Chiddushei Ridbaz on Jerusalem Talmud Pesachim Chapter 6
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
תני ר"י הפשיטו דוחה את השבת וכו' מה עבד לה ר' ישמעאל בנו של ר' יוחנן בן ברוקה מתוך שהוא הופכו אינו כנוטל אימורין מתוך זבח מנוול. אר"י ר' ישמעאל ור' ישמעאל בנו של ריב"ב אמרו דבר אחד כמה דר' ישמעאל אומר מובחר דוחה אין מובחר מן המובחר דוחה כן רבי ישמעאל בנו של ר' יוחנן בן ברוקה אומר מובחר דוחה אין מובחר מן המובחר דוחה פי' כההיא דאיתא מפורש במס' מנחות ר"פ ר"י אמר רבה ר"י ורבי ישמעאל בנו של ר' יוחנן בן ברוקה אמרו דבר אחד כמו דר"י א"ל דהעומר בא בשבת מג' סאין אע"ג דחשיבא טפי יותר מה' מ"מ מכיון דאפשר לן במובחר לא טרחינן תו במובחר מן המובחר כן נמי רבי ישמעאל בנו של ר' יוחנן בן ברוקה ס"ל ג"כ אין מובחר מן המובחר דוחה [וזה כפי' הק"ע ז"ל הסוגיא מפורשת היא בר"פ העומר עיי"ש] וס"ל דאף דר"י בנו של ר' יוחנן בן ברוקה ס"ל מתוך שהוא הופכו אינו כנוטל אימורין מתוך זבח מנוול. מ"מ אין זה מובחר מן המובחר אך דס"ל דאין מובחר מן המובחר דוחה שבת. ובזה פליגי ר' ישמעאל ורבי ישמעאל בנו של ר' יוחנן בן ברוקה דר"י ס"ל דהפשיט כולו מובחר הוא ור"י בנו של ר' יוחנן בן ברוקה ס"ל דהפשיט כולו אין זה מובחר אלא מובחר מן המובחר וע"כ לא קשה מר"י אר"י דהעומר דהכא ס"ל דהפשיט כולו דוחה שבת ובעומר ס"ל דאין מובחר מן המובחר דוחה שבת ז"א משום דס"ל דהפשיט כולו הוי מובחר ובזה פליגי דרבי ישמעאל בנו של ר' יוחנן בן ברוקה ס"ל דזה הוי מובחר מן המובחר ור"י ס"ל דזה הוי רק מובחר ומסיים ואזיל אין תימר מובחר הוא דלכו"ע מובחר הוא דאף לרבי ישמעאל בנו של ר' יוחנן בן ברוקה נמי רק מובחר הוא ולא מובחר מן המובחר ופליג עם ת"ק בזה דת"ק ס"ל דמובחר דוחה שבת ואיהו ס"ל דאין מובחר דוחה שבת ז"א כדמסיק יקרענו ויצאו אימוריו כלומר דהאיך מותר לו הפשט כלל עד החזה יקרענו ויוציא אימוריו דנהי דע"כ הקרבת אימורין דוחה שבת משום חביבא מצוה בשעתא כדאיתא במס' פסחים דף ס"ח ע"ב אבל הפשטה עד החזה יהא אסור דהא אין מצוה מן המובחר דוחה שבת אלא ע"כ דרבי ישמעאל בנו של ר' יוחנן בן ברוקה לא פליג עם הת"ק במצוה מן המובחר וס"ל ע"כ דדוחה שבת מצוה מן המובחר ע"כ מותר להפשיט עד החזה אבל להפשיט כולו כיון שהוא הופכו אינו נראה כנוטל אימורין מזבח מנוול א"כ לא הוי הפשטת כולו אלא מובחר מן המובחר ובזה פליג את"ק דקחשיב להפשטת כולו מצוה מן המובחר ואיהו ס"ל דהפשטת כולו לא הוי רק מובחר מן המובחר ולא דחי שבת ע"ז אמר ר"י בר"ב לא אתיא אלא כר"ש פי' דלעולם אימא לך דרבי ישמעאל בנו של ר' יוחנן בן ברוקה פליג את"ק גם במצוה מן המובחר וס"ל דאין דוחה שבת רק גוף עיקר המצוה ומצוה בשעתא ולא מובחר המצוה דמובחר אינו דוחה מלאכה דאורייתא ובזה פליג את"ק דת"ק ס"ל דמובחר דוחה שבת וע"כ מפשיט את כולו ואיהו ס"ל דאין מצוה מן המובחר דוחה שבת במלאכה דאורייתא והא דשרי להפשיט עד החזה משום דס"ל כרשב"א עד שיגוד כל צרכו עד שיקדח כל צרכו עד שיקצוץ כל צרכו עד שיעבד כל צרכו הילכך מפשיט עד החזה אינו עובד במלאכה דאורייתא ע"כ מותר במצוה מן המובחר אבל במלאכה דאורייתא אינה נדחית מפני מצוה מן המובחר הילכך במפשיט כולו דאיכא מלאכה דאורייתא ס"ל דאסור ופליגי ת"ק ורבי ישמעאל בנו של ר' יוחנן בן ברוקה באם מצוה מן המובחר דוחה שבת דלת"ק דוחה ולרבי ישמעאל בנו של ר' יוחנן בן ברוקה אינה דוחה:
אבל צלייתו וכו' תנינן חשיכה יצאו וצלו פסחיהן ר"ל דבמתניתין דידן תנינן דצלייתו אינו דוחה שבת וכן תנינן באידך מתניתין חשיכה יצאו וצלו פסחיהן אבל בשבת אינו דוחה ואת אמר הכין לשילשולו לתנור פי' א"כ קשה היכי שרינן לשלשלו לתנור ע"ש עם חשיכה הא אסור כן בחולין אלא כדי שיצולו מבעו"י והיכי שרינן לשלשלי לפסח בע"ש עם חשיכה בשלמא בל"ז הייתי אומר דפסח דוחה שבת כל מעשיו אף צלייתו אבל כיון דתנינן דצליה אינו דוחה שבת א"כ קשה האיך שרינן לשלשלו לתנור הא נגזור שמא יחתה בגחלים כמו בחולין ואי דאין שבות במקדש ז"א דלא התירו שבות דמקדש אלא במקדש ולא במדינה כדאיתא בבבלי לחד מ"ד וצליית פסח נקרא שבות במקדש במדינה כדאיתא בבבלי. ע"ז משני דז"א דהא הרכבו והבאתו חוץ לתחום לא אמר אלא חוץ לירושלים הא חוץ לחומת העזרה מותר משום שבות שהתירו במקדש והא חוץ לחומת העזרה הוי שבות דמקדש במדינה הרי דסבירא ליה דהתירו שבות דמקדש במדינה:
חתיכת יבלת. תמן תנינן חותכין יבלת במקדש אבל לא במדינה פי' הרמב"ם ז"ל בפי' המשניות דחותכין יבלת היא מכהן העובד חותכין ממנו יבלת להכשירו לעבודה אם בכלי כאן וכאן אסור וקס"ד דבמתניתין דידן אסור אפילו חתיכת יבלתו ביד וקשה אהדדי ומשני ר"ס ריב"ל בשם ב"פ משום קילקול פייסות ר"ל כיון דהכהן כבר זכה בפיוס ע"כ צריך לחותכו להיבלת ולהכשירו לעבודה כדי שלא יתקלקל הפיוס כדמסיק והן שכבר הפיסו רשב"י אמר כאן בלחה כאן ביבשה פי' דבלחה אסור וביבשה מותר ושיטת הש"ס דילן דבלחה הוא אסור מדרבנן משום דאיסור דלחה הוא תולדה גוזז ואיסור זה הוא בכלי אבל ביד לא הוי רק שבות דאין דרך לחותכה אלא בסכין כדפי' רש"י ז"ל אבל הירושלמי דס"ל לעיל בסמוך דשבות דמקדש במדינה מותר ע"כ דאיסור בלחה היא מדאורייתא משום חבורה וכיון דמשום חבורה אין נפ"מ בין יד לכלי וע"ז אמר דאתיא דרשב"ל כב"ק דאפילו א"צ לדם ולאפר הוי נמי חבורה. ור"י בר"ח דמוקי ביד כיון דהוי חבורה מאי נפ"מ בין יד לכלי ע"כ דס"ל כר"י דבא"צ לדם לא הוי חבורה ואח"כ פריך הבאתו מחוץ לתחום הא הוי שבות דמקדש במדינה כיון דס"ל בכל הסוגיא דשבות דמקדש במדינה מותר ולפיכך משלשלין את הפסח ע"ש ולפיכך למ"ד דמוקי בלחה ע"כ הוא משום חבורה וס"ל כב"ק א"כ קשה הא תחומין נמי הוי שבות ומשני הדא מסייעא כו' על תחומי שבת ד"ת. א"ל והא כתיב שבו איש תחתיו כו' אל יצא כו'. כגי' הק"ע ז"ל ומסיים זה עומד בשמועתו ופריך חתיכת יבלת בכלי שבות ואמאי אסור לריב"ח דמוקי בכלי הא בכלי ג"כ הוי שבות והא דאסור בכלי במשנה דעירובין הגם דל הירושלמי דס"ל בכלי הוי ג"כ שבות וסבירא ליה דשבות במקדש מותר מ"מ על המשנה דעירובין לא קמקשה משום דהתם קאי על הכהן העובד כנ"ל והירושלמי ס"ל בסוף הלכה זו דלא התירו שבות במקדש אלא דווקא גבי זבח ולא אצל הזובח ע"כ המשנה דעירובין מיירי אצל הזובח ע"כ אסור שבות דחתיכת יבלתו בכלי משא"כ במתניתין דידן דמיירי בזבח דהא קתני הרכבתו והבאתו דקאי על הזבח וכמו כן חתיכת יבלתו הוא ג"כ על הזבח דהא קתני כולהו בהדדי הרכבתו והבאתו וחתיכת יבלתו ולא קתני הרכבה והבאה וחתיכת יבלת אלא הכל בתי"ו וא"ו הרכבתו והבאתו וחתיכת יבלתו א"כ קאי הכל על הזבח ומשני אמר ר"א לא תני ריב"ח אלא הרכבתו והבאתו הא חתיכת יבלתו לא ר"ל דלא תני חתיכת יבלתו אלא חתיכת יבלת ולא תני תי"ו וא"ו אלא גבי הרכבה והבאה ותני הרכבתו והבאתו דקאי על הזבח משא"כ בחתיכת יבלת לא תני יבלתו אלא חתיכת יבלת ולפיכך ריב"ח דמוקי כאן ביד כאן בכלי לא תני חתיכת יבלתו אלא חתיכת יבלת וקאי על הכהן הזובח. ופריך מן בגין דו סבר בכלי שבות הא אם לא סבר בכלי שבות לא ר"ל דכל עיקר דלא תני ריב"ח יבלתו הוא משום דסבר דבכלי הוי ג"כ שבות אבל אם לא היה סבר בכלי שבות היה שפיר תני יבלתו על הזבח והא לא כן אמר ר"א בשם ריב"ח גופי' מה פליגין בשנטלן הוא אבל אם נטלן אחר מאוסין הן גבי הנוטל צפרניו והדין זבח לא כאחר הוא בתמיה וא"כ אפילו אי לא היה בכלי שבות נמי היה מותר דזבח כאחר הוא אר"י שניא היא הכא דכתיב זבחי דשל גבוה הוא ולאו כאחר הוא אלא העיקר דלא תני ריב"ח יבלתו אלא יבלת רק כגון דסבר בכלי שבות ואח"כ מסיק אר"מ הזייה שבות וכו' אלא שזה בזבח וזה בזובח:
מתניתא ביודע בו שהוא פסח ושחטו לשם שלמים פי' דמיירי בעוקר ולא בטועה דאי בטועה וכסבור שזה שלמיו עקירה בטעות לא הוי עקירה. עיי' בבבלי דף ע"ב דמוקי רישא בעוקר וסיפא בטועה. דר' יהושע דס"ל דטעה בדבר מצוה פטור הוא דווקא בטועה עיי' במהרש"א ז"ל היטב שם בסוגיא דמפרש דווקא בטועה הוא דפוטר ר"י דומיא דתינוקות דכסבור שהיא התינוק דשבת אבל לא ביודע שהוא של ע"ש או אחר שבת ואך סובר דמותר לימול בשבת ז"א אלא דווקא בסובר שזהו התינוק דשבת וה"נ הכא דכותי' דכסבור שהוא היא השלמים. אבל רישא בעוקר דאי בטועה עקירה בטעות לא שמי' עקירה עיי' במהרש"א ז"ל ובירושלמי דבסוגיא דידן פליגי בזה ר' מנא ור' יוסי כאשר יתבאר לפנינו בע"ה דפליגי בסיפא אבל רישא כו"ע מודים דמיירי בעוקר ולא בטועה:
היה יודע בו שהוא שלמים שחטו לשם עולה. יתבאר עפ"י מה דגרסינן במס' מנחות דף מ"ט ע"א תני רבב"ח קמי דרב כבשי עצרת ששחטן לשם אילים כשירין ולא עלו לבעלים משום חובה א"ל רב עלו ועלו אמר ר"ח מסתברא מילתי' דרב בכסבור אילים ושחטן לשם כבשים שהרי כבשים לשם כבשים נשחטו וכו' ע"כ ומוכח מהאי סוגיא דאם בכסבור על כבשים שהן אילים ושחטן לשם כבשים פליגי בזה רבב"ח ורב אם זה נקרא שלא לשמה או לא כיון דעכ"פ שחט לשמה [ולא דמי לכשהיה צריך לכתוב את השם ונתכוין לכתוב יהודא וכו' ז"א דזה דומה למתכוין לכתוב על יהודא את השם כשצריך לכתוב את השם] וה"נ פליגי בזה בירושלמי ר"מ ור' יוסי והיינו דגרסינן היה יודע בו שהוא שלמים ושחטו לשם עולה פי' דבאמת היה עולה אך היא היה יודע שהוא שלמים ושחטו לשם עולה מיבעיא לן אם נקרא לשמה או לא הגם שהוא עולה ושחטו לשם עולה מ"מ כיון דכונתו היה לפי ידיעתו ששוחט שלמים לשם עולה א"ל דלא הוי לשמה כמו דפליגי בזה רבב"ח ורב אם הוי לשמה או לא והכא נמי פליגי בזה ר' מנא ור' יוסי [ובאמת הכונה מלשון היה יודע פי' היה סבר לפי ידיעתו והא דלא נקט היה סבר שהן שלמים סירכא דלישנא נקא כמו דנקט תחילה יודע בו וכן לקמן היה יודע בו ע"כ גם סירכא דלישנא לעיל ולקמן נקט כמורגל כמה פעמים בש"ס הזה] ר"מ אמר יש בעשייתו מצוה ר' יוסי אמר אין בעשייתו מצוה ר' מנא ס"ל דהוי לשמה ור' יוסי ס"ל דלא הוי לשמה ופריך הגמ' על ר' יוסי אילי ציבור שהיה סבור שהן כבשים ושחטן לשם אילים שמא לא עלו לציבור לשם אילים בתמיה ותני כן אילי ציבור שהיה סבור שהן כבשים ושחטן לשם אילים כבר עלו לציבור לשם חובה ע"כ מוכח מברייתא מפורש דזה נקרא לשמה:
מתניתא בסבור בו שהוא פסח כו' דהוי בטועה בהא פוטר ר"י אבל בהי' יודע בו שהוא שלמים אלא שהוא סבור לאמר שמותר לשנות שלמי' לשם פסח דהוי עוקר בזה פליגי ר"מ ור"י דר"מ סבר אין בעשייתו מצוה דווקא בטועה פוטר ר' יהושע כשיטת הש"ס דילן ור' יוסי ס"ל דיש בעשייתו מצוה ואף בעוקר פוטר ר' יהושע וקמסיים הש"ס מסתברא דר"מ בקדמייתא ודר' יוסי באחרייתא:
אר"א דברי ר"מ אפילו עגל את ש"מ תרתי את ש"מ דבר שאין לו קצבה ודבר שאין דרכו להתחלף ויש בעשייתו מצוה. דבר שאין לו קצבה יפה פי' הפ"מ ז"ל דר"א קאי על פסח דווקא בדבר שאין לו קצבה וקאי על התוספתא וכן מפורש בהדיא בבבלי דף ע"ב ע"ב אמר רב ביבי אמר ר"א פוטר היה ר"מ אפילו עגל של זבחי שלמים ששחטו לשם הפסח עיי"ש אולם מה שמסיים דבר שיש בעשייתו מצוה לכאורה קשה מאי מוכח מהכא לדבר שיש בעשייתו מצוה ונלפענ"ד דמוכח כן מהא דאיתא לקמן בה"ו אמר ר"א למי נצרכה לר"מ אתיא דר"א כרשב"ל כמה דרשב"ל אמר יש בעשייתו מצוה כן ר"א אמר יש בעשייתו מצוה אין תימר שניא היא שהיא בע"מ ובע"מ אין דרכו להתחלף הרי עגל הרי אין דרכו להתחלף ואמר ר"א דברי ר"מ אפילו עגל כו' ע"ז קאמרינן הכא על הא דאמר ר"א דברי ר"מ אפילו עגל שאין דרכו להתחלף א"כ אמאי מודה בבע"מ לר"א גופיה אלא ע"כ משום דבעינן בעשייתו מצוה בבע"מ אין בעשייתו מצוה משא"כ בעגל יש בעשייתו מצוה כמו דמחלף בירושלמי בהדיא בה"ו הנ"ל והא דקפתח בתרתי ומסיים בתלתא דקפתח את ש"מ תרתי. וקמסיים בתלתא לבסמוך קחשיב תלת הוא משום דלעיל קאמר אמרין לית הדא דר"א תתובה על דר' יהושע דו יכול מימר ליה האיך את מושיבני מדבר שדרכו לחלף על דבר שאין דרכו להתחלף פי' דאפילו היה פסח דבר שיש לו קצבה מ"מ פטור ולא דמי לאימורי ציבור דהתם דבר שאין דרכו להתחלף משא"כ שלמים בי"ד דרכו להתחלף ונמצא דר"י ס"ל בשלמים לשם פסח פטור מב' טעמים משום שאין לו קצבה ודרכו להתחלף ור' יהודא ס"ל דאף באימורי ציבור ג"כ פטור הגם שיש לו קצבה מ"מ מחמת שיכול הוא להתחלף ור"א דאמר דברי ר"מ אפי' עגל הוא דווקא בפסח הגם דהוי דבר שאין דרכו להתחלף מ"מ פטור משום דבר שאין לו קצבה. ולפיכך קאמר ר"א בבבלי מפורש דווקא בפסח אפילו בעגל ולא באימורי ציבור משום דלכל הפחות חדא בעינן או דבר שדרכו ליחלף או דבר שאין לו קצבה לפיכך ר"א דאמר דברי ר"מ אפילו עגל הוא דווקא בפסח אבל באימורי ציבור אינו כשר אלא דווקא שיהא דבר שדרכו להחלף. וע"כ קאמר אליבא דר"א דברי ר"מ אפי' עגל. את ש"מ תרתי את ש"מ דבר שאין לו קצבה ודבר שאין דרכו ליחלף ויש בעשייתו מצוה. כלומר דתרתי בעינן דבר שאין לו קצבה אף דבר שאין דרכו להחליף הרי אחד ועשייתו מצוה הוא שני והוי ב' לפטור אין לו קצבה ועשייתו מצוה ואי היה דבר גם שדרכו להחליף היה ג' פטורי אין לו קצבה ודרכו להחליף ועשייתו מצוה לפיכך קאמר בסמוך את ש"מ תלתא והכא קאמר את ש"מ תרתי משום דאין לו קצבה ועשייתו מצוה אבל לא משום שדרכו להחליף דהא אין דרכו להחליף:
רשב"ל אמר יש בעשייתו מצוה כגון יבמתו נדה ובא עליה. ר"י אמר אין בעשייתו מצוה כגון ב' שפודין אחד של שחיטה ואחד של נבילה וביקש לאכול א"ז ואכל א"ז והוי כמו דגרסינן בבבלי דף ע"ב ע"ב בשם רשב"ל נתחלף לו שפוד של נותר בשפוד של צלי חייב. ור"י אמר אשתו נדה כו' בא עלי' חייב יבמתו נדה פטור. איכא דאמרי כ"ש בההיא מחייב דלא עשה מצוה א"ד התם הוא דהו"ל לשיולי אבל הכא דלא הו"ל לשיולי פטור ומסיק בגמ' דיבמתו בזוז מינה עיי"ש וה"נ בירושלמי פליגי ר"י ורשב"ל כמו בבבלי ממש דרשב"ל ס"ל דהא דקיי"ל כר"י דטעה בד"מ פטור אע"פ שלא עשה מצוה מ"מ בעינן בדבר מצוה שיהא דבר שיש מצוה למחר בעשייתו וגוף הדבר מצוה היא אך לא הגיע זמנו לקיים המצוה בשעה הזאת ובשעה הזאת אינה מצוה אבל יש מצוה בגוף הדבר כשהגיע הזמן כגון יבמתו נדה ובא עליה הגם דעתה אין מצוה בעשייתה כיון דהוי נדה וחייבי כריתות לאו בני חליצה ויבום נינהו מ"מ כיון דלמחר דכשתטבל במקוה יהא מצוה ביבום א"כ גם השתא פטור אבל כשטעה בדבר שאין שום מצוה לעולם וטעה בדבר שאיננה מצוה כמו בליל פסח שרצה לאכול צלי ואכל נבילה דבנבילה לעולם ליכא מצוה אז חייב אפילו לר' יהושע דע"כ לא ס"ל לר"י דטעה בדבר מצוה פטור אף על פי שלא עשאה מצוה הנ"מ גבי מילה דגוף המילה מצוה הוא אלא דעדיין לא הגיע זמנו ע"כ לא הוי מצוה אבל יהיה מצוה למחר וה"נ גבי יבמתו נדה דיהא מצוה בהאי ביאה למחר אבל בשפוד של נבילה דלעולם ליכא ביה מצוה פטור דלא דמיא לתינוקות דהתם יש בעשייתו מצוה למחר כדמסיק אח"כ ור"י אמר אין בעשייתו מצוה כגון ב' שפודין וכו' וסבר לאכול א"ז ואכל א"ז הגם דאין בעשייתה מצוה לעולם נמי פוטר ר' יהושע וקפריך מתניתא פליגא על רשב"ל כצ"ל ומוכח ט"ס הזה מל של אחר השבת בשבת ר"י פוטר הרי אין בעשייתה מצוה ופוטר ר"י ומשני שמואל קפודקיא למחר יש בעשייתו מצוה ושמואל קפודקיא מפרש דברי רשב"ל דהיינו הך יבמתו נדה והיינו הך דתינוקות וע"י הירושלמי הזה יאיר עינינו בע"ה בסוגית הבבלי דהתם קאמר רשב"ל גבי שפוד דחייב וקשה לכאורה הא קי"ל דטעה בד"מ פטור אע"פ שלא יעשה מצוה כמו דתני ר"ח בשם ר"מ וכן פסק הרמב"ם ז"ל בפ"ב מה' שגגות ה"ח ותמה שם הלח"מ ז"ל וז"ל ואיכא לתמוהו טובא חדא דבתחלת דבריו ז"ל שאמר כל העושה מצוה מן המצות ובכלל עשייתן כו' משמע דבעינן תרתי שטועה לעשות מצוה ויעשה מצוה והוא כרשב"א כו' דס"ל דהיכי דלא עשה מצוה כו"ע מידי דחייב אפילו לר' יהושע אע"פ דקי"ל כר' יהושע בהא פסק דחייב דבהא לא פליגי כו' וא"כ קשה היכי דמל של אחרי השבת בשבת הא לא עשה מצוה כדאמרינן בגמ' וא"כ אמאי פסק דפטור הא לרשב"א בהא כו"ע מודי דחייב ואיך רבינו ז"ל פטר בזה שכ' ואחד למול בשבת ואחד למול לאחר שבת דפטור וכו' עכ"ל וכן בה' ט"ז פסק גבי שפודין דחייב שהרי לא עשה מצוה באכילה זו וא"כ קשה להבין פסקי הרמב"ם ז"ל אבל לפי הירושלמי ניחא מאד דרשב"ל פסק גבי שפודין דחייב משום דטעה בדבר מצוה ולא עשה מצוה דלא אמרינן אע"פ שלא עשה מצוה פטור רק גבי תינוקות דיש בעשיית גוף הדבר מצוה רק דהשתא לא הגיע הזמן אבל למחר יש בעשייתו מצוה ואף דר"י פליג בירושלמי וס"ל דאפילו גבי שפודין חייב מ"מ הרמב"ם ז"ל פסק כרשב"ל משום דפסק כלישנא קמא בבבלי דר"י לא פליג ארשב"ל בשפודין ובזה ניחא מה דבבבלי מימרא דרשב"ל הוא משפודין ומימרא דר' יוחנן היא מיבמתו ואילו בירושלמי הוא בהיפוך דמימרא דרשב"ל הוא מיבמתו ומימרא דר"י הוא משפודין אבל לפי מה שבארנו הוא דטעמא דרשב"ל בבבלי גבי שפודין הוא מטעמא דיבמתו דאמר בירושלמי דיש בעשייתו מצוה כגון יבמתו נדה ובא עליה דבעינן דלמחר יהא בעשייתה מצוה ונמצא דהבבלי והירושלמי אזלי בחד שיטא אליבא דר"מ ורשב"ל בלישנא בתרא אליבא דר"י רק הרמב"ם ז"ל פסק כלישנא קמא דחייב גבי שפודין מטעם כ"ש כדאיתא בגמ' כ"ש דחייב דלא עשה מצוה והוי כ"ש מאשתו נדה הגם דהוי לחלוחית של מצוה כדפי' רש"י ז"ל אע"ג דמעוברת מ"מ מצות שמחת אשתו איכא וע"כ שפיר ניחא לישנא ופסקי הרמב"ם ז"ל דפסק כר' יהושע גבי תינוקות אפילו לא עשה מצוה פטור גבי תינוקות ומ"מ בשפודין פסק דחייב וניחא נמי לישנא דהרמב"ם ז"ל כל העושה מצוה מן המצות ובכלל עשייתה נעשית עבירה כו' א"כ משמע מלשונו דבעינן שיעשה מצוה ולמה גבי של אחד בשבת בשבת פסק דפטור הא לא עשה מצוה ז"א דלעולם ס"ל דטעה בד"מ ולא עשה מצוה פטור כמו דקי"ל אליבא דר"י דפליגי באחד בשבת שמל בשבת פוטר ר"י ומכל מקום אינו פטור רק בשיש בעשייתה מצוה כמו דסבירא ליה לרשב"ל וגבי תינוקות נקרא יש בעשייתה מצוה כיון דלמחר יש בעשייתה מצוה משא"כ גבי שפוד ומתורץ בזה קושית הלח"מ ז"ל בע"ה וז"ב:
אר"י דר"מ היא פי' דמתניתין דידן דפסחים דפוטר ר"י בטעה בדבר מצוה אתיא אליבא דר"מ דמוקי פלוגתא דר"א ור"י דשבת גבי תינוקות דר"מ מוקי פלוגתתי' במס' שבת דף קל"ז ע"א דלא נחלקו במל של ע"ש בשבת שפטור משום דעשה מצוה ולא נחלקו אלא במל של אחר שבת בשבת דר"י פוטר משום דאפילו בלא עשה מצוה פוטר ר"י. ואיתא שם תני ר"ח לא נחלקו ר"א ור"י בשמל של ע"ש בשבת שהוא חייב לא נחלקו אלא שמל של אחר שבת בשבת דר"א מחייב חטאת ור"י פוטר ומוקי ר' ינאי דמיירי שמל של שבת בע"ש עיי"ש דבזה לכו"ע חייב ובירושלמי ס"ל הא דתני ר"ח בבבלי במל של שבת בע"ש דתייב הוא אליבא דר"ש וא"כ בין ר"מ בין ר"ש תרווייהו ס"ל דפליגי במל של אחר שבת בשבת ולא איכא בין ר"מ ור"ש אלא במל של ע"ש בשבת דר"מ ס"ל דפטור ור"ש ס"ל דחייב ואי במל של שבת בע"ש בוודאי אף ר"מ מודה דחייב וא"כ מאי איכא בין ר"מ ור"ש דנפ"מ ביניהם במל של שבת בשחרית בשבת דר"מ ס"ל דפטור ור"ש ס"ל דחייב כדאיתא בסוגיא במל של שבת בשחרית בשבת פלוגתא בזה וע"כ דנחלקו בזה ר"מ ור"ש במל של שבת בשחרית דלר"מ אף דמל של שבת בשבת שחרית ואח"כ מל של ע"ש בשבת פטור כיון דעשה מצוה ובעשה מצוה ס"ל לכו"ע פטור אליבא דר"מ בכל האופנים אפילו מל של שבת בשחרית ופליג אר"ש דס"ל דבעשה מצוה דהיינו שמל של ע"ש בשבת תייב בשקדם ומל של שבת בשחרית ואיהו ס"ל דפטור. והכא במתניתין בשעבר זמן כפרתו והקריבו כולם פסחיהן ואח"כ שחט שלמים לשם פסח דפוטר ר' יהושע א"כ כמאן אתיא מתניתין ע"כ כר"מ וע"כ אמר ר"י דר"מ הוא פי' דמתניתין דידן דפוטר ר"י ביש בעשייתו מצוה אפילו בשחט שלמים לשם פסח אחר שנשחט כבר הפסחים של כל ישראל ע"כ דאתיא כר"מ דר"מ אמר דבר שיש בעשייתו מצוה פטור דבר שאין בעשייתו מצוה חייב במחלוקת ר"א ור"י ר"ש אומר דבר שיש בעשייתו מצוה חייב ושאין בעשייתו מצוה פטור מחלוקת ר"א ור"י ודבר שיש בעשייתו מצוה דחייב הוא בשמל בשחרית של שבת בשבת וס"ל לר"ש כיון דמל של שבת בשבת חייב אפילו כשמל של ע"ש בשבת דיש בעשייתו מצוה א"כ האיך ס"ל לר"י במתניתין בשהקריב שלמים לשם פסח אפי' כשהקריבו כל ישראל פסחיהן פטור אלא ע"כ דאתיא כר"מ דס"ל דבר שיש בעשייתו מצוה פטור אפילו שמל של שבת בשחרית [והשתא אינו מפרש הברייתא דר"ש ודר"מ ואוקימתא שמל בשחרית או בע"ש התינוק דשבת עד לבתר הכי בסוף הסוגיא מפרש זאת] דברי ר"מ והוא שיהא שה תמים זכר בן שנה ושלמים וראוין להשתנות לשם פסח [דבאינו ראוין איתא במתניתין בהדיא דחייב] את ש"מ תלת ע"י ג' פטורין נפטר אליבא דר"י דבר שאין לו קצבה ודבר שדרכו להחליף דבאינן ראוין חייב כדאיתא במתניתין מפורש ויש בעשייתו מצוה דע"כ אינו נפטר באין בעשייתו מצוה כגון בשוחט חולין לשם פסח כמו בתינוקות דפוטר ר"י אפילו באין בעשייתו מצוה ז"א דהא ע"כ לא פטר ר"מ בשקדם ומל של שבת בשחרית רק ביש בעשייתו מצוה וס"ל דבר שיש בעשייתו מצוה דווקא פטור א"ל דבר שאין לו קצבה כמו מאי אית לך מאי הוא הפי' של דבר שאין לו קצבה ר' ירמיה סבר מימר שלא נתנה התורה קצבה כמה פסחים ידחו את השבת בכל שנה דלא דמי לקרבן תמיד דהוא קרבן אחד בשבת אבל פסח אינו קרבן אחד אלא לפי כמה חבורות שיש בישראל לפיהן יש פסחים ור' יוסי סבר מימר שאין את יכול לעמוד על מנינן לפי שהן הרבה על כרחך בנקל לטעות ר' יוסי כד הוי מטי לאילין תינוקות אמר יפה למדני ר' ירמיה אית לך מימר שאין את יכול לעמוד על מנינן כיון דע"כ אינו פוטר ר"י אלא באין לו קצבה ע"כ הפי' שאין לו קצבה שלא נתנה התורה קצבה כמה פסחים ידחו את השבת בכל שנה וכן בתינוקות לא נתנה התורה קצבה אלא כל תינוק ששמיני שלו בשבת דוחה את השבת וע"ז אמר ר"ח דלעולם מתניתין אתיא כרבי שמעון דסבירא ליה בדבר שיש בעשייתו מצוה חייב בשקדם ומל של שבת בראשונה ואינו פטור רק בשעדיין נשאר התינוק של שבת וה"נ תיפתר למתני' דידן דמיירי נמי שהיה שם חבורה אחת שלא שחטה:
נמצא דר"י ור"ח פליגי בזה דלר"י ע"כ מתניתין כרבי מאיר הוא ולר"ת אתיא אף כרבי שמעון ומוקמינן למתניתין שהיה חבורה שלא שחטו עדיין אמר רבי זעירא מילתא דר' ינאי והוא שמל של ע"ש בשבת כך אמר ר"ז והוא שמל של שבת בערב שבת ולא איתפרש על מה קאי ר"ז דזה פשיטא דקאי על הברייתא דמוקמינן לפלוגתא דר"א ור"י דלא נחלקו בשמל של ערב שבת בשבת דחייב ולא נחלקו אלא שמל של אחר השבת בשבת דר"י פוטר בוודאי על האי ברייתא קאי כאוקימתת הבבלי אבל לא איתפריש אם קאי על הברייתא דמפרש הברייתא הכי מחמת קושית הגמ' השתא בלא עשה מצוה פוטר ר"י בעושה מצוה מיבעיא וע"כ מוקי באוקימתא שמל של שבת בע"ש ואוקימתא דילי' לישב הקושיא על הברייתא או דמילתא באנפי נפשי' קאמר וקאי על רבי מאיר דאימתי חייב אפילו לר"מ בשקדם ומל של שבת בערב שבת אבל בשמל בשחרית פטור לר"מ ומבעיא מל בשחרית ר"ז אמר סבר ר' ינאי פטור והוא אליבא דר"מ דבזה פליג אר"ש דאל"כ מה איכא בין ר' מאיר ורבי שמעון דהא שניהם מוקים דפלוגתא דר"א ור"י בשמל של אחר שבת בשבת ורק דפליגי רבי מאיר ור"ש בזה שמל של ע"ש בשבת ואי דקדם ומל של שבת בע"ש בוודאי לכו"ע חייב וע"כ דפליגי בשמל בשחרית דלר"מ פטור ולר"ש חייב. רב בא אמר חייב דשחרית וע"ש שוין דבשניהן חייב וע"כ קאי ר' ינאי אליבא דהברייתא ומיישב להקושיא על הברייתא וקאי על ר"ש וע"כ אין כוונתו לדייק שמל של שבת בע"ש אלא ה"ה שמל בשחרית נמי חייב וליידא מילה אמרה ר' ינאי של שבת בע"ש הול"ל שמל של שבת בשחרית רק בא להודיעך האיך דרכן של תינוקות להתחלף דהוי דבר שדרכו להתחלף דיכול להחליף של שבת בע"ש וע"ש בשבת ונמצא דליכא פלוגתא בעיקר הדין בין ר"ז בין ר"ב רק באוקימתת על מה אמר ר' ינאי ונפ"מ בין ר"ז אליבא דר' ינאי ובין ר' בא אליבא דר' ינאי דלר"ז קאי ר' ינאי על דעתי' דר"מ דאינו חייב אלא שמל של שבת בע"ש אבל בשחרית פטור אבל לר' בא קאי ר' ינאי על הברייתא כדמפרש על דעתי' דר"ז ר' ינאי על דעתי דרבי מאיר [והא דגרסינן דרב כר"מ היא גירסא מוכחת דרב צ"ל רבי וכף דכר"מ מיותר אלא הוא רבי מאיר] ולא ליישב הקושיא על הברייתא אמר ר' מנא קומי ר' יוסי מה דאמר ר"ח כר"ש מה דאמר ר' ינאי כר"מ דלר"מ בתינוקות אפי' מל בשחרית של שבת ג"כ פטור ולר"ח דבעינן בפסח שנשתייר חבורה שלא שחטו הפסח עדיין הוא כר"ש דלר"ז אליבא דר"מ לא בעינן בפסח שנשתייר חבורה וגבי תינוקת לא בעינן שנשתייר תינוק הצריך למול ולר"ש בעינן בתינוקת שנשתייר תינוק הצריך למול וגבי פסח בעינן שנשתייר חבורה שלא שחטו. וקפריך מושיבין דבר בין ר"מ ור"ש דלמה לן להושיב עוד דבר בין ר"מ ור"ש ולעשות פלוגתא בין ר"מ ור"ש בפסח דלר"מ לא בעינן שנשתייר חבורה ולר"ש בעינן שנשתייר חבורה ז"א אלא דבפסח כיון שהוא דבר שאין לו קצבה לכו"ע לא בעינן שנשתייר חבורה שלא שחטו אלא גבי תינוקות לחוד הוא דפליגי ר"מ ור"ש אשכחן פליגין בין ר"מ ור"ש בשיור פי' אם צריך לשייר אילין תינוקות ספיקות מה את עביד להון כדבר שיש לו קצבה או כדבר שאין לו קצבה אין תעבדיני' כדבר שיש לו קצבה כשיש שם תינוק אחד פי' דנשתייר תינוק אחד דלא נימול ואין תעבדיני' כדבר שאין לו קצבה אפילו אין שם תינוק אחד פי' שלא נשתייר תינוק אחד למול ופליגי בזה ר"מ ור"ש דר"מ ס"ל דתינוקת הוי דבר שאין לו קצבה הילכך אפילו מל של שבת בשחרית ולא נשתייר תינוק אחד למול ור"ש ס"ל דהוי דבר שיש לו קצבה וצריך לשייר תינוק אחד שלא נמול אבל בפסח דהוי דבר שאין לו קצבה לכו"ע לא בעינן שיהא שם חבורה אחת שלא עבדה פסח וא"כ למה לן לעשות פלוגתא בין ר"מ ור"ש בפסח. והשתא מפרש הברייתא איתא חמי הקדים זמנו פטור איחר זמנו חייב רב הונא אמר מיחלפא מתניתא דתני אמר רבי שמעון לא נחלקו רבי אליעזר ור' יהושע כו' א"כ איפכא תנינן בשם ר"ש אר"י ב"ב מן קושי מכח האי קושיא מקשה לה ר' ינאי והיא שמל של שבת בערב שבת ולא דקאי על רבי מאיר אלא מכח קושיא דהאי ברייתא מוקים לה והוא דחייב בברייתא אלא שמל של שבת בערב שבת והוא מדויק מן קושיא דריב"ב קאי בשיטת ר' בא כנזכר לעיל. כן נראה לפענ"ד לפרש הסוגיא הזאת בע"ה:
אבל דברי ר' יוסי אפילו דבר שאין בעשייתו מצוה ר"ל קיום מ"ע גמורה הואיל וטועה בו לשם מצוה פטור ר"ל הואיל ועושה לשם מצוה והוא הוי באמת שם מצוה וטעה משום שם מצוה וסובר שאף משום שם מצוה נמי מותר אף שאינו מ"ע גמורה נמי פטור כדמסיק דעתי' דר' יוסי גבי פירש חוזר אף על ציצין שאין מעכבין את המילה אע"ג דלא הוי מ"ע אלא רק שם מצוה בעלמא ומנ"ל דר' יוסי ס"ל כן ומסיק מהא דר' יוסי במס' סוכה בהוציא לולב לר"ה פטור כדאיתא במס' סוכה דמנהגן של אנשי ירושלים ליטול לולב בידו כל היום אע"ג דהמ"ע נפיק כבר מאידנא דאגבי' מ"מ פטור בהוציא לר"ה אליבא דר' יוסי ולא כאביי בש"ס דילן במס' סוכה דף מ"א ע"ב דס"ל דלא שנו אלא בדלא נפיק בי' אבל מדנפיק בי' חייב. ואילו בירושלמי במס' סוכה פליגי בזה דלחד מ"ד הוא כאביי דלא פטר ר' יוסי אלא דווקא בדלא נפיק בי' והוי עליו מ"ע גמורה עדיין אבל בדנפיק בי' דלא הוי רק שם מצוה בעלמא אבל לא מ"ע גמורה לא וחד מ"ד ס"ל אפי' בדנפיק בי' ולא הוי שוב מ"ע אלא שם מצוה בעלמא נמי פטור ומסיק הגמ' לשון הש"ס דבמס' סוכה כדרך הירושלמי אף בסכין ש"מ כן אף במצה כן ר"ל דאם הוציא הסכין ש"מ או מצה לרה"ר לבתר דנפיק בי' אם הוא ג"כ כן ומסיק מהא דאמר ר"י סבר ר' יוסי אפי' פירש חוזר הדא אמרה אף בסכין ש"מ אף במצה כן דאכילת מצה כל הלילה הוי נמי שם מצוה אע"ג דנפיק י"ח המ"ע בכזית הראשון כמבואר כ"ז בתוס' הרי"ד במס' פאה פ"ק ופ"ה במס' תרומות עיי"ש ומשום דבמס' סוכה בירושלמי לא גרסינן הא דפירש חוזר על הציצין קודם האיבעיא אף בסכין ש"מ אף במצה עד דפשיט מהא דפירש חוזר על הציצין לפיכך גרסינן נמי כאן בלשון הזה כדרך הירושלמי:
אר"א למי נצרכה לר"מ כלומר הא דצריכה המתניתין לאשמועינן דבע"מ חייב דהא זה פשיטא אך צריכה דאפילו לר"מ דס"ל בעגל דפטור מודה בבע"מ דחייב אתיא דר"א כרשב"ל כמה דרשב"ל אמר יש בעשייתו מצוה כן ר"א אומר יש בעשייתו מצוה א"ת שניא היא שהיא בע"מ ובע"מ אין דרכו להתחלף הרי עגל הרי אין דרכו להתחלף ואמר ר"א דברי ר"מ אפילו עגל ר"ל של זבחי שלמים פי' דלעיל פליגי רשב"ל ור"י בהא דר' יהושע פוטר במל של אחר השבת בשבת דרשב"ל ס"ל דאפילו כן בעינן דבר שיש בעשייתו מצוה למחר כמו מילה שלמחר יש בעשייתו מצוה ויבמתו נדה כמו שביארנו בע"ה לעיל אבל בשפודין דלעולם אין בעשייתו מצוה אפילו למחר חייב אפילו אליבא דר"י וא"כ לפי מה דקי"ל דר"א ור"י הלכה כר"י מ"מ בעינן בעשייתו מצוה אבל בשפודין מודה ר"י וא"כ לפיכך נצרכה מתני' לר"מ לאשמועינן דמודה ר"מ דחייב בבע"מ משום דאין דרכו להחליף אע"פ דעגל ג"כ אין דרכו להחליף ופטור שאני עגל משום דיש בעשייתו מצוה למחר בשוחט אחרים לשמו שלא בזמנו עי' במס' פסחים דף ס"ב ע"ב ובע"מ לפיכך חייב משום דאין בעשייתו מצוה כלל דאי ס"ל כר' יוחנן דס"ל אפילו אין בעשייתו מצוה כלל כמו שפודין נמי פטור במתכוין לעשות מצות וטעה א"כ למה חייב בבע"מ ופטור בעגל אי משום דאין דרכו להחליף דהא לר"מ לא שני לא בין דרכו להחליף או לא דהא פוטר בטעה בדבר מצוה אפילו בדבר שאין דרכו להחליף אלא ע"כ בעינן בעשייתו מצוה לכל הפחות למחר וע"כ חייב בבע"מ ואתא שפיר ע"פ פירושנו לעיל בע"ה ע"ז אמר ר' יוסי דז"א דאפילו דיסבור ר"א כר' יוחנן נמי אתיא הוא הא דקאמר למי נצרכה מתניתין דחייב בבע"מ לר"מ דאפילו ר"מ מודה דחייב בבע"מ וכ"ת למה מודה בבע"מ מ"ש מעגל ז"א דאמר ר"י בע"מ אין דרכו להחליף אבל עגל הוי דרכו להחליף הגם דהוי מין אחר מ"מ דרכו להחליף ומביא ראיה לזה דהא שכן נצרכה ר"ל דלמאי נצרכה מתניתין דבחלל פטור הא פשיטא דאונס הוא אלא לאשמועינן דהא בגלוי חייב ואמר ר' יוחנן דר"ש היא אבל לר"מ דפוטר בעגל ה"ה נמי דפוטר בטריפה בגלוי. והגם דטריפה אינו ראוי לקרבן כלל ואין בעשייתו מצוה כלל מכל מקום פטור משום דטריפה דרכו להתחלף כמו עגל וע"כ למי נצרכה מתניתין בסיפא דטריפה בחלל פטור הוא אורי לן דבגלוי חייב בטריפה כמו בבע"מ ומוקי ר"י גופיה כר' שמעון וע"כ גם לשיטת ר"י למי נצרכה מתניתין דבבע"מ חייב הוא לר"מ דל"ל דגם רישא בבע"מ היא ג"כ לר"ש אליבא דר' יוחנן ז"א דהא בע"מ הוי ק"ו מטריפה וע"כ למי נצרכה לר"מ כדאמר ר"א דהא שכן אמר ר' יוחנן על נצרכה דסיפא בחלל היא דבגלוי חייב דר"ש היא ע"כ דנצרכה דרישא הוא לר"מ דעגל וטריפה שוין דדרכן להחליף משא"כ בבע"מ: