אתא עובדא קומי ר"י בשטר שאין בו אחריות נכסים והורי משמט ובירושלמי שת"י מהגר"א ז"ל נ"ב בשטר שיש בו אחריות נכסים כבש"ס דילן אבל ז"א מהגר"א ז"ל דלאו כ"י הוא ובשנו"א ז"ל גרס כמו הגי' דלפנינו דאע"פ דמוקי כר"מ דס"ל אין אחריות ט"ס משמע דאילו לרבנן הוי שטר שאין בו אחריות נכסים כמי שיש בו אחריות וצריך להיות שלו ומשמט מ"מ הורי דמשמט ואמר אע"פ שאנו מדמין ואומרים דבשטר שיש בו אחריות דמי למשכון מ"מ אין אנו עושין מעשה אר"י בשאין לו קרקע הא יש לו קרקע אינו משמט כו' דא"ר בא בשם רב יחד לו קרקע משמט צ"ל אינו משמט וט"ס דמוכח הוא:

המשעבד שדה לחבירו והלך ומכרה ר' אחא אומר מכורה לשעה ר' יוסי אומר אינה מכורה לשעה חילי דר' יוסי מן הדא שורו מצוי להבריח שדה אינו מצוי להבריחה הגע עצמך שמכרה לבעלי זרוע א"ר יודן אבוי דר' מתני' עתידין בעלי זרוע ליפול ע"כ. המפרשים ז"ל דחקו מאוד א"ע בזה ונראה לפענ"ד לפרש בע"ה דה"פ דלמ"ד מכורה לשעה המכר קיים עד שעת גוביינא כמו שכ' הרמב"ן ז"ל מובא בר"ן ז"ל (במס' גיטין דף מ"א) וז"ל דהמכר קיים עד שעת גוביינא ועל בע"ח להביא ראיה עכ"ל ולמ"ד אינה מכורה לשעה אין על הבע"ח להביא ראיה דהא לא חשיב מוציא מחבירו דעליו הראיה ואמר דחיילי דר"י מן הדא שורו מצוי להבריח שדה אינו מצוי להבריחה דלפיכך עשה שורו אפותיקי ומכרו מכור ואין בע"ח גובה ושדה בע"ח גובה ממנו מ"ט שורו מצוי להבריח וע"כ לא סמיך שעבודו עליו אבל שדה אינה מצוי להבריחה וע"כ סמך שעבודו עליו וא"כ הגע עצמך שמכרה לבע"ז כלומר אי אמרת שמכורה לשעה והבע"ח חשיב מוציא ועליו הראי' א"כ גם שדה מצוי להבריח מבע"ח שימכרנה לבע"ז ולא יכול להוציא מיד הבע"ז [כההיא אית ליה סהדי מדחילא מיניה דגבר אלם הוא במס' ב"מ (דף מ' ע"ב)] אלא ע"כ דלא מכירה כלל לבע"ז ולא צריך להוציא מבע"ז וע"ז משני א"ר יודן אבוי דר"מ עתידין בע"ז ליפול א"כ שדה אינה מצוי להבריח דאף שימכור לבע"ז מצוי היא לנפול כן הוא לפי הגירסא שלנו וגירסת הגר"א ז"ל בכי"ק חילי דר"י מן הדא דתני עשה אפותיקי ומכרו אינו מכור עבדו מצוי הוא להבריתו ועיין בפ"ז דיבמות עכ"ל פי' העושה עבדו אפותיקי ומכרו אינו מכור הוא מפורש בירושלמי פ"ז דיבמות ומדקתני אינו מכור משמע דאינו מכור כלל דאל"כ ניתני בע"ח גובה הימנו ולשון אינו מכור משמע דאינו מכור כלל ומשני דשאני עבד דמצוי הוא להבריחו ואי דיהא מכור ללוקח שעה אחת יבריחנו המוכר ולא יכול לגבות הימנו ע"כ אינו מכור לגמרי אבל שדה אינו מצוי להבריח והלכך לא אכפת לן אם דיהא מכורה לשעה ופריך הגע עצמך שיהא מכורה לבע"ז ומשני א"ר יודן אבוי דר' מתני' מצוין הן בע"ז ליפול ודו"ק:

רב אמר פגמה אע"פ שלא זקפה והגר"א ז"ל בכי"ק בירושלמי שת"י מגי' רב אמר עד שתפגום ותזקוף שמואל אמר פגמה אע"פ שלא זקפה כו' והוא כבש"ס דילן במסכת גיטין (דף י"ח ע"א):

ומפני שהוא מקיף לו פעם שניה נעשית ראשונה מלוה פי' דמקשה על ר' יהודה דמתניתין דהראשון משמט ר"ב בשם ר"ז בממון שהוא ראוי להאמינו הגר"א ז"ל בכי"ק גרס כיי דתנינן תמן השוחט את הפרה כו' וראוי לתובעו בר"ה ר"ב בשם ר"ז בממון [נראה שצ"ל במי כמו בסמוך ולא גרסינן בממון] שהוא ראוי להאמינו כו' פי' דקשה למה אם הי' החודש מעובר משמט הא אינו ראוי לתובעו ולא קרינן ביה לא יגוש וא"כ כשנתן לו אצ"ל משמט אני [עיין במס' שבת בבבלי (דף קמ"ח) ברשב"א ז"ל וברמב"ן ז"ל עיין בתוס' הרי"ד] ומשני ע"ז ר' בא בשם ר"ז בממון שהוא ראוי להאמינו ומכיון שהוא ראוי להאמינו כאילו ראוי ליתן לו מעות כן גי' הגר"א ז"ל וכאן הואיל וראוי ליתן לו מעות ולא נתן לו נעשית הראשונה מלוה פי' נדאיש שהוא ראוי להאמינו א"צ ראוי לתובעו אלא דראוי ליתן בעצמו בלא תביעה וקרינן לא יגוש דהוא נוגש בעצמו ליתן ולא בעינן נגישה לתובעו אלא נגישה ליתן וראוי לתובעו וראוי ליתן הכל אחד הוא ובר"ה הוי כאילו ראוי ליתן אע"פ שאינו ראוי ליתן מפני שהוא יו"ט מ"מ הוי כאילו ראוי ליתן אי לא הי' יו"ט ע"כ קרינן לא יגוש משום דאין נפ"מ בין נגישה דתביעה לנגישה דליתן והגם דהלואת יו"ט לא ניתנהלהתבע ואינו ראוי לתובעו לעולם אבל ראוי ליתן בלא תביעה והגם דביו"ט גופי' אינו ראוי ליתן בפועל מ"מ חשוב כאילו ראוי ליתן אילו לא הי' יו"ט וכמו כן ס"ל לר"י גבי הקפת חנות דאע"ג דגבי הקפת חנות הוא כמו שכ' הרמב"ם ז"ל דדרך להקיף בחנות ולקבוץ עד סך ממון ואז ישלם עכ"ל ז"ל מ"מ אע"ג דאין ראוי לתבוע אותו מ"מ כשמקיף פעם שני' ראוי ליתן מעצמו וראוי ליתן הוי כראוי לתבוע וקרינן ביה לא יגוש וכיון דר"י ס"ל דלא בעינן דוקא מלוה אלא אפי' שכר שכיר והקפת חנות נמי צ"ל משמט דלא קפיד רחמנא דווקא אמלוה אלא ה"ה כל חוב רק דבעינן לקרות לא יגוש ע"כ בשהקיף פעם שני' קרינן אראשון לא יגוש משום דתובע א"ע וחכמים דפליגי אר"י ס"ל נמי דראשון קרינן לא יגוש דהוא תובע א"ע אך דס"ל לת"ק דאינו משמט רק מלוה אבל לא חוב אחר כדאיתא בירושלמי בסמוך גבי קנס דאונס ופיתוי זולת השוחט את הפרה בר"ה ס"ל לת"ק דלא הוי כהקפת חנות כמו שכתב הכ"מ ז"ל דאילו לא הי' יו"ט הי' פורעו מיד הוי כזקף עליו מלוה ואע"פ שלא נתן להתבע ס"ל כסברת ר"י גבי הקפת חנות דהוא תובע א"ע ובהקפת חנות ס"ל דלא מהני מטעם אחר משום דס"ל דבעינן דווקא מלוה אבל בשוחט את הפרה חשוב כמלוה ולא כהקפה כמ"ש הכ"מ ז"ל:

ר' יוחנן אמר בגין חרישה רשב"ל אמר בגין בנין וקאי על הא דס"ל לר' יוסי במתניתין כל מלאכה שהיא פוסקת בשביעית דסבירא ליה לר' יוחנן בגין חרישה כלומר דנפסק המלאכה בגין איסור שביעית דהוא חרישה עליונה קאמר דעל דעתיה דר"י כל מלאכה שהיא פוסקת בשביעית ר"ל מחמת איסור שביעית ע"ד דרשב"ל כל מלאכה שהיא פוסקת מאיליה אפילו לא מחמת שביעית כגון בנין ושאל הגמ' מה ר"י כר"י דר' יוסי אומר כל מלאכה שהיא פוסקת בשביעית משמטת ושאינה פוסקת בשביעית אינה משמטת כר' יהודא דר' יהודא אמר הראשון ראשון משמט כן גי' הגר"א ז"ל בכי"ק וה"פ כמה דר' יהודא ס"ל דהראשון משמט משום דאע"ג דאינו ראוי לתובעו אבל ראוי ליתן כמו כן ס"ל לר' יוסי דאע"ג דאינו ראוי לתובעו שכר שכיר עד לבסוף מ"מ כשהיא פוסקת ראוי לו ליתן מעצמו ולא ר' יהודא כר' יוסי דר"י אומר אין דרך השולחני להיות נותן איסר עד שיטול דינר כן גי' הגר"א ז"ל וה"פ דר' יהודא לא ס"ל כר' יוסי דהא ר' יהודא ס"ל דאינו נותן האיסר עד שיטול הדינר כן אין דרך השכיר לעשות מלאכתו עד שישלמו לו וא"כ אפילו אינה פוסקת בשביעית צ"ל נמי משמט ע"ז אמר דז"א דאע"ג דר"י אמר אין דרך השולחני כו' הוא בשכר שכיר שאינה משתלמת אלא בסוף כן גי' הגר"א ז"ל בכי"ק:

רבי אומר ניסן לא נתעבר בימיו והא תלינן אם בא חודש בזמנו אם בא לא בא פי' אם הי' בא הי' כן הדין אבל מעולם לא בא והתנינן אם הי' החודש מעובר ומשני גם כן אם הי' אבל לא הי' ופריך מהמשנה וכשקידשו את השנ' באושא כו' כו' אמר רשב"ג כן הינו נוהגין ביבנה ומשני ר' בא בשם רב שנה ראשונה ושנה שניה ופריך וקתני יום ראשון ויום השני ומשני ר"ז בשם ר"ח אותה שנה נתקלקלה כן גי' הגר"א ז"ל בכי"ק:

א"ל כן ר' בא אמר בשם ר' יוחנן אין מדקדקין בעדי החדש ר' בא ב"מ עמרם ר"מ בשם רב המלוה את חבירו ע"מ שלא לתובעו שביעית משמטתו כן גי' הגר"א ז"ל בכי"ק [ומה שכ' בינתים אר"א דר"י הוא מיותר] והתני השוחט את הפרה וחילקה בר"ה ואמר ר"א דר"י הוא וראוי לתובעו בר"ה כיי דאמר ר"ב בשם ר"ז במי שהוא ראוי להאמינו [ומכיון שהוא ראוי לתובעו מיותר כן גי' הגר"א ז"ל בכי"ק] ומכיון שהוא ראוי להאמינו כמו שהוא ראוי ליתן לו מעות וכאן הואיל וראוי ליתן ולא נתן לו נעשית הראשונה מלוה כמבואר לעיל דאע"ג דאינו ראוי לתובעו ראוי הוא ליתן מעצמו וקרינן לא יגוש וזהו טעמא דר"י דהראשון ראשון משמט אע"ג דאינו ראוי לתובעו ראוי הוא ליתן מעצמו וכמבואר לעיל בדברינו:

תני שלשים יום לא אייתי וכו' עייל רב יהודא ואמר טעמא קרבה שנת השבע שנת השמיטה לא היא שנת השבע ולא היא שנת השמיטה מה ת"ל כו' שלא תאמר כל שלשים יום אינו רשאי לתובעו לאחר שלשים יום בהשמט כספים הוא ולא יגבנו לפום כן צריך מימר קרבה שנת השבע שנת השמיטה לא כן וכו' ה"פ דהאי קרא דהשמר לך פן יהיה דבר וגו' קרבה שנת השבע וגו' מידרש על הלואה שלא תמנע א"ע מלהלוות לאחיך מחשש השמיטה דשביעית שכן גרסינן במתניתין דלקמן שראה העם שנמנעו מלהלוות זל"ז ועוברין על מה שכתוב בתורה השמר לך פן וגו' ומובא במס' גיטין (דף ל"ו ע"א) עיי"ש וע"כ יליף מיתורא דקרא דשביעית ושמיטה לא היא שנת השבע ולא היא שנת השמיטה אלא ע"כ יש לך שמיטה אחרת שהיא כזו כדאיתא במס' מכות (דף ג' ע"ב) עיי"ש מפורש כן והכא יליף לה כך שהתורה הזהירה שלא תניח ידך מלהלוות לו מחשש שתשמט בשביעית ואי דיגבה קודם זמן השמיטה אך בשלשים יום קודם השמיטה שמא תניח את ידך להלוות לו מטעם כל שלשים אינו רשאי לתובעו ולאחר ל' יום בהשמט כספיה הוא ולא יגבנו קמ"ל התורה שלא תאמר כן והיינו דקאמר שלא תאמר כל ל' יום וכו' אלא תלונו עד יום האחרון של שמיטה וע"כ דקמ"ל התורה שלא תשמט מטעם שכל שאינו רשאי לתובעו לא קרינן לא יגוש ואינו משמט דל"ל דהתורה גזרה אפי' שבוודאי תשמט מ"מ תלונו ז"א דא"כ לאו הלואה היא אלא מתנה אלא ע"כ דהתורה מגלה לנו שעד יום האחרון תלונו ולא תניח את ידך משום שלא תשמט שביעית וילפינן מהכא דל' יום אינו רשאי לתובעו ואמרה התורה אעפ"כ לא תתירא מלהלוות לו דכל שאינו רשאי לתובעו לא תשמטנו השביעית והיינו דכתב רחמנא שנת השבע שנת השמיטה דיש לך שמיטה אחרת שהיא כזו [כדאיתא בבבלי במס' מכות (ד"ג ע"ב)] דאל תתירא מפני ל' יום ומפני שנת השמיטה שלא תאמר כי משום דשביעית אינה משמטת בשאינו רשאי לתובעו וע"ז פריך לא כן אר"ב בר ממל עמרם רב מתנא בשם רב המלוה את חבירו ע"מ שלא לתובעו השביעית משמטתו וע"כ ל"ל דהתורה אמרה שלא תתירא מן הל' יום דשביעית משום דלא תשמט ז"א דבוודאי משמט והאיך ילונו דדמי למתנה וא"כ אין למילף מיתורא דשביעית ושמיטה השלשים יום הנ"ל והגר"א ז"ל בכי"ק מחק תיבת לא וגרס כן אמר רבב"מ כו' פי' דהתורה קמ"ל דמשמט אע"פ שאינו רשאי לתובעו בתוך ל' יום ומביא ראיה דרן אמר רבב"מ ג"כ דבמתנה שלא יתבעו נמי דינא הכי אשכח תני ר"י וכו' לתרוצי היתורא דשביעית ושמיטה שלא תאמר כל שש שנים שדהו לפני כרמו לפני והנכון כמו דגרסינן שנת שבע כמו שנכתב אצלי בהגהת היר"א ז"ל כלומר דיש לו לירא מלהלות לו מחשש שביעית מפני ב' דברים דיש לו לירא מלהלות לחבירו בשנת שבע מחשש שלא יהי' לו במה לפרוע כיון דשנת זו אסור בזריעה ובקצירה ולא יהי' ממה לשלם דשדהו לפניו פי' דשדהו עומד לפניו כמו לנגדו פי' דהוא הפקר לפניו ואין לאל ידו לזרוע ור"ל שדהו אינו בידו אלא לפניו ואחר שבע אמרה התורה דסוף שביעית משמנו כספים וא"כ האיך אגבה חובי מחשש ב' דברים משביעית ושמיטה כלומר דין שביעית. ודין שמיטת כספים ע"ז אמרה התורה שלא תתירא ולא תניח את ידך מלהלות לו אך הלל הזקן ראה שנמנעו העם מלהלות זל"ז ועוברין על מה שכתוב בתורה השמר לך פן יהי' וגו' עמד והתקין פרוזבול:

האונס והמפתה והמוצש"ר רב יהודא בשם רב דר"מ היא דר"מ אמר במלוה הדבר תלוי פי' דבמתניתין קתני הת"ק השביעית משמטת את המלוה [דווקא מלוה] הקפת חנות אינו משמט אם עשאה מלוה משמע ר"י אומר הראשון ראשון משמט פי' דת"ק ס"ל נמי כר"י דראשון ראשון עומד ליגוש משום דהוא נוגש א"ע וע"כ בשוחט את הפרה וחילקה בר"ה ס"ל דמשמט אע"פ דהלואת יו"ט לא ניתנה להיתבע מ"מ קרינן לא יגוש משום דנוגש א"ע וכמבואר בשיטת רש"י ז"ל במסכת שבת (דף קמ"ח) [עיין בדברינו בתוס' ד"ה ומפני] אך הת"ק דפליג על ר"י הוא משום דס"ל דאינו משמט רק מלוה אבל לא חוב אחר כגון הקפת חנות ושכר שכיר [ובהשוחט את הפרה דהק' הראב"ד ז"ל הא הוי נמי הקפת חנות כבר תירץ הכ"מ ז"ל דלא חשיב הקפה כמבואר לעיל בדברינו] ובסוף מתני' לבתר דברי ר' יהודה בהקפת חנו' ולבתר דברי ר' יוסי בשכר שכיר תני האונ' והמפתה והמוציא שם רע אינו משמט א"כ משמע דזה ד"ה הוא אפילו לר"י ור' יוסי ע"ז ראמר ר"י אמר רב דר"מ הוא כלומר דהוא הת"ק דס"ל דבמלוה הדבר תלוי משא"כ בשכר שכיר והקפת חנות ע"כ גם אונס ומפתה אינו משמט אבל לר' יהודא ולר' יוסי משמט ועיין בכ"מ ז"ל בהשמטו"י פ"ט ה"ז דמרשה על הרמב"ם ז"ל מהאי ירושלמי ולפי דברינו ניחא:

אין לו קרקע ולחייבין לו יש לו קרקע זה שייך לבתר הלכה ג' ונדפס בטעות בהלכה זו:

סליק פרקא וכולא מסכת שביעית ברחמי ובס"ד: