Chiddushei Ridbaz on Jerusalem Talmud Shabbat Chapter 10
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
מתניתין דר' יהודא היא דר"י אמר אומן דרך אומנתו חייב. כדפירוש בגליון כשם שאומן דרך אומנתו חייב. משום דלגביה דרך הוצאה הוא הכי נמי כאן לגבי שרצונו לזרוע חייב בכ"ש משא"כ לר' מאיר אף אומן דרך אומנתו פטור משום דלכל אדם אין דרך הוצאה בכך הכי נמי כיון דאינו חשוב לכל אדם פטור ור' ירמיה סבירא ליה אליבא דר' יוסי בר' חנינא דמיבעיא ליה ואתא ר' יהודא בר פזי וקאמר מפורש בשם ר' יוסי בר' חנינא דר' יהודא היא לא בדרך איבעיא כי אם למילתא דפשיטא. ודו"ק:
א"ר יוסי ברבי חנינא לא אתיא אלא לדוגמא שכבר נתפייס הלוקח פי' דקאי על סיפא דמתניתין חזר והכניסו אינו חייב אלא כשיעורו. סיפא לא אתיא אלא לדוגמא כיון שכבר נתפייס הלוקח בפעם הראשון קודם שהכניסו ע"כ כשחזר והכניסו והוציאו אח"כ אינו חייב אלא כשיעורו כיון שכבר נתפייס הלוקח אבל בזרע ורפואה לעולם חייב בכ"ש ואפילו כשחזר והכניסו ושיטת הבבלי הוא באופן אחר עיי"ש צ"א ע"ב. ודו"ק:
א"ר מנא קומי ר' יוסי תיפתר בפרוץ. פי' מילתא אחריתי היא. דמפרש אליבא דחזקי' דס"ל בקופה מלאה פירות חייב דאגד כלי לאו שמי' אגד וע"כ מתוקמא דווקא בקופה פרוצה דאז לא חשובה רשות לעצמה. דאל"כ אמאי חייב. דנהי דאגד כלי לאו שמי' אגד ולא נאגד בפנים והוי חשוב יצאה מרשות היחיד לגמרי מ"מ אמאי חייב הא לא נכנס ברה"ר דהא הקופה הוי כרמלית. וא"כ חשובה יציאה מרה"י לכרמלית אלא ע"כ דמיירי בפריצה דלא חשיבה רשות לעצמה ובטילה לגבי רה"ר א"ל והא תנינן קופה א"ל מימר קופה פרוצה בתמיה מיי כדון כו' ומאי אית לך מימר תירוץ אחר כיון דלא מיירי בפרוצה אין לך מטלטל ברה"ר ונעשה כרמלית אלא אדם בלבד [דאיבעיא בבבלי דף ג' ע"ב בעי אביי ידו של אדם מהו שיעשה כרמלית] אבל קופה לא הוי כרמלית. כדאיתא ברש"י ז"ל ד"ח ע"א גבי היתה קופתו עיי"ש וכן מצויין בגליון ברש"י ז"ל דף ח' הנ"ל. ודו"ק:
רבב"ח בעי עקר אבן בר"ה פי' דהאבן היה מונח בקרקע עמוק עשרה ועקרו ונעשה רה"י ואם כן מיבעיא ליה עקירת חפץ ועשית מחיצה מהו כההוא דדף צ"ט בבבלי אך שם מיבעיא דעקרו חוליא והשלימו לעשרה והכא מיבעיא דעקר כל האבן שמחזיק כל העשרה ומיבעיא ליה אם דומה כמו שמוצא מרשות היחיד לרשית הרבים או דהוא כמרשות הרבים לרשות הרבים אחרת כלומר מרשות הרבים לרשות הרבים וכן רבנן דקסרין בעיין בשם ר' יוחנן עשית המחיצה והנחת חפץ בהדדי דמתחלה היה כרמלית ואח"כ רשות היחיד אם אזלינן בתר השתא הוי מרשות היחיד לרשות היחיד. והא דקאמר רשות הרבים ורשות היחיד אחרת לאו דווקא אלא כלומר מרה"ר לרה"ר. מרה"י לרה"י. ודו"ק:
תמן תנינן ר"ש השזורי ור"ש אומר לא נחלקו על דבר שהם בשם אחד כו' ר"א בשם ר"א כמ"ד בשם אחד נחלקו הסוגיא הזאת אמורה ופי' הק"ע ז"ל לא הבנתי להעמיד והפ"מ ז"ל מפיך הגירסא בכאן ואילו קרוב לאמר שצ"ל איפכא. ואילו הגי' כמ"ש ממש וה"פ דר"א בשם ר"א קאמר דע"כ מתניתין לאו ד"ה הוא אלא תניין אינון דתלי בפלוגתא דר"א ור"י דאם כמ"ד בשם אחד נחלקו יש מקום פטור אליבא דכו"ע ולמ"ד בשני שמות נחלקו יש מקום חיוב. אליבא דכו"ע וכיון דתנא ברישא פטור. ובסיפא חייב ורמינן עלה בבבלי דף צ"ב מרישא לסיפא ומשנינן לפניו ובא לו לאחריו היינו טעמא דפטור דנתכוין לשמירה מעולה ועלתה בידו שמירה פחותה לאחריו ובא לו לפניו היינו טעמא דחייב דנתכוין לשמירה פחיתה ועלתה בידו שמירה מעולה פי' דבעלתה בידו שמירה מעולה חשיב דאיתעביד מחשבתו. משא"כ בעלתה בידו שמירה פחותה. וע"כ בעלתה בידו שמירה מעולה חשוב נתכוין בה ועלתה בידו שמירה פחותה חשוב לא אתכוין לה. ובמס' כריתות נחלקו ר"א ור"י בלא ידע במה חטא. דר"א מחייב ור"י פוטר ופירש"י ז"ל במתניתין דף י"ט וז"ל ז"ל שם וכן בנתכוין בזו ועשה את זו דבה דכתוב בקרא בין אידיעה בין אחטאת הוא. לר' יהושע עד שיתכוין לחטא בה ולעת הידיעה ידע במה חטא. ולר"א כיון שנתכוין לדבר שיש בו חטא ולעת ידיעה נודע לו שחטא סגי עכ"ל ז"ל שם ור"ש שזורי ור"ש אמרי דלא נחלקו ר"א ור"י על דבר שהוא משם אחד שהוא חייב. ע"מ נחלקו ע"ד שהוא משום ב' שמות כו' שם אחד פי' רש"י ז"ל דנתכוין לקצור את זו וקצר אילן זו ממין אחד ב' שמות פי' רש"י ז"ל כגון קצר או טחן א"נ ספק תאנים ספק ענבים וכן בנתכוין את זו ועשה את זו. ועפ"ז מתפרש הסוגיא במס' שבת באר היטב דנתכוין לשמירה פחותה ועלתה בידו שמירה מעולה חשובה דאיתעביד מחשבתו וחשוב כמו שנתכוין לזה השמירה. דהוי כמו שם אחד. דנתכוין לשמירה. אבל כשעלתה בידו שמירה פחותה לא אתעביד מחשבתו דנתכוין לדבר אחר. ולא נתכוין לשמירה זו. ור"א קאמר שם דתברא מי ששנה זו לא תשנה זו וה"נ קאמר ר"א בשם ר' אלעז' הכא דתניין אינון כלומר מי ששנה זו לא שנה זו. ומפורש במסקנא. וה"פ ר"א בשם ר"א כמן דמר בב' שמות נחלקו הרישא דפטור דלא ס"ל לר"א דחילוק כשעלתה בידו שמירה מעולה דחשוב דאיתעביד מחשבתו ונתכוין לזה השמירה וכשעלתה בידו שמירה פחותה חשוב לא איתעביד מחשבתו ז"א אלא לדידי' שניהן שוין הן וע"כ קאמר כמ"ד בשני שמות. נחלקו כלומר דהכל אחד למאן דמחייב מחייב אפילו בב' שמות דחשיב לא איתעביד מחשבתו. ומפרש הגמ' ברם כמ"ד משם אחד נחלקו וכאן שני שמות הן והוא פטור דנוכל לאוקמי' רישא כד"ה דלמ"ד דבשני שמות אף ר"א מודה וה"נ כשעלתה בידו שמירה פחותה הוי כמו ב' שמות ואף ר"א מודה דפטור. וא"כ למ"ד דבשם אחד נחלקו הרי רישא דמתניתין אתיא כד"ה. ובסיפא כר"א הוא. דברישא בעלתה בידו שמירה פחותה הוי כב' שמות ופטור אפילו לר"א. ובסיפא בעלתה בידו שמירה מעולה חייב אליבא דר"א דהוי כשם אחד דנתכוין לשמירה ועלתה בידו שמירה חשוב דאתכוין לזה ע"ז קאמר ר"א בשם ר"א דרישא לאו לד"ה הוא דע"כ דרישא לא אתיא כר"א כמו למ"ד בב' שמות נחלקו. ור"א מחייב אפילו בב' שמות דלא בעי אתכוין לזה דווקא אפילו במתכוין לתאנים ועלתה בידו ענבים דלא איתעביד מחשבתו נמי חייב. דלדידי' רישא לאו ד"ה הוא לאחריו ובא לו לפניו. חייב. כמ"ד בשם אחד נחלקו. הוא דברי ר"א בשם ר"א דאפילו בשם אחד נמי פוטר ר"י. ומפרש הגמ' ברם כמ"ד בשני שמות. וכאן בשם אחד והוא חייב אליבא דכו"ע וא"כ מתניתין כחד תנא אתיא דהוא ר"י דפוטר דווקא בשני שמות וכאן חשוב כשם אחד. והאי ברם כמאן דאמר דגרסינן ב' פעמים הוא לפרש דברי ר"א בשם ר"א דסבירא ליה רישא כמאן דאמר בב' שמות נחלקו וסיפא כמ"ד בשם אחד נחלקו הוא דלא תימא דחד תנא הוא או ר"א או ר"י דרישא הוי כב' שמות וסיפא כשם אחד משום דחשוב איתעביד מחשבתו ונתכוין לזה ע"ז קמ"ל ברישא דכמאן דאמר בשני שמות נחלקו פי' כי היכי דלמ"ד בשני שמות נחלקו רישא לאו ר"א הוא ורישא לאו ר"א הוא וכמו דמפרש דלא תימא כמאן דאמר בשם אחד אבל רישא כב' שמות וד"ה הוא קמ"ל דלא וכן בסיפא קמ"ל ר"א בשם ר"א דלאו ד"ה הוא כמו למ"ד בשם אחד דלא תימא כמ"ד בשני שמות וכאן בשם אחד הוא ואתיא הסיפא כד"ה קמ"ל דרישא לא מצי לאוקמי' כר"א וסיפא דלא כר"י כמו למאן דאמר בשם אחד נחלקו ע"כ סיפא לאו כר' יהושע אתיא ולא דמוקי רישא כהאי מאן דאמר דבשני שמות נחלקו וסיפא כהאי מ"ד דבשם אחד נחלקו ז"א אלא דקמ"ל דרישא לאו ר"א כמו אליבא דמ"ד בב' שמות נחלקו וסיפא לאו ר' יהושע כמו אליבא דמ"ד בשם אחד נחלקו דרישא וסיפא שוין הן אי שניהם חשוב כשם אחד או כב' שמות כדפריך מ"ש לפניו ובא לאחריו דפטור דלא איתעביד מחשבתו לאחריו ובא לפניו נמי הא לא איתעביד מחשבתו ולא אמרינן דרישא הוי כב' שמות וסיפא כשם אחד והילכך אתיא מתניתין כחד תנא או כר"א או כר"י למ"ד דבשם אחד מחלוקת אבל בב' שמות ד"ה פטור רישא ככו"ע ולמ"ד דבב' שמות נחלקו אבל בשם אחד לכו"ע חייב. סיפא כדכו"ע. ע"כ קמ"ל ר"א בשם ר"א דז"א דרישא לא אתיא בשום אופן כר"א כמו אליבא דמאן דאמר בשני שמות נחלקו וסיפא לא אתיא כר"י כמו אליבא דמאן דאמר דבשם אחד נחלקו והעיקר קמשמע לן ר"א בשם ר"א דליכא שום אופן בעולם לאוקמי' רישא כר"א וסיפא כר"י ובשום אופן לא אתיא רישא כר"א וסיפא כר"י והאי ברם כמאן דאמר דגרסינן ב' פעמים הוא דמפרש היכי היה יכול לאוקמיה מתניתין באופן אחר קמשמע לן דברם כמאן דאמר כך היה אוקמיה באופן אחר. ולר"א לא ניחא לאוקמיה כן משום דלא מחלק כן דרישא בב' שמות וסיפא בשם אחד ועל כרחך תניין אינון כדמסיק ר"א בשם ר"א תניין אינון. מאן דאמר תמן חייב הוא ר"א אוף הכא חייב מ"ד תמן פטור אוף הכא פטור פירוש ר"י דפטור התם הכא גם כן פטור. ואם כן. רישא כר"י וסיפא כר"א. ובזה מובן מה דקאמר ר"א בבבלי דף צ"ג ע"ב תברא מי ששנה זו לא שנה זו והוא דרישא ר"י וסיפא ר"א:
את המת במטה חייב. ד"ה. פי' דאף ר"ש מודה ולא פליג אלא על סיפא גבי כזית ופריך לא כן תני אף ריח רע כ"ש. ואמר ר' אילא אף ר"ש מודה. ומודה ר"ש באיסורי הנאה פי' דר' אילא קמ"ל דבריח רע ובאיסורי הנאה בעלמא מודה ר"ש אע"ג דבמת פוטר ר"ש דאיכא ריח רע ואסור בהנאה. אבל בריח רע ובאיסורי הנאה בעלמא מודה. אלמא דבמת פוטר ר"ש והיכי קאמרת ד"ה הוא דבמת חייב. ומשני א"ר יודן תיפתר הא דמשכח"ל לד"ה. שיהא חייב במת עכו"ם ושאין בו ריח רע והוציאו לכלבו ואינו אסור בהנאה ואין בו ריח רע והוציאו לכלבו דאז מחייב ר"ש. אבל במת שיש בו ריח רע ואסור בהנאה פוטר ר"ש זולת ריח רע בעלמא ואיסורי הנאה בעלמא. מודה ר"ש כמו שמבואר הטעם לעיל בפ"ט ה"ו דריח רע של מת אינו מועיל לרפואה וע"כ הוא רק לסלק ההיזק וניחא ליה טפי אילו לא היה בעלמא. ודו"ק:
תני חצי זית מן המת וכו' חייב. ור"ש פוטר. מה טעמא דר"ש. דהא על כרחך מיירי במת שהוציאו לכלבו כדמסיק ואם כן הוי מלאכה הצל"ג. ואם כן אמאי פטר כ"ש הא אחשבי' לענין טומאה. ומשני כבר נתמעטה הטומאה. פירש דר"ש דסבירא ליה דקברי כותים אין מטמאין באהל אבל לענין מגע ומשא לא אימעיטו כדאמר רבינא במס' יבמות דף ס"א ע"א והנ"מ כזית אבל חצי זית כבר נתמעטה הטומאה ועל כרחך אף דהוי מלאכה הצל"ג מכל מקום אינו חשוב בפחות מכזית ומה טעמא דרבנן כההיא דאמר ר' יודן תיפתר במת עכו"ם ושאין בו ריח רע והוציאו לכלבו וכיון דהכי הוא חשוב אף בכ"ש וסבירא ליה דדמי כמצניע דעומר לכך. ודו"ק: