מנן תיתי לי' והיו אלה לכם כו' הייתי אומר אחד דיני ממונו' ואחד דיני נפשות בדרישה וחקירה ומנין לד"מ שהן בשלשה פי' הא מצינו דדמי דיני ממונות לדיני נפשות מקרא דוהיו אלה לכם דהא בשביל זה הייתי אומר דדיני ממונות בעי נמי דרוח"ק אך מדרבנן היא מפני נעילת דלת אמרו חכמים דד"מ לא בעי דו"ח [כדאיתא בבבלי דף ב' ע"ב עיי"ש] וא"כ לפ"ז מנ"ל דד"מ לא שוה לד"נ דצריך כ"ג כמו ד"נ ומנין לדיני ממונות שהן בשלשה ויליף לה מג' פעמים אלקים הכתובים בפרשה ופלוגתא דר"י ור"י אם דורשין תחלות:

רבי אומר בשנים הכתוב מדבר כו' אשר ירשיעון אלקים אין ב"ד שקול מוסיפין עליהם עוד אחד הרי שלשה וע"כ הכונה בברייתא הזאת דמסיים הרי שלשה דע"כ דבעינן שלשה בגמר הדין דיגמור הדין ע"פ שלשה כדאיתא בבבלי ד"ג ע"ב עיי"ש דל"ל דלא בעינן כל עיקר אלא שלשה ז"א דממנ"פ אי לא דרשינן תחלות א"כ הוי שלשה מפורש בקרא אפילו בלא הסברא דאין ב"ד שקול ואי דדורשין תחלות א"כ ע"י הסברא דאין ב"ד שקול בעינן חמשה והו"ל לרבי לסיים ואין ב"ד שקול מוסיפין עליהם עוד אחד הרי חמשה ואלא ע"כ דלעולם בעי חמשה והא דמסיים הרי כאן שלשה ה"פ דבעינן שיגמור הדין ע"פ שלשה כדאיתא בבבלי והא דבעינן חמשה היא משום דבעינן ג"ד ע"י שלשה וזהו עיקר הקפדת הכתוב דבעינן ג"ד ע"י ג' וממילא צריך ה' ולא משום דצריך חמשה ע"כ יוגמר ע"י ג' ז"א אלא דהעיקר דבעינן ג"ד בג' ע"כ צריך ממילא ה'. ורבי נמי דריש מסורת וע"כ המסורת מלמד דג הכתובים בפרשה קאי על ג"ד וילפינן זאת מהאם למקרא ואהני מקרא ואהני מסורת לאשמעינן דהכתובין בפרשה קאי על ג"ד. ע"ז מקשה ר"א א"כ בעינן לפ"ז בסנהדרי קטנה ארבעים וחמשה כדי שיוגמר הדין בכ"ג כדמקשה ר"א בבבלי דף ג' ע"ב עיי"ש. וה"נ פריך הכא ר"א בעי ולרבי דיני ממונות בחמשה ושיגמור בכ"ג וכדברינו דע"כ בעינן חמשה וג' דמסורת דכתיב בקרא קאי על הגמר דין א"כ בעינן שיגמור בכ"ג בסנהדרי קטנה דהא לפי הכתוב דמסורת קאי על ג"ד. אשכח תני ברייתא אחריתי דתנא ר' חזקי' דמסיק בהאי ברייתא מפורש דמסיק דבעינן חמשה ולא כהברייתא הזאת דבעינן לרבי חמשה ומסיק הרי כאן שלשה לגמר דין לפי הכתוב ז"א דלא מסיק אלא הרי כאן חמשה וגזה"כ כאן דבעינן חמשה והקרא לא מיירי בג"ד ומביא הברייתא לא בשביל דיליף מדרש אחר הנפ"מ. ז"א דאין נפ"מ בין מדרש דברייתא הזאת לבין הדרש דברייתא דתני חזקי' אלא מהמסקנא דמסיק שם הרי כאן חמשה. ולא כהברייתא הזאת דמסיק הרי כאן שלשה. אלא דלדרשא דהברייתא הזאת נמי בעינן חמשה מה"ת על עיקר הדין:

לא הן גזילות הן חבלות פי' כקושית הבבלי אטו גזילות וחבלות לאו ד"מ נינהו וה"נ הכי מקשה וכי ד"מ לא הן גזילות וחבלות ולמה פלגינהו בתרתי [ובבבלי משני דלפיכך פלגינהו בתרתי משום דחלוקין בדיניהן דד"מ לא בעינן מומחין ובגזילות וחבלות בעי מומחין ופריך מאי קסבר אי קסבר עירוב פרשיות כתיב כאן וקאי הקרא על הלואה א"כ ליבעי נמי מומחין דקאי עד האלקים על הלואה. ואי קסבר אין עירוב פרשיות כתוב כאן שלשה מנ"ל ומשני דלעולם קסבר עירוב פרשיות כתיב כאן ובדין דליבעי נמי מומחין והאי דלא בעינן מומחין היא כדר"ת דהיא משום שלא תנעול דלת בפני לוין עיי"ש] ומשני כתירוצא דבבלי דתרתי קתני דד"מ בעי שלשה וגזילות וחבלות בעי גם מומחין והא דד"מ לא בעי מומחין היא דג' פעמים אלקים קאי על גזילות וחבלות ולא על ד"מ דאין עירוב פרשיות כתוב כאן ולא בעינן מומחין גבי ד"מ והא דבעינן שלשה היא משום דתני רשב"י ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם וע"כ אין דנין לפני יחיד דלפניהם כתוב ואין פחות משנים ואין ב"ד שקול ע"כ דבעינן ג' ובאמת אין עירוב פרשיות אלא כפשוטו וע"כ לא בעינן מומחין גבי ד"מ. וזהו דגרסינן אשכח תני רשב"י ואלה המשפטים וגו' לפניהם דמזה ידעינן ג' ואתא למימר לך ר"ל אתא התנא דחלקינהו לד"מ וגזילות וחבלות לתרתי. אתא מימר לך בפשוטה דקרייא ר"ל אין עירוב פרשיות אלא כפשוטו ובגזילות וחבלות בעינן מומחין ובד"מ לא בעינן מומחין וכאוקימתא דרבא בבבלי אך בבבלי קאמרינן דע"כ דס"ל עירוב פרשיות והילכך בעי ג' ומומחין לא בעינן משום דר"ח דנעילת דלת. והכא בירושלמי ס"ל דלא ס"ל עירוב פרשיות וע"כ לא בעי ד"מ מומחין וג' בעי משום תשום לפניהם. ומביא ראי' דלא בעינן מומחין ותייא כר"י ב"ח דאתון תרי בני נש למידן קומוי כו' א"ל אני איני יודע ד"ת. אלא כו' מקבלין עליכון מה דנא אמר לכון אלמא אע"פ מרוב ענותנותו לא החזיק א"ע למומחה מ"מ סבירא ליה דכשר לד"מ:

מה אנן קיימין אם בשטעה ודנן משיקול הדעת בדא מה שעשה עשוי אם בשטעה ודנן ד"ת בדא ישלם מביתו. אם נפרש בלשון בתמי' כדרך בכל הש"ס צריך לגרוס בהיפוך כמו שכ' הש"כ ז"ל סי' כ"ה. גבי שיקול הדעת פריך בדא ישלם מביתו וגבי ד"ת גרסינן בדא מה שעשה עשוי. ואולי נפרש בניחותא אם בשטעה ודנן בשיקול הדעת בדא מה שעשה עשוי. ר"ל אין לנו לומר אלא מה שעשה עשוי ואם בשטעו ודנו ד"ת בדא אין לנו למימר אלא ישלם מביתו אבל למימר תרויהו מה שעשה עשוי וישלם מביתו לא משכח"ל אלא ע"כ באופן זה כאוקימתא דר"ב בשם ר"א כשקיבלו עליהם יחיד לדון ד"ת וטעה בשיקול הדעת ישלם מביתו משום שדן יחידי דיני ממונות:

ר"מ אמר בנערה מאורסה פליגי דר"מ אמר מפסדת כתובתה כו' וחכמים אומרים מקום שנסקלת כי' דהוא באדם אחד אבל במוציא שם רע כו"ע מודיי מקום שהעדים נסקלין כו' היא שיגרת הלשון מלקמן וכצ"ל שאין מקום שהעדים נסקלין שם הבעל לוקה ונותן מ"ס וכן מגי' בנו"י ז"ל. א"נ דצ"ל דלוקה ומשלם מאה סלע בג' והעדים נסקלין בכ"ג ומוכח הוא דכן ע"כ צ"ל דהא ר"מ גופי' ס"ל בסמוך דבמוציא ש"ר הבעל לוקה ונותן גריס בג' והעדים נסקלין. בכ"ג והאיך יאמר. הכא דלכו"ע מקום שהעדים נסקלין שם הבעל לוקה ונותן מאה סלע אפילו לר"מ אלא ע"כ מוכרח דה"ג דבמוציא ש"ר לכו"ע הבעל לוקה ונותן מ"ס בג' והעדים נסקלין בכ"ג דאפילו רבנן נמי מודו. א"ל ר"י בר"ב אין דלא תניתא פליגין אלא במוציא ש"ר פליגין כו' ורבנן אמרי מקום שהעדים נסקלין כו' אבל בנערה מאורסה כו"ע מודיי מקום שנסקלת כו' משום שהוא ממון ונפשות לאדם אחד ואתיא ר' מנא כר"ז דס"ל דמוציא ש"ר כיון דהוי ב' בני אדם הבעל לוקה ומשלם מאה סלע בג' והעדים נסקלין בכ"ג ור"י בר"ב כר"א דס"ל דאף במוציא ש"ר ס"ל לרבנן דבמקום דהעדים נסקלין כו' ודין אחד היא והא דתנינן בברייתא אל זקני וגו' השערה וגו' אתיא כר"מ:

ר"כ אימני קומי ר"י ב"א ואעאל ר"י ב"א קמי' מניוה לעיבורא אמר אכן מרא דשמעתא לא מקיים לה. עיי' במס' שבת ר"פ ב"מ בדברינו שם דבאמת למה לא קיים ריב"א מרא דשמעתא כמימרא דידי' משום דשפיר רשאי להקדים ג"כ אם ירצה עיי"ש ותמצא טעם בע"ה ודו"ק:

בעלה ועיים ועצם הרי מיהודא כצ"ל וכן הגי' הפ"מ ז"ל מימר בתים מיהודא ושדות מדן ומה שבנתים מיותר:

וכשקידשו את השנה באושא כו' ארשב"ג כן היינו נוהגין ביבנה ומשני ר' בא בשם רב שנה ראשונה ושנה שנייה. ופריך והתני יום הראשון ויום השני ומשני ר"ז בשם ר"ח אותו שנה נתקלקלה כן גי' הגר"א ז"ל בכי"ק במס' שבועות פ"י:

אמר ר"י הקדש שפדאו יותר הגי' הנכונה כמו שהוא במס' מע"ש וכאן נשתרבב קצת כפי' הפ"מ ז"ל:

איתא חמי שנים אין דנין לא כ"ש שבט פי' שנים לאו דווקא אלא כלומר רבים כגון עיר אחת אין דנין בכ"ג כדאיתא בבבלי דף ס"ז והוצאת את האיש איש אתה מוצא אל ב"ד של כ"ג ואין אתה מוצא כל העיר לב"ד של כ"ג וא"ד ק"ו מה רבים אינן נדונין בב"ד של כ"ג כ"ש שבט ומשני ר"מ בנשיא שבטים היא מתניתא:

א"ר אבוה איתפלגון ר"י ורשב"ל חד אמר בונין ואח"כ מקדישין ר"ל דהקידוש של העיר והעזרות ע"י סנהדרין וכו' הי' לאחר הבנין כשבנה עזרה העיר והעזרות הי' מקדש אח"כ בתודה ושיר וכו'. וחרנה אמר מקדישין ואח"כ בונין ומפרש הגמ' דמ"ד בונין ואח"כ מקדישין אין רואין את המחיצות כאילו הן עולות לשון זה איתא בירושלמי במס' מע"ש פ"ג להכינה דמקריבין אע"פ שאין בית דרואין את המחיצה התחתונה נתקדשה בכונן כו' לפיכך התחתונה ע"ה אוכלין שם קק"ל אבל לא מע"ש וחברים אוכלין שם קק"ל ומע"ש. עליונה ע"ה נכנסים שם ואוכלין קק"ל אבל לא מע"ש וחברים אין אוכלין לא קק"ל ולא מע"ש כן גרסינן במס' שבועות דף ט"ז ע"א עי"ש: