Chiddushei Ridbaz on Jerusalem Talmud Shekalim Chapter 4
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
מתני' פליגא על ר"א. כן גי' הגר"א ז"ל אותן הימים נוהגים בין בשעת קרבן פי' אותן הימים דזמן עצים דאסורין בהספד ובתענית ר"י אומר אינו נוהג אלא בשעת הקרבן בלבד אלמא דאף חכמים ס"ל כר' יוסי בזמן עצי כהנים ועוד מן הדא דתניא אר"א בר"צ אני היינו מבני סנאה בן בנימין כו' הגר"א ז"ל לא גריס ועוד מן הדא דתניא דהוא סיומא דברייתא וברייתא אחת היא ולפי הגירסא שלפנינו י"ל דב' ברייתות הן ג"כ דבמס' ר"ה דף י"ט מובא הך ברייתא בלשון אחרת מלשון הברייתא שכאן וכן בתוספתא פ"ד דמס' תענית מובא כל הברייתא עם הסיפא אר"א בר"צ ומובא ג"כ בלשון אחרת וי"ל דהן ב' ברייתות ג"כ ומה שנקט לשון אנו היינו בל' עבר י"ל ע"פ התוס' ז"ל במס' עירובין דף מ"א ע"א ד"ה מבני ודוק:
ולא נמצא הקדש מחחלל על ההקדש כיצד הוא עושה א"ר שמעון בר ביסנא מביא מעות ומחללן על הבנין וכו'. פי' דהוא כמו דגרסינן במס' מעילה דף י"ד ופירשו התוס' ז"ל דטעמא דשמואל דס"ל דבונין בחול הוא דאל"כ האיך ישלם שכר אומנין ע"כ בונה בחול ומחליף המעות הקדש בעד כל הבנין וה"נ קאמר הכא דמפרישי שכר האומנין על הבנין ועיין במהר"פ ז"ל דמפלפל טובא בהאי ענינא לשיטת הרמב"ם ז"ל ולפי הנ"ל אתי שפיר מאד דהא הסוגיא דידן אזיל בשיטת שמואל ור"פ פליג על שמואל במס' מעילה הנ"ל וקאמר הטעם דבונין בחיל היא משום שלא ניתנה תורה למלאכי השרת אבל שפיר ס"ל דהמעות דהקדש מתחלל על המלאכה והא דהקדש אינו מתחלל על המלאכה הוא דוקא חפץ של הקדש אבל לא מעות דמעות ודאי מתחלל על המלאכה ולהכי לא פליגי ר"ע וב"ע אלא בקטורת של הקדש שהקדש אומן משל בית אבטינס במתניתין לקמן ה"ד אבל במעות של הקדש שהתנדב יחיד לכ"ע מותר לחללן על המלאכה אליבא דר"פ דפליג על שמואל וע"כ פסק הרמב"ם ז"ל בפ"ח מה' מעילה ה"ג וז"ל ז"ל אין מחללין הקדש על המלאכה אלא על המעות כיצד אומן שעשה מלאכה בהקדש במנה אין נותנין לו בהמת הקדש או טלית הקדש בשכרו עד שמחללין אותן על המעות ואחר שיעשו חולין נותנין אותן לאומן בשכרו אם רצו וחוזרין ולוקחין אותה בהמה מתרומת הלשכה עכ"ל ז"ל הרי מפורש דדוקא חפץ של הקדש אין מחללין על המלאכה משא"כ מעות של הקדש משום דהרמב"ם ז"ל פסק כטעמא דר"פ ולא כשמואל ע"כ שפיר ס"ל אפילו נדבת יחיד נתחלל על המלאכה במעות הקדש ע"כ פירש בפי' המשניות המשנה כפשוטו דנתחלל שכר האומנין תומ"י ודוק:
ולא נמצא הקדש מתחלל על ההקדש כיצד הוא עושה. עיין בחידושי הריטב"א ז"ל במס' שבועות דף י' ע"ב דמביא האי ירושלמי בגירסא אחריתי וז"ל ז"ל ופריך אר"ש בן לקוניא כיני מתניתין מביא מעות מחולין ומביא קטורת ומחלל עליהן ונותנין אותה לאומנין וחוזרין ולוקחין אותה מהם פי' דהא דקתני מפרישין שכר האומנין לא מתרומת הלשכה אלא ממעות של חולין שלוקחין בהקפה לכך ומחללין הקטורת על אותן מעות של חולין ונותנין אותה אחר שנתחלל אל האומנים בשבח וחוזרין ולוקחין אותה מהם מתרומת הלשכה ופורעין מה שלוו מתרומת הלשכה כיון שלצורך האומנין לוו אותם כשם שנוטלין שכרן מתרומת הלשכה עכ"ל ז"ל ע"ש והוא מכוין על הא דגרסינן בה"א בפירקין דכיצד הוא עושה נוטל מעות משולחני ונותן לקוצרין ולשומרין עד שלא יקרב העומר עיי"ש ובדברינו שם והתם מיירי כשאין שם מותר הקטורת נותן את המעות גופי' שלוקח השולחני ליד הקוצרין והשומרין אבל כשיש מותר הקטורת מחלל מעות השולחני על המותר קטורת ונותן לאומנין מותר הקטורת ודוק:
אמר רבי רואה אני את דברי ר"ש בפסח שמא הקדש פסח בא שלמים. ובבבלי תמורה דף כ' ע"א גרסינן אמר רבי אין אני רואה דברי ר"ש בפסח שהמותר פסח בא שלמים ואיפשר שגם כאן גרסינן כן ובחיבורי רידב"ז בסי' י' כתבתי שם דאיפשר לקיים הכא הגי' הישנה שלפנינו וכן הגי' בתוספתא דמס' תמורה ובתוספתא פ"ט דפסחים ופרשתי שם כך דכל פלוגתתן הוא קודם הפסח דאי לאחר הפסח כו"ע מודו דנחית עלה קדושת הגוף דלר"ש היא עצמה קריבה שלמים דס"ל אין בע"ח נדחין ולרבנן נמי הרי היא דמי שלמים ורק כל פלוגתתן הוא קודם פסח דלרבנן נחתא לה קדושת הגוף וחל עלה שם פסח ולר"ש לא קדשה רק קדושת דמים בלבד ע"כ קאמר רבי רואה אני את דברי ר"ש בפסח שמא הקדש פסח בא שלמים בתמי' כלומר דאימתי בא שלמים הוא לאחר הפסח אבל בשעת הקדש פסח בא שלמים בתמי' ז"א דלא בא שלמים קודם הפסח אלא תימכר לפסח א"כ ליכא עלה קדושת הגוף ולא חל עלה שם פסח בשלמא אם היתה שלמים ממילא הוי עלה קדושת הגוף משום דהוי שלמים ונקיבה לשלמים קדושה אבל מכיון דלא בא שלמים אלא לאחר הפסח א"כ לא קדשה קדושת הגוף ולפיכך בשעה שהוא שלמים הוי קדה"ג אבל הכא החסרון דאינו בא שלמים ולימא אני רואה דברי ר"ש באשם שמא הקדש אשם בא עולה א"ר אבין אם הקדש פסח בא שלמים גופו קרב שלמים ולפיכך צריכה למימר שמא הקדש פסח בא שלמים כלומר דאם היו שלמים שפיר עושה תמורה משום שלמים אבל באשם א"צ למימר דרואה אני את דברי ר"ש באשם דשמא בא עולה דאף אם הי' בא עולה לא הי' עושה תמורה משום עולה דאין גופו קרב עולה ודוק עיי' בחיבורי רידב"ז סי' י' שהארכתי בזה בדבר חריף עיי"ש ודוק:
א"ר אבין אם הקדיש פסח בא שלמים גופו קרב שלמים אם הקדיש אשם בא עולה אין גופו קרב עולה. ובבבלי במס' תמורה דף כ' ע"א גרסינן שינוייא אחריתא מותר לנדבת ציבור אזלי ואין תמורה בציבור עיי"ש ועי' בדברינו במס' מע"ש פ"ג שהארכתי הרבה בזה בעז"ה עיי"ש היטב ודו"ק: