(שייך לדף א ע"א בגמ') ר' מנא לא אמר כן ושמרתם וגו' עשה שיהא היום והלילה משומרין ר"ל דלשון ושמרתם משמע שיהא היום והלילה כבר נשמר מן החמץ שיהא המקומות כלם מבודקין מן החמץ ופריך לפ"ז יתחיל בי"ג כדי שיהא כל המל"ע של י"ד כבר משומר ומשני דבזה ס"ל כר' יוסי דאור הנר יפה לבדיקה ופריך לפ"ז יתחיל באור ליום י"ג ומשני דז"א דא"כ יתחיל מר"ח:

ר"י אומר בודקין אור לארבעה עשר ובארבעה עשר שחרית ובשעת הביעור וחכ"א אם לא בדק אור לארבעה עשר יבדוק בי"ד. לא בדק בי"ד יבדוק בתוך המועד לא בדק בתוך המועד יבדוק לאחר המועד וכו' וכו' ובגמ' שם מחלפא שיטתיה דר"י דתני ר"י אומר בודקין אור לארבעה עשר וכו' וחכ"א אם לא בדק אור לארבעה עשר יבדוק בארבעה עשר צריך לבדוק ג' פעמים מה אם בשעה שהגיע זמן ביעורו את אמר צריך לבדוק ג' פעמים בשעה שלא הגיע זמן ביעורו לא כ"ש לא צורכה דלא אם לא בדק בתוך המועד יבדוק לאחר המועד ע"כ ונראה לפענ"ד דה"פ דר"י ס"ל במתניתין דצריך לבדוק ג' פעמים ונפקיה ליה בגמרא מן התורה כנגד ג' פעמים שכתוב לא יראה לך שאור והנה בתורה אינו מפורש רק ג' פעמים אבל אימתי זמניהן אינו מפורש ורק ר"י מחלק הג' פעמים לאלו הג' זמנים אור לי"ד ובי"ד שחרית ובשעת הביעור וחכמים ס"ל דלא בעינן ג' פעמים ודי רק בפעם אחת וא"כ כיון דהכי פלוגתתן איפכא מיבעיא למתני. וחכ"א אם בדק אור לארבעה עשר לא יבדוק בארבעה עשר. אם בדק בארבעה עשר לא יבדוק בתוך המועד דזה הוא עיקר הפלוגתא לנגד ר"י דר"י ס"ל דבעינן ג' פעמים וחכמים ס"ל דדי בפ"א. ור"מ ס"ל דלא מהני בפ"א אלא אפילו אם בדק באור לי"ד צריך לבדוק עוד בי"ד ואפילו אם בדק בי"ד צריך לבדוק בתוך המועד דאז הוי דבר והיפוכו אבל לפי מה דגרסינן השתא וחכ"א אם לא בדק באור לי"ד יבדוק בי"ד ואם לא בדק בי"ד יבדוק בתוך המועד משמע דר"י פליג ע"ז. וס"ל אם לא בדק אור לי"ד לא יבדוק הבדיקה הזה בשחרית אלא הבדיקה של שחרית בודק בעד עצמו אבל הבדיקה של אור לי"ד לא יבדוק שוב וכן אם לא בדק באור י"ד ובי"ד לא יבדוק בתוך המועד ג' פעמים בעד אור לי"ד ובעד י"ד ובעד המועד ע"ז קשה דהיא שיטה מחלפת דהא אינו צריך לבדוק רק ג' פעמים ולא בג' זמנים דנימא עבר זמן בטל קרבנו אלא ג' פעמים ומהיכי תיתי נימא דאלו ג' פעמים הוא דווקא קודם שהגיע זמן ביעורו אבל משהגיע זמן ביעורו א"צ לבדוק ג' פעמים רק פעם אחת ע"ז אמר שיטה מחלפת היא מה אם בשעה שלא הגיע זמן ביעורו את אמר צריך לבדוק ג' פעמים בשעה שהגיע זמן ביעורו לא כ"ש ע"ז משני לא צורכה דלא אם לא בדק בתוך המועד יבדוק לאחר המועד פי' דע"כ ר"מ מודה לזה דאם לא בדק באור לי"ד וכן בי"ד יבדוק הג' פעמים בשעה שהגיע זמן ביעורו והוא בתוך המועד והא דתני בלשון זה וחכ"א אם לא בדק ולא תני בלשון וחכ"א אם בדק כנ"ל לא צריכה לן לשון הזה אלא אאם לא בדק בתוך המועד יבדוק לאחר המועד דבזה לא מצי למיתני אם בדק בתוך המועד לא יבדוק לאחר המועד דמאי קמ"ל פשיטא וכי עד השתא תנינן בשום מקום דצריך כלל בדיקה לאחר המועד דאתא לאשמועינן אם בדק בתוך המועד לא יבדוק לאחר המועד וע"כ דתחילת דינא קאשמועינן השתא דאם לא בדק בתוך המועד דינא הוא דיבדוק לאחר המועד וע"כ צריך הלשון הזה וחכ"א אם לא בדק ולא תנינן אם בדק כו' לא יבדוק אלא משום אם לא בדק בתוך המועד יבדוק לאחר המועד וגם ע"ז באמת אפשר דפליג ר"י. ואבל עיקר פלוגתא שבין ר"מ וחכמים הוא באם בדק אם יבדוק אם לא יבדוק דלר"י אם בדק יבדוק ולחכמים אם בדק לא יבדוק ולא פליג באם לא בדק אם יבדוק או לא יבדוק דלכו"ע אם לא בדק יבדוק ורק דפליגי באם בדק אם יבדוק או לא:

ר"מ אמר ל"ת עליו חמץ על אכילתו ר"י אומר ל"ת ע"ח על עשייתו פי' דהירושלמי ס"ל כמו בש"ס דילן דף ה ע"א דאיתקש השבחת שאור לאכילת חמץ כדפי' רש"י ז"ל דזמן אחד הוא אמר רחמנא השבתת שאור ואכילת חמץ וע"כ מדס"ל לר"י דמשש ומעלה ד"ת לענין העשה כמו כן הו"ל לענין ל"ת דבל יראה וב"י כדאיתא לקמן פ' ת"נ ה"ד דלר"י משש ולמעלה ד"ת עובר בב"י ג"כ משש ומעלה וכן איתקש אכילת חמץ ג"כ להתשביתו וע"כ פי' הכתוב ל"ת ע"ח הוא ג"כ על זמן עשייתו וע"כ אית ליה לר"י דמשש ומעלה עובר על הכל בין על העשה דתשביתו ובין על הל"ת דב"י ובין על הל"ת דל"ת ע"ח ובין על העשה דמצה ולא חמץ וכדמסיק ר"י א"ל עשה ול"ת על אכילתו עשה ול"ת על ביעורו פי' משש ומעלה עובר על הכל בעשה ול"ת בין על אכילה בין על הביעור. כן שיטת הירושלמי דאיתקש הא דכתיב שבעת ימים שאור לא ימצא בבתיכם. כי כל אוכל מחמצת וגו' לאו דווקא על שבעה ימים היקש אלא איתקש על הכל כל עיקר דין השבתת חמץ איתקש לאכילת חמץ וכן הוא שיטת הירושלמי בפ' ת"נ. משא"כ לשיטת הש"ס דילן אינו כן כמבואר בתוס' עיי"ש:

חבריא אמרין חמישות כר"י הקדישו מקודש עשאו תרומה אינו תרומה. הקדישו מוקדש הקדש דמים אע"פ שאין פודין את הקדשים להאכילן כי' ואינו שוה כלום להקדיש דמה יעשה הקדש בהקדש הזה דהא הוי איסור הנאה להקדש מ"מ כיון דלא הוי עדיין איסור הנאה בהדיוט דהא לגבי הדיוט ברשותי' קאי לע"ע בשעה חמישות ויש בידו כח להקדיש שפיר חל ההקדש דלא דמי לאיסור הנאה בעלמא דאין בידו להקדיש שאני התם דכיון דהוי איסור הנאה לאו ברשותי' קאי להקדיש משא"כ כאן דגבי ההדיוט הוי עדיין שלו שפיר מצי להקדיש ולא איכפית מה שאינו שוה כלום גבי הקדש דהא החבריא ס"ל לקמן בפ' כ"ש ה"ג דאיסור הנאה דינו כמו פחות משו"פ וכיון דקי"ל דהקדש חל על פחות משו"פ אע"פ דלא שוה פרוטה מ"א כיון שיש כח ביד המקדיש להקדיש שפיר חל ההקדש כדאיתא בתוס' ז"ל במס' גיטין דף י"ב ע"ב עיי"ש וא"כ כמו כן גבי איסור הנאה כיון דיש כח ביד המקדש להקדיש שפיר חל על איסור הנאה דלא גרע מפחות שו"פ דלא איכפית לן מה שאינו שוה דמים בהקדש. אבל עשאו תרומה אינו תרומה שלא ניתנו תרומה אלא לאכילה בלבד דהא קדושת התרומה נתקדש בקריאת שם תרומה על ב' דברים א' על איסור אכילה לזרים ב' על שמירת תרומה דמשמרת תרומות משום הכי בתרם תרומה טמאה חל קריאת שם תרומה על אכילת זרים דחולין טמאין מותרין לזרים וכיון שנתקדש בקריאת שם תרומה אסורה לזרים משא"כ הכא דלא חל הקריאות שם לשום דבר לא לאכילת זרים דהא אסור בלא"ה משום אכילת חמץ ולא לענין משמרת תרומה משום דכיון דקאזיל לאיבוד מותר לו לטמאות בידים דהא שורפין בע"פ תרומה טהורה עם הטמאה ולא חיישינן למשמרת תרומות כיון דקאזיל לאיבוד כדאיתא בכמה מקומות א"כ אין כאן מקום על קריאת שם תרומה ע"ז אמר להם ר' יוסי לא מסתברא דלא חילופין הקדישו אינו מוקדש שאין פודין את הקדשים כו' וע"כ כיון דהוי איסור הנאה להקדש לא חל ההקדש כיון שאינו שוה דמים להקדש ולא דמי למקדיש פחות משו"פ דחל ההקדש ז"א אליבא דר' יוסי דלשיטתיה בפ' כ"ש ה"ג הנ"ל פליג בהדיא עם חברייא וס"ל דלא דמי איסור הנאה לפחות משו"פ דפחות משו"פ איתא בתורת תשלומין משום דראוי להשלים עליו משא"כ איסור הנאה. עיי"ש. וע"כ לשיטתיה כיון דאיסור הנאה אינו שוה כלום להקדש על מה יחול ההקדש וע"כ אינו חל ההקדש משא"כ לענין תרומה הוא להיפוך דהא שפיר חל הקריאת שם תרומה משום המעלה דתרומה משום טהרה במעלה דמשמרת תרומות דאע"ג דקי"ל דהיכי דאזיל לאיבוד מותר לו לטמאותו ולשורפו בטמאה באחת בער"פ ה"נ בשביעית בשעה שהוא צריך שריפה מדאורייתא אבל בתחלת ששית דהוי שריפתו מדרבנן קי"ל במס' תרומות פ"ח דאסור לשורפו בב"א אלא שורפין זה בפ"ע וזה בפ"ע משום האי טעמא גופיה דטהורה היא ד"ת את הוא שגזרת עליה שריפה וכן איתא מפורש במס' תרומות פ"ח ה"ד הנ"ל לשון זה ממש טהורה היא ד"ת את הוא שגזרת עליה שריפה וע"כ אמר גם כאן לשון הזה ממש עשאו תרומה הר"ז תרומה דטהורה היא ד"ת את הוא שגזרת עליה שריפה וע"כ כ"ז ששריפתה הוא מדרבנן הוי טהורה ד"ת ומוזהר על שמירתה ע"כ שפיר חל שם קריאת תרומה עליה ועיין בתוס' ותמצא טעם בע"ה:

רשב"ל אמר בשם ר' ינאי כשירות היו משום מאי הוא פוסלן שלא לשהות עליהן את הזבח פי' דהגם דק"ל אין מביאין תודה בחג המצות ומוקמינן בי"ד הוא רק דלכתחילה לא יביא להקריבה בי"ד ויביא בי"ג אבל אם עבר ולא הביא בי"ג מחיוב ע"כ להביאו בי"ד כדי שלא יעבור בב"ת או בעשה ברגל הראשון ואיתא במס' ר"ה דף ז' ע"א באפריש ולא אקריב דעובר בעשה או בל"ת הוא משום דמשהו גביה עיי"ש ולפיכך ע"כ מחויב להביא בי"ד אע"פ שאין זמן הקרבה בו ביום כדי שלא יעבור בעשה או בל"ת ומכיון דבדיעבד אם עבר והקריב תודה בי"ד כשר [דרק לכתחילה אין מקריבין משום דאין מביאין קדשים לבה"פ אבל בדיעבד כשר] שפיר לא עבר העשה או הל"ת כשהביא בי"ד כיון דלא משהי לה גביה כדמוכח בירושלמי בפ"ק דמס' ר"ה דבשלמה שנתו בעצרת עובר בב"ת שלא הביא אותה ביו"ט משום דבדיעבד כשר כשעבר והקריב ע"כ עובר בב"ת כשלא הביא אבל בשהביא בעצרת אינו עובר בב"ת משום דבדיעבד כשהקריב כשר וע"כ כשלא הביא התודה בי"ג מחויב ע"כ להביאו בי"ד ואע"פ שעי"ז יופסל הלחם בידים משום דהכהנים לא יקרבוהו מ"מ מחויב להביא משום שלא לשהות גביה הזבח בשבילן. והיינו דגרסינן רשב"ל בשם ר' ינאי כשירות היו משום מאי הוא פוסלן ר"ל למה הוא פוסל אותן בידים משום כדי שלא לשהות עליהן את הזבח דאם לא כן ישהא גבי' את הזבח לעבור בעשה או בל"ת דב"ת והא דלא קאמר שלא להשהות הלחם גופי' משום דעיקר הקרבן הוא הזבח ולא הלחם והלחם הוא גלל זבח ואם לא יביא הלחם לא יעבור על שלא הביא הלחם אלא משום שלא הביא הזבח כהלכתו כדאיתא במס' מנחות דף פ' עיי"ש ברש"י ז"ל [ולשיטת המל"מ ז"ל בה' מעשה הק' הי"ג דאינו עובר רק במילי דהקרבה בלא"ה ניחא] ע"ז פריך ויפדה אח"כ כשהביאן. ומשני אר"ח חולייא קומי ר"ל דהרבה חולין לפניו וכן איתא בירושלמי במס' ביצה פ' משילין תיבת חולא על משמעות חולין לא אוכל ר"ל שלא יכול לאכלן ואת אמר יפדה ויאכל בתמיה וכיון דמיירי בי"ד דלא יכול עוד לאכלן א"כ האיך יפדה משא"כ לש"ס דילן דמיירי דנאבד הזבח בי"ג א"כ פריך שפיר דנפרקינהו בי"ג דהא עדיין יש לו שהות לאוכלן:

ר"ח אמר פסולות היו מפני שהן ממהרין להביא תודותיהן כו' וא"א שלא ישפך דמה של אחד מהן כו' פי' התוס' ז"ל במכלתין דף יג ע"ב ד"ה אלא דמיירי בי"ג והוין פסולות גמורות ופליג על ההיא דרשב"ל בשם ר' ינאי דס"ל דכשירות היו ומכאן מוכח כמו דברינו דהא דרשב"ל בשם ר' ינאי כשירות היו דלא כפי' המפרשים ז"ל דמפרשי בנשחט הזבח דהא לפ"ז לאו כשירים הן אלא פסולים הן כדאיתא בתוס' ז"ל הנ"ל. סליק פרק ראשון: