ר' יוסי בשם ר"י הוציא חצי גרוגרת והכניס חצי גרוגרת חייב. מה דמר ר"י לא כר' יוסי כו' ר' יוסי אומר בהעלם אחד ברשות אחת חייב כו' אמר ר' אילא לא סוף דבר בשני פתחים פתוחין לשתי פלטיות אלא אפילו פתוחין לפלטיא אחת אוף ר' יוסי מודה דר"י מדמה רשויות להעלמות לחיוב כו' הסוגיא הזאת חמורה מאד. והק"ע ז"ל מגי' ובש"ק מגי' באופן אחר והפ"מ ז"ל מפרש בלא הג"ה וקשה להבין הפירושים ונלפענ"ד לפרש בע"ה הסוגיא הזאת בלא הג"ה וראיתי בגליון דמביא ראי' לגירסא הישנה דגרסינן ר"י אומר לרשות אחת ולא כגי' ר"ח ז"ל בתוס' ז"ל במס' שבת דף פ' ע"א דגרס מרשות אחת והעיקר תלוי בעקירה מרשות אחת ולא בהנחה כמו דגרסינן הכא לשתי פלטיות הרי דהעיקר תלוי בהנחות ואינו מובן הראי' דהא ר"ח ז"ל יכול להגי' בירושלמי כמו בהבבלי. ונראה לפענ"ד דה"פ בירושלמי דלגי' הישנה דתלוי בהנחות באם הוציא לב' רשויות כדפי' רש"י ז"ל דב' בתים אחד פתוח לר"ה זה ואחד פתוח לר"ה זה ס"ל לר"י דאינן מצטרפין רק רשות אחד מצרפן. והדבר תלוי בצירוף אם מצטרף אם לא דהא חצי גרוגרת צריך צירוף וס"ל לר"י דב' רשויות אין מצטרפין רק רשות אחת מצטרפן [ע"כ בהעבירו דרך עלי' חייב. כדאיתא בבבלי דף פ' עיי"ש בתוס' ז"ל דאע"ג דלא הניח ע"ג קרקע רק ג' טפחים לחצי גרוגרת הראשון מצטרפין] וכיון שהוא משום צירוף פשיטא דהדבר תלוי בהנחות אם הניחו שתיהן ברשות אחת הרי מצטרפין ושתי רשויות אין מצטרפין. אבל בעקירות לא שייך צירוף דאם הוציא מרשות אחד מצטרפין דהרשות אחת מצטרף להעקירה דז"א דהאיך נצטרף דהא כשהוציא השני כבר אין הראשונה בחצר והאיך שייך צירוף בזה ודמי כמו שנשרפה הראשונה דפטור עי' דף פ' ע"א וכן נמי לענין ב' גרוגרות שלימים בב' רשויות נמי הדבר תלוי בזה באם טעמא דר"י דב' רשויות אין מצטרפין א"כ בב' גרוגרות שלימים דלא תלוי הדבר בצירוף פשיטא דאינו חייב אלא אחת. אבל אי נימא דטעמא דר"י דעבוד רשויות בהעלמות א"כ ממילא בב' רשויות דחשיב כב' העלמות פשיטא דכמו ב' רשויות הוי כב' העלמות לענין שני חצאי זיתים ה"נ הוי כב' העלמות לענין ב' גרוגרות שלימים דהוי ב' העלמות וחייב שתים. וע"ז קאמר ר"א לא סוף דבר פי' לאו דווקא [כמו בכל הש"ס] ב' פתחים פתוחין לשתי פלטיות ע"כ ס"ל לר"י דב' רשויות אין מצטרפין ז"א אלא אפילו ב' פתחים פתוחין לפלטיא אחת מודה ר"י דדמי לדידיה כמו לב' פלטיות כיון דהוציא מב' רשויות אפילו שהניח בפלטיא אחת ולאו משום דאינו מצטרף ז"א דהא פלטיא אחת שהניחו בו מצטרף בע"כ מ"מ פטור משום דטעמו דב' רשויות דמי לב' העלמות דהא אף לחיוב ס"ל ג"כ כן כמו דמסיק אילו הוציא כגרוגרת מפתח זה וכגרוגרת מפתח זה שמא אינו חייב שתים בתמי' וכיון דהכי הוא א"כ ע"כ לאו משום דב' רשויות אין מצטרפין אלא דב' רשויות הוי כב' העלמות א"כ לאו דווקא כשהוציא לב' רשויות אלא אפילו הניח לרשות אחת רק דהוציא מב' רשויות נמי פטור. [ולכאורה י"ל דאם ב' רשויות כב' העלמות העקירה הוא העיקר ונ"ל דהר"י ז"ל ור"ח ז"ל מחולקין בהגירסאות אם תלוי בעקירה או בהנחה תלי ג"כ בזה] וע"ז אמר ר' יודן ר' יוסי מדמה רשויות לאכילת פרסיים. והיא משום צירוף דב' רשויות אינן מצטרפין כמו דב' פרסיים אינו מצרף אבל בב' זיתים שלימים בכמה פרסיים לא איכפית לן ואינו חייב אלא אחת וכן רבנן דקסרין דמדמי לאריגת בגד ג"כ מטעם צירוף הוא. ודוק:

ר' יוסי בשם ר' יוחנן המוציא אינו חייב עד שיניח וכו' מה דמר ר' יוחנן דלא כר"י דתני הוציא חצי גרוגרת והניחה וחזר והוציא חצי גרוגרת אם הניחה בתוך ד' אמות לראשונה חייב. ואם לאו פטור ר' יוסי אומר אם העביר' דרך עלי' חייב. ואם לאו פטור. ר"י עביד מהלך כמניח ע"כ. פי' ע"כ ר' יוחנן דס"ל המוציא אינו חייב עד שיניח הוא דלא כר"י דעביד מהלך כמניח:

כמה דר"י עביד מהלך כמניח לחיוב כך הוא מהלך כמניח לפטור כו' תיפתר שהיתה נתינה בתוך ד' אמות כהדא דתני ואם לאו פטור אמר רבא בר ברי' דר"פ תיפתר שהיה הפתח רחב חמשה אמות כו' פי' דפריך כמה דר' יוסי עביד מהלך כמניח לחיוב כן נמי יהא מהלך כמניח לפטור דקס"ד דמעבירו דרך עלי' דחייב. מיירי שהוציא החצי גרוגרת השני בדרך אחרת לא על אותו מקום ובאותו דרך שהוציא הראשונה אלא בדרך רחוק מהראשון כגון בפתח אחרת מאותו רשות גופא רק דלבסוף העבירו דרך עלי' חייב דחשיב כהנחה ומצורף ור"י לחומרא פליג את"ק א"כ יעביד מהלך כהנחה לענין פטור וכיון שהוציאו תומ"י נעשה כמו שהינחה שם ויהא פטור דנעשה כמו שהיתה הנחה תומ"י ביציאתו מן הפתח א"כ לא הינחו שניהם במקום אחד. ומה בכך שהעבירו אח"כ דרך עלי' הרי לא היתה עקירה מרה"י רק עקירה השני' הוא מר"ה ומשני תיפתר שהיתה נתינה בתוך ד' אמות פי' הראשונה נתינה בתוך ד' אמות לפתח [והלשון מוכח כן תיבת נתינה משמע מכבר] דבאמת ר"י לקולא פליג את"ק דקאמר בהעבירו דרך עלי' דחייב. מיירי שהיציאו באותו הדרך ובאותו הפתח והעבירו דרך עלי' מיירי שהוציא את הראשון בד"א הראשון מהפתח ואח"כ הוציא את השני' דרך אותו פתח ע"כ אף אם תימר דנעשה אח"כ בהוציא השני' כמו שהינחה אצל הפתח מ"מ מה בכך הלא הינחה בתוך ד' אמות לראשונה ופי' דברי ר' יוסי אם העבירו דרך עלי' חייב ואם לאו פטור לאו בשהעבירו עלי' ממש ז"א דהא חשיב הנחה תומ"י קודם שהגיע עלי' אלא הכוונה הוא על ד"א שלו דבתוך ד"א שלו חשיב עלי' דד"א חשיב עלי' ועל איזה דרך העבירו בשעה הראשונה דווקא אם העבירו על אותו הדרך באותן ד"א של הראשונה דהוא נקרא עלי' והראשונה מינחת בתוך ד"א לפתח והעביר השני' ג"כ בד"א הללו חייב דחשיב כמו שהונחו שניהן בתוך ד"א אבל אם העבירו בשעה הראשונה לאו דרך עלי' אלא דרך אחר ולא בדרך של הד"א שעבר הראשונה כמו דמסיק דהפתח רחבו חמשה אמות והוציא חצי גרוגרת מכאן וחצי גרוגרת מכאן דאז לא הוציא השני' בתוך ד"א של הראשונה כיון דלא הוי דרך עלי' פטור משום דחשיב כמי שהינחה תחילה חוץ לד"א של הראשונה ור"י לקולא פליג דמוסיף עוד תנאי באם שההעברה לא הי' דרך עלי' כלומר באותן הד"א של הראשון פטור משום דחשיב כמו שהינחה תחילה חוץ לד"א. ולת"ק דלא ס"ל מהלך כמניח דמי אין נפ"מ כלל באיזה דרך העבירו ואף אם העבירו בדרך אחר מ"מ כיון דלבסוף הביאו תוך ד"א של ראשונה והניחו שם חייב. אבל לר"י דמהלך כמניח דמי אם לא העבירו דרך עלי' פטור דחשיב כמו שהינחה תחלה קודם שהגיע לד"א והיינו דמסיק כהדא דתני ואם לאו פטור פי' הא דקתני ר"י ואם לאו פטור איתמר עלה אמר רבא ב"ב דר"פ תיפתר שהיה הפתח רחב חמשה והוציא אחת לכאן ואחת לכאן והרי לא הוציא השני' בתוך ד"א של ראשונה כלומר דרבא ב"ב דר"פ מפרש הפי' של דרך עלי' ואינו דרך עלי' היא דדרך עלי' הוא על זה הדרך של ד"א הראשונה ואינו דרך עלי' הוא בדרך אחר שלא בד"א הראשונה אבל לא עלי' ממש כי אין נפ"מ מזה כיון דמהלך כמניח דמי והוי ההנחה קודם שהגיע עלי' כנ"ל כן מפרש רבא ב"ב דר"פ לברייתא דר"י וה"ה דהוי מצי ר"י לחלק הך דינא בין שהיתה הראשונה בתוך ד"א לפתח לבין שהיתה רחוק מד"א של הפתח. אך נקט הך נפקא מינה אפילו כשהיתה הראשונה בד"א לפתח בין שהעבירו דרך עלי' לשהעבירו שלא בדרך עלי'. ודע דהך ברייתא מחולקת עם הברייתא הראשונה ודוק:

א"ר יוסי פעמים שהוא מתעסק בגרוגרות שלימה והוא פטור. האיך עבידא כו' והרי נתעסק בגרוגרות שלימה והוא פטור. בגין מדמייתה לחלבים. והוא עביד כן פי' דמפרש ר' יוסי דפעמים שהוא מתעסק בגרוגרות שלימה והוא פטור ר"ל דבזה דמי שבת לחלבים דבחלבים נמי יותר בכדי א"פ דלא נהנה חיכו בב"א לא מהני מה דנתעסק בכזית כמו כן בשבת נמי דלא תלי בהנאתו לא מהני גם כן מה דנתעסק בגרוגרת בגין מדמייתה לחלבים ר"ל דבזה אין לחלוק מחלבים והוא עבור כן בחלבים הי' פטור כמו כן בשבת:

מן הדא המתכווין להוציא לפניו ובא לו לאחריו פטור ר"ל הא לאחריו ובא לאחריו חייב כדאיתא בבבלי ובירושלמי פ' המצניע ע"ז פריך ואפשר שלא יעשה בינו לבין הכותל כרמלית פי' דאדם הוא מחיצה ובין הכותל להאדם הוי כרמלית וע"ז משני שהאדם הלך דרך אחוריו ולא היה מעולם המשא בין הכותל להאדם וכן שיטת הירושלמי דאדם העומד אצל כותל הוי כרמלית כדאיתא לקמן:

מתניתא מסייעא לר"ה הדבר פשוט דצ"ל ר"י מתניתין מסייעא לר' יהודא הדבר פשוט דצ"ל לר"ה:

אמר רבי חיננא מנו אמרו לו חכמים שהן בשיטת בן עזאי פי' דר"ח פריך על הא דקפריך רק על רב יהודא דסבירא ליה דבהוצאה לכו"ע מהלך כמניח א"כ האי אמרו לו כמאן בשלמא לר"ה שפיר האי אמרו לו הוא רבנן דפליגי על בן עזאי ורק לר"י קשה ע"ז קאמר ר"ח דז"א דהאי אמרו לו לר"מ הוא ע"כ ר' יוסי כדאמרינן לעיל ור' יוסי הא ס"ל כב"ע דמהלך כמניח כדאיתא לעיל א"כ היכי דתימר בין לר"ה בין לרב יהודא קשה. וע"כ כתירוצא דר' יודן לעיל:

ר"י בעי היה עומד ברשות הרבים וזרק וקידם וקלטה מהו ולאו מתני' היא קלטה אחר כו' תמן למה הוא חייב פי' למה תמן חייב והכא מיבעיא לך ומשני תמן הוא זרק ואחר קיבל כו' ופריך דתהא פשיטאי לי' דפטור דמאיזה צד סברא יכולין לחייבו ומשני דיש סברא לחייבו. אילו זרק בימין. והא דמייתי המתני' דפ' הזורק קלטה אחר ולא ממתניתין דידן פשט העני את ידו ונתן לתוך ידו של בעל הבית משום דאי הביא המתניתין דידן הא"מ דווקא בהוצאה כן משא"כ בזריקה דבהוצאה הוא מיד ליד משא"כ בזריקה לא הוי מיד ליד כדמוכח ממתניתין דפרק הזורק קלטה אחר פטור דמיירי בזריקה ע"כ מביא הך מתניתין דפרק הזורק ומה דתני עלה רבי שמואל בשם רבי זעירא דמיירי בחטף ובזורק חייב אלמא דגבי זריקה נמי שייך מיד ליד. ודוק:

ר"א בשם רבא כמ"ד אסור להשתמש באויר עשרה פי' דלא כהבבלי דף ג' ע"ב דהוי כרמלית ז"א אלא דהוי מוציא מרה"ר והילכך כשהיא פשוטה ברה"ר הוי מוציא מרה"ר אפילו למעלה מעשרה אית תניי תנא מותר והוון בעין מימר מ"ט דמ"ד מותר מיירי שיש רוחב ארבעה ר"ל דידו מונחת על מקום ארבעה והוי כרמלית ע"כ מותר להחזירה משום דאי שדי ליה אתא לידי חיוב חטאת. ומ"ד אסור הוא בשאין שם ארבעה וע"כ הוי רה"ר ואי יחזור יתחייב חטאת ואם כן לפ"ז לכו"ע למעלה מעשרה האויר הוי רה"ר דאל"כ לשני כאן למעלה מעשרה כאן למטה מעשרה ע"ז מתמה ר"י בר' בין זה ובין זה כמ"ד אסור להשתמש באויר עשרה בתמיה הא לא קי"ל הכי אלא מאי כדין כאן למעלה מ"י כאן למטה ע"י:

א"ר זעירא ברחוק מן הכותל ד' אבל אם אינו רחוק מן הכותל ד' כרמלית הוי כשיטת הירושלמי לעיל דאדם אצל כותל הוי כרמלית ואע"ג דקי"ל המוציא מר"ה לרה"י דרך כרמלית נמי חייב. ז"א דהא מתניתין דידן דקתני שנטל מתוכה והוציא חייב. משמע דתומ"י כשהוציא חייב וקשה הא לא אפיק רק מרה"י לכרמלית אלא ע"כ מיירי ברחוק מן הכותל ד' ר"ל בשם ר"ש כרסנה כשהיו פניו הפיכות לפלטיא דס"ל דאדם 'העומד אצל הכותל לא הוי כרמלית רק כשפניו כלפי הכותל אבל כשפניו כלפי פלטיא לא הוי כרמלית ומוקי למתניתן באוקימתא אחריתי דלעולם מיירי כשעומד ד"א לכותל ומ"מ לא הוי כרמלית משום דמיירי כשהפך פניו כלפי הפלטיא ולעולם עומד בידיו ולבו כנגד הכותל והוציא בידיו לפניו רק שפניו לבד הופך כלפי ר"ה אבל אם היה עומד בלבו כנגד פלטיא והופך פניו כלפי כותל הוי כרמלית דעיקר אזלינן בתר הפיכת פנים. והא דלא קאמר בזה הלשון כשפניו כלפי פלטיא וכן כשפניו כלפי הכותל ולמה לאוקמי' כשהיו פניו הפוכות אבל ידיו ולבו כנגד הכותל והוציא בידיו לפניו דכן משמע דאל"כ הול"ל כלפי פלטיא ובפרט לשון הפוכות לכותל צ"ב הא בפניו לכותל לא הוי הפוך בשלמא לעיל גבי מוציא לאחוריו שייך שפיר הפוכות דהא הלך הפוך אבל הכא כשעומד פניו לכותל מאי שייך הפיכות וע"כ דמשמע דרק פניו הפיך מן הגוף הו"ל לאוקמי' כשפניו כלפי פלטיא וקשדי ידיו לאחוריו והוציא דז"א דאין דרך הוצאה בכך והוצאה דאחוריו הוא על כתפו כדאמר לעיל דדרך הוצאה בכך שכן כתפייא אומנא עבדין כן אבל לא בפשיטת ידים לאחוריו כמו שמפורש בתוס' הרי"ד ומוכח ומדויק הוא כדברינו דמדייק ר"ל בשם ר"ש כרסנה כשהיו פניו הפוכות משמע אבל ידיו ולבו כנגד הכותל [ופירש הגליון ז"ל קשה לי להבין] ודע דהסוגיא דלעיל דלמד ממתניתין לאחריו ובא לו לפניו הוא הכל לשיטת ר' זעירא דסוגיא דידן ולא לשיטת ר"ל בשם ר"ש כרסנה. ודוק:

ר"ז בעי מנין לעגלות שהן גבוהין עשרה אמר ר"י ואפילו תימר גבוהה עשרה ולא כן תני ר"נ צב כמין קמרסטא היה פי' דכל הילפותא מן העגלות הוא דגמרינן מלאכת שבת ממלאכת המשכן הם הורידו הקרשים מעגלה לקרקע ואתם אל תוציאו מרה"י לרה"ר כדאיתא במס' שבת דף מ"ט ע"ב עיי"ש וא"כ ילפינן מזה דעגלה דגבוהה עשרה הוי רה"י ע"ג ע"ז מקשה ר' יוסי דמזה לא מצינו למיליף רק דחור דגבוה עשרה ורחב ד' אסור להשתמש מתוכו לר"ה אבל מנ"ל בלא חור דהוי רשות לעצמו אימא דווקא חור דהרה"י מקיף אותו אבל מנ"ל דהוי רשות לעצמו אפילו היכי דאויר רה"ר מקיף אותו וכ"ת דחורי רה"ר כרה"ר דמי [כדס"ל באמת לאביי בדף ז' ע"ב] ע"ז קאמר דז"א אילו חור ברה"ר גבוה עשר' ורחב ד' שמא אינו אסור להשתמש מתוכו לרה"ר ומרה"ר לתוכו בתמי' בודאי אסור א"כ לפ"ז לא שמעינן מעגלות רק דווקא בשמקיף אותו חור דרה"י אבל מנ"ל דלמעלה מי' אפילו במקיף אותו אויר ר"ה דהוי רשות אחרת הא הקרשים היו מונחים בקמרסטא ומכוסין ברה"י ואין לנו למילף רק מה שהיה במשכן וקס"ד דבקמרסטא היה פתח שהי' מוציאין דרך הפתח להקרשים ע"ז משני דבשעה שהיו מושיטין הקרשים היו מסירין מאתו הקמרסטא והיה מוקף באויר רה"ר ורק דלמעלה מעשרה הוי רשות לעצמו. פי' קמרסטא פי' הרד"ל ז"ל במד"ר דהיא כיפה חלולה. שוב ראיתי שהפ"מ ז"ל מפרש ג"כ באופן זה:

סבר רבי כיון שעקר כו' ע"ד דרבי היה עומד ברה"ר וזרק וקידם וקילטה לרה"י. ר"ל כמו דהי' גרסינן וקידם לרה"י וקילטה ותיבת רה"י קאי על תיבת וקידם כלומר קידם לרה"י וקילטה מיבעיא ליה אם הנחת גופו כהנחת חפץ דמי כמו עקירה או לא ועי' בתוס' ז"ל במס' שבת דף ג' ע"א ד"ה עקירת וכמו שמצויין בגליון:

מי אסר את השמן ר"י אמר דניאל ואעפ"כ השמן בי"ח דבר כדמסיק ועמדו השניים והסכימו ע"ד הראשונים כו' ר' יונתן בעי כצ"ל ולא כן תנינן אין ב"ד יכול לבטל דברי ב"ד חבירו וכו' ורבי וב"ד מתירין מה שאסר דניאל וחבורתו אלא ר"י כדעתו ומר ר"י כו' פי' ב' תירוצים. א' דר"י כדעתו דס"ל לר' יוחנן לקמן דבי"ח דבר אפילו קטן מבטל ועוד ומר ר"י בשם ר"א בר"צ מקובל וכו' ומצאו גזירה של שמן שלא קיבלו רוב הציבור שמואל אמר ל"ש אלא בתוך י"ח הא מחוץ לי"ח אפילו קטן מבטל התיבון הרי שביעית הרי תוך לי"ח ור' יונתן מקשי וכו' אתא ר"א ר"י בשם שמואל ל"ש אלא תוך לי"ח הא בתוך י"ח אפילו גדול אינו מבטל מפני שעמדה להן בנפשותיהן פי' התוס' ז"ל בהא דנעצו חרב בבהמ"ד [עי' מס' ע"ז דף ל"ז עיי"ש] אר"מ לא מסתברא דלא הואיל והוא אונס בטל פי' הפ"מ ז"ל דר"מ ס"ל דאדרבה להיפך כיון דההסכם הי' ע"פ אונס כדאמר לעיל תלמידי ב"ש עמדו מלמטן צריך להיות בטל דאפי' קטן מבטל [כן פי' הפ"מ ז"ל] ע"ז פריך התיבון והוא על ר' מנא דס"ל דבי"ח דבר כיון שבאונס אפילו קטן מבטל א"כ קשה מאי פריך ר' יונתן לעיל על שמן והא שמן מי"ח דבר הן ולמה אקשי ר' יונתן והא אין ב"ד יכול לבטל כו' והא בי"ח דבר אפילו קטן מבטל. וא"ל דמקשה על שמן משום דדניאל גזר עליו ז"א דהא גם שמן הוי מי"ח דבר ולשיטת הירושלמי הוא לא דדניאל גזר בעיר והם בשדה כמו בש"ס דילן [עי' במס' ע"ז דף ל"ז] אלא שעמדו השניים והסכימו לדעת הראשונים כו' עי' בסוגיא דידן א"כ הרי הוא מי"ח דבר ובי"ח דבר אפילו קטן מבטל לדעתו דר' מנא א"כ קשה מאי פריך ר' יונתן ומשני דאין ה"נ דר' יוחנן פליג על ר' יונתן וסבירא ליה דהא דביטל הנשיא את השמן הרי הוא מבוטל דיש בידו לבטל דהביטול הוא הביטול טוב וזהו שיטתו דר' יוחנן דאמר לעיל דר' יוחנן כדעתו על קושית ר' יונתן ודעתו דר' יוחנן לא כדעתו דר' יונתן:

נחמן בריה דרבי שמואל בר נחמני בשם ר"ש ב"נ. חמש חטאות מיתות. רצו ב"ד לבטלן מבטלין עי' במראה"פ ז"ל ומתורץ קושית הגליון ז"ל ודוק:

אמרו ב"ש לב"ה אין אתם מודים לנו שאין צולין בצל בשר וביצה אלא כדי שיצולו מבעו"י כצ"ל כלשון המשנה ותיבת כ"צ מותר וכן מוכח לקמן בסוגיא אר"מ לא מסתברא דלא מותר דינון יכלין למימר לון האיך אתם מושיבין מדבר שדרכו לצלות כל צורכו מבעו"י ע"ד שאין דרכו להשרות כ"צ מבעו"י. פי' דהא ב"ש נמי מודו עכ"פ גבי אונין של פשתן וצמר ליורה דאם הבהילו מבעו"י או שקלטן העין מותר ואפילו לדבריהם נמי לא דמי בשר בצל וביצה לאונין של פשתן ולצמר וכדומה. דהא באונין ובצמר מותר עכ"פ בשהבהילו ובקלט העין ואילו בבשר בצל וביצה אינו מותר אפילו לאחר שהגיע למאכל ב"ד וקשה מ"ש בצל בשר וביצה מאונין וצמר דהתם דשרינן לאחר שהבהילו וקליטת העין משום דאיכא אינשי דלא קפדי יותר משיעור זה כדאיתא בהלכה שאחר זה כגון אילן קוראי דלא קפדו עיי"ש וא"כ גבי מאכל ב"ד נמי איכא דלא קפדי כמו ב"ד א"כ ע"כ דאף לב"ש קשה ג"כ מבשר בצל וביצה אלא ע"כ דמודי ב"ש דבשר בצל וביצה חמור מזה א"כ מאי מושיבין לב"ה אלא ע"כ דס"ל דבשר בצל וביצה נמי מותר כשהגיע לשליש בישולו דאיכא אינשי דלא קפדי וזה מדויק בלשון הגמ' דינון יכלין מימר לון האיך אתם משיבין לנו מדבר שדרכו לצלות כ"צ מבעו"י על דבר שאין דרכו להשרות כ"צ מבעו"י אפי' לפי שיטתכם אלא ע"כ דב"ש פרכי מ"ש בשר בצל וביצה דאסו' קודם שהגיע לשיעור שליש בישולו ומ"ש אונין וצמר וכו' דשריתו קוד' שהגיעו לשיעו' דיבהילו וקליט' העין ודוק:

ר"י ב"א בשם ר' אסי זריזות הן הנשים בפת יותר מן התבשיל עי' בגליון שמפרש בשם הרמב"ן ז"ל ודוק:

תנינן חשיכה יצאו וצלו את פסחיהן ואת אמר הכין כו' פסח מחזירו את שלם כו' פי' דאיתא לעיל אתא ר"א בשם ר"ש בי רבי פסח שנצלה כ"צ מותר להחזירה ע"ג כירה שאינה קטומה והוא משום דבני חבורה זריזין הן ע"כ קאמר דאם לא חתכו בני החבורה קודם הצלי' והוא שלם עדיין מותר להחזירה כשנצלה כ"צ ע"ג כירה שאינה קטומה ולא חיישינן שמא כשתתיר לו להחזיר בלילה לא יצלה כ"צ מבעו"י ויוציאיהו מן התנור ויסמוך שבלילה קודם אכילה יחזירוהו לתנור לגמור צלייתו וזה אסור כיון שלא נצלה כ"צ ז"א דלא חיישינן לזה גבי שלם כיון דצריך זמן רב לצלייתו לא יסמוך ע"ז להוציאו מן התנור על סמך שיחזירהו קודם אכילה לתנור אבל אין מחזירו מחותך כשנחתך קודם הצלי' משום דבמחותך כיון דא"צ כ"כ להיות לצלייתו כמו בשלם כדאיתא ברש"י ז"ל דף ע"ה במס' פסחים חתכו ונתנו ע"ג גחלים. פרש"י ז"ל חתכו כדי למהר צלייתו. וע"כ בחתך גזרינן שמא יוציאוהו מן התנור קודם שיצלה כ"צ משא"כ בשלם לא ימהר להוציאו כיון דצריך זמן רב לצלייתו אבל בחתוך חיישינן שימהר להוציאו מן התנור קודם שיצלה כ"צ וע"כ אסור אפילו נצלה כ"צ הגם דבפסח לא חיישינן שמא יחתה אע"פ כן אסור משום חשש שמא יהיו הקדשים פסולין וכדמפרש ר' יוסי דחיישינן דאם כשתתיר לו להחזיר בשבת כשצלה כ"צ אף הוא לא יצלה כ"צ ויסמוך שקודם האכילה בלילה יחזירנו לתנור וע"כ יוציאנו ביום על סמך שיחזירנו בלילה דבנחתך א"צ כ"כ זמן רב לצלייתו כדפי' רש"י ז"ל גבי חתכו ונתנו ע"ג גחלים פירש"י ז"ל למהר צלייתו עכ"ל ז"ל עי' דף ע"ה ע"א במס' פסחים וא"כ כיון דבחתוך א"צ כ"כ זמן רב לצלייתו כמו בשלם ע"כ גזרינן בחתוך שמא ימהר להוציאנו מן התנור מבעו"י קודם שיצלה כ"צ על סמך שקודם אכילה יחזירנו לתנור וכיון שלא נצלה כ"צ יהא אסור להחזירו לתנור דע"כ לא קשרי רבי אלא בצולה כ"צ כמבואר בהדיא וכיון שאסור להחזירו יהא אסור לאכלו. דנא אסור לאכלו ולהחזירו אינו יכול ונמצא שיביא הפסח לידי פסול. אבל בשלם לא גזרינן שמא ימהר להוציאו מן התנור מבעו"י על סמך שיחזירנו בלילה קודם אכילה כיון דצריך זמן רב לצלייתו פשיטא דלא ימהר להוציאו מן התנור והא דלא קאמר דבחתוך גזרינן שמא ימהר להוציאו מן התנור קודם שיצלה כ"צ ויחזרו דמתוך שאתה אומר דמותר להחזירו בנצלה כ"צ יחזרו אוף בלא נצלה כ"צ ויבוא לידי חילול שבת. ז"א דהא אין שבות במקדש ולא חיישינן לזה בקדשים בשום גזירה דרבנן שמא יביא לידי איסור אחר [עי' בירושלמי פסחים פ"ו בסוגיא דמשלשלין את הפסח] רק הגזירה שמא יביאו הקדשים גופי' לבית הפסול ע"ז חיישינן בכל מקום ע"כ קאמר ר"ש בשם ר"ז טעמא דהאי ברייתא דאין מחזירו מחותך דהוא מפני פסולו. ולא דגזרינן מפני חילול שבת. ז"א אלא מפני פסולו וכדמפרש ר' יוסי ויאות לאכלו אין אתה יכול ולצלות אי אתה יכול משום צולה בשבת ואם אומר את שמותר בנצלה כ"צ אף הוא אינו צולה כ"צ מבעו"י ואז יהא אסור לצלותו. ונמצא דהפסח יהא פסול [ואין להקשות לדברינו למה קאמר ר' יוסי דחבורה זריזין הן. אף בלא חבורה זריזין הן נמי משלשלין את הפסח ולא גזרינן שמא יחתה דאין שבות במקדש כדאיתא כירושלמי פסחים הנ"ל [עי' עירובין דף ק'] ז"א דקושטא קאמר דב"ח זריזין הן ואין ה"נ דס"ל ג"כ דאין שבות דמקדש במדינה [ומה גם דנפ"מ הוא לענין הסוגיא דמס' מע"ש פ"ג] ואין להקשות דהאיך חיישינן שמא לא יצלה כ"צ כיון דב"ח זריזין הן ז"א דהא חשי' בכ"מ שמא יביאו את הקדשים לידי פסול אף דכהנים זריזים הן] והאי מחותך הוא כדפי' רש"י ז"ל במס'פסחים דף ע"ה חתכו ונתנו ע"ג גחלים פי' רש"י ז"ל חותכו לפסח ולא הבדיל אלא חותכו לשנים ולשלשה מקומות כדי למהר צלייתו עכ"ל ז"ל וה"נ דכותי' פי' מחותך ואינו מובדל וע"ז בעי ר"א בר' יוסי דעד כאן לא שמעינן בברייתא אלא כשחתכו קודם הצלי' על התכלית למהר צלייתו ע"כ אסור להחזירו בשנצלה כ"צ מפני גזירה שמא ימהר להוציאו אבל אם צליו שלם וחתכו אח"כ אם מותר להחזירו דבהא ליכא למיגזר שמא ימהר להוציאו קודם שנצלה כ"צ או דילמא לא פלוג רבנן וכיון דמחותך אסו' להחזירו אף הוא אסו' כיון דמחותך הוא ודוק: