Chiddushei Ridbaz on Jerusalem Talmud Shabbat Chapter 4
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
לפי שהדברים הללו רותחין ומרתיחין והוא נוטלן והם תשים לתוך ידו פי' נצטנן קצת. ומחזירן והן מוסיפין רתיחה לפיכך אסרו לטמן בהם. פי' לא כדאמרינן בש"ס דילן שמא יטמין ברמץ ואתא לחתוי בגחלים כשלא בישל כ"צ ואפילו כשבישל כ"צ נמי גזרינן משום לא בישל כ"צ כדפי' רש"י ז"ל דף ל"ד עיי"ש. ז"א הטעם לשיטת הירושלמי אלא שיטת הירושלמי הוא ע"פ גי' הרב אלפס ז"ל דגרס שמא ירתיח גבי בדבר המוסיף הבל מבעו"י ופי' הר"נ ז"ל והרמב"ן ז"ל במלחמות דגזרינן שמא יצטרך לגלות הקדירה משום שתתחיל להרתיח ויהיה מוכרח לגלות הקדירה שמניח מרתיחה ואח"כ יחזור ויטמין בהם והוי כטומן לכתחלה בשבת ומביאין ראי' מהירושלמי הזה ועפ"ז יתבאר הירושלמי לפי שהדברים הללו רותחין ומרתיחין והוא נוטלן פי' והדברים הללו והן תשים לתוך ידו ר"ל תשיש כח פי' דכשמכניסן לתוך ידו נעשו רפוים כלו' שנתקלקל מקום מושב שלהן שהיה מתחלה כמו כירה ותנור וכשנוטלן המה רפוים ותשים בתוך היד וכשמחזיר אותם אח"כ הוי כהטמנה חדשה והוא כר"א ב"ע דס"ל לקמן גבי דבר שאינו מוסיף הבל דאם נוטל הקדירה ונתקלקל מקום מושב הקדירה ונראה התבן אסור להחזיר מפני שהוא כהטמנה חדשה כדפי' הרמב"ם ז"ל בפי' המשניות וז"ל הרמב"ם ז"ל התם כי נהרס המקום ונתרפה התבן אסור לו להושיב הקדירה לאותו התבן שמקומו נפסד ורפה כו' ונמצא כמו שטומן בשבת עכ"ל ז"ל והטמנה חדשה אסור בשבת אף בדבר שאינו מוסיף הבל כדמוכח ממתניתין ספק חשיכה הא אם חשיכה אסור להטמין וזהו מקור הדין שאין טומנין בדבר שאינו מוסיף הבל משחשיכה הוא מזה מתני' כדפי' רש"י ז"ל דף ל"ד עיי"ש וע"כ ס"ל לרבנן דתמן אם היתה יורה ולא קופה מותר אף להחזיר משום דלא הוי כהטמנה רק בקופה עי' בהרא"ש ז"ל פ' ב"ט ובק"נ ז"ל שם ס"ק ה' כיון דתחילת נתינת הקדירה שם לא היתה לשם הטמנה ומה שמכסין עתה באפר צונן חזרה מקרי ולא תחלת הטמנה משא"כ קופה תחלת הטמנה הוא עכ"ל ז"ל וה"נ כיון דהיורה לא הוי לשם הטמנה אפילו נתקלקלו הדברים הללו ויצטרך לתקן ע"י מושב הקדירה לא הוי אלא חזרה ולא כתחלת הטמנה כיון דתחלת נתינת הקדירה בתוכו לא הי' לשם הטמנה וזהו הפי' בהסוגי' דחיישינן שמא יהיו רפוים בתוך ידו. וכלשון הרמב"ם ז"ל בפי' המשניות הנ"ל דנהרס המקום ונתרפה התבן אסור להחזיר דהוי כמו שמטמין בשבת מחדש ע"כ קאמר הכא שמא ירתיח ויטלן והם תשים כלומר נרפים בתוך ידו ומחזירן והוי מוסיף הבל בשבת והוי טומן בשבת והן מוסיפין רתיחה בשבת וע"כ מסיק כר"א ב"ע וע"פ שיטת הרמב"ם ז"ל דטעמא דר"א ב"ע הוא משום דהחזרה הוי כמו מטמין בתחלה בשבת ולא כשיטת רש"י ותוס' ז"ל דטעמי' דאיסור דחזרה הוא משום טלטול הגיזין. ז"א אלא משום איסור הטמנה בשבת אף בדבר שאינו מוסיף הבל עי' בב"י ז"ל סי' רנ"ט וע"כ קאמר וכר"א ב"ע דס"ל דחיישינן שמא כשיחזור הקדירה והוא כטומן לכתחלה ולא משום איסור טלטול הגיזה ז"א אלא כרבנן דתמן דאינון אמרין אם היתה יורה ולא קופה מותר כיון דלא מחזי כטומן וע"כ האיסור דחזרה הוא משום דהוי כטומן מחדש כיון דנתרפה מקום מישבו וכ"ת דהאיך תימר דהטעם דר"א ב"ע הוא משום הטמנה הא הוא מיירי בדבר שאינו מוסיף הבל ומ"ל דאין טומנין בדבר שאין מוסיף הבל משחשיכה ז"א דטומן בשבת אסור אף בדבר שאינו מוסיף הבל כדתנינן תמן ספק חשיכה כו' הא אם חשיכה אסור לטלטלו וזהו מקור הדין דאין טומנין בדבר שאינו מוסיף הבל משחשיכה [דבלא משנה הזאת לא מצינו דין זה בשום משנה ועי' ברב אלפס ז"ל פ' ב"מ דכתב מפורש דמקור הדין הוא ממתניתין דדווקא ספק חשיכה הא אם חשיכה לא וכן מדויק טומנין בפירות ובכנפי יונה דווקא מבעו"י הא משחשיכה לא. וממתניתין דלא כסוהו מבעו"י אין ראי' דלמא כיסוי שאני משא"כ הטמנה דכיסוי והטמנה ב' ענינים הן עי' בר"נ ז"ל ואילולי זאת המשנה לא מוכח ממתניתין דראב"ע ורבנן דהטעם הוא משום דאין טומנין בדבר שאינו מוסיף הבל משחשיכה דע"כ איסור חזרה הוא משום טילטול הגיזה אבל כיון דשמעינן ממתניתין דספק חשיכה דאסור לטמון אף בדבר שאינו מוסיף הבל משחשיכה. ע"כ שמעינן טעמא דאיסור חזרה גבי פלוגתא דראב"ע ורבנן הוא משום איסור הטמנה] ואין להקשות א"כ לראב"ע ורבנן והא אסור להטמין מבעו"י אפילו בדבר שאינו מוסיף הבל שמא יחזור משחשיכה ז"א דדווקא גבי דבר המוסיף הבל חיישינן שיהא מוכרח ליטול הדברים הרותחין לתוך ידו כדי שיהא נח מרתיחתו אבל בדבר שאינו מוסיף הבל לא חיישינן ולענין ליטול הקדירה מתוך הקופה ס"ל לראב"ע דתיקון ליה רבנן שלא יטול אלא יטה קופה על צדה ורבנן לא חיישי על קילקול הגומא אף דס"ל לרבנן דאם נתקלקלה הגומא דאסור להחזיר מ"מ ס"ל דנוטל לכתחלה דלא חיישי על קילקול הגומא אבל הכא שיטול הדברים הרותחין מעל הקדירה פשיטא שתתקלקל בתוך ידו ע"כ בזה כו"ע מודים והא דקאמר וכראב"ע משום דשמעינן ליה דקאמר הכא דבנתקלקל מקום מושבו ורפה התבן הוי כטומן מחדש בחזרה לאחר הקילקול הגומא ע"כ קאמר דבזה כו"ע ס"ל כראב"ע דהתם גבי קופה מטה על צדה באם היה ברור שתתקלקל הגומא פשיטא דאף רבנן היו מודו לראב"ע אלא משום דלא הוי אלא חשש שמא תתקלקל הגומא לא חיישי רבנן לזה ותדע דהכי הוא דאל"כ למה קאמרינן בחוששין שמא נתקלקלה הגומא קמיפלגי דמר סבר חוששין ומר סבר אין חוששין לימא בחוששין שמא יחזור קמיפלגי דמר סבר חוששין ומ"ס אין חוששין אלא ע"כ דלכו"ע חיששין שמא יחזור ואך דקמיפלגי בחוששין דשמא יתקלקל הגומא [עי' דף נ' ע"ב] עי' ברב אלפס ז"ל דגריס בחוששין שמא תתקלקל הגומא קמיפלגי ועי' בחידושי הרשב"א ז"ל אבל בשיטול דברים הללו הרותחין לכו"ע חיישינן שמא יחזור. ועולה הסוגיא בביאור נכון לשיטת הרמב"ם ז"ל ומתורץ בזה קושית הר"נ ז"ל בס"פ ב"מ דפריך על דעת הרמב"ם ז"ל וגי' הר"א ז"ל דמ"ט אסור בחזרה גבי דברים שמוסיפין הבל דהוי כמטמין לכתחלה ובדברים שאין מוסיפין הבל מותר להחזיר עכ"ל ז"ל ועיי"ש דמחלק בין דבר המוסיף הבל לדבר שאינו מוסיף לענין חזרה עיי"ש דבריו ז"ל אינה אלא לשיטת רש"י ז"ל אבל לשיטת הרמב"ם ז"ל בנתקלקלה הגומא אף בדבר שאינו מוסיף הבל אסור ג"כ החזרה משום מטמין לכתחלה והכא נמי חיישינן שתשים לתוך ידו דנתרפה מקום מושבו כנ"ל ובזה הוי איסור חזרה משום דהוי כמטמין לכתחלה בכל מקום. ודו"ק:
תמן אמרין מפני ביטול בהמ"ד כיון שמוסיף הבל יחוש שמא ירתיח קדירתו ולא יכול לישב בבהמ"ד אמר ר' בא מפני חשד דחיישינן שלא נעשה כ"צ מבעו"י מה נפיק מן ביניהן לטמן שלג וצונן ע"ד דר' בא מותר ע"ד דרבנן דתמן אסור סי' דע"ד דרבנן דתמן מפני ביטול בהמ"ד אף שלג וצונן להטמין מפני החמה שלא ימס מן החמה אסור להטמין בדבר המוסיף הבל שיתירא שלא ימס מן ההבל. וע"ד דר' בא מותר. ופי' המפרשים ז"ל דמפרשין דטעמא דמפני ביטול בהמ"ד הוא על הטמנה משחשיכה בדבר שאינו מוסיף הבל לא הבנתי לפי זה מאי דמסיק לטמון שלג וצונן ע"ד דר' בא מותר וע"ד דרבנן דתמן אסור. קשה לי למה אסור הא משנה מפורשת היא בס"פ ממלא אדם את הקיתון ונותן תחת הכר או תחת הכסת ועיי' בבבלי דף נ"א בסוגיא שם דבדבר שאין דרכו להטמין בחמין לכו"ע מותר להטמין בצונן. א"כ א"ת מפני ביטול בהמ"ד א"כ חמין וצונן חדא מילתא הוא ואין נפ"מ ביניהן א"כ היכי משכח"ל היתר דהטמנת צונין כלל בדבר שאין דרכו להטמין בחמין וכן לשיטת הירושלמי דמחלקין בין לשעה בין לשהות קשה ג"כ מאי נפ"מ בין חמין לצינן על כן נראה לפענ"ד כמו שפירשנו דביטל בהמ"ד הוא על דבר המוסיף הבל. מבעו"י שיחוס שלא ימס מן ההבל ויבטל מבהמ"ד לילך לביתו ליטלו משם. ועיי' בחידושי הרשב"א ז"ל דף נ"א שכתב בשם הרמב"ן ז"ל דלהטמין את הצונן בדבר שמוסיף הבל מבעוד יום אסור וכל ההיתר דלטמון את הצונן במשנתינו הוא רק בדבר שאינו מוסיף הבל ודו"ק:
ר' ירמי' בשם רב פורשין מחצלת ע"ג שייפות של לבנים בשבת עד סוף הסוגיא עד כאן מלמעלן כאן מלמטן הסוגיא הזו חמורה ולא הבנתי פי' המפרשים ז"ל בכאן מלמעלן כאן מלמטן. ולפענ"ד דה"פ דהנה נראה מתחלה מאי שייכות הסוגיא הזאת לכאן ולפי הנראה מקומה הוא בפ' כירה לבתר מתניתין אין נותנין כלי תחת הנר לקבל בו את השמן וכן איתא בבבלי האי סוגיא שם. וכן בירושלמי איתא האי סוגיא כצורתה במס' ביצה בפ' משילין לבתר מתניתין נותנין כלי תחת הדלף דהוא שייך שפיר להאי סוגיא כדאיתא בבבלי שבת דף מ"ג ע"א ובביצה דף ל"ו עיי"ש אבל למתניתין הזה לכאורה אין שייכות הסוגיא הזאת ע"כ נראה לפענ"ד דההיא ברייתא דר' הושעיא נחיל של דבורים פורסין סדין עלי' בחמה מפני החמה ובגשמים מפני הגשמים. הוא ענין אחר מהאי ברייתא המובא בבבלי הנ"ל פורסין מחצלת ע"ג כורת דבורים בשבת דמחצלת וסדין הוא ענין אחר וכורת ונחיל ב' ענינים הן כדאיתא במשנה דמס' ב"ב דף פ' ע"א הלוקח פירות כורת נוטל ג' נחילין פי' הרשב"ם ז"ל דאימהות שבכורת מילידין ולדות ובתחלת ימות הקיץ יוצא מן הכורת נחיל של דבורים וולדות שילדו האמהות ויושבין על ענף האילן עכ"ל ז"ל וזהו הנקרא נחיל של דבורים כשיושבין בין ענפי אילן וכן בכל דוכתי' בש"ס מצינן נחיל של דבורים דמיירי דאינן בכורת אלא על ענפי אילן במס' ב"ק דף פ"א לקוץ סוכו של חבירו להציל נחילו. וע"כ מחצלת ע"ג כורת אינו לסדין על נחיל של דבורים והנה אם יפרוש סדין על הנחיל של דבורים דיושבים בין ענפי האילנות כשיכסה אותן בין ענפים והי' סדין המכסה תחת ענפים ויהיה על הסדין מחופה ענפי אילן. וא"כ לכאורה אסור ליתן את הסדין בין הענפים דמבטל כלי מהיכנו דהא הענפים מוקצה הם דאין משתמשין במחובר אכן ז"א דדמי למשנתינו כיצד הוא עושה ונוטל את הכיסוי והן נופלת אע"ג דעל הכיסוי מונח גיזי צמר שאין מטלטלין מ"מ מותר ליטול את הכיסוי כדפי' רש"י ז"ל דהכיסוי אינו נעשה בסיס לדבר האסור דאינו עשוי אלא לכסות את הכלי. וכן מתניתין דר"פ משילין מכסין פירות בכלים מפני הדלף ובסיפא גרסינן נותנין כלי תחת הדלף בשבת. ומקשינן בשבת דף מ"ג ע"א על ר"י דס"ל דאסור לבטל כלי מהיכנו. מסיפא דמתניתין נותנין כלי תחת הדלף בשבת ולא קפריך מרישא דמתניתן מכסין את הפירות בכלים מפני הדלף והא מבטל כלי מהיכנו עי' בהרא"ש ז"ל דיש מפרשין דמיירי רישא דמתניתן ג"כ בשבת הוא משום דכיון דהוא מכסה לכסות את הכלים ע"כ לא איכפית לן על הדלף שיורד עלי' כמו במתניתן דידן דנוטל את הכיסוי וכו' דדבר הנעשה לכיסוי אין נעשה בסיס לדבר האסור שעליו. ועי"ז יתפרש הסוגיא דר"י בשם רב פורסין מחצלת ע"ג שייפות של לבנים בשבת דס"ל דכלי נוטל מדבר שאינו ניטל בשבת ור"ש בר"י ס"ל דאין כלי נוטל לדבר שאינו ניטל. ושמואל ס"ל דכלי ניטל לדבר שאינו ניטל כרב. ותני ר"ה נחיל של דבורים פורסין כו' וע"ז שאל הש"ס מה כרב כשמואל אם לא שמעינן מברייתא דר"ה אלא לדינא כרב כשמואל או דין אחר ומסיק דזה אינו דינא דרב ושמואל כאן מלמעלה כאן מלמטה פי' דדינא דרב ושמואל הוא כשנותן למעלה ודינא דר"ה הוא מלמטה דהא הסדין בין הענפים והענפים עלי' ומ"מ מותר כיון דהוא בתורת כיסוי וכלי ניטל לדבר שאינו ניטל וע"כ מותר לכסות הסדין על הנחיל וכיון דהוא כיסוי על הדבורים אע"ג דהענפים שוכבים על הסדין הוי כמו דינא דמתניתין דידן דהכיסוי על הקדירה והגיזין על הכיסוי נוטל את הכיסוי והן נופלת ולא הוי הכיסוי בסיס להן אע"ג דהוא למטה מהן. וכל הדברים כשהן למטה נעשו בסיס לדברים שלמעלן מלבד כיסוי אע"ג דהוא למטה אין נעשה בסיס למה שלמעלן ממנו ולא דקמ"ל דינא דרב ושמואל מענין כלי ניטל לדבר שאינו ניטל. ז"א אלא לענין מבטל כלי מהיכנו מיירי ומיירי למטן וקמ"ל דבכיסוי לא שייך זאת. וע"כ שייך שפיר הך סוגיא למתניתן דידן ר"ב בשם ר"י ב"ח אפי' סיטות פי' בגליון דהוא כרכי דזיזי פי' כיסוי הספינה ושייך הכא לדיני דהכיסוי. ודו"ק: