעדו אין בו כדי לאסור ולאו כלום הוא וכל עיקר דיש בו תמונת הצבע הוא רק משום ההיתר ע"כ מותר ובטל האיסור בתוכו משא"כ אם הי' בו כדי לאסור דהיה בו תמונת הצבע במי צבעים הללו ונתערבו ברוב כיון דיש בהאיסור כדי לאסור ורק את רוצה לבטלו ע"י מי צבעים דרובא בזה רואין את ההיתר כאילו אינו כיון דאין בו מאתי' ולא קאמר ר"י רק במי צבעים אבל לא בכל הניית ערלה כדאמר רבב"מ. ועיי' בתוס' ז"ל במס' ב"ק ד' ק"א ד"ה ולא:

מאן תנא סיט ר"מ ברם כרבנן הוא סיט הוא פחות מסיט. פי' דלר"מ דקחשיב עשרה דברים דמקדשין וזה אחד מהן משום דסיט הוא דבר חשוב ולא בטל ע"כ נקט סיט אבל לדברי חכמים דעולה בא' ומאתים הוא סיט הוא פחות מסיט דלענין להעלות במאתים אין נ"מ בין סיט לבין פחות מסיט:

ר' יוסי בשם ר' יוחנן צמר הבכור שטרפו בטל ברוב. פי' שנעשה ממנו גוש אחד בטל. וכן איתא במס' ע"ז בירושלמי פ"ה הי"ב דנתבטל ע"י צירוף דמצרף מכולם ועשה אחת מהם ולא דמי להאורג מחוט צמר הבכור דהתם כבר נעשה חוט ונתערב אח"כ באריגה משא"כ ע"י טורף ולא הי' מעולם חוט בפני עצמו ונטרף ביחד ונעשה גוש אחד עם צמר דהיתר בטל ואייתי ר"ח ציפוראה קומי ר"א ליטרא בשמונה ולא הורי דאמר ר' יוסי ולא מתניתא היא האורג מלא הסיט מצמר הבכור בבגד ידלק הבגד כן הגי' במס' כתובות בירושלמי פ"ו וס"ל לר' יוסי דאין לו טעם לחלק בין טריפה לאריגה ע"כ לא הורי לי' להיתירא כר' יוחנן משום הקושיא ממתניתין א"ל אילו איתתבת תמן איתיהבית יאות כן הגי' במס' ע"ז פ"ה הי"ב פי' דר"ח ציפוראה השיב לר' אימי דאין לדחות דברי ר' יוחנן מכח קושיא ממשנה דאילו היית איתותבת תמן ר"ל בהישיבה של ר' יוחנן איתיהבית יאות פי' דהיית נותן היאות לר' יוחנן דהיה מסביר לך דלא דמי טירוף לאריגה. ונחלקו בזה ר"ח ציפוראה ור"א אם פסקינן כר' יוחנן בשקשה לן מן המשנה או לא. וכההיא דאמר רבא לר"פ ור"ה ברי' דר"י אי יקשה לכם על דברי לא תחלקו עלי אלא תאמרו לי דלמא אמינא לכו טעמא עיי' במס' ב"ב דף ק"ל ע"ב. ובירושלמי פליגי אליבא דר' יוחנן אם דחינן דבריו מכח קושיא מן מתניתא או לא. ובדין הזה דצמר בכור מצינו הפלוגתא הזאת בכאן פליג ר"ח ציפוראה עם ר"א ובמס' ע"ז פליג ר' יעקב עם ר' יוסי בזה וקאמר ר' יעקב לר"י בלשון אחר אילו אמר תנא קמן איתיהבית יאות ר"ל אילו הי' אמר ר' יוחנן דקרי לי' תנא לקמן ר"ל לפנינו איתיהבית לו יאות ועיי' בתוס' ותמצא שכן הוא הפי' האמתי:

ר' יוסי בשם ר' יוחנן הדא דתימר בקדשים שיש להן מתירין. ולפיכך מקדש בכ"ש דדשיל"מ אפילו באלף לא בטל ופריך מבכור הא בכור לאו כמוקדשין שיש להן מתירין הוא בתמי' נראה לפענ"ד דה"פ דר"י בשם ר"י מוקי לההיא דמוקדשין בקדשים שיש להן מתירין לפיכך מקדש בכ"ש ע"ז פריך מבכור דלמה צריך סיט ובכור לאו כמוקדשין שיש להן מתירין הוא בתמי' ר"ל הא בבכור נמי משכחת לה שיש לו מתירין כגון בעל מום אי שחיט לי' גיזתו מותר דס"ל להירושלמי כאוקימתא הראשונה בבבלי במסכת בכורות דף כ"ה ע"ב דבשחט לבעל מום ניתר הגיזה שנתלש ממנו מחיים ולא כהמסקנא בדף כ"ו ע"א דאפילו בנשחט אסור וכ"כ בס' משנה ראשונה א"כ למה מחלק בין בכור למוקדשין ליפלוג וליתני בדידי' בבכור גופי' דאימתי בעינן מלא סיט הנ"מ בתם אבל בבעל מום מקדש בכ"ש משום שיש לו היתר בשחיטה א"ו דמיירי כולהו בקדשים שאין להם פדיון ובזה מחולק בין בכור לשאר קדשים דבבכור דאין לו פדיון צריך מלא הסיט אבל קדשים שאין להם פדיון מקדש בכ"ש משום דהוי דבר חשוב אפילו בכ"ש ומסיק הגמ' אית דתני לה בשם ר"מ ר"ל כל הבבא דהאורג מלא הסיט מצמר בכור בבגד ר"מ תני לה ולא רבנן ואית דלא תני לה בשם ר"מ ור"ל דד"ה הוא דלא שייך ביה ביטול [כדכתב המ"ל ז"ל בפ"ב מה' מטמאי משכב ומושב דלא שייך ביטול בבגד משום דהוי כטומאת משא דלא שייך בי' ביטול עיי"ש] ופריך הגמ' למאן דתני בשם ר"מ ניחא דעשרה דברים מקדשין כדפי' התוס' ז"ל במס' זבחים דף ע"ב ע"א דבגד שצבעו דס"ל לר"מ כולן ידלוקו א' וצובע מלא הסיט ב' והאורג מלא הסיט ג' וחבילי תלתן ד' וששה דברים דקחשיב במתניתין הרי עשרה ונמצא דהאורג הוא עשירי אבל למ"ד דלא תני בשם ר"מ קשה מאי הוא דבר העשירי ומשני ככרות של בעה"ב כר"ע עיי' בהתוס' ז"ל הנ"ל ועפ"י דברינו מובן הרמב"ם ז"ל בפ"ג מה' בכורות הי"ג ומתורץ קושית הראב"ד ז"ל:

אבא בר ירמי' כהנא בר ירמי' בשם שמואל ר' בא ר"ח בשם ר' יוחנן גידולי ערלה שעיממו הרי אלו מותרות. קס"ד כגון שהוסק בו תנור חדש דהוי התנור גידולי ערלה דדמי לקדירה נצרפת בכבשן כדפרש"י ז"ל במס' פסחים דף כ"ז עיי"ש וס"ל דגידולי ערלה מותרות ע"ז מקשה ולאו מתניתא היא חדש יותץ ישן יוצן ולא מהני עימום רק בישן דלא הוי גידולי ערלה אבל בחדש דהוי גידולי ערלה לא מהני יוצן אלא יותץ ולא מהני עימום ע"ז אמר ר"ח לית כאן תיבות לית כאן בכל הש"ס הוא כמו בבבלי סמי מכאן וכזה איתא פעמים רבות ר"ל דסמי מכאן הדין הזה דהא לא משכחת לה האי דינא כלל בגידולי ערלה דמהני עימום ע"ז אמר ר' מנא אית כאן דשפיר שייך האי דינא דגידולי ערלה עוממות מותרות ולא דמי לתנור חדש דלא מהני יוצן דהכא מיירי שהביא עצים לחים ונגבו בקליפי ערלה והוי הגידולים מה שנתייבשו העצים ע"י הערלה בזה שפיר מותר ולא דמי לתנור חדש דהתם כל עיקר קיומו הוא ע"י הערלה אבל באופן זה שנתייבשו העצים גידולי ערלה כזה מותר בעימום:

וכמה היא חבילה עשרין וארבע זירין. גי' הגר"א ז"ל בכי"ק עשרים יחור:

ר' יעקב בר אחא אמר מתניתא פליגא על מ"ד דברי ר"מ כל הדברים מקדשין דתנינן תמן ולמה הוזכרו רמוני בדן אלא שיהו מקדשות כ"ש דברי ר"מ ושאר כל הרמונים אין דרכן להימנות רמוני בדן ע"י שהן חביבין כו' כן גי' הגר"א ז"ל בכי"ק וקצת בשנו"א ז"ל. פי' דאי תימר כל הדברים מקדשין א"כ אפילו שאר רמונים נמי יקדשו וע"כ דעשרה דוקא ולא יותר דאילו למ"ד כל הדברים מקדשין כל שיש בו חשיבות וששה אלו לאו דווקא המינין הללו אלא כל כיוצא בהן ואילו הכא תנינן בהדיא דמבאר ולמה הוזכרו רמוני בדן ולא מסיק דבאמת רמוני בדן לאו דוקא אלא תפס רמוני בדן וה"ה לכל הדברים חשובין אלא מסיק שיהו מקדשות כ"ש משמע דרמוני בדן דוקא וששה דברים הללו דוקא וע"כ דרק עשרה דברים הוו ששה אלו וארבעה דבמשניות הקודמים:

או פתוחה בין הסתומות ונסתמה צריכות שיעור אחר. ר"ל בא' ומאתים דלא נתקדש בכ"ש כיון דהיתה מתחלה פתוחה אזלינן בתר התחלה ובסתומה בין הפתוחות ונפתחה אזלינן בתר השתא ופריך האיך אפשר לפתוחה בין הסתומות ר"ל בשלמא סתומה בין הפתוחות ונפתחה שפיר בטל כיון דהשתא נפתחה נתבטל השתא ומאי איכפת לן על הבתחלה אבל האיך אפשר להאי דין לפתוחה בין הסתומות הא כיון שנסתמה אח"כ ממילא נתקדשו ונאסרות השתא ודמי כאילו נתערבה השתא בסתומות. ומשני דמיירי דלא נסתמה אלא ה"ק דהוי פתוחה אצל החנוני שהיא כסתומה אצל בעה"ב דדרך הבעה"ב לסתום מעט והוי אצלו חשיב סתומה אבל לגבי החנוני אין סתימה מעט חשיב סתומה וצריך סתימה מעליותא וסתימה כהאי לגבי החנוני חשיב פתוחה ולפיכך בטל ומאי דקרי לה סתומה הוא דלגבי בעה"ב הוי סתומה אבל לגבי החנוני הוי חשיבא פתוחה ע"ז מקשה דאי איפשר לומר כן הא קתני ונסתמה משמע דנסתם אח"כ ולא דהוי סתומה אצל בעה"ב ומשני דלשון נסתמה דקתני דמשמע מזה דנתחדש הסתימה ונעשה מפתוחה סתומה רבותא קמ"ל אע"ג דחזר בעה"ב ונטלה אצלו דנתחדש השתא ע"י נטילתו דנעשה מפתוחה סתומה מ"מ כבר נתבטל אצל החנוני דשם לא נחשבת מעולם רק לפתוחה:

איזהו ספק ערלה. גירסת הגר"א ז"ל בכי"ק ספק כלאי הכרם כרם של כלאי הכרם וירק נמכר חוצה לו בא"י אסור ובסוריא מותר א"ר יודן כו'. כן גי' הגר"א ז"ל בכי"ק:

בכל מושבותיכם בחדש שיצא בחוץ. כן גי' הגר"א ז"ל בכי"ק:

לא תזרע כלאים ובגד כלאים שעטנז לא יעלה עליך הקיש כלאי זרעים כו'. כן גי' הגר"א ז"ל בכי"ק:

תני אין עושין עם העכו"ם בכלאים אבל עוקרין עמו. כן גי' הגר"א ז"ל בכי"ק:

מפני שהוא ממעט בעבירה אין עושין עם העכו"ם בכלאים בין כלאי הכרם כו'. כן גי' הגר"א ז"ל בכי"ק:

כך כלאים בחו"ל בכלאי זרעים הא בכלאי הכרם. כן גי' הגר"א ז"ל בכי"ק:

סליק פירקא וכולא מסכתא ברחמי ובסייעתא דשמיא: